הטרור העולמי של הג'יהאד ו"העליונות הלבנה"
מאת: יגאל כרמון, מיכאל דייוויס, זאב ב. בגין
קווי דמיון רבים מחברים בין טרור הג'יהאד וטרור "העליונות הלבנה" ברחבי העולם. המבצעים משתי הקבוצות אינם "זאבים בודדים" אלא פועלים ב"להקות רשת", שם הם מוצאים מקורות תמיכה במעשיהם. כך, הרשתות החברתיות באינטרנט הן הכלי העיקרי בהפצת מסרי השנאה ובגיוס הרוצחים. הבנת מניעיהם היא תנאי למלחמה יעילה בהם.
הטרור העולמי נחל לאחרונה הצלחה פוליטית חשובה, כאשר השלטון בצרפת נואש מן הסיכוי להדבירו. ב-9 באוקטובר 2019, בטקס האזכרה לארבעת אנשי משטרת פריז שנרצחו על ידי עמיתם הג'יהאדיסט, הכריז הנשיא עמנואל מקרון על מדיניות חדשה: "אני רוצה לומר לכם זאת בעוצמה: המוסדות לבדם לא יספיקו; המינהל וכל שירותי המדינה אינם מסוגלים להכריע את ההידרה (רבת הראשים) האסלאמיסטית. לא. האומה כולה היא שצריכה להתאחד, להתגייס, לפעול. ננצח רק אם ארצנו תקום כדי להיאבק באותו אסלאמיזם תת-קרקעי המשחית את ילדי צרפת. חברה של עירנות היא מה שעלינו לבנות. עירנות, ולא חשדנות מכרסמת; ההקשבה הקפדנית לאחר, ההתעוררות המושכלת של התודעה. בפשטות: לדעת לאתר בבית הספר, בעבודה, במקומות הפולחן, ליד הבית, התנהגות לא תקינה, סטיות, מחוות קטנות המאותתות על התרחקות מן החוקים והערכים של הרפובליקה".
יום קודם לכן, הציג בפרלמנט שר הפנים כריסטוף קסטאנר שבעה אותות מתריעים, וביניהם סירוב לעבוד בצוות עם נשים, סימן במצח למרבים בתפילה או גידול זקן (הוא עצמו מטפח זקנקן). בפשטות: פשיטת הרגל השלטונית מלווה ב"תוכנית", שהצלחתה תהפוך את ארץ החירות למדינת מלשינים בה החשדנות מכרסמת, בעוד הממשלה מדגישה את הצורה החיצונית ומזניחה את התוכן העמוק: ההטפה לג'יהאד במסגדים, בבתי הספר הצמודים להם ובאינטרנט.
אוזלת יד מסוג אחר בטיפול בטרור הג'יהאד מגלים אלה המתייחסים לטרוריסטים כחולי נפש. שר הפנים הצרפתי הקודם, ז'ראר קולום, הודיע בעקבות מתקפת הטרור הג'יהאדי בברצלונה באוגוסט 2017: "אנו פועלים בניסיון לזהות את כל המאפיינים של אלה שעלולים לנקוט פעולה מחר... הממשלה חושבת על גיוס כל בתי החולים הפסיכיאטריים והפסיכיאטרים הפרטיים כדי לנסות להרתיע את האיומים של טרוריסטים יחידים". המהלך נבלם על ידי אגודת הפסיכיאטרים בצרפת.
הטרור העולמי שמפעילים בשנים האחרונות אנשי ה"עליונות הלבנה" חשף לאחרונה את חוסר ההבנה בנושא גם מצד ראשי הממשל בארה"ב. ב-4 באוגוסט 2019, לאחר ש-22 איש ממוצא היספני נרצחו בטקסס, הצהיר הנשיא דונלד טראמפ: "הירי היום באל פאסו לא היה רק טרגי, אלא גם מעשה של פחדנות". למחרת, בהצהרה מסודרת בבית הלבן, טראמפ התייחס אומנם ל"עליונות הלבנה" כאידיאולוגיה מסוכנת, אבל המשיך באפיון היורים כ"אנשים חולים בנפשם באופן מאוד מאוד רציני". באותו יום, ראש הסגל בפועל של הבית הלבן, מיק מאלוויני, אמר בראיון: "אלה אנשים חולים. אתה לא יכול להיות איש העליונות הלבנה ולהיות בעל ראש נורמלי. הם חולים. אתה יודע את זה, אני יודע את זה והנשיא יודע את זה". משמעות האבחנות הרפואיות האלה ברורה: לדידם של ראשי הממשל, האחריות לטיפול בטרור הזה נופלת על מומחים בתחום הנפש; קצרה ידה של הממשלה.
