כללי

המשטר והעיתונות בירדן: השבת נהריים וצופר – ניצחון מדיני גדול על ישראל

הקדמה

הסכם השלום שחתמו ישראל וירדן לפני 25 שנה, ב-26.10.1994, כלל נספחים הנוגעים לאזורי נהריים [המכונה בערבית אל-באקורה], שבצפון בקעת הירדן, ומובלעת צופר [המכונה בערבית אל-ר'מר] שבערבה, שבהם נקבע כי אזורים אלה, בהם שטחים חקלאיים שעיבדו ישראלים, יהיו בריבונות ירדנית ויוחכרו לישראל ל-25 שנה, כאשר לכל אחד מהצדדים יש אפשרות לבטל את ההסכם, בהתראה של שנה מראש. ואכן, ב-21.10.18 הודיע המלך עבדאללה בציוץ בחשבון הטוויטר שלו, כי החליט לסיים את הסכם ההחכרה ולא להאריכו בכתבו: "אל-באקורה ואל-ר'מר היו כל העת בראש מעיינינו והחלטתנו היא לסיים את [תוקפם] של הנספחים בהסכם השלום [הנוגעים] לאל-באקורה ואל-ר'מר בהתבסס על דאגתנו לעשות כל מה שצריך למען ירדן והירדנים."[1] במקביל, העביר משרד החוץ הירדני הודעה על כך למקבילו הישראלי.[2]

הציוץ של המלך עבדאללה בו הודיע על ההחלטה: [3]

 

ואכן, ב-10.11.19 חזרו אדמות אל-באקורה ואל-ר'מר לידי ירדן, והמלך עבדאללה הכריז בפתח מושב הפרלמנט "על סיום תוקפם של הנספחים בהסכם השלום הנוגעים לאזורים אל-באקורה ואל-ר'מר ועל החלת ריבונותנו המלאה על כל גרגר מהם."[4] 

 

ב-11.11 אף ביקר המלך בלוויית בנו יורש העצר, הנסיך חוסיין, באזור נהריים[5] וצייץ בחשבון הטוויטר שלו: "ריבונות ירדן על אדמתה היא מעל לכל שיקול".[6]

 

המלך עבדאללה ובנו הנסיך חוסיין באזור נהריים:[7]

 

 

יו"ר הבית העליון של הפרלמנט הירדני – הסנאט, פיצל אל-פאיז, הציג את השבת השטחים כ"ניצחון של כוח הרצון המדיני הירדני, אותו מייצג המלך עבדאללה השני, המדגיש את ריבונותה של ירדן על כל שטחיה מבלי להפקירם...". לדבריו, ההחלטה של המלך להשיב את השטחים היא "תגובה מרשימה ונחרצת לכל המפקפקים בעמדותינו הלאומיות, ביכולתנו להגן על זכויותינו, על עקרונותינו ועל האינטרסים העליונים של ארצנו."[8]

 

מקור במשרד החוץ הירדני הסביר כי "ירדן מימשה את זכותה המשפטית המגולמת בהסכם שלא לחדש את הנספחים". והדגיש כי לא תהיה הארכה או חידוש שלהם. המקור התייחס גם להסדרים הצפויים בעתיד לגבי האדמות החקלאיות באזורים אל-באקורה ואל-ר'מר באמרו: "הסכם השלום הכיר ברכוש פרטי של 820 דונם באזור אל-באקורה [הנמצא בבעלות ישראלים]. ירדן תאפשר לכל אזרח ישראלי, שיוכיח את בעלותו, לקבל אישור כניסה מהשגרירות הירדנית בתל אביב ולהיכנס לממלכה דרך מעברי הגבול הרשמיים. היא תכבד את זכות הבעלות בהתאם לחוק הירדני... [אשר ל] 4235 הדונמים של אדמות אל-ר'מר -  הן אדמות מדינה ירדניות, שההסכם העניק לישראל זכות להשתמש בהן, והיום הסתיים תוקף הנספחים [הנוגע אליהן]... בהתאם להתחייבותה המשפטית, הממלכה תאפשר לישראל לקצור את מה שנזרע [בשטחים החקלאיים באל-ר'מר] בטרם הסתיים תוקפם של הנספחים, אך בהתאם לחוק הירדני..."[9]

