המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
עיתונאים ביומון הלבנוני אל-נהאר קוראים לראשי השלטון: הסתלקו, הובלתם את לבנון לגיהינום
23/1/2020


עיתונאים ביומון הלבנוני אל-נהאר בביקורת נוקבת על ראשי המדינה: בשחיתותכם הובלתם את המדינה לגיהינום ואת העם למצב בו הוא מעדיף למות; הסתלקו מהשלטון; אתם ראויים למוות

 

אתמול (21.1.2020) הוכרז על הקמת ממשלה חדשה בלבנון בראשותו של חסאן דיאב. מדובר  בממשלת טכנוקרטים אם כי לא עצמאים שכן חבריה נתמכים ואף נבחרו ע"י גורמים פוליטיים ממחנה ה-8 במרץ, בהם חזבאללה, אמל, ובעלי בריתם מקרב הנוצרים (הנשיא מישל עון ושה"ח ג'ובראן באסיל), מקרב הדרוזים (טלאל ארסלאן) ומקרב הסונים (מתנגדי סעד אל-חרירי). הממשלה קמה לאחר התפטרותו של ראש הממשלה הקודם סעד אל-חרירי בעקבות המחאה בלבנון נגד השחיתות השלטונית והמשבר הכלכלי החמור שפוקד את המדינה. ממשלתו של חסן  דיאב, שכאמור מייצגת את מחנה חזבאללה ובעלי בריתו, תצטרך להתמודד עם המשבר הכלכלי המחריף שבא לידי ביטוי בין היתר במחסור בתרופות, בהגבלות הבנקים על משיכת כספים במט"ח מה שהוביל לקריאות למרי מסים. המצב החמור אף הוביל כמה אזרחים לבנוניים לשים קץ לנפשם.   

 

מראשית המחאה של ההמונים הלבנונים שפרצה ב-17.10.19, נקט היומון אל-נהאר עמדה התומכת במחאה ואימץ את דרישותיה, דבר שמצא ביטוי במאמרים המתפרסמים מדי יום ביומון.

 

לאחרונה, בעקבות רצף מקרים של התאבדויות אזרחים בשל המצב הכלכלי הקשה, ובעקבות  התסבוכת הפוליטית והקשיים בהם נתקלו הגורמים הפוליטיים להרכיב ממשלה חדשה לאחר התפטרות ראש הממשלה אל-חרירי, ניכר כי חלה הסלמה בטון המאמרים ביומון אל-נהאר. בעלי הטורים ביומון הטיחו במאמריהם ביקורת קשה במנהיגים ובפוליטיקאים הלבנוניים, החל מהנשיא מישל עון, עבור ביו"ר הפרלמנט נביה ברי, רה"מ המתפטר סעד אל-חרירי, וכלה בחברי הפרלמנט ויתר הפוליטיקאים, והאשימו אותם שהם מושחתים וגנבים שמתעשרים על  חשבון העם הלבנוני, נותנים יד להרעבתו ולדיכויו ואדישים לסבלו.

 

דוגמאות בולטות למאמרים אלה הם מאמר שפרסמה ב-18.12.19 מישל תווייני, סגנית מנכ"ל היומון אל-נהאר שבבעלות משפחתה, בתו של העיתונאי ג'ובראן תוויני שהיה ידוע בהתנגדותו למעורבות הסורית בלבנון ונרצח בשנת  2005[1], ומאמרים שפרסם ראג'ח אל-ח'ורי בעל טור ביומון בתחילת דצמבר. השניים הטילו על ראשי המדינה את האחריות למצב בלבנון, לתחושת הייאוש והתסכול של העם והעוני הקשה אליו הגיע. תווייני זעמה על כך שהנשיא מישל עון, ראש ממשלת המעבר סעד אל-חרירי ויו"ר הפרלמנט נביה ברי מתעלמים מהאלימות הקשה הננקטת על ידי מנגנוני הביטחון כלפי הלבנונים המוחים וקראה להם לעזוב את השלטון. אל-ח'ורי מצידו תיאר בצבעים קודרים את מצבם האומלל של האנשים שהתאבדו וכנגד זה את יהירותם של המנהיגים וחברי הפרלמנט, זלזולם במחאה וניתוקם מן העם, והטיל עליהם את האחריות להתאבדויות אלה.

 

להלן תרגום קטעים ממאמריהם של השניים.

