המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
הסכם מכה – הסכמה אסטרטגית בין אש"פ לחמאס
28/2/2007

 

הסכם מכה – הסכמה אסטרטגית בין אש"פ לחמאס למען הקמת מדינה פלסטינית ללא הכרה ישירה של חמאס בישראל

  

מחמוד עבאס: "הארגונים המשתתפים בממשלה החדשה אינם מחויבים לעמדת הממשלה...זו מחייבת [רק] את שריה".[1]

הקדמה

הנוסח של הסכם מכה, שנחתם בחסות סעודית ב-8 בפברואר 2007, הוא כללי ועוסק בעיקר ביחסים הפנימיים בזירה הפלסטינית. החלק המדיני בהסכם מצוי בכתב המינוי של ממשלת האחדות, המהווה חלק מן ההסכם.

 

ההסכם משקף הסכמה אסטרטגית בין אש"פ לחמאס בכמה מישורים: הממשלה הפלסטינית, אש"פ והסכסוך עם ישראל.

 

בזירת הרש"פ, פותר ההסכם את המשבר הנוכחי בין הפת"ח לחמאס, שכן הוא מפסיק את שפיכות הדמים שהזיקה לתדמיתם של שני הארגונים, ובכך נענה ללחצים הציבוריים להגיע לאחדות לאומית.

זאת מתוך תקווה שהקמת ממשלת אחדות תוכל להסיר את המצור הכלכלי והמדיני על הממשלה הפלסטינית.

 

בזירת אש"פ ההסכם ממשיך את התהליך של השתלבות חמאס באש"פ, שהינו תביעה של חמאס מזה שנים, ואשר עוכבה על ידי אש"פ.

 

בזירה המדינית, ההסכם מאפשר לאש"פ לנהל מו"מ על הקמת מדינה פלסטינית בגבולות 67 בהסכמת החמאס. לצורך זה היתה החמאס צריכה להכיר בישראל, להפסיק את הטרור, להכיר בהסכמים קודמים ולהציב יעד מקובל על הקהילה הבינלאומית, לאמור - גבולות 67. החמאס קיבלה את שלושת התנאים האחרונים, אך לא הסכימה להכרה ישירה בישראל.

 

יצוין עם זאת כי:

א. אף שחמאס הסכימה למו"מ על הקמת מדינה בגבולות 67 (בכך שעתה הסכימה לתוכנית השלום הסעודית), היא ממשיכה לתבוע גם את זכות השיבה, ירושלים, פירוק כל ההתנחלויות ושחרור כל האסירים[2].

 

ב. אף שחמאס מקיימת בפועל הפסקה של הטרור מזה כשנתיים בצורת "תהדיאה", נושא זה אינו חלק מן ההסכם ואינו נזכר בו כלל.

 

בהצהרה בעקבות ההסכם, הבהיר אבו מאזן את הטקטיקה המשותפת שאותה הציע כבר בעבר לחמאס לצורך הנעת התהליך ושחמאס לא הסכימה לכך בשעתו:

חמאס לא תידרש להכיר בישראל משום שכתנועה פלסטינית, ואפילו כממשלה, היא איננה מוסמכת לעסוק במו"מ מדיני, וזאת מכיוון שמו"מ וחתימה על הסכמים בשם העם הפלסטיני הם בסמכותו של אש"פ בלבד ובראשו עבאס.

טקטיקה זו מאפשרת לעבאס לקיים מו"מ כנציג העם הפלסטיני ולבקש כי ישראל והגורמים הבין-לאומיים יתעלמו מהעובדה שחמאס, שהינה מעתה שותפה לממשלה, לא שינתה את עקרונותיה.

 

יצוין כי יש פער בין שני חלקיו של הסכם מכה. בחלק העיקרי של הסכם מכה, העוסק בעניינים הפנים פלסטינים, קיימת מחויבות מוצהרת להסכם מצד שני הצדדים. לעומת זאת, בחלק המדיני המופיע בכתב המינוי ועוסק ביחסים עם ישראל, אין שום מחויבות ישירה ומוצהרת מצד החמאס. עבאס, כנשיא הרש"פ קורא להנייה, כראש ממשלה מטעם החמאס, לפעול על יסוד החלטות המל"פ, סעיפי חוק היסוד, מסמך ההסכמה הלאומית [גרסה של מסמך האסירים, ללא הפשרות שהוא מכיל] והחלטות ועידות הפסגה הערבית, החלטות האו"ם, החלטות הלגיטימיות הערבית[3] וההסכמים הקודמים שאש"פ חתם. הסכמתה של החמאס מתבטאת באופן בלתי ישיר בכך שקוים מו"מ בין הצדדים על נוסח כתב המינוי והחמאס הסכימה לו.  עבאס הצהיר כי הארגונים החברים בקואליציה של מרכיבי ממשלת האחדות לא יהיו מחויבים לעמדת הממשלה אלא שריה בלבד.