 

במסיבת עיתונאים, שכינס שר החוץ, אימן אל-צפדי, ב-11.11 הוא אמר כי ירדן קיבלה החלטה לאומית בהשבת האדמות, המשרתת את האינטרסים שלה ומשקפת את כיבוד התחייבויותיה המשפטיות. הוא ציין כי ירדן הציעה לרכוש מישראל את הרכוש הפרטי בנהריים, אך ישראל סירבה והדגיש כי הממלכה תכבד את זכויות הרכוש הפרטי של ישראל בשטחים שהושבו וכי היא מחויבת להסכם השלום. אל-צפדי נשאל על העתקת מיקום מסיבת העיתונאים מאזור נהריים למטה משרד החוץ וטען כי הדבר נבע ממניעים טכניים בלבד.[10]

 

השבת השטחים התקבלה בירדן בשמחה והוצגה כניצחון מדיני על ישראל וכפתח לניצחונות נוספים עליה. בעיתונות הירדנית התפרסמו מאמרים רבים שכללו דברי שבח למלך עבדאללה ולמערך הדיפלומטיה הירדני על ההישג, לצד מאמרים קשים בגנות ישראל, אזרחיה ומדיניותה. במאמרים אלו נטען בין היתר כי החלטת המלך הינה "החלטה היסטורית" שמשיבה לירדן שטחים "שהיו טרף למתנחלים זרים שהגיעו כמו עורבים מבשרי רעות" ו"מצצו" את האדמה והמים של ירדן במשך רבע מאה. עוד נכתב כי החזרת השטחים היא בבחינת ניצחון ירדני על "אויב שהתרגל לגזול ולגנוב" וכ"תבוסה" של ישראל, "המדינה הכובשת היהירה". 

 

דגל ירדן שהונף באזור נהריים ב-10.11[11]:

 

דוח זה יציג את התגובות בירדן להשבת שטחי נהריים וצופר:

 

עורך אל-ראי לשעבר: אין שמחה העולה על שמחת הניצחון על אויב גוזל

מג'יד עצפור, שהיה בעבר העורך הראשי של היומון הממסדי אל-ראי, פרסם ב-10.11 בטורו בעיתון, מאמר שכותרתו: "מחר יירשם דף חדש של כבוד בהיסטוריה הירדנית שלנו". במאמרו כתב עצפור: "מאז קיבל המלך את ההחלטה ההיסטורית שלא לחדש את הנספחים [בהסכם השלום] הנוגעים לשימוש של הישראלים באדמות אל-באקורה ואל-ר'מר לפני שנה, סופרים הירדנים את הימים ואצה להם הדרך להשיב את האדמה. כעת, כשאנו במרחק שעות ספורות מזריחת השחר של יום המחר, יום שני [11.11.19] הלבבות [שלנו] מייחלים להקדים לראותו עוד לפני העיניים, והרגליים [גם הן] מצפות להיכנס לאדמת אל-באקורה ואל-ר'מר ולהשיב את האדמה היקרה לאחר היעדרות של 25 שנים, שבמהלכן התגעגעו שני האזורים הללו לחיק המולדת כפי שהיא התגעגעה לאדמה ולמים, שהיו טרף למתנחלים זרים, שהגיעו כמו עורבים מבשרי רעות.

 

מחר יהיה יום ירדני לאומי מובהק, יום שאיננו ככל הימים, [יום] שיהיו לו השלכות... החל ממחר לא יהיו פריווילגיות למי שאינם ירדנים על אדמת אל-באקורה ואל-ר'מר, ולא תהיה נוכחות לציונים, שמצצו את טוּבה של אדמתנו ואת מימיה הטעימים במשך רבע מאה...