 

עיתונאית בכירה ביומון אל-נהאר: ראשי המדינה אתם נותנים יד להרעבה ולדיכוי העם; עליהם להסתלק

מישל תוויני, המשמשת כסגנית מנכ"ל היומון אל-נהאר שבבעלות משפחתה,  כתבה במאמרה מה-18.12: "אל נשיא הרפובליקה [של לבנון, מישל עון], אל יו"ר הפרלמנט [נביה ברי] ואל ראש הממשלה [סעד אל-חרירי], אני מקווה שהמאמר הזה יגיע אליכם, שכן אינני בטוחה שאתם קוראים עיתונים. תקוותי שאחד מיועציכם יספר לכם עליו. כמובן, יועצים אלה אומרים לכם רק מה שאתם רוצים לדעת, וודאי שהם אומרים לכם שכל מה שמתרחש [במדינה, קרי המחאה] הוא מזימה של גורמי חוץ ושעליכם לעמוד איתן בפניהם, ואולי הם מספרים לכם שיש כאלה שרוצים לסלק אתכם ולבטל את מעמדכם, ולכן חובה עליכם לצאת נגדם ולהחזיק מעמד.

  

אני בטוחה שאינכם יודעים מה הן התחושות של העם הלבנוני, שהפסיד הכול אפילו את עבודתו ואת עתידו. אני בטוחה שאתם לא מכירים [תחושות אלה]. אתם יודעים עליהן ולא מבינים [אותן]. האם תרשו לי לשאול אתכם, שלושת ראשי המדינה, היכן ילדיכם ואיפה נכדיכם, אם יש לכם כאלה? האם גם להם אין עבודה או משרה? האם גם כספיהם מוחזקים בבנקים [ללא יכולת למשכם] כמונו?[2] האם מוסדותיהם קורסים וגם הם אינם מקבלים משכורות כמונו? האם הם מתחננים לבנקים שיאפשרו להם  [למשוך] כמה דולרים עבור שירותי רפואה או כדי להעביר כסף לילדיהם שהיגרו מלבנון בשל  המחסור בהזדמנויות תעסוקה? האם הפחד לעתיד ילדינו תוקף אותם כמו שהוא תוקף אותנו?

 

אם התשובה [לשאלות אלה] חיובית, כיצד אתם מסכימים לכך שבתקופתכם ותחת כהונתכם עמכם רעב, סובל מקור ומפחד? כיצד [יתכן] שאתם ממשיכים להרכיב ממשלות כאילו דבר לא קרה? כיצד אינכם מבינים שלבנון, הלבנונים, הקהילה הבינלאומית וההיגיון יסכימו לקבל אך ורק ממשלת הצלה כלכלית המורכבת מטכנוקרטים ישרים.

 

מישל תוויני[3]


 

מי שכנע אתכם שהמטרה [של המחאה] היא לסלקכם ושמחובתכם להחזיק מעמד? מדוע איש אינו אומר לכם שלבנון עומדת למסור את נפשה והיא זקוקה לנס כדי להתעורר ולקום לתחייה? אך אתם, מפלגותיכם ויורשיכם בוודאי אינם הנס הזה.

 

לנשיא הרפובליקה [מישל עון] אני אומרת: תחילת הכהונה [שלך] התאפיינה בבחירות מושחתות לחלוטין שהצמיחו חברי פרלמנט שזכו [בזכות] מיליוני דולרים. אמצע הכהונה [שלך] הוכתרה על ידי קריסה כלכלית, דיכוי חירויות והפגנות. מדוע אינכם מבקשים מהצבא שלא לפגוע בצעירים, כפי שקרה ב[עיירה] ג'ל אל-דיב [במחוז הר הלבנון] שם צעירים [לבנונים שהפגינו] הוכו בפראות וגבם נשבר [רק] משום שרצו עתיד טוב יותר?[4]

 

לראש הממשלה [סעד אל-חרירי] אנו אומרים: כיצד אתה מסכים למצב בו כוחות הביטחון מתייחסים בצורה כזו [לעם] ומכים נשים לעיני שרת הפנים [מטעמך, ריא אל-חסן]?

 

ליו"ר הפרלמנט [נביה ברי] אנו אומרים: כיצד אתה מסכים שמשטרת הפרלמנט תכה בפראות את הצעירים שלנו? כיצד ייתכן שבעין אל-תינה [ביתו הרשמי של יו"ר הפרלמנט, נביה ברי בבירות] מכים עיתונאים, אנשי תקשורת ומפגינים עד כי פיה של עמיתה באל-נהאר זב דם? 

 

העם הלבנוני רעב, העם הלבנוני מתרושש וצעיריו מאבדים את עבודתם... העם הלבנוני מוכה משום שאמר די להרעבה ולדיכוי, ואילו אתם - שלושת ראשי המדינה - מה אתם עושים? דוחים [כל דבר] מיום שני לחמישי ומיום חמישי ליום שני? אך את הכאב והרעב לא ניתן לדחות [ליום אחר].

