כללי

המחאה הלבנונית מכניסה את חזבאללה למלכוד

חלק ב - עמדת חזבאללה נגד המחאה מעוררת עליו ביקורת חריגה מקרב תומכיו והובילה לגל התפטרויות מהעיתון אל-אח'באר המזוהה איתו

 

בתגובה להתנגדות חזבאללה למחאה בלבנון התפטרו עיתונאים אחדים מן העיתון אל-אח'באר ומערוץ אל-מיאדין המזוהים עם הארגון. תגובה נדירה זו מעידה על הפגיעה במעמד חזבאללה בקרב תומכיו, העלולה להתרחב אם תימשך המחאה נגד השלטון, שחזבאללה נושא באחריות רבה למדיניותו.

מאת ח. ורולקר וכ. יעקב

הקדמה

מחאת ההמונים הלבנונים נגד השחיתות השלטונית והמצב הכלכלי המידרדר הביכה את חזבאללה והכניסה אותו למלכוד, שהקשה עליו לקבוע עמדה כלפיה. הארגון, שבמשך שנים הציג עצמו כמגינם של העשוקים והחלשים בחברה וחרט על דגלו את המאבק בשחיתות, חש צורך לגלות אהדה כלפי המפגינים, שמוחים על תנאי המחיה הקשים ודורשים להעניש את המושחתים בשלטון. גם הזדהות הציבור השיעי עם המחאה ודרישותיה, הקשתה על חזבאללה לצאת נגדה. ואולם, משהבין חזבאללה כי דרישות המפגינים להתפטרות הממשלה, התפטרות הנשיא וקיום בחירות מוקדמות לפרלמנט, מאיימות על האינטרסים שלו ועל המשך יציבות השלטון במדינה, שהוא שותף מרכזי בו, מיהר לשנות יחסו כלפי המחאה, לתקוף אותה ולטעון כי היא ממומנת על ידי מדינות זרות, בראשן ארה"ב וישראל המעוניינות לחולל כאוס בלבנון ולפגוע בחזבאללה. הדבר הגיע לכדי כך שפעילים של חזבאללה ושל תנועת אמל השיעית בעלת בריתו תקפו מספר פעמים באלימות את המפגינים וניסו לסלקם ממוקדי ההפגנות.[1]

 

הדילמה עימה התמודד חזבאללה בנוגע לעמדה שיש לנקוט כלפי המחאה הלבנונית לא פסחה גם על ציבור תומכיו, ובפרט העיתונאים ביומון הלבנוני אל-אח'באר המזוהה עם הארגון, ונראה שאחדים מהם לא הסכימו עם עמדת חזבאללה.

 

ככלל, אל-אח'באר אימץ את הנרטיב של חזבאללה, לפיו המהפכה סטתה ממסלולה לאחר שגורמים פוליטיים זרים השתלטו עליה. נרטיב זה חזר על עצמו במאמרים שתפרסמו מדי יום ביומון, ובכלל זה מאמריו של עורך היומון אבראהים אל-אמין. ואולם, הספק שהטיל חזבאללה ובמיוחד נאסרללה באותנטיות של  המחאה, ובמיוחד האלימות מצד פעילי הארגון ופעילי אמל נגד המפגינים -  עוררו עליו ביקורת  קשה מצד כמה עיתונאים ביומון. בעקבות מקרי האלימות הללו היומון התיר לעצמו לפרסם באופן חריג מאמרי ביקורת קשים נגד חזבאללה. אחד המאמרים נכתב על ידי העורך אבראהים אל-אמין  עצמו והשני על ידי עיתונאי שהגדיר עצמו כתומך בחזבאללה אך האשים את הארגון בכך שהעלים עין מהשחיתות השלטונית.

 

בהמשך, משהחליט העורך אבראהים אל-אמין לדבוק בכל זאת בעמדתו של חזבאללה כלפי המחאה ולחדול מן הביקורת נגדו, התפטרו מהיומון חמישה עיתונאים, חלקם ותיקים, במחאה על הסיקור המוטה והעמדה העוינת שנוקט אל-אח'באר כלפי המחאה. כשבועיים לאחר מכן התפטרו גם שני עיתונאים בכירים מהערוץ הלבנוני אל-מיאדין המזוהה עם חזבאללה,מבלי להבהיר בדיוק מה הסיבה להתפטרותם, והיו שפירשו את התפטרותם כמחאה על הסיקור העוין של המחאה הלבנונית המאפיין את הערוץ.