 

אין מתוק יותר מחזרת אדמה לבעליה, מלבד חזרת ילד לבית משפחתו ולחיק אימו לאחר היעדרות כפויה. אין שמחה העולה על שמחת הניצחון על אויב, שהתרגל לגזול ולגנוב מבלי להשיב את הגזלה לבעליה, [אויב] שמבחינתו יציאת הנשמה מהגוף קלה יותר מהוצאת פיסת אדמה אחת משליטתו. אנו מכירים היטב את אויבנו וציפינו לניסיונותיו לטרפד את החלטתנו ולהחליש את נחישותנו להשיב את [אדמות] אל-באקורה ואל-ר'מר, תוך שימוש בכל האמצעים... אולם, עמדנו איתן וסיכלנו את כל ניסיונות האויב ותחבולותיו. הדבר חיזק את עמדתנו ו[הפך] את עמידתנו האיתנה לסלע, עליו התנפצו שאיפותיה של הקיצוניות הציונית, להשתלט על אל-באקורה ואל-ר'מר לרבע מאה נוספת או אפילו לרבע שעה.

 

חזרת אל-באקורה ואל-ר'מר היא הוכחה ברורה לנו הירדנים ולאומה הערבית, שדבקות בָּצדק וגיבוי של חזית פנימית מאוחדת וחזקה, הם גורמים המבטיחים השגת ניצחון, למרות עליונותו הצבאית של האויב. זאת, משום שמאזני כוח לא מסתמכים רק על כמויות הנשק ומספר החיילים, אלא על כוחם של עמים, נחישות עמדותיהם ומידת נכונותם להקריב למען השגת יעדיהם."[12]

 

כותרת היומון הממסדי אל-ראי (10.11.2019):

[אדמות] אל-באקורה ואל-ר'מר מחבקות את המולדת היום[13]

 

עורך אל-ר'ד: היום עמאן מכריזה על תבוסת תל אביב; זהו פתח לניצחונות נוספים על ישראל

עורך היומון אל-ר'ד, מכרם אל-טראונה, פרסם ב-10.11.2019 מאמר בטורו בעיתון תחת הכותרת: "אל-באקורה ואל-ר'מר: ניצחון ברור". אל-טראונה כתב: "כל הניסיונות המדיניים והתקשורתיים שביצעו מנהיגי הכיבוש הישראלי [כדי ללחוץ] על ירדן להאריך את תוקף נספחי אל-באקורה ואל-ר'מר נחלו כישלון חרוץ. יש בכך משום הוכחה באשר ליכולתה של ירדן להוציא את זכויותיה [מידי ישראל] ולשמור עליהן, יהא אשר יהא המחיר שתשלם על עמדתה התקיפה...

 

ישראל ניהלה ויכוחי סרק רבים והפעילה אין ספור ניסיונות סחיטה על ירדן במשך שנה שלמה, אך רגע האמת הגיע היום והנה עמאן מכריזה על תבוסת תל אביב ומצהירה כי ניצחה את המדינה הכובשת היהירה הזו. מה שמעצים את הזוהר של הניצחון הזה הוא העובדה שהוא התרחש בצל שינוי בזירה המדינית הבינלאומית, בהובלת ארה"ב, שבמסגרתו ניכרת נטייה ברורה לטובת ישראל, התעלמות מהעניין הפלסטיני, סיום הסכסוך והבטחת המשך הסכמי השלום כסוגיות בעדיפות ראשונה. על פי התפיסה האמריקנית המסלפת את העובדות, ישראל אינה מהווה עוד גורם המערער את יציבות האזור, שכן המצפן הוסט כבר לכיוון איראן על חשבון העניינים הגורליים של האזור.

 

ההישג של ירדן ועמידתה האיתנה בפני הרוחות הסוערות שנשבו ממערב לנהר [קרי מישראל] לכל אורך תקופת ממשלת הימין הקיצוני, יהוו בהכרח פתח עבורה להתמודדות עם היהירות הישראלית בנושאים רבים שבין שני הצדדים, כמו נושאי המים, המקומות הקדושים לאסלאם או הפליטים, שכן מי שמנצח במערכה חשובה כָּזו, יכול לנצח במערכות נוספות.

