המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
עיתונאי ירדני: מבחנה של חברה ערבית מתקדמת – במתן חירויות וזכויות שוות לנשים
7/8/2019


עיתונאי ירדני: מבחנה של חברה ערבית מתקדמת – במתן חירויות וזכויות שוות לנשים

 

העיתונאי הירדני, פארס אל-חבאשנה, פרסם ב-13.7.19 בטורו ביומון אל-דוסתור, מאמר שכותרתו: "מה היה קורה לו אישה היתה ממונה לראשות הממשלה?", בו טען כי התפיסות הרווחות בחברה הירדנית והערבית, מונעות הצבת נשים בעמדות מפתח וכי מבחן לקידומן הוא הצבת אישה בראש אחת משלוש הרשויות במדינה – הממשלה, הפרלמנט או הרשות השופטת. לדבריו, בשונה מבעיותיהן של נשות המערב הטרודות בצריכה ובתענוגות, בעיותיהן של הנשים הערביות הן השגת זכויות יסוד ושוויון עם הגברים. אל-חבאשנה גם הלין על כך שרוב הנשים שכבר הגיעו לעמדות מפתח שלטוניות, לא פועלות למען זכויות הנשים, "עד כי נדמה שמולנו עומד גבר ולא אישה."

 

יצוין, כי ביוני 2017 פרסם עורך הדין הירדני, מוחמד אל-צביחי, מאמר, שקרא גם הוא לקידום הרעיון של מינוי אישה לראשות ממשלה בירדן ובעולם הערבי וטען כי החברה הערבית שוללת זאת מטעמים שוביניסטים ומחשש שאישה תצליח במקום בו נכשלו גברים רבים.[1]

 

פארס אל-חבאשנה[2]



להלן תרגום קטעים מהמאמר של פארס אל-חבאשנה:

 

"מה [היה קורה] לו הייתה ממונה אישה לראשות הממשלה? ייתכן שזו הפעם הראשונה שהשאלה הזו נדונה בפוליטיקה הירדנית. כמובן, שאין מכשולים חוקתיים [שימנעו זאת]. זו שאלה שלא דנים בה בירדן: למה שלא תעמוד אישה בראש הממשלה, בראש אחד מבתי הפרלמנט או בראש הרשות השופטת? [נכון], יש קולות המניפים את דגל הליברליזם והשחרור, אותם אנו שומעים – [אך] הקהילה הפוליטית הירדנית היא שמרנית ומסורתית ... כיום [בירדן] יש אישה שהיא חברת פרלמנט על שני בתיו, יש שרה ומנכ"לית, אך היחס הבסיסי אל הנשים עודנו נוקשה ומקובע, לפיו הן זוכות למשרות על בסיס מכסה קבועה המוקצית להן.  

 

בעולם הערבי אישה לא הגיעה לרמה שתציב אותה בראש אחת משלוש הרשויות: הממשלה, הפרלמנט או הרשות השופטת.[3] [אפילו] בתוניסיה, שם הוענקו לאישה זכויות מתקדמות בעקבות תיקון בחוק הירושה והמעמד האישי, המשרה הגבוהה ביותר שבה כיהנה אישה היא סגנית ראש ממשלה ...

 

[בעולם הערבי] גם המפלגות והכוחות הפוליטיים והתרבותיים, המתיימרים להיות שמאליים וליברלים, מתעלמים מענייני האישה. הם מזניחים את האישה בשיח הפוליטי, לא פחות משעושים זאת המפלגות והכוחות הפוליטיים הפונדמנטליסטיים והשמרניים וכן האסלאם הפוליטי; אם נסקור את ההיסטוריה של התנועות והקבוצות הפוליטיות [הליברליות], נמצא כי הן דחקו את האישה לשוליים באופן מכוון ומתוכנן.

 

הבעיה של האישה הירדנית אינה [מתמצית] בהקצאת מכסה ממשרות הממסד והפרלמנט עבורה, ובמתן מרחב לפעילות קהילתית ולפעילות בתחומי הצדקה וזכויות [האדם]. בעייתה היא [חוסר] שוויון בנושאי נישואין, גירושין, זכויות על פי השריעה, ירושה, משמורת, אפוטרופסות, עבודה, ערבות, מתן עדות [ומחסור] בחוקים הנוהגים בשוויוניות בין שני המינים. המחוקק עודנו מהווה תפאורה שמאחוריה מסתתר זכר עריץ.

יתרה מכך, גם רוב הנשים, שהגיעו לעמדות מפתח בשלטון ובחקיקה, לא נלחמות למען תיקון חקיקה בענייני האישה וההגנה על ענייניה. השיח שלהן מפתיע ומכה בתדהמה את שומעיו, מרוב עוינותן לענייני האישה, עד כי  נדמה שמולנו ניצב גבר ולא אישה בעלת מודעות והבנה לענייני המגדר שלה.

 

הבעיה של האישה הירדנית והערבית איננה [קשורה] לתרבות הצריכה, לתענוגות ושעשועים, שלה מטיפים תועמלני השחרור והפתיחות. הבעיה שלהן גם איננה הגנה על ערכי הדיאטה ומאבק בהשמנה, וגם לא ... הרמה והגדלה של החזה... כל אלה טומנים בחובם זלזול בוטה באישה הירדנית וחיקוי עיוור [מצידה] של רעיונות ותרבויות המערב, שמבטם על האישה אינו תואם את מצבה ואת המציאות החברתית, הכלכלית והתרבותית שלה בירדן. בגדים [בכלל] ובגדים חושפניים [בפרט] אינם מעידים על חדשנות ומודרניזציה, הם לא אמצעי לשחרור האישה. את חירות האישה [צריכים לבטא] זכויותיה והיחס השוויוני כלפיה, שהם אמת המידה להתקדמות של כל חברה. השאלה מה היה קורה לו אישה ירדנית הייתה ראש ממשלה, היא מבחן לקדמה התרבותית של המדינה והחברה. זו אינה שאלה שגרתית .... אלא קריאת תגר על המסורת, המוסכמות, המנהגים ומקורות הסמכות הבסיסיים המקובלים [כיום]... במדינה ובחברה."[4]



[3]  אין זה מדויק. באמירויות מכהנת מאז 2015 אישה בתפקיד יושבת ראש הפרלמנט – אמל אל-קביסי.

[4]  אל-דוסתור (ירדן), 13.7.2019