המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
עיראק פורקת את עולה של איראן (חלק ב)
4/6/2020


עיראק פורקת את עולה של איראן (חלק ב)

במלאת חודש לכינון הממשלה החדשה בעיראק

 

מאת יגאל כרמון, ס. עלי, ז.ב. בגין, ממרי

 

לפני חודש ימים, ב 6 במאי 2020, נפל דבר בעיראק – הפרלמנט העיראקי אישר ברוב גדול את מינויים של ראש הממשלה מוצטפא אל-כאט'ימי ו 15 שרים חדשים. הממשלה החדשה הבטיחה שינוי, שמשמעותו הפוליטית העיקרית היא הגברת עצמאות ההחלטה של עיראק וריסון ההשפעה המכרעת שנודעה לאיראן בעיראק בעשור האחרון. עיראק ניצבת בפני בעיות כלכליות קשות, שהוגברו עם ירידת מחירי הנפט, ומגפת הקורונה פגעה גם בה. צעדיו של ראש הממשלה החדש מדודים, אך ניתן לראות בהם כבר עתה את תחילת המימוש של השינוי המובטח.

 

המחוקקים העיראקים אישרו 15 מבין 22 השרים שהציע אל-כאט'ימי, וביניהם שני אישים הידועים בגישתם הפרו-אמריקנית: שר הפנים ושר הביטחון. שר הפנים החדש הוא הגנרל עות'מאן אל ע'ניימי, נצר לשבט חזק ועשיר בדרום עיראק וקצין מוערך, שהוא האזרח העיראקי הראשון שזכה באות הצטיינות של הצבא האמריקני. לתפקיד שר ההגנה התמנה הגנרל הסוני ג'ומעה ענאד, שזכה להערצה על פיקודו במלחמה נגד דאעש. לתפקיד שר האוצר וסגן ראש הממשלה וגם ממלא מקום שר הנפט (שטרם התמנה) בחר אל-כאט'ימי את עלי עלאווי, שהיה בעבר שר המסחר, שר ההגנה ושר האוצר ועבד בקבוצת הבנק העולמי שבסיסה בוושינגטון.

 

במגמה דומה, קציני צבא בכירים, שאומנו בארה"ב ופוטרו על ידי ראש הממשלה הקודם עאדל  עבד אל מהדי בלחץ המיליציות הפרו-איראניות, הוחזרו עתה לשרות צבאי. ביניהם, הגנרל עבד אל והאב אל סאעדי, שמילא תפקיד מפתח בתבוסת דאעש במוסול; פיטוריו על ידי ממשלת עיראק הקודמת היו הגורם למחאות הרחוב באוקטובר 2019, ועתה הוא קודם לתפקיד מפקד כוחות הצבא נגד טרור, שבמפקדתם ביקר ראש הממשלה החדש ימים אחדים לאחר מינויו. דמות צבאית מוערכת אחרת שהוחזרה עתה לצבא הוא דובר משרד ההגנה, גנרל יחיא ראסול, ששבועות אחדים לפני כינון הממשלה החדשה הועבר ממשרתו לתפקיד מנהלי.

 

יחס הממשלה לדרישות המפגינים. מאז אוקטובר 2019 הפגינו המונים בעיראק, בעיקר בבגדאד, נגד השחיתות בשלטון ונגד השפעתה המכרעת של איראן על הפוליטיקה בעיראק. עתה, עם כינונה, הממשלה החדשה הציגה רעיונות אחדים מתוך היענות לדרישות המפגינים. נמסר, שראש הממשלה הורה לשחרר את מפגיני המחאה שנאסרו בזמן ההפגנות וגם הורה על פתיחת חקירה מלאה של הרג מפגינים ועל חקירתם של "כל אלה ששפכו דם עיראקי, שאתם יבואו חשבון". אולם, עד עתה לא נודע על שחרור איש מן האסירים, המוחזקים  כנראה בידי המיליציות. בנוסף לכך, בישיבה הראשונה של ממשלתו, ב 9 במאי, הודיע ראש הממשלה אל-כאט'ימי שהוא ביקש מן הפרלמנט לאשר חוק בחירות חדש וחוק מפלגות חדש, העונים על הדרישות עיקריות של המפגינים. שני החוקים יאפשרו למצביעים לבחור במועמדים עצמאיים ומכאן גם האפשרות לדילול הקבוצה התומכת באיראן בפרלמנט העיראקי ובממשלה.