 

בתמורה להסכמת החמאס לטקטיקה זו, היא קיבלה חסות מדינית ותמיכה מעבאס ומאש"פ כממשלה וכשותפה עתידית באש"פ.

 

דרישות הקוורטט נענו רק בחלקן ויש להניח כי עבאס וחמאס מאמינים כי עמדת הקוורטט תישחק במשך הזמן.

 

הן מחמוד עבאס והן ח'אלד משעל מנסים למנוע מאנשיהם מסירת הצהרות לתקשורת, העלולות לחשוף את אופי ההסכמה ביניהם ופרטיה.

 

ההסכם

להלן תרגום ההסכם וכתב המינוי:

 

"על יסוד יוזמתו הנאצלת של שומר המקומות הקדושים, המלך עבדאללה בן עבד אל-עזיז, מלך הממלכה הערבית הסעודית ובחסות הוד מעלתו, קוימה במכה הקדושה הידברות בין שתי התנועות פת"ח וחמאס בימים 6 – 8 בפברואר 2007 [כדי להגיע] להסכם פלסטיני. ההידברות הוכתרה בהצלחה, בעזרת האל ישתבח ויתעלה, והושג ההסכם כדלקמן:

 

א.      הדם הפלסטיני קדוש ויש לנקוט את כל האמצעים והסידורים למנוע שפיכות דמים. יש חשיבות לאחדות הלאומית כבסיס לעמידה האיתנה במישור הלאומי, ליציאה נגד הכיבוש, להגשמת היעדים הלאומיים הלגיטימיים של העם הפלסטיני ולאימוץ שפת המו"מ כיסוד היחיד לפתרון המחלוקות הפוליטיות בזירה הפלסטינית. במסגרת זו אנו מודים מאוד לאחינו במצרים ולמשלחת הביטחונית המצרית בעזה, שהשקיעו מאמצים גדולים להרגעת המצב ברצועה בתקופה שחלפה.

 

ב.      הוסכם סופית על הקמת ממשלת אחדות לאומית פלסטינית לפי הסכם מפורט ומאושר בין הצדדים, [וכן הוסכם על] התחלת פעולה מהירה לנקיטת הצעדים החוקתיים להקמתה.

 

ג.       יש להמשיך קדימה בצעדים להפעלת אש"פ, לפיתוחו ולרפורמה בתוכו. [כמו כן יש] לזרז את פעילותה של הוועדה המכינה, על סמך הבנות קהיר ודמשק. סוכם בין הצדדים על צעדים מפורטים בנושא זה.

 

ד.      הודגש עקרון השותפות הפוליטית על בסיס החוקים ברש"פ ועל בסיס פלוראליזם פוליטי לפי הסכם מאושר בין הצדדים. אנו מביאים את ההסכם לציבור הפלסטיני ולעמי האומה הערבית האסלאמית ולכל הידידים בעולם. אנו מחויבים לו ככתבו וכרוחו כדי להתפנות להשגת יעדינו הלאומיים, להשתחרר מן הכיבוש, להשיב את זכויותינו ולהתפנות לנושאים העיקריים ובראשם ירושלים, הפליטים, מסגד אל-אקצא, האסירים וההתמודדות מול הגדר וההתנחלויות."

 

כתב המינוי:

"לכבוד מר אסמאעיל עבד אל-סלאם הנייה

כיו"ר הוועד הפועל של אש"פ ונשיא הרשות הפלסטינית, לאחר עיון בחוק היסוד ועל סמך סמכויותי:

 

א.      אני ממנה אותך להקים את הממשלה הפלסטינית הבאה בתוך פרק הזמן הקבוע בחוק היסוד.

 

ב.      בסיום הרכבת הממשלה והצגתה לפני היא תוצג לפני המועצה המחוקקת לקבלת אמון.

