כותבים סעודים: עימות בינ"ל עם חזבאללה נעשה הכרחי; לבנון אינה מסוגלת לבלום אותו לבדה
במסיבת עיתונאים משותפת עם שר החוץ הלבנוני ג'ובראן באסיל בביירות ב-22.3.2019, קרא מזכיר המדינה האמריקאי מייק פומפאו לעם הלבנוני, לבחור בין תנועה קדימה כאומה עצמאית וגאה, לבין מתן היתר לכוחות האופל של חזבאללה ואיראן להכתיב את עתידו, בהדגישו כי חזבאללה פועל נגד לבנון ועמה באמצעות זרוע טרוריסטית המחויבת להפצת חורבן.[1]
בסעודיה בירכו על דבריו של פומפאו ובעיתונות הסעודית בלטו מאמרים אשר תמכו בהצרת צעדיו של חזבאללה. בחלק מהמאמרים נטען כי נוכח פעילותו הטרוריסטית של הארגון, כוחו ופריסתו באזור ובעולם, העימות עימו הפך להכרח בינלאומי שלא ניתן להימנע ממנו. עוד נטען כי לבנון במצבה הנוכחי הפכה להיות כנועה לחזבאללה ואינה מסוגלת לבלום את חזבאללה לבדה, וכי הימנעות מעימות כזה, מהווה סכנה ללבנון כמו גם לאזור ולעולם.
להלן תרגום קטעים נבחרים מתוך שני מאמרים ברוח זו:
העורך לשעבר של אל-שרק אל-אוסט: עימות בינ"ל עם חזבאללה הפך הכרחי
סלמאן אל-דוסרי, העורך לשעבר של היומון הסעודי היו"ל בלונדון, אל-שרק אל-אוסט, טען במאמרו כי העימות עם חזבאללה שפעילותו נסמכת לחלוטין על תמיכה איראנית חיצונית, ונעדרת בסיס תמיכה בתוך לבנון הוא הכרחי וההירתעות היא הסכנה האמיתית מולה ניצבת לבנון. הוא כתב:
"לאורך שנים ארוכות היתה לחזבאללה תחושה חזקה שהוא נהנה ממידה מסוימת של חסינות ושל פְּטוֹר ממתן דין וחשבון, ושיש לו מרחב שבו הוא יכול לפעול מבלי לשאת באחריות להתנהלותו התוקפנית ולפעולות הטרור שלו. זאת, תוך ניצול עמדתן המהוססת של המעצמות להטיל עליו את האחריות למעשיו [שהרי הוא] מפלגה שקרובה יותר להיות ארגון טרור מאשר למפלגה מדינית... אולם [מדיניות אי] העימות עם חזבאללה לא שרדה אל מול כובד הראיות המעידות על הפעילות הנפשעת של המפלגה בלבנון ומחוצה לה. לפיכך, החלו מדינות אירופה בהדרגה לסווגה כמפלגה טרוריסטית, לאחר שארה"ב עשתה זאת לפני זמן רב. לבסוף, התירוץ של 'המצב הפוליטי' והשתתפות [חזבאללה] בממשלה הלבנונית נפל והעימות של המפלגה עם העולם הפך גלוי. [מעתה] לא ניתן עוד להמשיך לרמות את העולם שהמפלגה היא מרכיב פוליטי שהמשוואה הפוליטית הלבנונית לא יכולה להתקיים בלעדיו.
לחזבאללה יש משקל [משמעותי] שלא ניתן להתכחש לו בזירה הפוליטית בלבנון... עם זאת, הוא לא שואב אותו מתמיכה עממית פנימית, אלא מתמיכה איראנית גדולה שאפשרה לו להשיג כוח צבאי עצום, שבו הוא עשה שימוש הן כדי לאיים על יריביו במפלגות ובזרמים הפוליטיים בלבנון, והן כדי לספק תמיכה [צבאית] גדולה בשטח למשטר בסוריה. [אך]... אין זה מתפקידו של גוף פוליטי בשום מדינה בעולם [לפעול כך]. לכן, לבנון ניצבת כיום מול גורל בלתי נמנע בעליל, של עימות בינ"ל אמיתי עם חזבאללה מתוך רצון שלבנון תשוב להיות מדינה נורמלית. תרחיש זה לא יכול היה להגיע מתוך לבנון, לכן האופציה של התגברות הלחצים [על חזבאללה] מבחוץ הפכה להיות האופציה היחידה. שכן, לא ניתן עוד ליישב את הכפילות של מפלגה שהיא בעלת הכוח הצבאי ומבצעת פעולות לא-חוקיות, לצד היותה שותפה בממשלה....
אם אף אחד לא יכול להתעמת עם חזבאללה מבפנים, אז העימות החיצוני הופך להיות האפשרות הזמינה היחידה לשמירה לא רק על יציבות לבנון וגבולותיה, אלא גם על יציבות האזור והעולם.