 

דוח זה יציג את הביקורת שנמתחה על חזבאללה ביומון אל-אח'באר המזוהה עימו, ואת התפטרות העיתונאים מהיומון.

 

עורך אל-אח'באר לנאסרללה: מנע את העוול והבריונות של תומכיך כלפי המפגינים

ב-30.10.19, לאחר שפעילי חזבאללה ואמל תקפו מפגינים בדרום לבנון ובביירות, פרסם עורך אל-אח'באר המקורב לחזבאללה, אבראהים אל-אמין, מאמר שבו יצא בחריפות נגד מי שתקפו את המפגינים - אותם זיהה כפעילי תנועת אמל בלבד - וקרא לנאסרללה בעל בריתם למנוע הישנות מקרים דומים. כך כתב:

 

"זו הזדמנות לדבר על יחסם של כמה אנשים מן ההתנגדות ותומכיה [קרי, פעילי אמל] כלפי אנשים רגילים שהחליטו במודע... להעלות את רף התנגדותם לנוכח העוול שנגרם להם ולזעוק את מחאתם. באמצעות צעדי המחאה המוכרים, הם הביעו  דעתם נגד השלטון ונגד הרשויות המושחתות... את מה שקרה באל-נבטיה, בצור ובמרכז ביירות אפשר לתאר רק בצורה אחת: הבריונות בצורתה הדוחה ביותר...

אני מכיר אישית את מר חסן נאסרללה. מכירו זמן רב ומכיר היטב את שכלו ואת לבו. אני יודע מתי הוא קשה עם עצמו ועם משפחתו למען הבעיה הצודקת. אני יודע כמה הבליג ושתק על עבירות חמורות שבוצעו רק כדי להגן על ההתנגדות... אני יודע עד כמה הוא מבין את המשמעות של גבריות, אצילות נפש וכבוד בני האדם. אני מכיר את מידת צערו על כל עוול כלפי ילד, בחור או בחורה, אם או אב, ולכן אני שואל אותו: האם ייתכן שלא תנקוט יוזמה למנוע את העוול הזה המתמשך כלפי אחיך רק משום שהביעו דעה הנוגדת את דעתם של המנהיג ומקורביו?

 

אנו רוצים להיות ברורים וכנים. קיימת אחריות ישירה ומלאה של תנועת אמל, החל מראש התנועה [קרי, יו"ר הפרלמנט נביה ברי] וכלה במנהיגיה הפוליטיים, שרים, חברי פרלמנט, מועצות מקומיות, קצינים ואנשי ביטחון וגם אנשי דת, בעלי השפעה, גברתנים וצבא של מאבטחים אשר פעלו להשפיל אנשים ולהענישם משום שהרימו קול במחאה על תפקוד שלטון שלתנועת אמל חלק נכבד בו...

 

כל [מקרה בו] תושב בביירות, בדרום ובבקאע נתון ללחצים או השפלה, במטרה למנוע ממנו להביע את דעתו או לחזור בו מדעתו, או למנוע ממנו יציאה מביתו  - הוא בבחינת מעשה ברברי שמשחיר את פני מבצעיו. צריך להעניש את העבריינים ואת מי שעומד מאחורי בריונותם. דרישה זו לא פחות חשובה מדרישות התושבים העניים למדינה שישרור בה צדק."[2]

 

דיכוי הפגנה בלבנון. על היד המונפת כתוב: "מהפכה"[3] 

כותב ביומון לנאסרללה: חזבאללה התעלם מהשחיתות השלטונית; קוממת את תומכי המחאה מקרב הארגון