 

ג.       אני קורא לך כראש הממשלה הבאה להיות מחויב לאינטרסים של העם הפלסטיני, להגן על זכויותיו ועל הישגיו ולפתחם וכן לפעול להגשמת יעדיו הלאומיים כפי שאושרו בהחלטות כינוסי המועצה הלאומית הפלסטינית, סעיפי חוק היסוד, מסמך ההסכמה הלאומית [מסמך האסירים, ללא הפשרות הכלולות בו] והחלטות ועידות הפסגה הערבית. על בסיס זה אני קורא לך לכבד את החלטות האו"ם, את החלטות הלגיטימיות הערבית ואת ההסכמים שאש"פ חתם."[4] 

 

 השינוי בעמדות אש"פ/פת"ח: חמאס לא תתחייב להסכמים קודמים

הסכם מכה משקף על שינוי בעמדות אש"פ/פת"ח. יו"ר הרשות הפלסטינית, מחמוד עבאס, ויתר על דרישתו מן החמאס להיות "מחויבת" להסכמים שחתם אש"פ, והסתפק במונח "לכבד" את ההסכמים. כזכור, נושא זה היה נתון במחלוקת בין הצדדים.[5]

 

בכיר במשרד ההסברה הפלסטיני ובעל טור ביומון הרש"פ "אל-איאם", האני אל-מצרי, כתב:

"פת"ח הסכימה לנוסח [שדרשה חמאס]... הקובע כי יש 'לכבד את ההתחייבויות' של  אש"פ, את החלטות ועידות הפסגה הערבית ואת החלטות האו"ם. זה נוסח פחות [חזק] מ'להיות מחויבים' להסכמים ולהחלטות."  

 

עוד ציין אל-מצרי כי פת"ח/אש"פ הסכים "להתחיל בצעדים שמטרתם רפורמה ובנייה מחדש של אש"פ והפעלתו, כך שיכלול את הפלגים הנמצאים מחוצה לו."[6]   

 

ויתור נוסף של הפת"ח היה עצם ההסכמה לשותפות פוליטית עם החמאס. בריאיון לאתר האינטרנט "המרכז הפלסטיני לתקשורת" המזוהה עם החמאס, אמר מוסא אבו מרזוק, סגן ראש הלשכה המדינית של החמאס: "מהיום הראשון [לניצחון החמאס בבחירות למועצה המחוקקת] התבטאו אנשי הפת"ח כי תנועתם לא תקבל את תוצאות הבחירות... השינוי הממשי בעמדת הפת"ח הוא הסכמת התנועה לשותפות פוליטית עם החמאס בקבלת ההחלטות הפלסטיניות."[7] 

 

כיצד מסביר אש"פ/פת"ח את השינוי

א. ניסיונות למנוע חשיפה של אופי ההסכם ופרטיו

צעדו הראשון של עבאס לאחר ההסכם היה ניסיון למנוע הצהרות לתקשורת על ידי אנשי פת"ח/אש"פ ביחס להסכם ולמשמעותו. במזכר מיוחד שהפיץ לתנועת הפת"ח ולשגרירויות הפלסטיניות בעקבות החתימה על הסכם מכה נאמר: "הפירושים המוגזמים והסובייקטיביים של ההסכם, או של אחד מסעיפיו, עלולים לשנות את המטרה הבסיסית שלו. אין צורך להרבות בפירושים ובפרשנויות והרי מדובר על הסכם להרכבת ממשלת אחדות לאומית לפי נוסחה פוליטית מוסכמת ושקולה... שני הצדדים לא ויתרו זה לזה בתכנים המדיניים או בתחום הרכב הממשלה.. נצא במסע מדיני נרחב כדי להסיר את המצור על עמנו ועל השלטון שלנו..."[8]  

 

יאסר עבד רבה, חבר הוועד הפועל של אש"פ וממקורבי מחמוד עבאס, הדגיש גם הוא את הצורך בשתיקה: "אם ננהג בתבונה וחמאס תדבר בשפה חדשה כפי שהבטיח ח'אלד משעל, אם הממשלה החדשה תמלא את תפקידה המשלים והמסייע לתפקידו של אבו מאזן, ואם יופסקו ההצהרות חסרות התועלת, שאינן אלא חזרה על סיסמאות, דוגמת ההצהרות האחרונות של אחמד יוסף, שבהן אמר כי הסכם מכה אינו כולל מחויבות להכיר בישראל, ייצור [הסכם מכה] הזדמנות טובה להסרת המצור מעל הפלסטינים."[9]

