סופר סורי: בעוד בעולם מקדשים את החיים, הערבים מקדשים את תרבות המוות
הסופר והעיתונאי הסורי, ח'טיב בדלה, פרסם ב-22.3.20 מאמר בשבועון הסורי ענב בלדי, המזוהה עם האופוזיציה, בו יצא בחריפות נגד קידוש תרבות המוות בחברה הערבית ונגד העלאתה על נס של מסירות הנפש.[1] לדבריו, במשך שנים רבות שליטי ערב עודדו את עמיהם למות למען השלטון, ונשיא סוריה לשעבר, חאפט' אל-אסד, אף הציב את מסירת הנפש בראש סדר העדיפויות של שלטונו. הוא טען כי בשעה שממשלות ומוסדות לאומיים בעולם מקדשים את חיי עמיהם, ביטחונם ורווחתם, תרבות המוות של הערבים זורעת רק הרס וחורבן ותהה מתי יבוא היום בו הערבים יאמתו את תרבות החיים.
ח'טיב בדלה [2]
להלן תרגום קטעים מן המאמר:
"המוות הוא תקוותנו. העמים שאוהבים את החיים ראויים שנעניק להם אהדה וחיבה. הממשלות והמוסדות הלאומיים במדינות השולטות על העמים האלה פועלים יומם וליל כדי שהאזרח שלהם יחיה בביטחון, בכבוד וברווחה, כדי שימצה את חייו עד תום, ואם הרגישו שקרבו ימיו למות, יתגייסו ויעשו ככל יכולתם להאריך את חייו אפילו בשעתיים נוספות...
לעומת זאת, לנו [הערבים] יש תכונה המייחדת אותנו מכל עמי העולם והיא אהבת המוות. אנו חולמים עליו, רואים בו מקור השראה ועוסקים בו בכל יום. אנו אוהבים את המוות ואוהבים את מי שמת. במקום שנייחל לחיים ארוכים, לנתינה ולאהבה אנחנו אומרים בתבוסתנות: ... אלוהים, [עזור לי להגיע] מהקרב לקבר שלי. זאת, בנוסף לסיסמאות הגדולות שאנחנו [ משמיעים תמיד] כגון: המוות לאמריקה; [עדיף] למות ולא להיות מושפלים; בקש את המוות ויינתנו לך חיים [בעולם הבא]...
לאורך הדורות עודדו השליטים הערבים את עמיהם למות כשסיסמתם הסמויה הייתה 'מותו למעני'. לשם כך הם לקחו מספרי הקודש את המונח שהאדה [מות קדושים] והחלו לייצרו מחדש, לחקותו ולייפות אותו כדי להתאימו לזמנם ולמקומם. כך למשל גם חאפט' אל-אסד - פושע היסטורי, שדתו הייתה מודיעין, עינויים, רצח, ריסוק וגזל - הסתתר מאחורי הדת האסלאמית ולקח ממנה את המונח שהאדה כדי לשים אותו בראש סדר היום של שלטונו... בן יום הוא הפך לפטרון הראשי של השהאדה והשהידים ופתח [במיוחד] עבור ילדי השהידים בתי ספר שמשמחים את הנפש ומרנינים את הלב. הם נמצאים במבנים מפוארים עם מיטב המורים ועם טובי המפקחים, בשעה שבתי הספר הרגילים טבעו בזוהמה, בצפיפות ובשעמום ויש בהם מעט אמצעי חימום.
בכך [חאפט' אל-אסד] כאילו אמר לקציניו ולחייליו: יקיריי, צאו לג'יהאד ולמסירת הנפש. אשלחכם ללבנון, כדי שאכה את הכוחות הלאומיים [שם] ואהפוך את לבנון לשלוחה של מדינתי [סוריה], ולעיראק, כדי שאלחם [שם] תחת דגל ארה"ב, ולחמאה כדי שתהרגו את כל מי שלא יציית לרצוני. אל תדאגו לילדיכם, הכל מובטח להם אפילו אב, הרי אני האב המפקד.
אהבתם של עמי האזור את המוות הביאה להם לאורך ההיסטוריה הרבה מוות והרס... האם יבוא יום שנאמץ את תרבות החיים? אולי".
