בעל טור לבנוני: הסנקציות האמריקאיות על בכירי חזבאללה הן מסר לממשלת לבנון לפעול נגד נשק חזבאללה
אמיל ח'ורי, בעל טור ביומון הלבנוני אל-נהאר, פרסם ב- 15.7.19 מאמר בו טען כי הסנקציות שהטילה ארה"ב החל מ-9 ביולי 2019 על שני חברי פרלמנט מטעם חזבאללה, אמין שרי ומוחמד רעד וכן על בכיר ביטחוני בארגון ופיק צפא, נועדו ללחוץ על השלטון בלבנון יותר משנועדו ללחוץ על חזבאללה. לדבריו, מטרת הסנקציות האמריקאיות היא להעביר מסר לממשלת לבנון לפיו עליה להחליט כבר האם בכוונתה לממש את הבטחתה ולקיים בלבנון מדינה בעלת שלטון חזק, מקור סמכות אחד ונשק אחד ולפיכך לאסור את נשקו של חזבאללה, או שבכוונתה להמשיך לתפקד כמדינה חלשה המתירה את קיום נשקו של חזבאללה, דבר שימנע ממנה סיוע כלכלי ממדינות ידידות אשר חיוני לשיקומה.
ח'ורי טען גם כי מדינות ידידות של לבנון, נתנו ב-2016 הסכמתן להסדר שהוביל לבחירתו של מישל עון לנשיאות ושל אל-חרירי לראשות הממשלה מתוך אמונה שהם יצליחו להכפיף את נשקו של חזבאללה למדינה. לדבריו, לאור העובדה שהיעד לא הושג ייתכן שיש לבחון מחדש את ההסדר הזה והתועלת שבו.
אמיל ח'ורי[1]
להלן תרגום קטעים מן המאמר:
"הסנקציות שהטילה ארה"ב על שני חברי פרלמנט של חזבאללה ובכיר ביטחוני בארגון הן אינן מסר לחזבאללה, שהרי הוא כבר קיבל הרבה מסרים כאלה. זהו מסר לממשלת לבנון לפיו עליה להחליט האם היא תומכת ב[עיקרון של] מדינה שאין [לאף גורם בה] נשק זולת נשק המדינה כפי שהבטיחה [בעבר], או שהיא תומכת ב[עיקרון] של מדינה שמתירה את קיומו של נשק נוסף זולת נשק המדינה, דבר שיגרום למדינות ידידות ואחיות לנקוט עמדה [שלילית] כלפיה...
ההסדר לגבי הנשיא וראש הממשלה [שהושג ב- 2016 וקיים עד היום והוביל לבחירת מישל עון לנשיא ורפיק אל-חרירי לראש ממשלה] לא נועד רק להביא את מישל עון לנשיאות ואת סעד אל-חרירי לראשות הממשלה, אלא גם לתת לשלטון הדו ראשי הזה יכולת להקים מדינה בעלת שלטון אחד ונשק אחד [קרי, הנשק של צבא לבנון ולא של חזבאללה], דבר שגרם אפילו לאלה שלא היו מרוצים ממנו לקבלו.
התקווה לכינון מדינה בעלת שלטון אחד ונשק אחד [בלבנון] נגוזה כאשר הנשיא מישל עון יצר זיקה [בהצהרותיו] בין פתרון בעיית הנשק של חזבאללה לבין פתרון הבעיה האזורית והסרת האיום הישראלי על לבנון. דבר זה הרחיק את האפשרות לקרוא לדיאלוג, כדי להסכים על אסטרטגיה הגנתית שתשלוט בנשק של חזבאללה ובשימוש בו. [הנשיא] עון הבטיח לקרוא לדיאלוג כזה לאחר הבחירות לפרלמנט וזה מה שמדינות ידידותיות ואחיות של לבנון קיוו שיקרה מרגע הגעתו לנשיאות. אך, הנה כבר עברה מחצית מכהונתו [של עון] ועדיין אין [בלבנון] מדינה חזקה והנשק של חזבאללה לא הוכפף למדינה כדי שהיא תהיה בעלת ההחלטה הבלעדית, במיוחד בענייני מלחמה ושלום. [המדינות הידידות מצפות לכך] כדי שאם לבנון תקבל כספי סיוע לצרכי פיתוח בכל התחומים, הם יינתנו למדינה [החזקה] המיוחלת הזו.
לכן, אפשר לומר כי הסנקציות נגד שני חברי הפרלמנט של חזבאללה ובכיר ביטחוני בארגון לא נועדו לפגוע בנכסים שלהם בלבנון או מחוצה לה, אלא דווקא לדחוק לפינה את השלטון הלבנוני באשר לבחירותיו. או שיבחר בקיומה של מדינה אחת חזקה שהנשק הוא בבעלותה הבלעדית, בלא להתנות קיומה בתנאים בלתי אפשריים, או שלמדינה הזאת לא יהיה קיום בצל הנשק של חזבאללה ולפיכך גם לא יינתנו [מהמדינות הידידות] כספי סיוע למדינה שאין בה שלטון.
המדינות האחיות והידידותיות, שהסתייגו מן ההסדר לגבי הנשיאות וראשות הממשלה, הסכימו לקבלו משום שהן האמינו שאין מישהו שיש לו יכולת גדולה יותר מזו של מישל עון ליצור מדינה חזקה ולגרום לחזבאללה להכפיף את נשקו אליה... היות והוא נהנה מאמונו של חזבאללה. אם כך, מדוע המדינה [החזקה] הזאת אינה מתקיימת עדיין? האם משום שהנשיא עון מסוגל אך לא רוצה, או משום שהוא רוצה אך אינו יכול? אם כך, ההסדר שהוביל לבחירת שני מנהיגים חזקים – הנשיא [עון] וראש הממשלה [אל-חרירי] – הוא חסר כל ערך ומשמעות ואין מנוס מהערכה חדשה לגביו. זאת, במיוחד בתקופה בה ארה"ב מנהלת עימות חריף עם איראן ומפעילה עליה לחצים מדיניים, צבאיים, כלכליים ופיננסיים. שכן, אי אפשר להשאיר זרוע צבאית של איראן [קרי, חזבאללה] שמערערת את היציבות ואת השלום באופן תמידי, פעילה באזור ומחוצה לו...
השאלה הנשאלת כעת... היא איזו אופציה יבחר השלטון בלבנון? כדי שגם המדינות האחיות והידידות יחליטו על סמך זה כיצד הן ינהגו. האם הוא יחליט לקיים מדינה חזקה שאין אחרת זולתה ושאין שלטון אחר זולתו בכל שטחי לבנון, ושתהיה בעלת הנשק היחידה ואז יקבל סיוע כספי שיאפשר לו לקדם את לבנון בכלל התחומים? או שלא יוכל מסיבות שונות לקיים מדינה כזאת, ואז לבנון לא תקבל את הסיוע שהיא זקוקה לו כל כך והיא תקרוס כתוצאה מאסון כלכלי ופיננסי, זאת לאחר שניצלה מאסון ביטחוני ומדיני הודות למטרייה הבינלאומית שהגנה עליה מנפילה זאת."[2]