 

סוגיית המיליציות הפרו-איראניות בעיראק. בעשור האחרון איראן בנתה מנגנוני השפעה בעיראק שבעזרתם ביצרה את מעמדה שם. אחד החשובים בהם היו המיליציות החמושות, החברות בארגון הגג אל-חשד אל-שעבי ("הגיוס העממי"), שנועדו בתחילה למלחמה בדעאש, וזאת גם בעידודו של האיתאללה אל-סיסתאני. אולם, איראן ניצלה את המיליציות האלה כדי להעמיק את מעורבותה בעיראק, והן הפכו בה לזרוע איראנית אלימה. בנאומו בפרלמנט מיד לאחר מינויו הצהיר אל-כאט'ימי: "יש להשיב את סמכות הממשלה בכל מקום, בהתאם לחוקה, על ידי אכיפת הזכות הבלעדית של המדינה לשאת נשק, ושמירה על כך שהטריטוריה העיראקית לא תשמש ליישוב חשבונות או תקיפת אחרים". ב-11 במאי הורה אל-כאט'ימי לכוחות הביטחון לסגור מפקדת מיליציה פרו-איראנית בבצרה, שלוחמיה הרגו מפגין ופצעו ארבעה אחרים. על פי משרד ראש הממשלה, אנשי מיליציה אחדים נאסרו ונשקם ותחמושתם נתפסו. אמנם, כעבור שבועיים הממשלה החזירה לקבוצה את הבניין שתפסה, אך בתמורה פרסמו מנהיגיה הודעה שבה הודו לאל-כאט'ימי וקיבלו עליהם במפורש את מרות הממשלה.

 

אל-כאט'ימי לא הסתפק בצעדים אלה, וב-16 במאי ביקר במפקדת המיליציות בבגדאד, אלה שניסו בעבר הקרוב לכפות על עיראק את רצונה של איראן. הוא נשא שם נאום קצר ותקיף, שלשכתו פרסמה במלואו, ובו הודיע לראשי המיליציות כי מעתה הם כפופים לממשלת עיראק ולצבאה, וכי מקור הסמכות הדתית היחיד שלהם הוא בעל הסמכות השיעית העליונה בעיראק, האיתאללה עלי אל-סיסתאני (ובמשתמע, לא עוד אנשי דת איראניים). באמירה מפורשת חזר אל-כאט'ימי והדגיש במהלך הפגישה כי פעולת המיליציות מוגבלת עתה למלחמה בדאעש בלבד. בהתאם לכך, ב-27 במאי הודיע דוברו הצבאי של ראש הממשלה, שהמיליציות מהוות יחידה בצבא עיראק ומופעלות על ידי פיקוד המבצעים שלו, ויומיים קודם לכן פורסם כי ארבעה מגדודי המיליציות ביצעו פעולות חיפוש וטיהור נגד כוחות דאעש במזרח עיראק, באזור הכפרי שבין בגדאד לגבול איראן.


ב-29 במאי, בחלוף שבועיים מביקורו במפקדת המיליציות, חזר ראש הממשלה על התחייבותו: "נגביל את הנשק לפיקוח המדינה. שום מפלגה או כוח אינם מעל סמכות המדינה", וכעבור יומיים הוא צעד את הצעד הבא, הסמלי והחשוב, כאשר ביום 3 ביוני פרסם מפקד המיליציות פאיד סדרת הוראות לאנשיו, בהתבססו על הנחיות ראש הממשלה: שמות כל היחידות - שמשמעותם פוליטית - יוחלפו במספרים כנהוג בצבא; המיליציות, שהרכב אנשיהן שיעי, יקלטו  מעתה גם סונים; מפקדות היחידות יוצאו מן הערים.