יומיים לאחר מכן, ב-1.11.19, פרסם היומון אל-אח'באר מאמר פרי עטו של העיתונאי הלבנוני מאהר אבי נאדר, שהעיד על עצמו שהוא תומך בהתנגדות ומעריך את נאסרללה, בו פנה ישירות לנאסרללה ומתח ביקורת נוקבת על חזבאללה אשר לדבריו העלים עין מן השחיתות השלטונית תמורת התעלמות השלטון מן הנשק של הארגון. אבי נאדר יצא נגד פגיעת אנשי חזבאללה ואמל במפגינים וכינה זאת "דיכוי ברברי", חלק על דברי נאסרללה בהם פקפק באותנטיות של המחאה והדגיש כי מדובר במחאה עממית ואותנטית של השכבות החלשות שחלקן תומך בהתנגדות, ולכן חזבאללה היה צריך לתמוך בה במקום להתקיפה. כך כתב בפנייתו לנאסרללה:

 

"גם אני כמוך נולדתי וגדלתי בשכונת אל-נבעה, ממוקדי רצועת העוני שהקיפה את ביירות לפני מלחמת האזרחים ואחריה. למרות המחלוקת האידיאולוגית בינינו, אני כמוך משתייך לרעיון ההתנגדות לעושק, לדיכוי, לעוני ולכיבוש. אני רואה בך מנהיג שהאומה הערבית והעם הלבנוני לא הצליחו לייצר כמוהו מזה עשורים ארוכים. אני פונה אליך בכל האהבה ובכל ההערכה, בכנות ובאופן ברור.

 

ראשית, אל-סיד [תואר כבוד בשיעה לצאצאי הנביא מוחמד], אני רוצה לומר שההסדר 'הנשיאותי' כפי שהוא מכונה [שהושג ב-2016 והתקיים עד לאחרונה ובו הוסכם על הבחירה במישל עון כנשיא ובסעד אל-חרירי לתפקיד ראש הממשלה], גרם עוול גדול להתנגדות בהעניקו את הנשיאות לבעל הברית של ההתנגדות - הגנרל מישל עון - ואת ראשות הממשלה לשיח' סעד אל-חרירי. אך הדבר החשאי בהסדר הוא ש[במסגרתו סוכם] שההתנגדות [קרי, חזבאללה] תעלים עין מהמדיניות הכלכלית והכספית של הממשלה, כלומר ממערכת השחיתות השלטת במדינה, תמורת התעלמותה של המערכת הזאת [קרי, הממשלה] מן הנשק של ההתנגדות ותיתן הכשר רשמי לקיומו. העוול הראשון כאן הוא ההתייחסות לנשק של ההתנגדות כאל נשק של קבוצה, מפלגה, או עדה ולא של כוח של המולדת... והעוול השני הוא הפיכת ההתנגדות לשומר היכל השחיתות על כל מרכיביו, אם לא מרצון, אז מכורח המציאות...        

 

כבודו אל-סיד [נאסרללה], על סמך ההסדר 'הנשיאותי' הזה, שגרם עוול להתנגדות, נגררתם להסכים להרכב ממשלתי שאינכם יכולים לשאת... ולהסכים למדיניות כספית וכלכלית, [שקירבה] את המדינה אל תהום העוני, הרעב, המחסור, האבטלה ופשיטת הרגל, עד שהגיעו מים עד נפש... הקש ששבר את גב הגמל היה החלטת שר התקשורת, שגם שרי ההתנגדות בממשלה אישרו, למסות שיחות בווצאפ, שהן שירות חינמי שמקורו בחו"ל, ולמדינת לבנון אין זכות למסות כלל. [בשל כך] יצא ציבור גדול לרחובות – ללא הבדל דתי עדתי או מפלגתי - עם סיסמאות שההיסטוריה של לבנון לא ידעה כמוהן...

 

בין נאומך הראשון [מאז פרצה המחאה] לבין הנאום השני, לא השתנו דרישות האנשים [המפגינים] גם לא כאבם ורעבונם, אך עמדתכם כלפי תנועת המחאה השתנתה. אני שותף לדעתך שכמה גורמים ושגרירויות ניסו בכוח להיכנס למחאה כדי להסיטה ממסלולה... אך הם לא הצליחו.

