המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
סקירת ספרי לימוד קטריים במקצוע חינוך אסלאמי (ה'): המיסיון והמזרחנות - סכנה לאסלאם
13/2/2019


סקירת ספרי לימוד קטריים במקצוע חינוך אסלאמי – חלק ה':

המזרחנות והמיסיון – כלים מערביים בשירות הכנסייה להחרבת האסלאם

 

הקדמה

אתר משרד החינוך הקטרי פרסם את ספרי הלימוד במקצוע חינוך אסלאמי הנלמדים בכיתות א'-יב' בבתי הספר הממשלתיים במחצית הראשונה של שנת הלימודים 2018-2019. ספר הלימוד לכיתה יא' הקדיש פרק לנושא המזרחנות והמיסיון הנוצרי, המוצגים כ"ביטויים הבולטים, המשמעותיים והזדוניים ביותר של התקיפה האידיאולוגית המערבית", שנועדה להחריב את תרבות האסלאם ולערער את עקרונות היסוד של המוסלמים.

 

המזרחנים מתוארים בספר כקבוצה של חוקרים מהמערב, שמחקרם, שהוא יציר כפיה של הכנסיה הקתולית, נועד להכפיש את האסלאם ולפצות על כישלונם של מסעות הצלב ולקדם מטרות דתיות, אקדמיות, מסחריות, תרבותיות ופוליטיות. עפ"י הספר, המחקר המזרחני שירת את הקולוניאליזם המערבי, כשסיפק מודיעין מקדים שסייע להשתלטות קולוניאלית בעולם המוסלמי ול"הפצת התרבות המערבית מנקודת מבטה המתנשאת כלפי העמים האחרים." כן נכתב כי המחקר המזרחני הוא מגמתי ונועד להטיל ספק באמיתות נבואת מוחמד ולסלף את ההיסטוריה המוסלמית תוך השמטת תקופות הזוהר שלה. עם זאת, כמה מזרחנים, שכתבו בשבח האסלאם הוצגו כ'מזרחנים הוגנים', בהם הסופרת הגרמניה, זיגריד הונקה, שפעלה בשורות ה-SS.

יצוין כי המינוח בערבית למזרחנות אסתשראק, מקביל למינוח האנגלי Orientalism – מונח שמאז פרסום ספרו של החוקר אדוארד סעיד - 'אוריינטליזם', נתפס כבעל קונוטציה שלילית, שכן סעיד הגדיר את המזרחנות כמכלול של הנחות שווא העומדות ביסוד הגישה המערבית כלפי חקר המזרח התיכון והאשים את חוקריו כבעלי דעה קדומה אירוצנטרית כלפי העמים הערביים והאסלאמיים ותרבותם.

 

דוח זה יסקור את נושא המזרחנות והמיסיון כפי שהוא נלמד בספר הלימוד הקטרי לחינוך אסלאמי בכיתה יא':


המזרחנות והמיסיון – ביטויים זדוניים של התקיפה האידיאולוגית המערבית נגד האסלאם

הפרק המציג את המזרחנות, כאחד מביטוייו של המיסיון הנוצרי, נפתח בציטוט פסוק 120 מסורה 2 (סורת הפרה) בו נאמר: "לא תנוח דעתם של היהודים והנוצרים עד אשר תלך בדתם", כשלאחריו נשאל התלמיד: "האם הבחנת במציאות במשהו שמוכיח את הפסוק הזה?"[1]

בהקדמה לפרק מצוין כי מאז החלה ההטפה לאסלאם בחצי האי ערב "החל המאבק בין דרך הישר לבין הסטייה ממנה והחל העימות בין האמת לשקר. את דגל השקר נשאו הפוליתאיסטים. היהודים הלכו בדרך זו וכל אויבי האומה כרתו עמם ברית. כך היה עד אשר תקפו צבאות הצלבנים את ארצות המוסלמים כשהם מונעים מפנאטיות עיוורת, שעוררו אנשי הכנסייה בעמי אירופה כשהם מעלילים על המוסלמים עלילות נפשעות ביותר." עוד נטען, כי לאחר שהובסו הצלבנים "נמשכה העוינות [לאסלאם] בחסות סיסמאות אחרות - מבלי שהאומה האסלאמית תהיה מודעת לכך ואז החלה התקיפה האידיאולוגית [המערבית], מצד אויבי האומה האסלאמית באמצעות נשק נסתר ודרכים שונות כדי להחריב את תרבותה, להרחיקה מדתה, להחליש את כוחותיה הפנימיים ונחישותה ולערער את עקרונות היסוד שלה ואת מרכיביה. לתקיפה הזו היו כמה ביטויים, שהמזרחנות והמיסיון הם הבולטים, המשמעותיים והזדוניים ביותר בהם."[2]