 

היום על ישראל להבין היטב, כי נקיטת מדיניות חוץ פרובוקטיבית ועמדות קיצוניות כלפי מדינות במטרה לנצח במערכות הפנימיות שלה ולשפר את מעמדה של המפלגה השלטת במאבקים המפלגתיים, כדי להבטיח את הישארותה בשלטון; כמו גם נקיטת קיצוניות כדי לזכות בקולות נוספים של הימין הקיצוני - כל הדברים הללו לא יועילו לה עוד, משום שהאינטרס שלה טמון [כעת] בהפרדה בין מדיניות [החוץ] למדיניות [הפנים] ומשום שפיתוח הקשר עם ירדן מחייב את חידוש בניית האמון, שהרס בנימין נתניהו, אשר אינו מחמיץ שום הזדמנות להפר את ההתחייבויות וההסכמים החתומים בין שני הצדדים.

 

המצב כיום מוכיח את תבוסתה הגדולה של מדיניות הימין הישראלי אשר חשב לרגע שהוא ימשיך לקיים את החלום הציוני. מנגד, יש ניצחון ירדני ברור שהושג בדיפלומטיה מתוחכמת שבמהלכה המשיכה ירדן לפעול בשיקול דעת ובאורך רוח אך בנחישות בלתי מתפשרת."[14]

 

שר לשעבר: אווירת השלום ששררה ב-1994 כבר איננה; שיפור היחסים תלוי בישראל

יו"ר מועצת המנהלים של היומון אל-ר'ד, מוחמד חוסיין אל-מומני, שהיה בעברו שר המדינה לענייני תקשורת ודובר הממשלה, כתב בטורו ביומון אל-ר'ד: "החלטת המלך שלא לחדש את נספחי [הסכם השלום עם ישראל הנוגעים לשטחי] אל-ר'מר ואל-באקורה התקבלה בשביעות רצון לאומית גורפת, וכך גם ההנחיה שנתן לגורמים הרלוונטיים להודיע לישראל, בהתאם לנוסח הנספחים [של ההסכם], כי תקופת החכירה של שני האזורים הירדניים [הנ"ל] הסתיימה. הירדנים ראו בהחלטה בבחינת נחישות מצד המלך להתעמת עם התנהגותה של ממשלת הימין הישראלית, שלא חדלה לנסות לפגוע באינטרסים הירדניים, הן במישור הבילטרלי והן באלו הקשורים להסדר הקבע במסגרת תהליך השלום [עם הפלסטינים]...

 

אווירת השלום החיובית ששררה בזמן החתימה על הסכם ואדי ערבה [הסכם השלום בין ירדן לבין ישראל] ונספחי אל-ר'מר ואל-באקורה, שונה בתכלית מהאווירה השוררת כעת. רמת [חוסר] האמון הפוליטי ההדדי... אינה מאפשרת דיון משותף סביב נושאים רגישים אלה הנוגעים לריבונות.

 

ניתן יהיה לקדם נושאים רבים בתחום שיתוף הפעולה הבילטרלי בין ירדן לבין ישראל אם הממשלה הישראלית הבאה תרצה לחזק את היחסים ולחדש את האמון, ואם [ישראל] תבין אל נכון כי יש לירדן אינטרסים קיומיים ואסטרטגיים ושהיא לא תשתוק אם ייעשה בהם שימוש במשחק הבחירות הפופוליסטי הישראלי הבלתי נגמר. אם יהיה לממשלה הישראלית הבאה אומץ להבין כי יש להשיב את זכויות הפלסטינים ואת הצדק שנשלל מהם, שתי המדינות תוכלנה להשיג ביטחון ויציבות ואף לפתוח אופק רחב לשגשוג ופיתוח."[15]