כללי

אשת אופוזיציה סורית כותבת לאשת הנשיא אסד: יש לך היום הזדמנות לעשות חשבון נפש ולעצור את בעלך מהמשך הטבח והחורבן

 

ב- 30.1.19 פרסם אתר החדשות הסעודי elaph.com מאמר מאת בהיה מרדיני, עיתונאית וסופרת כורדית סורית ופעילת זכויות אדם שעבדה בעבר כיועצת תקשורתית של הקואליציה הלאומית של כוחות המהפכה והאופוזיציה הסורית, המנוסח כמכתב המופנה לאסמאא' אל-אסד, אשתו של נשיא סוריה בשאר אל-אסד. במכתבה טענה מרדיני כי אסמאא' אל-אסד אכזבה את העם הסורי בשל תמיכתה במעשי הטבח של בעלה, וכי היא הפכה להיות שותפה מלאה למעשים אלה. תוך התייחסות מרומזת למחלת הסרטן בה חלתה לאחרונה אסמאא' אל-אסד, כתבה מרדיני כי בני אדם נוטים לעשות לעצמם חשבון נפש בשעה שתוקפת אותם מחלה קשה, וקראה לאסמאא' אל-אסד לנצל את ההזדמנות שבפניה כדי לבחון מחדש את עמדתה ולעצור את בעלה מהמשך הטבח.

 

בהיה מרדיני[1]

להלן תרגום קטעים מן המאמר:

 

"אדם זקוק לנקודת מפנה רגשית מכרעת בחייו - כמו מחלה של אדם יקר, מחלה שלו עצמו, או מוות של אדם אהוב או של חבר - כדי לעמוד בכנות מול עברו ולעשות חשבון נפש עם עצמו ועם קרוביו. [אבל], נראה שזה מאוחר מדי בשביל סוריה, שכן המלחמה נמשכה זמן רב, השורות התפצלו וכל המסכות כבר הוסרו, ו[כעת] כל בעלי התפקידים, האנשים החשובים ופשוטי העם שווים בפני הביקורת. אך מי שנמצא בעמדה [ציבורית] צריך, יותר מאחרים, לתת דין וחשבון [על שאלות רבות]: איך הוא היה? איך הוא כעת? מה הוא עשה לאנשים? מה הוא עשה לילדים? האם היה ביכולתו לעצור את המלחמה ואת מכונת ההרג? מה הוא עושה עכשיו ומה הוא מציע לעשות בעתיד?

 

בתחילת [תהליך] החורבן [של סוריה] נאמר לנו שאת, אסמאא' אל-אסד, נגד המלחמה ושהתייצבת נגד רצונו של בעלך לטבוח באזרחים ואנשי אופוזיציה, ואנחנו האמנו [לכך]. אלא שמהר מאוד ניפצת תקווה [זו] שהייתה יכולה לצמוח ולהניב ברכה, כשהודעת שאת עומדת לצד בעלך, ובכך הפכת מפרח במדבר[2] לשותף ראשי במלחמה. ציפינו ממך - כמי שנהנתה מחסות הדמוקרטיה והחירות בלונדון בירת העולם [ובירת] הדיאלוג, השונות והפלורליזם - לעמדה נחרצת, עמדה שונה. אמרנו [לעצמנו] שאֵמַה, כפי שחברותייך נהגו לכנותך בביה"ס, תעמוד לימין הטוב, העם והרצון החופשי.

 

הפרויקטים [שבהם את מעורבת] במימון של האו"ם או של ממשלות המנסות לשמור על ניטרליות [במשבר הסורי], כמו גם תמונה שלך עם ילד חולה, או חיוך שלך [בתמונה לצד] אם פצועה – [כל אלה] לא ינקו אותך מאחריות...

 

הנה אתם מצמידים שומרים לילדיכם בכל מקום שהם נמצאים בו... והם אינם יכולים לנסוע בחופשיות בלי שידבקו בהם הקללות 'רוצח' ו'רצח'. הם מתעטפים בפחד שאינו נראה שונה מהפחד שאתם מטילים על האזרחים [הסורים] וילדיהם, כשלאחר מכן אתם אומרים להם 'שובו אל חיק המולדת' כדי לחרוץ את גורלם למאסר.

 

אללה הוא הפחד הגדול שרודף אתכם, שכן הסורי יודע שנעשה לו עוול ושבמוקדם או במאוחר אללה יביס את עושקיו. אבל באשר אליכם – התקוות שלכם יהפכו לניצחון כוזב שהתקשורת המשוחדת שלכם מציגה.

 

[אסמאא'], יש לך היום אפשרות לבחון מחדש [את דרכך], את ניצבת מול הרגע המכריע, מול צעד חדש. שאלי את עצמך עד מתי? אל תביטי בעיני בעלך, שכן השלטון וההון לא יועילו וכשתתעוררי מהשפעת סם ההרדמה כשאת מוקפת בהילה מזויפת, זכרי רק שהתעוררת כדי לעצור את האסון ואת החורבן וכדי לומר לבעלך: 'די, מספיק', ולא כדי לחזק את כוחו ולומר לו 'נהגת כראוי', רק כדי [לשמור] על הכיסא ולמען חופן דולרים ומשפחה שתמשול לנצח כשהיא שוחה בדם."[3]