מלבד חשיפת הדוברים כחסרי אונים, אין תועלת רבה בביטויי הגנאי שנשמעו כלפי ג'יהאדיסטים ואנשי "העליונות הלבנה". אלה גם אלה אינם "חולים", "מטורפים", "מפסידנים", "ניהיליסטים", "חסידי פולחן המוות" או "פחדנים". אומנם, מטיפי הג'יהאד רואים באירופה אויב המתנכל לאסלאם ומטיפי ה"עליונות הלבנה" רואים במהגרים המוסלמים אויב של אירופה, אך קווי הדמיון בין הטרוריסטים משני המקורות עמוקים ממה שהעין רואה בדרך כלל.
"רצח עם לבן"
הדברים שרוצחים משתי הקבוצות כתבו בטרם פעלו מעידים שהם פעלו על יסוד אידיאולוגיה מנוסחת היטב וצעדו בעקבות אידיאלים – בזויים, נוראים, אכזריים - שהם ניסחו בבהירות. אלה ואלה מבצעים מעשי רצח איומים לא למען עצמם, אלא למען מטרה דתית או לאומית כללית, והם מוכנים להקריב את חייהם עבור עתיד אוטופי: עולם הנשלט על ידי אמונתם. הם מאמינים.
הרוצחים מחפשים משמעות לחייהם, והם מוצאים אותה בשליחות התואמת את השקפת עולמם: הג'יהאדיסטים חוששים לגורל מה שהם מכנים "האומה האסלאמית" ואנשי העליונות הלבנה חרדים לגורל מה שהם מכנים "האומה הלבנה", וזה המפתח להבנת עומק המחויבות שלהם למטרתם. מדובר בקנאים כנים, השואפים לנקום על השפלתה האמיתית או המדומיינת של הקבוצה שאיתה הם מזדהים, או לתקן מה שהם רואים כעוול שעוללו לה, או לסכל איומים, ממשיים או מדומים, שבפניהם היא עומדת.
רוצחים ג'יהאדיסטים מציינים בצוואותיהם כי בכוונתם לפעול להאדרת האסלאם בעולם, ולנקום על העוול שנגרם למאמיניו. רוברט באוורס בן ה-46, שבאוקטובר 2018 רצח 11 יהודים בבית כנסת בפיטסבורג, כתב: "היא"ס (ארגון יהודי המסייע לפליטים) אוהב להביא פולשים שיהרגו את עמנו. אינני יכול לשבת בצד ולהשקיף על בני עמי נשחטים". ג'ון ארנסט, שרצח יהודיה בבית הכנסת בפאווי שבקליפורניה באפריל 2019 לפני שנשקו התקלקל, כתב: "היש ערך לחיי הנוחים בעת שהיהדות הבינלאומית חותמת את גורל הגזע שלי לכליה?". פטריק קרוסיוס, הרוצח מאל פאסו, כתב: "אינני יכול לסבול עוד את הבושה של חוסר פעולה, ביודעי שאבותינו המייסדים הורישו לי את הזכויות הדרושות כדי להציל את ארצנו מהשמדה".