 

בעל הטור ביומון הרש"פ "אל-איאם", אשרף אל-עג'רמי, היה ברור עוד יותר: "אנו צריכים לשבור את המצור שהוטל עלינו, הגורם לנו עוול, וזה דורש שפה פוליטית גמישה שתשמור על ערפול בונה בלא להיזקק להצהרות המסייעות לישראל במלחמתה נגד הסכם מכה..."[10]

 

בנוסף לכך העלו דוברי אש"פ הנמקות נוספות לויתורים:

 

ב. החמאס התקרבה לתוכניות של אש"פ ולכן הויתור של אש"פ מוצדק

מאהר מקדאד, דובר הפת"ח בעזה וחבר המשלחת לשיחות מכה, סבור כי "חלו תמורות מדיניות אצל אנשי החמאס... ההשקפה המדינית של החמאס החלה להשתנות והיא ניצבת כעת במשבצת שונה לגמרי מהמשבצת שניצבה עליה לפני שנה [בתחילת 2006]."[11]

 

עבדאללה עואד, בעל טור ביומון הרש"פ, אל-איאם", טען כי למרות שתנועת החמאס אומרת שהיא לא נתנה דבר הפוגע בעמדותיה או בעקרונותיה שלא להכיר במדינה העברית ולנטוש את ההתנגדות - הרי בניצחונה בבחירות ובהקימה ממשלה המתבססת על הסכם אוסלו היא מצאה עצמה, במתכוון או שלא במתכוון, בלב הסכמי אוסלו. זאת גם אם היא אינה מסוגלת לקלוט את השינוי הזה. כיום היא נמצאת במאבק פנימי בין הצורך לשמור על "ממשלת אוסלו" לבין הצורך שלא להשתנות מבחינה פוליטית והיא מחפשת נוסחה שתגשר בין שני הצרכים הללו. לכן הסכם מכה הוא צעד קדימה משום שחמאס מסכימה בו לכבד את ההסכמים הקודמים שחתם אש"פ ואת תוכנית השלום הסעודית והחלטות האו"ם.[12] 

 

האני אל-מצרי העלה נימוק נוסף: חמאס ויתרה גם על שליטתה הבלעדית על הממשלה ובפרט על מיניסטריוניים [המסמלים] ריבונות, היות והוסכם כי שרי האוצר, החוץ והפנים יהיו עצמאיים [פוליטית].

 

"כמו כן, חמאס שינתה את עמדותיה הקודמות ביחס להסכמים שחתם אש"פ עם ישראל [ואת התנגדותה] להחלטות ועידות הפסגה הערביות והחלטות האו"ם..."[13]    

 

ראש סיעת הפת"ח במועצה המחוקקת, עזאם אל-אחמד, שהשתתף בשיחות מכה, אמר כי  "החמאס התקרבה מאוד לכיוון התוכניות המדיניות של אש"פ ותוכניות אלה אינן מהוות מכשול ביחסי הפלסטינים עם הקהילה הבין-לאומית."[14]

 

אל-אחמד טען בריאיון ליומון הלונדוני "אל-חיאת", כי בהסכם מכה הכירה החמאס בפועל בישראל: "[אומנם] עניין ההכרה בישראל לא הועלה לפני החמאס, אולם ידוע כי אש"פ החליף מסמכי הכרה הדדית עם ממשלת ישראל וההכרה במדינות אינה עניינם של ארגונים ומפלגות אלא של ממשלות. חמאס אינה נדרשת להכריז על הכרה מפורשת ומשפטית בישראל וגם הפת"ח אינה נדרשת לעשות זאת, וכך גם כל פלג אחר. אש"פ הוא מעין ממשלה פלסטינית וכל הארגונים והגורמים מחויבים לאש"פ ולהחלטותיו.