 

נוכחות ארה"ב בעיראק. איראן פעלה בשנים האחרונות, באמצעות התקפות המיליציות שבשליטתה, לסילוק כוחות הצבא האמריקניים בעיראק. בתחילת ינואר השנה, יומיים לאחר שהאמריקנים הרגו בבגדאד את קאסם סולימאני, שהיה מפקד כוח קודס במשמרות המהפכה האיראניים והכתיב במשך שנים אחדות את מהלכיה של עיראק, החליט הפרלמנט העיראקי, ברוב קולות המחוקקים השיעים בו, שעל כל הכוחות הזרים לצאת מעיראק. עד עתה, למרות התקפות אחדות של רקטות נגד בסיסים עיראקים שבהם נמצאות יחידות אמריקניות (האחרונה בהן ב 19 במאי), עדיין שומרת ארה"ב על נוכחותה הצבאית בעיראק, והדבר לצנינים בעיני איראן. בשיחה ידידותית עם ראש הממשלה אל-כאט'ימי ב 22 במאי, הזכיר לו אסחאק ג'האנגירי, סגנו של רוחאני (לפי הודעת לשכתו), בסגנון זהיר למדי, כי "נוכחות הכוחות הזרים מסייעת למתיחות באזור. למרבה השמחה, הפרלמנט העיראקי העביר באופן אינטליגנטי החלטה לגירוש כוחות זרים [מהאזור]".

 

בניגוד לכך, לאחר הישיבה הראשונה של הממשלה בראשותו, אל-כאט'ימי אמר לעיתונאים שממשלתו הקימה ועדת מומחים כדי להתחיל בהכנות לקראת השיחות עם ארה"ב, שייערכו ביוני, אודות עתיד היחסים בין שתי המדינות ונוכחותה בעיראק של הקואליציה בהנהגת ארה"ב. לדבריו, מטרת השיחות היא שימור "האינטרסים העליונים של העם העיראקי ומילוי שאיפותיו". מיד לאחר השבעת הממשלה פרסם מוחמד אל-ע'אבאן, ראש הגוש הפרלמנטרי "אל-פתח", הכולל נציגים של שתיים מן הסיעות הנאמנות ביותר לאיראן, עצאא׳ב אהל אלחק וגייסות בדר, הודעה בלתי צפויה, המשקפת שינוי בעמדת הגוש כלפי ארה"ב: הוא הודה למעשה בניצחון הגוש הפרו-אמריקני בפרלמנט, בקוראו לארה"ב להעניק עדיפות לעיראק ולסייע לבגדאד "בזמנים קריטיים אלה". הוא כתב: "אנו קוראים לארצות הברית לא לראות בהקמת הממשלה ניצחון עבורה והפסד ליריביה בעיראק ובאזור. אכן, הכוחות הפוליטיים בעיראק העדיפו את האינטרסים של עיראק מעבר לכל השיקולים האחרים". מפקד המיליציות,  פאלח אל-פיאצ', שמונה על ידי הממשלה הקודמת, אמר בראיון ב 17 במאי, למחרת ביקורו של ראש הממשלה במפקדת המיליציות, ש"יש חשיבות בקיום יחסים עם האמריקנים".

 

יחסי עיראק עם מדינות המפרץ הפרסי. בתוכניתה של ממשלת אל-כאט'ימי מודגש, במה שניתן לפרש כרמז כלפי איראן, ש"עיראק לא תתיר למדינה כלשהי להפר את ריבונותה ולא תאפשר שימוש באדמתה לפתיחת התקפות על מי משכנותיה או לשימוש בה כזירה בתחרות כלשהי, אזורית או בינלאומית". לאחר שיחת ראש הממשלה החדש עם שגריר איראן בעיראק ב 10 במאי, שנערכה מיד לאחר פגישתו עם שגריר ארה"ב בעיראק, פרסמה לשכת ראש הממשלה הודעה, שבה נאמר כי מדיניות אל-כאט'ימי היא למנוע הפיכת עיראק למרכז עימות בין ארה"ב לאיראן, וכי עיראק נחושה לקיים יחסים טובים עם כל שכניה. בנאומו בפרלמנט עם אישור ממשלתו אמר אל-כאט'ימי שעיראק חותרת "ליחסי אחווה ושיתוף פעולה" עם מדינות ערביות.