 

המזרחנים – חוקרים מערביים הפועלים לקידום מטרות דתיות, מסחריות, תרבותיות ופוליטיות

הספר מגדיר את המזרחנות כ"פעילות אקדמית, שהתעניינה במחקר לימודי המזרח על ידי חוקרים מהמערב" ואת  המזרחנים כ"קבוצה של חוקרים מהמערב, שעסקו במחקר של האסלאם, של השפה הערבית, ושל השפות, הדתות והתרבויות של המזרח להשגת מטרות דתיות, אקדמיות, מסחריות, תרבותיות ופוליטיות."[3]

 

הגדרת המזרחנות והמזרחנים:


המזרחנות - אמצעי של הכנסייה לפגוע באסלאם ולפצות על תבוסות הצלבנים

בפרק נטען גם כי "המחקרים המזרחניים החלו במסגרת הכנסייה ובהשראתה, ובפרט [הכנסייה] הקתולית, כדי להמעיט בערכם של עקרונות האסלאם ולזלזל בערכיו מתוך שאיפה להגן על הכנסייה הקתולית, מחד גיסא, וכדי לפצות מבחינה פסיכולוגית על תבוסות, שנחלו הצלבנים בארצות המוסלמים, מאידך גיסא. לאחר מכן, הפכו מחקרים אלה למדריך לקולוניאליזם המערבי בעולם המוסלמי."[4]

 

ממטרות המזרחנות: תמיכה בקולוניאליזם והפצת תרבות המערב מנקודת מבט מתנשאת

בין המטרות לצמיחת המזרחנות נמנו החשש של אנשי הכנסייה למעמדם בעולם הנוצרי על רקע התאסלמותם של נוצרים רבים, שהניע אותם להיאבק באסלאם, לפגוע בתדמיתו ולהרחיק ממנו את הנוצרים. יעד נוסף היה הכרת ארצות האסלאם בעלות אוצרות הטבע כדי לתת מענה לצורך בחומרי גלם ובשווקים להפצת התוצרת המערבית. מחברי הספר מוסיפים כי המזרחנים סיפקו מידע על מדינות, שהמערב היה מעוניין להשתלט על משאביהן וכי "הקשר בין המחקרים המזרחניים לבין ממשלות המערב נמשך עד ימינו." אחד היעדים הבולטים של המזרחנות מוצג כ"הפצת התרבות המערבית מנקודת מבטה המתנשאת כלפי העמים האחרים." האירופים הפיצו את לשונותיהם, נאבקו בשפה הערבית ושיוו למדינות הערביות והמוסלמיות צביון תרבותי מערבי, בין היתר באמצעות הקמת מכוני מחקר מיסיונריים בעולם המוסלמי, במטרה להפיץ בו את תרבות המערב ורעיונותיה.[5]

במהלך לימוד הפרק מתוודעים התלמידים לאמצעים בהם קידמו המזרחנים את מטרותיהם: פרסום ספרים על האסלאם, "שרובם גדושים בהטלת דופי באסלאם", הקמת מרכזי מחקר העוסקים בענייני המזרח התיכון "בשירות הקולוניאליזם" וכן הוראה אקדמית ופיקוח על עבודות המחקר האקדמי של הסטודנטים הערביים תוך "בחירת נושאים, שמגבירים את הסכסוכים והפירוד בקרב המוסלמים."[6]

 

המחקר המזרחני נועד לפקפק באמיתות נבואת מוחמד ולסלף את ההיסטוריה המוסלמית

הספר מציג את יעדיו של המחקר המזרחני: "הטלת ספק באמיתות נבואתו של מוחמד ובמקורה האלוהי" וכן במהימנות החדית'; הטלת ספק ביכולתה של השפה הערבית להתאים עצמה להתפתחות המדעית ולהפנימה – כדי לטעון שיש להחליפה בשפה זרה אחרת, במטרה "לחסל את שפת הקוראן". יעד נוסף של המחקר המזרחני שמוצג בפרק, הוא "הטלת ספק בהיסטוריה המוסלמית ותיאורה כאוסף של  מלחמות אחים בין מוסלמים, תוך הבלטת הנושאים האפלים בהיסטוריה המתורבתת שלנו והסתרה והתעלמות מכל הפרקים המכובדים, שאבותינו הקדמונים ישרי הדרך[7] כתבו באותיות של זהב בכל התחומים." עוד נטען, כי המזרחנים "פעלו כדי לעורר קנאות שבטית וסכסוכים אתניים ועדתיים, שהאסלאם שם להם קץ."[8]