 

 זכותו של כל פלג או ארגון להחזיק באידיאולוגיה ובמצע המיוחדים לו, אך עליו להיות מחויב לישותו הלאומית ולנציגיה (אש"פ) וזה מה שהיה בכתב המינוי. זה קבע כי עליה להיות מחויבת להחלטות כינוסי המועצה הלאומית הפלסטינית והמשמעות היא מחויבות להסכמים שחתם אש"פ ובראשם הסכם אוסלו ותוכניות הפיתרון של שתי מדינות שהכריזה עליו המועצה הלאומית הפלסטינית בשנת 1988. משמעותו של כתב המינוי, הקובע מחויבות להחלטות ועידות הפסגה הערבית, היא שחמאס מחויבת להחלטת הפסגה הערבית בבירות שאימצה את היוזמה הערבית [הסעודית משנת 2002]."[15] 

  

ג. הנוסח שנחתם מאפשר תמרון מדיני בזירה הבין-לאומית

עורך יומון הרש"פ, "אל-חיאת אל-ג'דידה", חאפט' אל-ברע'ות'י, כתב: "הנוסח שהוכרז עליו מעשי ודיפלומטי. הוא מאפשר לשר החוץ הבא מרחב תמרון [דיפלומטי] לפעולה בזירה הבין-לאומית ומאפשר לממשלה פעולה בענייני פנים... לא היה אפשר לדרוש יותר מההסכם הזה וגם אם המערב דוחה את הנוסחה "לכבד", זו כבר לא בעיה פלסטינית אלא בין-לאומית."[16] 

 

השינוי בעמדת החמאס

בהסכם מכה ויתרה חמאס על עמדתה הקודמת לפיה תכבד רק את אותם חלקים בהסכמים שאש"פ חתם, אשר לפי דעת החמאס מתאימים לאינטרס הפלסטיני. עתה בהסכם מכה התחייבה החמאס לכבד את ההסכמים בכללותם. כמו כן הסכימה החמאס לקבל את 'הלגיטימיות הערבית'. זהו מונח חדש שכוונתו להחלטות ועידות הפסגה הערביות, הכוללות את פסגת בירות בשנת 2002, שקיבלה את היוזמה הערבית הסעודית. בעבר לא הסכימה החמאס לקבל את תוכנית השלום הסעודית.  

 

כיצד מסבירה החמאס את השינוי בעמדותיה

דוברי החמאס העלו הסברים שונים לשינוי בעמדתם:

 

א. חמאס ויתרה בתחומים שונים, אך לא בנושא ההכרה בישראל

דובר החמאס, אסמאעיל רדואן, אמר כי "ההסכם עם הפת"ח בנושא ממשלת האחדות הלאומית, שבו התחייבות לכבד הסכמים חתומים ע"י אש"פ, אין פירושו הכרה בישראל. עמדות תנועת החמאס קבועות וידועות – אי הכרה בלגיטימיות של הישות הציונית... לא נדרש מהממשלה להכיר בישראל. אש"פ הכיר וזה עניינו. תנועת החמאס תצטרף לאש"פ עפ"י אמות מידה חדשות על בסיס עיצוב מחדש של אש"פ ואי הכרה בלגיטימיות של הכיבוש."[17]

 

דובר אחר של תנועת החמאס, מושיר אל-מצרי, תאר בעצרת באוניברסיטה האסלאמית בעזה, את הסכם מכה כניצחון גדול של העם. "חמאס נשארה איתנה בעקרונותיה ולא נסוגה. חמאס לא תכיר בישראל, לא תנטוש את ההתנגדות ולא תוותר על עקרונותיה".[18]

 

אחמד יוסף, יועצו המדיני של ראש הממשלה הפלסטינית אסמאעיל הנייה, אף הוסיף כי גם המצע העתידי של הממשלה הבאה לא יכלול את עניין ההכרה".[19]

 

מוסא אבו מרזוק, טען בריאיון לאתר החמאס כי גם במישור הארגוני לא ויתרה החמאס: "חמאס עשתה צעד כדי להסכים בנושא הקצאת תיקים בממשלה, [אך] בסופו של דבר אין בכך ויתור, משום שכל זה למען עמנו ואחדותו הלאומית. במישור המדיני הפגינה החמאס גמישות רבה אך לא ויתרה על העקרונות הפלסטיניים."[20]

  

ב. האלימות בזירה הפנימית חייבה את החמאס להגיע להסכם

מוסא אבו מרזוק טען עוד כי "לא היה אפשר להמשיך במציאות ששררה בזירה הפלסטינית בעת האחרונה שבה המחלוקות הפכו לשימוש באלימות. נוצרו לחץ מוסרי וציבורי וגם לחץ הקשור לאומה הערבית כולה ולא היה מנוס אלא לנקוט צעדים שיובילו להסכם."[21]  