 

הסירו ידיכם מן השלטון ותנו לנו ממשלה שתשיב לנו את כבודנו ואת התקווה בתקופת חגים שאפילו אותם מנעתם מאתנו לחגוג..."[5]

 

בעל טור לבנוני: הפוליטיקאים הובילו את לבנון לגיהינום ואת העם לרצון להתאבד

במאמרו מה-3.12.19 כתב בעל הטור באל-נהאר, ראג'ח אל-ח'ורי, כשהוא פונה למנהיגים הלבנונים: "הלהבות אשר סיימו בפברואר שעבר את חייו של ג'ורג' זריק ב[כפר] בכפתין, שהצית עצמו משום שלא יכול היה לשלם שכר לימוד של בתו, יצליחו בסופו של דבר לשרוף את בתיכם המוגנים היטב ע"י גברתנים, כנופיות ושודדי דרכים... חבל התלייה שם קץ גם לחייו של נאג'י אל-פליטי ב- 1.12.19 בעיירה ערסאל כאשר תלה עצמו והתאבד בתוך ביתו מוכה האסון משום שעוניו הגיע לשפל שלא אפשר לו לתת לבתו רנים אלף לירות לקניית מנקושה [פיתה לבנונית] ומשום שלא הצליח לספק לגימת חלב לתינוק שלו ותרופה לאשתו החולה. גם חבל התלייה הזה יכול להגיע לרוב הפוליטיקאים והבכירים, אל מבצריהם החסינים... הוא יכול לארגן להם [מוות] בתלייה שהם ראויים לו מפני שהם שיצרו מזה ארבעים שנה את הגיהינום הבלתי ייאמן הזה... הם שערמו את הדיכוי הזה, את המרירות והייסורים הנוראיים האלה אצל האנשים המסכנים, שהחליטו להיכנע ולמסור את נפשם, משום שאינם יכולים עוד לשאת בסבל.      

 

האזרח הלבנוני נאג'י אל-פליטי שהתאבד[6]


 

'מכובדי'  [המנהיגים הלבנונים], האם אתם מבינים מה משמעות הדבר שהמוות הפך להיות עדיף על פני החיים בעיני נתיניכם, בארץ האומללה הזאת, ומה המשמעות שאתם הפכתם את חייהם למוות... הם חושבים בכל רגע לברוח אל המוות הרחמן יותר מחיי השפלה, מחסור, עלבון וזלזול בנפש...

 

פוליטיקאים 'נכבדים', הפכתם את לבנון לגיהינום, האם אתם יודעים מה משמעות הדבר שמתחת לקו העוני ישנם, כך אומרים, יותר מ 45% מהתושבים[?], דבר זה יביא לעלייה גדולה במקרי ההתאבדות על ידי הצתה [עצמית] או תלייה. כמו כן, ההרג יכול להפוך גם לשיסוף גרונות [של בכירים] כמעשה נקם, ולא רק להתאבדות טרגית. האם אתם מבינים את המשמעות שבעלי המזל מקרב העובדים והפקידים קיבלו החודש חצי משכורת ואולי לא יקבלו דבר בחודש הבא? 

 

אתם המתקוטטים על הממשלה, צורתה, צבעה... ההקצאות והתיקים שלה, הידעתם ש-76% מהלבנונים משתתפים במחאה ובזעם הגובר מזה 47 ימים ושביניהם מהלכות דמויותיהם של ג'ורג' זריק ונאג'י אל-פליטי. חרף זאת, אתם מתייחסים לכל הצונאמי העממי הזה, כאילו זו רק עננה של מחלוקת שתחלוף מרוב ייאוש...

 

האם ידעתם, או שמעתם, או ששמתם לב לתמונה של [האישה הלבנונית] חלימה פוזי מועלם, יושבת... עם הבן שלה כשהיא [מציגה] על קרטון את הצעתה למכור את כלייתה ב'מחיר מפתה', חמשת אלפים דולר בלבד (רחמיך האל), משום שלא יכלה לשלם שכר דירה... והייתה צפויה לגירוש בכל רגע[?]. [האם שמעתם] על אדם מטריפולי שגם הוא הציע את כלייתו למכירה? מדוע אינכם מתחרים מי יקנה את הכליות הללו, או שאתם ממתינים למחיר מוזל?

הוי פוליטיקאים [המתנהגים כאילו הייתם] אלים ומדברים על גן העדן הלבנוני, רדו מהקומות הגבוהות שלכם ובואו להביט על הגיהינום הבלתי ייאמן, ושוב, אללה ירחם."[7]   

 

הלבנונית חלימה פוזי מועלם מציעה: "כליה למכירה במחיר מפתה"

 

 

במאמר נוסף שפרסם אל-ח'ורי יומיים לאחר מכן, ב-5.12.19, בעקבות מקרה התאבדות נוסף, הוא כתב: "תהא אשר תהא דמותה של הממשלה הבאה, השלטון הפוליטי המתרבה [עוד ועוד] בגנבותיו, בשחיתותו ובהסתערות הפראית על כספי הציבור מזה ארבעים שנה עד היום, לא יצליח לעצור את סדרת מעשי ההתאבדות בהצתה, או בירי בראש המיואש, או בלב מוכה האסון. זאת, משום שהמשבר בחיי היום-יום ובכלכלה שאליו השלטון הוביל את המדינה גדול יותר ממנו [מהשלטון], ומשום שהגנבה לא תיפסק, מציצת דמו של העם לא תסתיים ולתאוות הבצע של רוב הפוליטיקאים והבכירים אין גבול.  