 

בהתאם למדיניות זו יצא סגן ראש הממשלה ושר האוצר בממשלה החדשה, עלי עלאווי, לאחר שבועיים לביקור בסעודיה, העומדת בראש הקואליציה האנטי איראנית של מדינות המפרץ הפרסי. שגריר עיראק בסעודיה הצהיר ש"ממשלתו מצפה לקיום קשר חזק עם ערב הסעודית",  ובמהלך הביקור, ב 24 במאי, אמר שר האוצר העיראקי החדש בראיון בכוונו בוודאי לאיראן: "עיראק דוחה כל השתלטות זרה עליה" והוסיף: "יש ארץ שיש לה אינטרסים בעיראק, אבל אינטרסים אלה חייבים להיות כפופים לעליונות המדינה [עיראק]."

 

מחמת המצוקה באספקת החשמל בעיראק, רשת החשמל שלה מחוברת לזו של איראן מנובמבר 2019, אך כבר חודשיים קודם לכן חתמה ממשלת עיראק הקודמת על הסכם עם מדינות המפרץ להקמת קו חשמל, שיחברה, דרך כווית, לרשת החשמל שלהן. למרות זאת, שלושה ימים לאחר ביקורו של שר האוצר העיראקי בסעודיה, הנציגים הפרו-איראנים של מיליציית עצאא'ב אהל אל-חק בפרלמנט העיראקי, מחו בחריפות על הביקור: "בזמן ששלטונות אל סעוד הורגים את בני העם העיראקי, החל מ-2004 ועד לרגע זה, באמצעות מכוניות תופת ומטענים ותמיכה ומימון של ארגוני הטרור כמו אל-קאעדה ודאעש, אנו הולכים [לסעודיה] עם עמדה בזויה, והאמתלה היא קו החשמל – האם קו החשמל הזה יקר יותר מדמם של העיראקים?"

 

מדוע מסכימה איראן להתפתחות זו? על פי מנהיגי המשטר, המהפכה השיעית באיראן הגיעה אחרי ארבעים שנה ל"שלב השני" שלה, שהוא, לדברי ח'מאנאי, שלב ”התרחבותה של הנוכחות העוצמתית של הרפובליקה האסלאמית במזרח התיכון והשתקפותה הרחבה של נוכחות זו בכל העולם השתלטני" (דוח ממרי, 7.4.19: חזון המנהיג העליון של איראן, ח'אמנאיי, ל-40 השנים הבאות של המהפכה: "השלב השני של המהפכה".https://www.memri.org.il/cgi-webaxy/item?4977 )

 

ההתפתחות הפוליטית החדשה בעיראק מהווה מכה קשה למדיניות זו, מאחר שעיראק היא אבן-הראשה במדיניות ההתפשטות של איראן מערבה, לעבר סוריה ולבנון. כביטוי לכך, איראן הכריזה בשנה שעברה על מיזם של דרך יבשתית בין איראן לסוריה דרך עיראק, אבל ב-22 במאי הודיע מקור עיראקי רם-דרג בבגדאד, שאיראן עצרה את הצעדים הנוגעים לכך.

 

בעיותיה הכלכליות של איראן מעיקות עליה מאד: הסנקציות האמריקניות המחריפות, משבר מגפת הקורונה, הירידה במחיר הנפט, ובחודש האחרון גם התפשטות ארבה בדרום המדינה ובמזרחה. אבל, את המכה הקשה ספג "השלב השני של המהפכה" בתחילת ינואר השנה, בתקיפה האווירית האמריקנית שבה נהרג בבגדאד קאסם סולימאני, מפקד כוח קודס ב"משמרות המהפכה"  והמבצע הבלתי נלאה של מדיניותה התוקפנית של איראן. אתו נהרג גם אבו מהדי אל-מוהנדס, סגן המפקד של יחידות "הגיוס העממי", שעמדו בעיראק לרשות איראן.