ההירתעות מעימות עם חזבאללה היא הסכנה האמיתית, שכן המפלגה, כפי שחוזרים ואומרים הלבנונים עצמם, איננה עוד מדינה בתוך המדינה הלבנונית, אלא המצב נהיה גרוע יותר – לבנון הולכת להיות מדינה קטנה בתוך מדינת חזבאללה. ואולם, הראיות מצביעות על כך שהמשוואה השגויה הזו שנמשכה עשורים, כבר לא יכולה להמשיך ללא סוף ושהעימות עם חזבאללה הפך לצורך שלא ניתן להימנע ממנו."[2]
עיתונאי סעודי: המאבק בחזבאללה – מסע ארוך שלבנון לא תוכל לעמוד בו לבדה
בדומה לכך, גם העיתונאי הסעודי פארס בן חיזאם, טען בטורו ביומון הסעודי אל-חיאת, כי נוכח אחיזת הברזל של חזבאללה בגורמי הכוח בלבנון ונוכח פעילותו האזורית, החורגת משמעותית מגבולותיה, ומשתרעת במדינות שונות במזה"ת, כמו גם באירופה, אין בכוחה של לבנון כיום לבלום את חזבאללה לבדה, ולכן המאבק בחזבאללה צריך להיות כולל ולא רק בתוך לבנון. לדבריו, המאבק בחזבאללה שנועד להביא לסופו ולפירוקו של הארגון יארך זמן רב ויעשה בשלבים. הוא כתב:
"המצב בלבנון עדיין רחוק מאוד מכדי להיות ערוך למהפכה נגד חזבאללה. הגבלת המיליציה לא תתרחש לפני שהפעילות הבינ"ל של ארה"ב [נגד חזבאללה] תזכה להד בתוך ביירות: בקרב המפלגות שיש להן ברית עמו, הכוחות שנוהגים עמו בסלחנות, המוסדות הרשמיים ואף בקרב הציבור... [מדובר ב]מסע ארוך ועל ארה"ב להיות מודעת לכך [שזה ייקח זמן], שכן הארגון, כמו מחלה שמחמירה, מכרסם בכל קצווי המדינה, בנשיאות הרפובליקה, בראשות הממשלה, בצבא וב[מנגנוני] הביטחון. אף אחד מבין אותם מנהיגים לא יכול להרים את ראשו ללא אישור הטרוריסט הראשון במעלה [קרי, חזבאללה].
חזבאללה חושב שהוא מנהל את לבנון כמו לוח שחמט כשלצד השולחן יושבים שני שחקנים... שחקן אחד הוא חזבאללה ומולו [שחקן המורכב מ-] 16 חלקים שהם העֵדוֹת של המדינה, שאותן הוא מפעיל ומכפיף לְמרוּת השקפתו בקפדנות מושלמת, באמצעות איומים רצחניים והפחדות מילוליות. הוא אינו צריך להדיח איש מהם, שכן הם נכנעו כבר לַכּוח ולגזרת הגורל. המיליציה [קרי חזבאללה] ניצחה במשחק, ויש לה כעת נשיא [מישל עון] שלא נוקף אצבע, ראש ממשלה [סעד אל-חרירי] שמנהל מדיניות מסובכת וכל פעם משנה כיוון מבלי לשנות את מעמדו כהוא זה, ויו"ר פרלמנט [נביה ברי] מושחת שהאופק שלו מצומצם לגבולות ה'אני'. רק ראש מפלגת הכוחות הלבנונים [סמיר ג'עג'ע] עומד איתן לבדו, בהמתנה לגזירת האל או לתמיכה בינ"ל...
הבעיה של חזבאללה חורגת מ[גבולותיה של] לבנון וההתמודדות עמה היא מעל ליכולותיה... [לפיכך] לא ניתן להסתפק בבלימתה או בהגבלתה רק בתחומי הרפובליקה [הלבנונית], אלא יש להתעמת איתה באופן כולל שלא יאפשר לשום מדינה באזור לספק עבור המיליציה [חזבאללה] מוצא כלכלי, מדיני או תקשורתי. דרכי המוצא של המיליציה [חזבאללה] פתוחים באופן גלוי בעיראק, בסוריה, בקטר, בכווית ובתורכיה, ובאופן חשאי במרכז ובמזרח אירופה, שכן היבשת האירופית עודנה זירה נוחה לתאי [חזבאללה]...
המסע הארוך [אל העימות עם חזבאללה] חייב להיעשות בשלבים ולדבוק באסטרטגיות בנות קיימא. לכל שלב יש כמה יעדים שיפרקו את הישות הזו [קרי, חזבאללה] המקבלת סיוע מכוח חיצוני [קרי, איראן], וישיבו את [הנאמנות של] בסיס התמיכה העממי שלו אל המולדת. זהו מסע ארוך משום שהספינה של איראן בלבנון קבועה במקומה ועומדת איתן בפני הגלים הקטנים ודבר לא דוחף את נוסעיה למהר לקפוץ ממנה... "[3]
קריקטורה ביומון סעודי: חזבאללה שולט בפרלמנט הלבנוני בשלט רחוק[4]