 

אתמול [פעילי] המחאה הניפו סיסמאות [כגון]: 'כמה התאבדויות אתם רוצים?'... [על רקע התאבדותם של] ג'ורג' זריק, נאג'י אל-פליטי ודני אבו חידר שהצטרף אליהם ב[אזור] אל-נבעה [שבמחוז הר הלבנון]. זאת בעוד ש[בחור בשם] מוחמד הצית עצמו בטריפולי וחבריו הצילו אותו למורת רוחו ובשעה שנסגרים שערים של תקווה בלבבות ובמוחותיהם של רבים, בשל ההשפלה שבעוני, הכאב שבמחסור ובשל המראה [הקשה של] הילדים והמשפחה שנפגעים מרעב ועוני.    

 

כמה התאבדויות אתם רוצים? התשובה [של הפוליטיקאים לשאלה זו היא]: התאבדו כולכם, שיתאבדו שני מיליון לבנונים מתוך ארבעה... העיקר שמיליוני [הדולרים] שלנו יישארו בטוחים ומוגנים. שהעם כולו יתאבד, [אך] זה לא יגרע מהנחישות לדבוק בשלטון ולשמור על מעיינות הגנבה ושוד כספי הציבור.

 

במדינה שחובה הגיע למאה מיליארד דולר, איננו רואים אף לא גנב או מושחת אחד בכלא. איש מהם לא נדרש לתת דין וחשבון ולא נענש. כל ממשלה שתקימו... לא תוכל לשנות דבר או לעצור עבריין, או להגן על עני מפני מחסור. אדרבא, יתכן שמחיר הבנזין יעלה כל כך עד שהעניים לא יוכלו לקנותו כדי להצית את עצמם; ומחיר אבק השרפה יעלה במידה כזאת, שאדם מיואש לא יוכל לירות קליע בראשו המפוצץ ממילא מכאב...

 

רובכם הייתם חלק מהממשלות [לאורך השנים] והייתם אדוני משרדי ממשלה, מקורות הסמכות, המנהיגים, שותפי עסקאות וחבורות השוד במסווה חוקי שהביא את לבנון לגיהינום שנשרפים באש שלו העניים והנזקקים. אם כך, מה ישתנה מחר? האם יצמחו כנפיים על כתפי אנשי השטן? כולכם, כלומר כולכם, בתוך הממשלה?...

 

שלשום הפגינו הנכים ברחובות כשהם בוכים מתוך מצוקה, מחסור והזנחה. אבל אנו, אוי לבושה, ראינו כמעט את כולכם - חברי הפרלמנט של העם המיוסר והתמים ושריו - נוהרים לקבל את משכורותיכם וקצבאותיכם. איש מכם לא שם לב שהמצב [הזה] מצריך בכי ובושה במקום העליצות והחיוכים שפיזרתם, חברי הפרלמנט של לבנון, לעיני המצלמות, זאת בשעה שהיה שם ילד בוכה על אביו ששם קץ לחייו, עקב מצוקת עוני ומחסור. אכן ראינו אתכם תוחבים מיליונים לכיסיכם ואילו אל-פליטי שלח יד בנפשו משום שלא היו לו אלף לירות לקנות מנקושה [פיתה לבנונית] לבתו. אתם רוצים שנאמין שהממשלה העתידית של כולכם תחלץ את לבנון מן הגיהינום וההתאבדות מרוב ייאוש?"[8]  



[1] גורמים ב-14 במרץ האשימו את המשטר הסורי כמי שעומד מאחורי הרצח.

[2] הכוונה לצעדים שנקטה מערכת הבנקאות של לבנון מאז פרצה המחאה אשר מגבילים את יכולתם של התושבים למשוך כספים או להעבירם לחו"ל, מחשש לבריחת הון שעלולה להוביל לקריסת הכלכלה במדינה.

[4] הכוונה לאירוע  שאירע ב-13.12.19 שבו הצבא הלבנוני הכה מפגינים  שסירבו לניסיונותיו לפתוח צירים שהם חסמו במסגרת המחאה.

[5] אל-נהאר (לבנון), 18.12.2019

[7] אל-נהאר (לבנון), 3.12.2019

[8] אל-נהאר (לבנון), 5.12.2019