כללי

 

העימות האיראני-אמריקאי בעקבות הריגת סולימאני – ניתוח והערכה (חלק א')

 

מאת א. סביון וי.כרמון

 

הריגת מפקד כוח קודס של משמרות המהפכה (להלן משה"מ), קאסם סולימאני, שפיקד על תכנית ההתפשטות הצבאית והפוליטית של משטר המהפכה האסלאמית של איראן באזור – בעיראק, בלבנון, בסוריה, בתימן ובפלסטין, היוותה מכה קשה למשטר האיראני ולחזית ההתנגדות וגררה תגובות רגשיות קשות.

 

תגובת המשטר האיראני להריגה התבטאה בהפגנת אבל כבד על יקירו של המנהיג העליון עלי ח'אמנאי, אותו החשיב כבנו, ויקיר המשטר האסלאמי, בהשמעת איומים שברובם היו כוללניים[1] וביטאו זעם על הריגת סולימאני שנתפסה גם כפגיעה בכבוד הלאומי של איראן ובכבודו של ח'אמנאי עצמו, ובקריאה לנקמה בארה"ב ובנשיאה טראמפ. כחלק מקמפיין האבל הממלכתי נתלו בערים דגלים אדומים כסמל לנקמה ושלטי חוצות עם הבטחה לנקמה בארה"ב.

 

דוברים רבים הדגישו את זכותה של איראן לנקום.[2] כמה ממפקדי משה"מ טענו כי ביכולתה של איראן לפגוע בבסיסי ארה"ב באזור, לפגוע בטילי יבשה-ים בכלי שיט אמריקאים ובנושאת מטוסים במפרץ ובמיצרי הורמוז, ולפגוע ביצוא הנפט למערב ומנו את יכולות איראן לתגובה צבאית. בין היתר נאמר כי בידי איראן טילי שהאב לטווח של 2000 ק"מ וכי היא איתרה 35 מטרות חיוניות של ארה"ב באזור.[3] אחרים טענו כי הנקמה תתבטא בהוצאת הכוחות האמריקאים מעיראק ומהאזור כולו.[4]

 

אולם, מעבר לאיומים בפגיעה במטרות אמריקאיות או ישראליות באזור ובעולם שנשמעו מצד בכירים מן האגף הצבאי-אידיאולוגי של המשטר, מרבית הקריאות לנקמה טענו כי היא תבוא מן האל כדברי מפקדו החדש של כוח קודס, גנרל אסמאעיל קאאני, או מ"כולם" כדברי הנשיא רוחאני למשפחתו של סולימאני, או מצד כוחות ההתנגדות באזור כדברי נאסרללה, וזאת בזמן כלשהו בעתיד. כמו כן היו מי שטענו שאין פניה של איראן למלחמה כמו דובר משה"ח האיראני עבאס מוסוי, כמו דובר הוועדה לביטחון לאומי של המג'לס חוסין נקווי חוסיני, וכמו יועצו של ח'אמנאי, שר ההגנה לשעבר ובכיר משה"מ בלבנון, חוסין דהקאן.

 

בתגובה לאיומי הנשיא טראמפ להגיב ביד קשה לפעולת נקם איראנית על חיסול סולימאני, הזהירו כמה מבכירי משה"מ, כאמצעי הרתעה ככל הנראה, כי ביכולתה של איראן "לשטח את חיפה ואת ת"א," או לפגוע בנושאות מטוסיה של ארה"ב, או בבסיסיה מתימן ועד בחריין.

 

יצוין כי האיום לפגוע בחיפה ובת"א אם תעז ארה"ב לפעול נגד איראן הושמע בעבר ע"י בכירי משה"מ אך לא מומש מיד לאחר הריגת סולימאני. ידאללה ג'ואני, ראש המחלקה המדינית של משה"מ אמר ביום המהפכה ב-11.2.2019, כי "לאמריקה אין אומץ לירות אפילו כדור אחד לעברנו - למרות כל נכסיה הצבאיים... אך אם הם כן יתקפו אותנו אנו נשטח את תל אביב וחיפה."[5]

 

עלי שמח'אני, יועצו של המנהיג ח'אמנאי ומזכיר המועצה העליונה לביטחון לאומי של איראן, הבהיר כי התגובה לחיסולו של סולימאני לא תתבטא דווקא באופן צבאי. ואכן, איראן הודיעה ב-5.1.20, במסגרת הצעד החמישי שלה לנסיגה מהתחייבויותיה בהסכם הגרעין, כי היא אינה מחויבת עוד למגבלות שהוטלו עליה במסגרת ההסכם. ממשלת איראן הודיעה כי "אין יותר לתכנית הגרעין מגבלות מבצעיות, בכלל זה יכולת ההעשרה, אחוז ההעשרה, כמות החומר המועשר, ומחקר ופיתוח, וכי תכנית הגרעין תפותח רק לפי צרכיה הטכניים של איראן."[6] יודגש כי איראן נמנעה מלהודיע על עזיבת הסכם הגרעין המעניק לה בהחלטת מועצת ביטחון 3321 זכות העשרה ומעמד גרעיני. ולכן אין משמעות ההצהרה האיראנית יציאה מן ההסכם אלא ניצול הריגת סולימאני כדי להשיג הישג משמעותי בתחום המדיני בדמות הפעלת תכנית הגרעין של איראן מחדש והאצתה, ללא מגבלות כלשהן ותחת מטריית ההסכם אותו היא מפרה לעין כל ובפיקוח סבא"א. 

 

כחלק מקמפיין האבל על סולימאני המשיך המשטר גם בפעולות רשמיות, ממלכתיות ודתיות, להאדרת דמותו כמצביא האסלאמי האחראי בפועל על ביסוס האימפריה השיעית המהפכנית, ואף הפיכתו למעין קדוש. מסע הלוויה של סולימאני, השהיד, נפתח בכרבלא – בה נרצח והפך לשהיד ב-680 לספירה האמאם חוסין המשמש סמל להקרבה שיעית ולג'האד בהגות המהפכנית השיעית. לאחר שקיבל סולימאני לפני כשנה מידי ח'אמנאי את אות הגבורה העליונה ד'ו אל-פקאר (חרבו של עלי), העלה אותו ח'אמנאי, לאחר מותו לדרגת אלוף (לוטננט ג'נרל)– הדרגה הגבוהה ביותר בכוחות המזוינים של איראן המהפכנית ופרסם גם איור בו נראה סולימאני מתקבל בשמיים, ככל הנראה, ע"י האמאם חוסין עצמו. בכיתוב: "הקצין הגדול ומלא תפארת האסלאם עלה לשמיים."[7]

 

לסיכום, יש להדגיש כי חלק מן הרטוריקה האיראנית מבטא גם ניסיון הפחדה ומיקוח כלפי גורמים בינ"ל שונים כדי שיתווכו בין איראן לארה"ב על מנת להימנע מפגיעה אמריקאית קריטית באיראן ובמשטר האיראני כפי שאיים הנשיא טראמפ לעשות. כמו כן נועדו האיומים האיראניים להשיג במו"מ דיפלומטי חשאי דרך שוויץ ודרך מדינות שונות הישג בעל משמעות כמו נסיגה אמריקאית מעיראק בתמורה לאי ביצוע פעולת נקם איראנית.[8]

עד כה הם נכשלו בניסיון זה והנשיא האמריקאי לא נענה לדרישות אלה. אדרבה, הוא מאיים על עיראק בסנקציות בתגובה להחלטת הפרלמנט העיראקי לסלק את הכוחות האמריקאים מעיראק.

 

לפירוט התגובות באיראן ראו בחלקים הבאים