כללי

שיעור דת של המנהיג הרוחני של האחים המוסלמים השיח' יוסף אל-קרדאוי שהתפרסם ביומון קטרי: היהודים התנגדו למוחמד ולכן אללה קילל אותם והפכם לקופים וחזירים; הנוצרים לקו בעיוורון מחשבתי ותעו

 

מדי יום במהלך חודש הרמדאן מפרסם היומון הקטרי הממסדי אל-ערב, שיעור קוראן של השיח' יוסף אל-קרדאוי, אשר שימש במשך שנים רבות מזכ"ל האיחוד העולמי של חכמי הדת המוסלמים, נחשב למקור סמכות ולמנהיג רוחני של ארגון האחים המוסלמים וזוכה להגנתו ולתמיכתו של המשטר הקטרי מזה שנים רבות.

 

בשיעור שפורסם ב-14.5.2019 עסק אל-קרדאוי בפסוקים החותמים את הסורה הראשונה בקוראן - סורת אל-פאתחה בו נאמר: "הנחנו בדרך מישרים; דרכם של אלה אשר נטית להם חסד, לא [דרכם] של אלה אשר ניתכה הַחֵמָּה עליהם ולא [דרכם] של התועים". אל-קרדאוי חזר על הפרשנות הרווחת לפסוק זה לפיה הביטוי "אלה אשר נטית להם חסד" מתייחס למוסלמים, בעוד "אלה אשר ניתכה הַחֵמָּה עליהם" הם היהודים ואילו "התועים" הם הנוצרים.[1] לדבריו, סורת אל-פאתחה היא "התפילה היומית של המוסלמי החוזרת על עצמה לפחות 17 פעמים [ביום]" ממחישה את הזהות המוסלמית אשר נפרדת ונבדלת מזו של הלא מוסלמים.

 

לדברי אל-קרדאוי, היהודים התנגדו בעקשנות לנביא מוחמד ונהגו ביהירות ובקנאות ולכן הם ראויים לזעמו של אללה. הוא אף ציטט את פסוק 60 בסורה 5 בקוראן שבו נכתב כי אללה הפך את היהודים לקופים וחזירים. על הנוצרים אמר, כי הם לקו בעיוורון מחשבתי, לא הבחינו בין האמת שהיא האסלאם לבין השקר ולכן הם "תועים".

 

יצוין כי בעבר התעורר במצרים ויכוח בנוגע לפרשנות רווחת זו, וכי שיח'ים גדולים וידועים ובהם השיח' מחמד עבדו- רפורמיסט אסלאמי מצרי בן המאה ה-19 - טענו כבר בעבר שפרשנות זו אינה נכונה.[2] בספטמבר 2017 פרסם מוסד אל-אזהר הבהרה כי המונח "תעייה" המופיע בקוראן, ועל פי הפרשנות המקובלת מיוחס לנוצרים, לא מכוון לבני עדה מסוימת, אלא לכל מי שלא הולך בדרך הישר, בין אם הוא מוסלמי או לא מוסלמי. בהבהרה לא היתה כל התייחסות לביטוי "אלה אשר ניתכה הַחֵמָּה עליהם" (המזוהים במסורת כיהודים).[3]

השיח' יוסף אל-קרדאוי

להלן תרגום שיעור זה כפי שפורסם ביומון הקטרי אל-ערב[4]:

 

"מי אינו זקוק להנחיית האל? המוסלמי תמיד זקוק להנחיית האל, כדי שהדרכים יהיו ברורות עבורו וכדי שלא יתבלבל... זאת ועוד, הוא זקוק גם להנחיה נוספת [של אללה, כאמור בקוראן]: 'אלה שאללה הנחה אותם, אללה יוסיף להנחות אותם וייתן יראה בליבם.' (סורת מוחמד, 17) ובנוסף הוא זקוק לכך שהאל יְיַצב אותו ב[דרך הישר] הזו...