 

אל-סיד [נאסרללה], הקריאות שנשמעו נגדך [בהפגנות] ונגד ההתנגדות הגיעו מקבוצה קטנה של מפגינים... וזו קבוצה המייצגת את אלה שהיו שותפיכם בממשלה ובעלי בריתכם בכל מערכות הבחירות של האיגודים... התגובה נגד הקבוצה הקטנה הזאת... הפכה לדיכוי ברברי ומדמם מצד אנשי ההתנגדות כלפי המתקוממים באל-נבטיה ובצור, סביבתה האוהדת של ההתנגדות, דבר שגרם לפציעות ובהם גם מי שהיו לוחמי התנגדות לצדכם, או אסירים ופצועים. לאחר מכן פשטו אלמונים רכובים על עשרות אופנועים לאזור המחאה העיקרי כשהם מניפים דגלי חזבאללה ואמל. הדברים הגיעו לפשיטה אחרת שפגעה במפגיני כיכר ריאד אל-צולח [בביירות] והם קוראים קריאות בשמך.

 

נאומך האחרון, אל-סיד [נאסרללה], עורר זעם בלב תומכי ההתנגדות, אוהביה ומטפחיה. תומכי ההתנגדות הללו אינם רוצים שהיא תהפוך למי שמגוננת על היכל השחיתות מפני הציבור האוהד שלה -  ציבור העניים בעלי הכנסה מועטה, מקצה הבקאע הצפוני לקצה הדרום עבור בדאחיה, שחלק משכונותיה הפכו חממה למחסור ולעוני. כמו כן הם אינם רואים במחאה הענקית הזאת תוצר של שגרירויות שרקמו מזימה נגד ההתנגדות [כפי שאתה טוען].

 

הו אל-סיד [נאסרללה], [תומכי ההתנגדות] האלה רוצים לשמוע התנצלות על הטעויות הקשות שביצעו חלק מהבכירים נגד ההתנגדות והציבור שלה, ונגד המפגינים. כמו כן יש להעניש קשות את אלה שהרשו לעצמם להציב את ההתנגדות בעימות עם העם שלה... באמצעות הבריונות בזירות ההפגנות, שאינה הולמת את אנשי ההתנגדות ואת חינוכם ותרבותם. כבודו אל-סיד [נאסרללה]... כפי שההתנגדות היא תוצאה טבעית של הכיבוש כך המחאה העממית - וגם אם בוששה להגיע – היא תוצאה טבעית של העושק, הדיכוי, השחיתות והגנבה. מכאן אני קורא לכם להשיב את ההתנגדות לחיקה העממי ואל מקומה הטבעי לצד הכאב של האנשים, הרעב שלהם וזעקתם..." [4]      

 

התפטרות עיתונאים מהיומון אל-אח'באר במחאה על הסיקור העוין של המחאה

ואולם, חרף הביקורת דבק עורך אל-אח'באר אבראהים אל-אמין, בתמיכתו בחזבאללה ובעמדותיו. למעט שני המאמרים החריגים הללו, המשיך היומון לתמוך בקו הארגון ולטעון, במאמרים ובכתבות שהמהפכה הפכה להיות פוליטית המוכוונת על ידי גורמים זרים נגד לבנון וחזבאללה בפרט.

 

אולם, נראה כי בתוך מערכת היומון לא היתה הסכמה על עמדה זו וחמישה עיתונאים מהיומון, חלקם ותיקים, הודיעו על התפטרותם במחאה על הסיקור המוטה, כדבריהם, אשר עוין את המחאה.

           

הראשונה שהתפטרה היתה העיתונאית ג'וי סלים, כתבת התרבות לשעבר באל-אח'באר, שיצאה בחשבון הפייסבוק שלה ב-29.10, נגד עמדת היומון כלפי המחאה ואף הטילה על העיתון את האחריות לכך שפעילי חזבאללה יצאו לרחובות להכות את המפגינים. היא כתבה: "התפטרתי היום מהעיתון אל-אח'באר לאחר תקופה של חמש וחצי שנות עבודה. הימים האחרונים היו מכריעים עבורי, לאחר שנכזבה תקוותי מהאופן שבו העיתון סיקר את ההתקוממות, זאת לאחר שבמשך חודשים, ואולי אף שנים, העיתון פעל כדי לנמק מדוע היא צריכה לפרוץ. אולם, ברגע שהיא פרצה, מיהר העיתון להצטרף לשורות ההתקוממות הנגדית ואף קידם תכנים מזימתיים, מסיתים ושמועות שתרמו לתקיפת המפגינים היום ברחובות על ידי 'תושבים', כפי שכינה אותם אל-אח'באר בפייסבוק [קרי, פעילי חזבאללה ואמל]. הגישה [של היומון] כלפי ההתקוממות ואופן סיקורה ימים ספורים לאחר שפרצה, הייתה קרובה לשערורייה בעיניי. העיתון נושא בחלק מן האחריות לכל טיפת דם של המפגינים ששופכים 'התושבים', תומכי מפלגות השלטון [חזבאללה ואמל]."