התפתחויות חברתיות ופוליטיות בעשורים האחרונים הולידו נימוקים חדשים שהפכו לחלק משיח השנאה של לבנים, שעל פיו נשקפת סכנה לתרבות האירופית ולמסורותיה מצד מהגרים שיחליפו אותן. מנימוקים אלה נגזרים מושאי שנאה נוספים כלפי אלה הנכרכים בכך – אפרו-אמריקאים, להט"בים ופמיניסטיות (שכלפיהן נטען כי בגלל עמדותיהן מתמעטת הילודה בקרב הגזע הלבן), ולפני כולם האויבים המסורתיים המרים, השתלטנים המושכים בחוטי הקונספירציה הבינלאומית כדי לסייע להגירה - היהודים. כך, בשנים האחרונות לא רק ג'יהאדיסטים הרחיבו את מעגלי השפעתם, אלא גם נביאי הגרסה החדשה של העליונות הלבנה. אלה שכנעו רבים ש"הגזע הלבן" עומד בפני סכנה ממשית ומיידית לאובדן תרבותו ומעמדו המיוחד עקב "רצח-עם לבן" שמקורו בהגירת המונים, בין אם לאירופה (מאפריקה ומן המזרח התיכון) או לארה"ב (ממרכז ודרום אמריקה).
תיאורים אפוקליפטיים אלה מלווים בהסברים המעניקים תחושת דחיפות, המעודדת פעולה מיידית ומעשית כדי להתגבר על הסכנה. ההנמקות שפותחו בקבוצות העליונות הלבנה עזרו בגיוס תומכים חדשים, ותחושת השליחות שטופחה בהם הניעה אחדים מהם לפעולה ממשית, כלומר לפעולות טרור נגד מי שהם רואים כאויבים. לפי הצהרותיהם, במעשי הרצח ההמוניים הם מקווים להשיג את המטרה הישירה של הפחתה במספר האויבים האלה וגם מטרות עקיפות: עידוד מתח פנימי עד כדי ערעור השלטון ("שאינו פועל להסרת האיום") והצבת מקור השראה לאחרים שילכו בדרכם. כפי שנראה להלן, ב-11 מקרים בעשור האחרון הם אכן העניקו השראה ישירה לרוצחים שבאו בעקבותיהם בשליחות העליונות הלבנה.
שלשלת הרצח העולמית
התפוצה הנרחבת של הג'יהאד העולמי ושל העליונות הלבנה לא הייתה אפשרית אילולא עמדו לרשותם האינטרנט והרשתות החברתיות. בניגוד לדעה רווחת, אנשים אלה אינם "זאבים בודדים". כמו הזאבים בטבע הם פועלים בלהקות - "להקות רשת". באתריהם הם משתמשים בביטויי שנאה גסים ובוטים ("כל דבר מלבד הריגת יהודים הוא בזבוז זמן. אין שום דבר מאיים או בלתי חוקי באמירה זאת"; 30 באפריל 2019, 8Chan). כאן הם מוצאים אחרים החולקים אתם רעיונות דומים; כאן הם מחליפים מידע, מתחזקים באמונותיהם ומוסיפים להן נימוקים חדשים.
כאן הם קוראים המלצות על ספרות רעיונית חשובה (יומני טרנר, 1978, מאת וויליאם פירס; מצור, 1992, מאת ג'יימס מייסון; ההחלפה הגדולה, 2011, מאת רנו קאמי; ואף מיין קאמפף של אדולף היטלר מ-1925). בחממות הסתה אלה הם מטפחים פולחן של רוצחים כקדושים נוצרים (איור). כאן מצטרפים תומכים חדשים, הנהנים מתחושת השייכות לקבוצת נאמנים, שלהם גיבורים משותפים וכולם משתמשים בסיסמאות צופן ילדותיות ובסמלים מיוחדים.
לדוגמה, המספר 14, המתייחס ל "14 המלים" באנגלית, שתרגומן: "עלינו להבטיח את קיום עמנו ועתיד עבור ילדים לבנים", או סימן הרשת האנטישמי ((( ))) כשבתווך שם של יהודי או מוסד יהודי הראוי לדעתם ל"טיפול". כאן הם מוצאים תמיכה רוחנית וחברים – למרות שאינם מכירים אותם אישית מפני שהם אינם מזדהים בשמותיהם - שבפניהם הם מתפארים במעשיהם.