 

מהפסוק החותם את סורת [אל-פאתחה שבו נאמר]: 'דרכם של אלה אשר נטית להם חסד, לא של אלה אשר ניתכה הַחֵמָּה עליהם ולא של התועים', מתברר כי האנשים נחלקים לשלושה סוגים ביחס לדרך הזו:

 

הסוג הראשון הם אלה הזוכים להנחיה [של אללה לדרך הישר] והם אלה שהאל נטה להם חסד: הנביאים, הצדיקים, השהידים וישרי הדרך – כפי שהגדירה אותם סורת אל-נסאא' [ פסוק 69]. הם אלה, שהאל הנחה אותם והם התוודעו  לאמת [קרי, האסלאם]. [האמת] הייתה נהירה להם והם הבחינו בינה לבין התעייה והשקר, ולכן הם הלכו בדרכה מתוך מודעות והפכו לאנשי [האמת], בידע, באמונה, בעשייה ובהטפה שלהם.

 

הסוג השני הם אלה אשר ניתכה עליהם הַחֵמָּה. הם אלה שהתוודעו לאמת, ולמרות זאת לא הלכו בדרכה ואף התנגדו לה בעקשנות והתייחסו באיבה לנביא [מוחמד] לאחר שהתבררה להם דרך הישר. [הם עשו זאת], תוך שהם נשענים על זיוף, אהבת העולם הזה, הליכה בעקבות היצר, פנאטיות עיוורת, יהירות או קנאות... לפיכך, הם ראויים לזעם האל. אלה הם היהודים, שההסבר עליהם הובא בסורת אל-מאידה: 'אלה אשר אללה קיללם, ושפך חמתו עליהם, ועשה אותם קופים וחזירים, ואשר עבדו אלילים – מעמדם הוא הגרוע ביותר וסטייתם מדרך הישר היא הגדולה ביותר. (סורת אל-מאידה, 60)

 

הסוג השלישי הם אלה אשר לקו בעיוורון מחשבתי, שלא הבחינו בין אמת לשקר, בין דרך הישר לתעייה ולא הואילו בטובם לחפש את האמת. לפיכך, הם חיו ומתו כשהם תועים, רחוקים מן האמת [קרי, מהאסלאם] ולכן היו ראויים שיְַיחסו להם תעייה. אלה הם הנוצרים אשר אללה אמר לגביהם: "אל תלכו אחרי נטיות ליבם של אנשים אשר כבר תעו בעבר והתעו רבים וסטו מדרך הישר". (סורת אל-מאידה, 77). אשר ל[תועים] דוגמתם מקרב הפוליתאיסטים [אללה] אמר: הם תעו ודרכם לא תישר". (סורת אל-אנעאם, 140)...

 

האסלאם הקפיד, באמצעות חוקיו והוראותיו, שהזהות המוסלמית תהיה נפרדת ונבדלת [מזו של הלא מוסלמים] במהותה הפנימית והחיצונית. זאת, כדי שלא יהיה קל להטמיעה בזהויות אחרות ואז היא תאבד את מאפייניה הייחודיים. זו המשמעות של התפילה היומית הזו של המוסלמי החוזרת על עצמה לפחות 17 פעמים: 'הנחנו בדרך הישר, דרכם של אלה אשר נטית להם חסד, לא [דרכם] של אלה אשר ניתכה הַחֵמָּה עליהם ולא [דרכם] של התועים". [סורת אל-פאתחה, 7]

 

בנושא זה חיבר שיח' אל-אסלאם אבן תימיה את ספרו יקר הערך 'הדבקות בדרך הישר בניגוד לאנשי הגיהינום'. דרך הישר היא דרך נפרדת [למוסלמים]; היא אינה דרכם של היהודים שאללה שפך חמתו עליהם, לא של הנוצרים שתעו וגם לא של אלה אשר הכירו את האמת אך לא הלכו בדרכה...

 

זוהי דרכם של אלה אשר אללה עשה עמם חסד - הנביאים, הצדיקים, השהידים וישרי הדרך - ומה טובה חברתם של אלה.[5] זוהי הדרך הנפרדת, דרך האמת, הדרך של אללה, הדרך של המאמינים.

 

המוסלמי קורא לריבונו כל יום שינחה אותו, ינחיל לו הצלחה ויציב אותו בדרך הישר הזו, 'דרכם של אלה אשר נטית להם חסד'.(סורת אל-פאתחה,7)."