 

באפריל ספגו איראן והמיליציות העיראקיות שלה מהלומה נוספת, כאשר האיתאללה עלי אל-סיסתאני, המנהיג הדתי השיעי בעיראק, הורה ליחידות הסרות למרותו לנטוש את המיליציות ולהתמזג עם מנגנוני הביטחון העיראקיים. יותר מכך, בראיון טלוויזיה ב-17 במאי, הודה מפקד המיליציות פאלח אל פיאד, שלאל-סיסתאני יש הסתייגויות מפעולות המיליציות וכי "עליהן להציג יותר משמעת".


הודאה בחולשתה של איראן בעת הזאת ביטא המנהיג העליון של איראן עלי ח'אמנאי ב 9 במאי, הוא יום הולדתו של האימאם השיעי השני חסן (624-670 לספירה). ח'אמנאי שיבח את חסן על הסכמתו לוויתורים לנוכח עוצמת אויבו: "האימאם חסן פעל בדרך שהאסלאם המקורי, שלא יכול היה להמשיך בצורת ממשלה [עקב חולשתו] נע קדימה כתנועה מהפכנית גדולה. עקב פעולותיו [של חסן], האסלאם נותר כדת, המתנגדת לדיכוי, אינה מתפשרת, אינה מעוותת ומקורית".

 

תגובותיהם הרשמיות של נשיא איראן חסן רוחאני ושל שר החוץ מוחמד ג'וואד זריף למינויו של אל-כאט'ימי לראש הממשלה, תואמות הכרה זו בחולשת איראן. הן היו לגמרי חיוביות והובע בהן רצון לשיתוף פעולה מלא אתו, בעוד הוא-הוא האיש, שהמיליציות השיעיות שבתמיכת איראן האשימו רק לפני חודשים אחדים במותו של סולימאני, על ידי קנוניה עם ארה"ב. ב-17 במאי פרסם ביטאון המשטר האיראני "כיהאן" מאמר בעניין החלטת הממשלה העיראקית לקיים שיחות עם ארה"ב על הישארות כוחותיה בעיראק, ובו נימת איום: "זו לא איראן או סוריה שיפסידו בשל נוכחות בסיסים צבאיים אמריקניים בעיראק, אלא הממשלה [העיראקית], שתאבד את בעלות בריתה הטבעיות באזור. [זו היא ש]עלולה להתמודד עם בעיות ומשבר". אולם, עוד באותו יום שוחחו בטלפון שרי ההגנה של איראן ועיראק, והשר האיראני איחל הצלחה לעמיתו. גם בשיחות נוספות, כגון בין סגן נשיא איראן לבין ראש הממשלה אל-כאט'ימי, השמיעו מנהיגי איראן דברי נועם והציעו שיתוף פעולה עם ממשלת עיראק החדשה.

 

תגובות העיראקים היו מנומסות אך קרירות, וכאשר, ב-18 במאי, נשיא איראן רוחאני הזמין את נשיא עיראק ברהם צאלח לבקר בארצו השיב העיראקי: "במועד המתאים". קרירות דומה הופגנה בפגישת שר ההגנה העיראקי ענאד עם שגריר איראן בבגדאד (20 במאי, ראו תמונה): מלבד דגל עיראק, על השולחן ביניהם הוצבו שני דגלונים, כשזה העיראקי גדול במופגן מן הדגלון האיראני.