 

ג. משעל: ההסכם מבטא שאיפה להסרת המצור

בריאיון לסוכנות הידיעות הצרפתית אמר ראש הלשכה המדינית של החמאס, ח'אלד משעל: "חמאס מחויבת לכתב מינוי הממשלה הקובע כי יש לכבד הסכמים חתומים עם ישראל". [לאמור: אין בו "מחויבות" להסכמים, נוסח אותו דרש אש"פ וחמאס סרבה] משעל הוסיף: "חמאס מאמצת שפה

מדינית חדשה. הסכם מכה הוא שפה מדינית חדשה של החמאס וכיבוד הסכמים הוא שפה חדשה, משום שיש צורך לאומי וצריכים לדבר בשפה ההולמת את התקופה ובמסגרת השקפה המשותפת לכל הפלגים. עם זאת כל פלג יחזיק באמונתו המדינית."[22]

 

ד. הממשלה הפלסטינית ותנועת החמאס הן שני דברים שונים

דובר החמאס, אסמאעיל רדואן, אמר כי "החמאס היא עניין אחד וממשלת האחדות היא עניין אחר."[23]

 

ה. בכיר בחמאס: ההסכם יאפשר להכניע את הציונים

במאמר שכתב חבר המועצה המחוקקת הפלסטינית ובעל טור בביטאון החמאס, "אל-רסאלה", יונס אל-אסטל, הוא הסביר את ויתורי החמאס בכך שהם דומים להסכם "אל-חודייבייה" הזמני  - ההסכם בין הנביא מחמד לשבט קורייש משנת 628 שבו סוכם על שביתת נשק ל-10 שנים: "אנו אופטימיים שהסכם מכה החדש יהיה המפתח להישגים רבים, שיספק את הביטחון הפנימי ההכרחי [ויאפשר] לחדש את מצור ח'יבר [דהיינו, המצור על ישראל] ולהכניע את הציונים לדרישות ההתנגדות..."[24]

 

ו. משעל: ההסכם מעניק הזדמנות להישגים משמעותיים

במאמר שפרסם ח'אלד משעל ביומון הלונדוני "אל-קדס אל-ערבי", הוא התייחס להסכם מכה כאל "השקפה פלסטינית משותפת שממנה נובעת תוכנית מדינית של ממשלת האחדות, המדגישה הקמת מדינה פלסטינית ריבונית ועצמאית בשטחים שנכבשו בשנת 1967 ובירתה ירושלים. בתוקף תוכנית זו ישוחררו כל האסירים מבתי הכלא בישראל, יפורקו כל ההתנחלויות ותובטח זכות השיבה לפליטים ולעקורים. כאשר תינתן להשקפה הזאת הזדמנות להיות מתורגמת לשפת המציאות, יהיה זה צעד חשוב בדרך להשגת שלום באזור."[25]

 

 



[1] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 27.2.2007

[2] מאמרו של משעל ביומון הלונדוני אל-קדס אל-ערבי, 13.2.2007.

[3] המונח "לגיטימיות ערבית" מתייחס להחלטות ועידת הפסגה הערביות.

[4] אל-איאם (רש"פ), 9.2.2007

[5]   ראה דו"ח ממר"י, החמאס: המשך אידיאולוגיה איסלאמיסטית לצד הצהרות פרגמטיות, 28 בפברואר 2007

[6] אל-איאם (רש"פ), 10.2.2007

[8] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 11.2.2007

[9] אל-קדס אל-ערבי (לונדון), 13.2.2007

[10] אל-איאם (רש"פ), 12.2.2007

[11] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 15.2.2007

[12] אל-איאם (רש"פ), 11.2.2007

[13] אל-איאם (רש"פ), 10.2.2007

[14] אל-איאם (רש"פ), 12.2.2007

[15] אל-איאם (רש"פ), 12.2.2007

 [16] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 10.2.2007

[17] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 10.2.2007

[18] אל-איאם (רש"פ), 12.2.2007

[19] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 12.2.2007

[22] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 10.2.2007

[23] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 10.2.2007

[24]  אל-רסאלה (עזה), 15.2.2007

[25] אל-קדס אל-ערבי (לונדון), 13.2.2007