עיתונאי פלסטיני: בסכסוכים ובפילוגים הפנימיים, הפלסטינים הביאו על עצמם נכבות חדשות, במקום להגשים את זכות השיבה ולבנות מדינה
לרגל יום הנכבה שחל ב- 15.5 פרסם העיתונאי העזתי אכרם עטאללה ביומון הפלסטיני אל-איאם מאמר תחת הכותרת: "הנכבה ואחיותיה", בו מתח ביקורת נוקבת על אופן ההתנהלות של הפלסטינים, שהביאו על עצמם, לדבריו, נכבות חדשות, כולן מעשי ידיהם. הוא טען כי, 72 שנה לאחר הנכבה, הפלסטינים לא רק שאינם קרובים למימוש חלומם להקים מדינה פלסטינית, אלא הם התרחקו ממנו יותר, בשל הפילוגים ביניהם והמאבק על השלטון. עטאללה תקף את המפלגות והפלגים הפלסטינים השונים, שתאוות השלטון שלהם, לדבריו, גדולה יותר משאיפתם להגשים את חלום המדינה הפלסטינית. הוא הדגיש כי הנכבות החדשות שהפלסטינים הביאו על עצמם הן הפילוג, חוסר היכולת שלהם להגיע להסכמה, לכונן מוסדות ושלטון חוק, להבטיח פלורליזם ולהתעלות מעל הסכסוך הפנימי למען מימוש החלום הפלסטיני.
העיתונאי אכרם עטאללה[1]
להלן תרגום
קטעים מהמאמר:
"הפלסטינים ציינו בפעם ה-72 את יום הזיכרון העגום לגירושם מעריהם ומכפריהם. איש מבני אותו דור, ששמרו את מפתחות בתיהם, לא שיער בדמיונו כי יעברו עוד שנים רבות והוא לא ישוב לביתו...
המסע [של העם הפלסטיני] טרם הושלם והנכבה לא הסתיימה. בחלוף למעלה משבעה עשורים איננו קרובים יותר ל[הגשמת] החלום. נהפוך הוא, אנו מיואשים יותר ומתוסכלים יותר. מים רבים זרמו בנהר של הפרויקט [הפלסטיני] ואבנים רבות כמו נפלו על ראשי הפלסטינים ופגעו בהם זו אחר זו. ברגע שהם מרימים את ראשם, פוגעת בהם [אבן] נוספת. חלום השיבה התרחק עוד יותר... גם הפילוג הפלסטיני גבר: הם ניסו והתאמצו להתאחד לתנועה לאומית אחת למען [הגשמת] החלום והנה הם נאבקים אחד בשני באמצע הדרך, עוד טרם הגשמתו.
באמצע הדרך הישראלים זרקו להם שוחד קטן שהסיט את מבטם [מהמטרה] והם חדלו ללכת [לעברה]. בשל כך החל הסכסוך בין האחים [שהפכו] לאויבים בדם. התברר כי אין זה סכסוך חולף, אלא חלק ממורשת מזרחית ארוכה - סכסוך על מי ישלוט בעם האומלל הזה, אשר טרם הגשים את חלומו, [סכסוך על] מי ישלוט בו תחת הכיבוש. גילינו כי הגנים הפוליטיים שלנו הם חלק מן התרבות הערבית ב[מה שנוגע ל]שלטון והדרה עד כדי [גרימת] מוות.
האסון [הנכבה שלנו] הוא שאנו מפולגים תחת הכיבוש. האסון הוא שגילינו כי תאוות השלטון של המפלגות גדולה יותר מן ה[חלום להשגת] המולדת. האסון [שלנו] הוא שגילינו שאיננו מסוגלים לבנות מוסדות. האסון [שלנו] הוא שאיננו מסוגלים לקיים בחירות. האסון [שלנו] הוא שאיננו מסוגלים לכונן שלטון חוק. האסון [שלנו] הוא שעמנו העני משווה [ובוחן מה עדיף]: השלטון הלאומי או הכיבוש. האסון הוא שהפלסטיני יודע שבני עמו יבואו איתו חשבון בגין דעה [שונה], ושהכוחות והפלגים שלו שולטים ומונעים [קיומה של] אופוזיציה, ולו מינימלית, והם משליכים [אנשים] לכלא רק בגלל מילה אחת...
לפני רבע מאה הקימו הפלסטינים את הרשות שלהם [קרי, הרשות הפלסטינית]. נראה היה שהם התחילו לפנות את שרידי הנכבה, ולצעוד בדרך [הנכונה]. הם החלו במסע נוסף בשרשרת מסעותיהם שלא הסתיימו.
הפלסטינים קיימו בחירות... והקימו את הרשות שלהם, שתחילתה היתה צולעת, אך הם התעלמו מכך, משום שמייסדה [יאסר ערפאת] היה אבי הפלסטינים כולם. ואולם, [הבעיות] שהצטברו התפוצצו לנו בפנים לפתע. כאשר נעלם האב [קרי, כשערפאת מת] גילינו כי הבנים נכשלו בחלוקת השלטון ש[בנייתו] טרם הושלמה... [השלכות] הלחימה שהתנהלה על אדמת עזה [בין חמאס לפת"ח] לפני 13 שנים מתבהרות כעת: היא הרחיקה עוד יותר את [מימוש] החלום וחשפה [עוד] יותר את ערוותנו. הפלסטיני הניף נשק בפרצופו של פלסטיני [אחר] על מנת לשלוט בעם של עניים, ובכך הגביר את עוניים, את דאגותיהם ואת צערם עד לכדי פשיטת רגל.
הנכבה הולידה לעצמה אחיות ושיבטה את עצמה לאחר הניסיון הראשון של שלטון פלסטיני. [הפלסטינים] רק החלו לצבור כוח והנה הם משתמשים בו נגד עצמם, ללא רחם. האסון [הנכבה] ואחותו היא שה[אזרח] הפלסטיני גילה שהפלסטינים [האוחזים בשלטון] לעולם לא יסכימו ביניהם והם מבשרים לנו על סכסוך [שיימשך] עד יום הדין. [האסון הוא] שהפלסטיני גילה שהפלסטינים לא מבינים את שפת הדיאלוג ואינם מיטיבים להגיע להסכמה הדדית ולהתקרב. אדרבא, הפילוגים מאפיינים אותם, את מדיניותם ואת תרבותם. [האסון הוא שהפלסטיני גילה] שכל הסיסמאות שנאמרו היו לא יותר מאשר דיבורי סרק מנותקים מהמציאות אשר שמה קץ לכל ההישגים [הפלסטינים] שהושגו במשך עשרות שנים, ושמחירם היה שווה כדי להבטיח את השגת החירות והשחרור, אבל לא כדי לספק את יצרי הרשות [הפלסטינית] ואת יצרי האזור הערבי וסכסוכיו.
הסכסוך בין האחים [הפלסטינים] רמס הכל: את החירויות ואת זכויות האדם [הפלסטיני] אשר הקריב רבות למען הקמת השלטון הזה; את החוק, את מערכת המשפט, את השקיפות, את כללי המוסר בין יריבים שהדרדרו עד לרמה שאינה ראויה לפוליטיקה ולפוליטיקאים, אלא למי שחולקים ביניהם טרף. החמדנות שנתגלתה אינה דומה למאבק בין אלה שרוצים לבנות מולדת אלא ל[מאבק] בין מי שרוצים להחריבה...
הנכבה הולידה נכבות חדשות, אך [הפעם הן יציר] כפינו. הביטו וראו לאן הגענו [2]