זמן קצר לפני ההתקפה בפיטסבורג הודיע באוורס לחבריו ברשת: "אני נכנס פנימה". ברנטון טאראנט בן ה-28, שבמרץ 2019 רצח 51 מוסלמים במסגד בניו זילנד, כתב לחבריו לאתר: "ובכן, בחורים... אני אבצע את ההתקפה נגד הפולשים ואפילו אשדר אותה בשידור ישיר בפייסבוק... אם לא אשרוד, שלום, היו ברוכים...". ג'ון ארנסט כתב בגילוי הדעת שלו: "אתם אחי והחבר'ה הטובים ביותר שם".
בכנסייה בדרום קרוליינה, מכתירים כקדוש את ברנטון טאראנט, שרצח חמישים ואחד
מוסלמים במסגד בניו זילנד. עיבוד של הציור "הכתרת הבתולה" מאת וולאסקז
אומנם, הטרור הג'יהאדי נגזר ממסורת מושרשת בת 1,400 שנים ואילו העליונות הלבנה נשענת על תורות בנות 200 שנה בלבד, אך הפחדים, הגיבורים, הסמלים והשפה שפותחו על ידי אנשי העליונות הלבנה יעילים כמו אלה של הג'יהאדיסטים, ורעיונותיהם מתפשטים במהירות אל מעבר לאוקיינוס במרחבי הרשתות החברתיות.
לדוגמה, שתי חוקרות מניו זילנד פרסמו לאחרונה כי ספרו של הצרפתי רנו קאמי מ-2011, "ההחלפה הגדולה", המטפח את תחושת האיום מפני השתלטות מהגרים מאפריקה והמזרח התיכון על אירופה בהכוונת הנהגה בינלאומית נסתרת, הוזכר 120 אלף פעמים ברשת בשנת 2014, ובשנת 2018 המספר עלה כבר ל-330 אלף. ב-2019 הוא הופיע בכותרת גילוי הדעת של טאראנט. ארנסט הודיע לפני מתקפת הטרור שלו שהוא עצמו הושפע מן הרצח של באוורס בבית הכנסת בפיטסבורג שישה חודשים קודם לכן, אך בעיקר מן הדברים שפרסם טאראנט ברשת חודש ימים לפני התקפתו שלו: "טאראנט היה זרז עבורי. הוא הראה לי שאפשר לעשות זאת ושצריך לעשות זאת. 'למה אין מישהו שעושה משהו? למה אין מישהו שעושה משהו? למה אין מישהו שעושה משהו?' (אלה) המלים החזקות ביותר בגילוי הדעת שלו".
רק באמצעות האינטרנט יכול היה ארנסט בן ה-19 מקליפורניה, תלמיד בית ספר לסיעוד המנגן בפסנתר ואוהב במיוחד את הסקרצו מספר 2 של שופן, לקרוא את 64 העמודים שכתב טאראנט באוסטרליה, ולברור מתוכם כעבור שבועות ספורים את הוראת ההפעלה שלו.
טאראנט עצמו כתב בגילוי הדעת שלו כי הושפע בעיקר מאנדרס ברייוויק בן ה-32, שכדי להגביר את התפוצה של גילוי הדעת המלומד שלו, בו הביע את התנגדותו להגירה מוסלמית לאירופה, רצח 77 נורבגים באוסלו ביולי 2011. על קתות הרובים ומחסניות הכדורים שבהם השתמש טאראנט הוא רשם בין היתר את שמותיהם של טרוריסטים שרצחו בארבע השנים האחרונות אפרו-אמריקאים, מהגרים מאפריקה ומהגרים מוסלמים בארה"ב, בשבדיה, בקנדה, באנגליה ובאיטליה. כך, על פי הודעות הטרוריסטים עצמם, ניתן להתחקות אחר השפעתם הישירה של 11 רוצחים על ממשיכי דרכם, חוליות בשלשלת הרצח העולמית של העליונות הלבנה בעשור האחרון, שהרגו יותר מ-180 אנשים ופצעו 400 (ראו איור).
שרשרת הרצח של העליונות הלבנה בעשור האחרון, משוחזרת על פי הודעות הרוצחים עצמם
חממת השנאה
היסוד לכל אלה גלוי וברור לרבים: מעשים מונעים על ידי מילים, ואילו מילים מבטאות אידיאולוגיה ואף תוכניות פעולה. אולם הדמוקרטיות נאבקות בטרור, בין אם מקורו בתורת הג'יהאד או בתורת העליונות הלבנה, כשידיהן קשורות, כי המילים ("רק מילים") חוסות מצד אחד תחת קורת הגג של חופש הדיבור, ומצד שני תחת מגבלות הדיבור התקין שפוליטיקאים גזרו על עצמם.