היא הוסיפה: "ההתפטרות הזו באה בנסיבות אישיות קשות [עבורי], ויחד עם זאת החלטתי [להסתכן] ולקפוץ אל הלא נודע... ולא להישאר במקום שאני חשה שהוא בגד באנשים ברגע חשוב ביותר, ואני ביניהם..."[5]

כעבור כמה ימים, ב-4.11, הודיע גם מוחמד זביב, ראש המדור הכלכלי לשעבר של אל-אח'באר, על התפטרותו. בחשבון הטוויטר שלו, צייץ: "למען הסר ספק, הגשתי את התפטרותי מן העיתון אל-אח'באר ... במחאה על עמדת הנהלת העיתון כלפי ההתקוממות."[6]

ציוצו של זביב[7]

 

כעבור יומיים, ב-5.11 הודיעו עוד שלושה עיתונאים ביומון על התפטרותם: צבאח איוב, עיתונאית שעבדה באל-אח'באר מיומו הראשון, שימשה בעבר כסגנית עורך היומון, עורכת מדור המאמרים ולאחרונה אחראית על צוות האתר של העיתון, צייצה בטוויטר: "התפטרתי מאל-אח'באר עקב הצטברות של סיבות, האחרונה שבהן הייתה תפקודו בסיקור ההתקוממות העממית של ה-17 באוקטובר."[8]

 

העיתונאית ויוויאן עקיקי שעבדה במדור הכלכלה של היומון צייצה גם היא בחשבון שלה: "התפטרתי מהעיתון אל-אח'באר בשל סיבות מקצועיות הקשורות לאופן סיקור ההתקוממות העממית על ידו וסיבות אחרות שהצטברו וקשורות בתפקוד המקצועי של העיתון שמעולם לא טופלו..."[9]

 

העיתונאי מוחמד אל-ג'נון שעבד גם הוא ביומון צייץ ב-5 בנובמבר: "אני מודיע היום על הפסקת הכתיבה ביומון אל-אח'באר, משום שהוא אינו מעניק את הזכות הראויה למחאה העממית – מהפכת 17 באוקטובר. אני מודה ליומון על ההזדמנות שנתן לי במשך חמש שנים. לא ייתכן שחופש העיתונות יושפע מפוליטיקה או השתייכות."[10]

 

כשבועיים לאחר מכן התפטרו גם שני עיתונאים מערוץ הטלוויזיה הלבנוני אל-מיאדין המזוהה עם חזבאללה ועמדותיו. הראשון שהתפטר היה העיתונאי הבכיר סאמי כליב, שהיה ממייסדי הערוץ וידוע בעמדות המזוהות עם משטר אסד, חזבאללה ובעלי בריתו. ב-22.11.19 הוא צייץ בחשבון הטוויטר שלו: "התפטרתי היום מערוץ אל-מיאדין, בשל  דעותיי, אמונתי ומצפוני. אני מאחל להם התקדמות והצלחה תמידית."[11]

כליב אמנם לא פירט והבהיר מה הסיבה להתפטרותו, אך בעיתונות הלבנונית והערבית היו שפירשנו זאת כצעד שנעשה במחאה על הסיקור העוין של המחאה, בדומה להתפטרות של עיתונאי אל-אח'באר.[12]

 

יומיים לאחר מכן הודיעה גם  העיתונאית לינה זהר אל-דין שעבדה בערוץ שמונה שנים על התפטרותה ממנו: "בשל הרגעים ההיסטוריים שאנו חווים, מצאתי כי שומה עליי להתפטר מערוץ אל-מיאדין. אני מאחלת לערוץ המשכיות ולעמינו [הערבים] עתיד טוב יותר..."[13]

 

גם התפטרותה פורשה בעיתונות הלבנונית והערבית כמחאה על הסיקור העוין של הערוץ את המחאה.[14]