 

מסקנות

האם האירועים שתיארנו כאן מסמנים את הנתיב בו תצעד עיראק בשנים הבאות? מסמך זה אינו מתיימר לחזות את עתיד עיראק, התלוי במערך רחב של גורמים ונסיבות שהנם מעבר לכוונות וליכולת של ממשלת עיראק החדשה ותומכיה, בעיראק ומחוצה לה. אך בשלב מוקדם זה ניתן לומר בביטחון, על יסוד העובדות שהוצגו ונותחו לעיל (אולי מלבד אחת: טרם נודע על מפגינים ששוחררו ממעצרם בידי המיליציות, אם כי הממשלה מודיעה שהנושא מטופל), כי כוונתו של ראש הממשלה החדש אל-כאט'ימי היא רצינית, וכי הוא גם פועל למימוש שאיפתו של ציבור גדול בעיראק לעצמאות, בהתחשב, כמובן, באילוצים הרבים המוטלים על ארצו.

 

אכן, אל-כאט'ימי חייב את בחירתו למפגינים המתמידים בכיכרות בחודשים האחרונים וניתן לומר שהצהרותיו מכוונות בחלקן להשביע את רצונם, כגון ההבטחות לשנות את חוקי הבחירות ולהביא לשחרור מפגינים שנאסרו. אולם, הוא פעל הרבה מעבר לכך. כאמור, בביקורו במפקדת המיליציות ביטא אל-כאט'ימי בבהירות עמדה תקיפה, בדורשו ממפקדיהן לקבל את מרות הממשלה והצבא, להתרכז במלחמה נגד האויב החיצוני דאעש בלבד, ולהכפיף עצמם רק למרותו הדתית של בעל הסמכות העיראקי. גם מינוי שרים פרו-אמריקנים, ההודעה על פתיחת דיונים על מעמד ארה"ב בעיראק בשבועות הקרובים בסתירה למדיניות איראן, הקרירות שמפגינים נשיא עיראק ושרי ממשלתה כלפי נציגי איראן, ועתה שינוי שמות היחידות במיליציות למספרים כנהוג בצבא והוצאת מפקדותיהן מחוץ לערים  - כולם מצביעים על הכיוון החדש. 

 

אירועים אלה היו בבחינת התגרות באיראן וברור שממשלת עיראק יכולה הייתה להימנע מרובם. הבחירה בדרך זו מעידה על רצון הממשלה לסמן ברבים את מגמתה: לצמצם את השפעת איראן בעיראק. אל-כאט'ימי מעריך כנראה, שהוא יכול להתקדם בנתיב זה עקב הצירוף של שני גורמים עיקריים. הגורם האחד הוא פנימי: שיתוף הפעולה מצד בעלי הברית החשובים - נשיא עיראק, יושב ראש הפרלמנט ואל-סיסתאני, וכן תמיכת הציבור הגדול שייצגו המפגינים. הגורם השני, החיצוני, הוא היחלשותה הניכרת של איראן, המובילה אותה לוויתור כפוי על מרכיבים חשובים בפעילותה האזורית. תגובתם המתונה והאחידה של מנהיגי איראן למדיניות עיראק החדשה אינה אפוא תוצאה של בחירה, אלא של אילוץ שהוא כורח השעה. אין זה אומר שאיראן ויתרה על שאיפותיה בעיראק, אך היא מכירה בכך, שאין היא יכולה לממשן כעת.

 

אם יצלח המהלך הנועז והמורכב של ממשלת עיראק החדשה אין לדעת עדיין, אבל העובדות המצטברות בשבועות הראשונים לאחר כינונה, מצביעות כבר עתה על היעד שאליו היא שואפת: פריקת עולה של איראן מעליה ומימוש ריבונותה של עיראק וחופש ההחלטה שלה. אכן, כך הכריז אל-כאט'ימי כבר ב-9 באפריל, כשהיה עדיין רק המועמד להקמת הממשלה החדשה: "ריבונות עיראק אינה נתונה לוויכוח. העיראקים הם שיקבלו את החלטותיהם. עיראק שייכת לעיראקים."

 

יגאל כרמון הוא נשיא ומייסד המכון לחקר התקשורת במזרח התיכון (ממרי); ס. עלי וז.ב. בגין הם חוקרים במכון.