באירופה ביטויי שנאה נאסרו בחוק והיו אנשים שהובאו לדין עקב הסתה, אך הטיפול במוקדי ההסתה עדיין מהוסס. בארה"ב החוק מאפשר מעקב אחרי יצרני השנאה רק אם הם מוגדרים כ"איום שמקורו חיצוני", כלומר טרור של ג'יהאד אסלאמי. אולם, באשר ל"איום הפנימי", כגון אתרי השנאה של העליונות הלבנה, הזכות לחופש הדיבור מעוגנת בחוקה האמריקאית ומוגנת על ידה. בתנאים אלה מובן מדוע מנהל ה-FBI בארה"ב, כריסטופר ריי, הודיע נחרצות בעדותו בסנאט ב 23 ביולי 2019: "אנחנו לא חוקרים אידיאולוגיה, מעוררת שאט-נפש ככל שתהיה, אלא אלימות, וכל אידיאולוגיה קיצונית, כשהיא הופכת לאלימות, כולנו עליה". עבור הקורבנות, פעולה בסדר הזה היא מאוחרת מדי.
לעתים, ההתייחסות למעיינות השנאה המתפרצים כוללת את האמירה המרגיעה שמדובר באיומים כלליים בלבד. אולם הטרוריסטים של הג'יהאד האסלאמי והעליונות הלבנה פעלו בעשור האחרון כלפי נקודות הריכוז של קורבנותיהם לאחר בחירה מדוקדקת של האתרים וזמני התקיפה: מועדון לילה הומה, טיילת סואנת (ג'יהאד), כנסייה, בתי כנסת ומסגדים בעת תפילה (עליונות לבנה). התקפות הרצח האלה מושפעות בעליל מן ההסתה ברשתות החברתיות, ולכן, הסתה ברשת נגד ה"כופרים", ה"יהודים", "האפרו-אמריקאים", ה"מהגרים הלטיניים" או "המוסלמים" אינה יכולה עוד להיחשב כאיום כללי ומטושטש. היא מצריכה פעולה.
אומנם , במאמר "אני מאמין" בוול סטריט ג'ורנל ב 17 באוקטובר חזר מארק צוקרברג על תמיכתו ברעיון שיש "לאפשר קול לכל אדם", אבל הצהיר בהקשר לסכנות הטרור: "יש לאפשר לאנשים לומר דברים שאחרים לא אוהבים, אבל אין לאפשר לאיש לסכן אחרים", ומיד הוסיף: "השאלה היא היכן משרטטים את הקו". כל עוד יאמרו שגם במקרים הקיצוניים לא ברור "היכן משרטטים את הקו" תימשך ההסתה לרצח ברשת, בליווי פרסומות מותאמות למשתמש, כי היא מניבה רווחים נאים לשליטי הרשת, היודעים שביטויים קיצוניים מעודדים עניין, מגדילים חשיפה ומרבים פרסומת.
ההבנה הגוברת בדבר נזקיו של חופש השיסוי מוכרחה להביא, לפני שיתרחשו אסונות נוספים, לשינוי החיוני שיגן על קהילות ויציל אנשים. כדי להתגבר על הטרור העולמי על שני מקורותיו דרושה במדינות הדמוקרטיות הנהגה פוליטית שתקבל אחריות, תנסה להבין ותפנה לטיפול אמיץ, עמוק ומקיף בשורשי האיום ובמנגנוני הפצתו.
* כרמון הוא נשיא ומייסד ממר"י (המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון), דייוויס הוא ראש תוכנית ה"עליונות הלבנה" במכון ובגין הוא חוקר במכון. המאמר מבוסס בין השאר על דוחות ממר"י מיוני 2017 (ג'יהאד אסלאמי), מאי וספטמבר 2019 (עליונות לבנה). הוא פורסם לראשונה ב"מעריב" ב-15.11.19