 

סופרת שפעלה בשורות ה-SS כמופת למזרחנות הוגנת

במהלך הפרק הוקדשה התייחסות למזרחנים שהוגדרו כ"הוגנים, שלא הושפעו כל כך ממניעי המזרחנות ועשו עבודה אקדמית ראויה לציון". ביניהם הוזכר ההיסטוריון והוגה הדעות בריטי בן המאה ה-19, תומאס קרלייל (Thomas Carlyle), "שראה במוחמד גיבור והקדיש לו עמודים רבים בספרו 'הגיבורים'."[9]; הספר: "השמש של אללה מעל ארצות המערב"[10] של זיגריד הונקה (Sigrid Hunke) - סופרת גרמנית, שפעלה בשירות המחקר ה            י של ה-SS בתחום הפסיכולוגיה הגזעית;[11] והמזרחן הצרפתי איטיין דינה ( Alphonse-Étienne Dinet)[12], "שחקר האמת הוביל אותו להתאסלם ושמו הפך ל'נאצר אל-דין'".[13]

 

"המזרחנים ההוגנים":


המיסיונרים והמזרחנים פועלים בשירות הכנסייה להחרבת האסלאם

הפרק עוסק גם במיסיון הנוצרי ובתחומי פעילותו במדינות האסלאם. החינוך הוצג כאחד התחומים בו פעל המיסיון ללא הגבלה ורשם הישגים באמצעות הקמת מוסדות חינוך, "שלמרבה הצער נפוצו מאד בארצות המוסלמים וזכו לביקוש שאין דומה לו מצד הורים בתואנה שבניהם ילמדו [שם] שפות זרות. זאת במחיר של הזנחת לימוד האסלאם ושפת הקוראן". כמו כן, נטען כי הצורך של נזקקים בסיוע ובטיפול רפואי נוצל באמצעות אגודות צדקה פיקטיביות ומרכזים רפואיים, שהגישו סיוע ושירותים רפואיים, שכללו הטפה לנצרות.[14]

 

בסוף הפרק מוצג הקשר בין המזרחנות, המיסיון והממשלות במדינות הנוצריות: "הקשר בין המזרחנות והמיסיון הוא קשר הדוק וחזק ביותר, שכן המזרחנות מזינה את המיסיון והמקור של שניהם הוא הכנסיה. [המזרחן והמיסיונר] הם אנשי דת נוצרים המשרתים את הכנסיה באותה מידה. המשימה של כולם מתמקדת בהחרבת האסלאם, בהטלת ספק בקרב אנשיו לגביו, סילוף ההיסטוריה של האומה האסלאמית ונביאה האדיר והפיכת העולם האסלאמי לאזורי השפעה של המערב."[15]

 

 



[1] חינוך אסלאמי לכיתה יא', עמ' 162

על היחס ליהודים ולנוצרים בספרי הלימוד הקטריים לחינוך אסלאמי ראו דוח ממרי: https://www.memri.org.il/cgi-webaxy/item?4931

[2] חינוך אסלאמי לכיתה יא', עמ' 162

[3] חינוך אסלאמי לכיתה יא', עמ' 162

[4] חינוך אסלאמי לכיתה יא', עמ' 163

[5] חינוך אסלאמי לכיתה יא', עמ' 163-164

[6] חינוך אסלאמי לכיתה יא', עמ' 165

[7] האבות הקדמונים ישרי הדרך הוא כינוי לשלושת הדורות הראשונים באסלאם, הנחשבים מופת להליכה בדרך הישר

[8] חינוך אסלאמי לכיתה יא', עמ' 165

[9] בספרו 'על גיבורים, עבודת גיבורים, ומידת הגבורה בדברי הימים', משנת 1841, הקדיש קרלייל פרק לנביא מוחמד.

[10] במקור נכתב בטעות 'שמש הערבים מעל המערב'. הספר נקרא בגרמנית: Allahs Sonne über dem Abendland

[11] הונקה טענה כי המוסלמים השפיעו על ערכי המערב וכי השפעה זו היתה השלב הראשון של שחרור אירופה מהנצרות.

[12] דינה היה צייר מזרחן ממקימי 'האגודה הצרפתית של הציירים המזרחנים' ומתרגם ספרות ערבית לצרפתית, שחי בין השנים 1861-1929.

[13] חינוך אסלאמי לכיתה יא', עמ' 164

[14] חינוך אסלאמי לכיתה יא', עמ' 166

[15] חינוך אסלאמי לכיתה יא', עמ' 166