עיתונאי קטרי: עלינו להיאבק בכל דרך בתופעת ההומוסקסואליות המתרחבת בארצנו ומהווה "סטיה מוסרית"
היומון הקטרי אל-שרק פרסם ב- 15.7.19 מאמר מאת העיתונאי הקטרי אחמד אל-מוהנדי תחת הכותרת: "[הגברים] המתאמצים להיראות כמו נשים"[1], שבו התריע מפני התרחבות תופעות ההומוסקסואליות והטרנסג'נדריות בחברה הקטרית, אותן כינה "סטיות מוסריות". אל-מוהנדי קרא לגורמים הנוגעים בדבר - הורים, בתי ספר ואף מנגנוני הביטחון במדינה - לנקוט יד קשה נגד תופעות אלו, שאותן ייחס בין היתר להתרועעות של צעירים עם "חברים רעים", לַפינוק של הצעירים בידי הוריהם ובפרט בידי אימותיהם ולחיי מותרות. הוא הזהיר במיוחד מפני שהייה של צעירים יותר מיום אחד מחוץ לבית בחופשות ובסופי שבוע או אף יציאה שלהם לחו"ל, המנוצלות לפעילויות הומוסקסואליות אינטנסיביות יותר, וקרא להעלות את המודעות הדתית לתופעה זו, לא לנהוג כלפיה בסלחנות ולהפנות את זרקורי התקשורת אליה על מנת להיאבק בה.
אחמד אל-מוהנדי[2]
להלן תרגום קטעים מן המאמר[3]:
"למרבה הצער, בחברה שלנו החלה תופעה של סטיות מוסריות המכונה 'ליידיבויז' או 'המין השלישי' שהחברה מתנגדת לה ושיש להיאבק בה בכל האמצעים האפשריים. ידוע שבכל החברות יש עבירות של יחידים, אולם כשעבירות אלה מתרבות והופכות לתופעה המדירה שינה מעיני המשפחות, שומה על הגורמים הנוגעים בדבר להיאבק בה בכל דרך אפשרית.
תלמידי תיכון ואפילו תלמידי חטיבת ביניים, הם קורבן של התפשטות תופעה זו וייתכן שהפשע היחיד של חלקם, הוא שהלכו בעקבות חברים רעים. אם נעשה סקר בקרב תלמידי תיכון וחטיבת ביניים, כמעט שלא נמצא בית ספר שאין בו צעירים המתאמצים להיראות כמו נשים, ורבים מהתלמידים מכירים אותם ומצביעים עליהם. [הצעירים] ההומוסקסואלים הללו נוהגים לשכור בתי נופש שבהם הם עוסקים בשירה, בריקוד ובמעשי פריצות וחטאים שבאים בעקבות זאת. אולם, ההכרה של הצעיר בנטיותיו אלו [באה לידי ביטוי] כאשר הוא מתחיל ללבוש בגדים צמודים, אחר כך מתקדם לכדי חבישת פאה ואז לעיצוב גבות ולאיפור, עד שלבסוף הוא לובש בגדי נשים... וקונה בגדי ערב ומכסה את כל זה בעבאיה [גלימה ערבית מסורתית לגבר ולאישה]. לעתים הוא לובש את כל הלבוש הזה מחוץ לבית [בלבד] ומסתובב בקניונים ובשווקים וצד צעירים.
השלב המסוכן יותר הוא כשהוא [צעיר זה] נשאר מחוץ לבית יותר מיום אחד, במהלך חופשות וסופי שבוע, עם חבריו בבתי מלון או בבית של אחד מהם. חלק מהם אף נוסעים לחו"ל כדי לבצע ניתוחים פלסטיים, הגדלת חזה וטיפולים אחרים כיוצא בזה...
חלק מהמשפחות אינן מסוגלות להתמודד עם נושא זה או שהן מגלות זאת באיחור, לאחר שבנם חדור במחלה הזו וכבר אינו מסוגל להיפטר ממנה, או שהוא חושש מחבריו משום ששמו נקשר במעשים מבישים, שיתקשה להיפטר מהם.
מדוע הגענו לשלב הזה? הסיבה היא חברים רעים, כמו גם פינוק יתר מצד אחד ההורים - לרוב של האם בשל היות האב עסוק – וכן בשל גירושים [של ההורים] והיעדר מסוגלות לחנך את הילדים בַּאופן הנכון. זאת, בנוסף לחיי מותרות, היעדר הסתמכות עצמית, בזבוז, הסתגרות והתרחקות מפורומים גבריים ועוד.
מהו הפתרון?
לדעתי, יש לעקוב אחר בנינו במידה רבה ולוודא מיהם חבריהם ובמקרה שמבחינים בכך ש[חבריהם] לובשים בגדים צמודים, לנתק את הקשר [שלו עמם] בעודו באיבו... בנוסף, לאסור עליהם לקבל מתנות או כסף מאיש, שכן דמותם של [אנשים] יכולה להשתנות ומסכות של אנשים שאנו חושבים שהם מלאכים יכולות ליפול והם הופכים בַּאחת לשטנים ולמוצצי דם.
כמו כן, תפקידו של בית הספר להחמיר עמם ולא לנהוג בסלחנות עם אף תלמיד שיש ולו ספק לגביו [בהקשר זה], אלא לנהל אחריו מעקב ואם הוכח שהוא 'הומוסקסואל', לא להסתפק בלהציע לו [לפנות ל]עובד סוציאלי, אלא להעבירו לפסיכולוג ולהציע לו מדריך דתי ולבסוף לנקוט כלפיו צעדי הרתעה שיהוו לקח לאחרים.
אחר כך בא תורם של הגורמים הנוגעים בדבר - כמו הביטחון המסכל והגורמים הקשורים למאבק במחלה הזו - לפשוט על מקומות המסתור שלהם, גם אם מדובר ברכוש פרטי, ולא חשוב של מי, שכן טובת הכלל קודמת לטובת הפרט. אני מקווה שהמודעות הדתית לתופעה זו תופץ ושאור הזרקורים ותשומת הלב של התקשורת יופנו אליה... "