עיתונאי סעודי: אם המוסלמים רואים במערב כופר מדוע הם מתאווים לחיות במדינותיו?
העיתונאי הסעודי, מוחמד אאל אל-שיח', פרסם ב-8.7.18 מאמר בטורו ביומון הסעודי אל-ג'זירה, בו מתח ביקורת נוקבת על המהגרים המוסלמים ממדינות ערב ואפריקה ששונאים כל כך את המערב, בזים לו ואף מכנים אותו "כופר", אך מנגד כמהים לחיות במדינותיו ומוכנים אף לסכן את חייהם לשם כך. אל-שיח' יצא גם נגד כפיות הטובה של דרשני המסגדים באירופה, שחלקם מהגרים בעצמם, אשר מנצלים את הדמוקרטיה ואת חופש הביטוי הקיימים שם כדי להטיף נגד המערב, וקבע כי לאור זאת התנגדותו של הימין באירופה לקבלת המהגרים מוצדקת. הוא הוסיף וטען כי לו הוא עצמו היה אירופאי הוא היה מתנגד גם כן לקבלת המהגרים המוסלמים אשר לדבריו, "ספוגים בתרבות האיבה והשנאה [כלפי הלא מוסלמים] עד לשד עצמותיהם".
מוחמד אאל אל-שיח'[1]
להלן תרגום קטעים ממאמרו הנ"ל:
"[המהגרים] משליכים עצמם למי הים התיכון ביודעם בוודאות כי הסיכוי [שלהם] להינצל ולהגיע לחוף היעד הצפוני קלוש. חרף זאת אלפים מהם נוטלים את הסיכון העצום תוך ניצול היעדר היציבות בלוב, שאותה הפכו לנקודת היציאה שלהם אל גן העדן האירופי. אך מה שמוזר, ואולי אף מביך הוא שלו שאלת אותם על המערב הכופר [בעיניהם], הם היו מטיחים בו קללות וגידופים, אומרים עליו כי הוא בור ובזים לו. לכן, השאלה היא מדוע אם כן אתם משליכים עצמכם לחיקו [של המערב] ומחרפים את נפשכם על מנת להגיע אליו? בכנות, אינני יכול להבין את ההיגיון העקום, הרקוב והפרדוקסלי הזה עד כדי כך שהוא מעורר בחילה וגיחוך בה בעת.
מבוכתך גוברת בשומעך כמה מדרשני המסגדים בארצות אירופה, ובכללם גם הזרים המהגרים, מנצלים לרעה את הדמוקרטיה, את חופש הביטוי ואת הבעת הדעה המובטחים לכל [במדינות אלה], ומתמחים בהטחת קללות וגידופים בכופרים בביטויים [השונים] שהם מיטיבים לנסח...
וכשהימין הפופוליסטי האירופי שם דורש לעצור את ההגירה ולהיאבק בה, גם אם הדבר יצריך שימוש בכוח צבאי, אתה שומע מכל עבר זעקות מחאה מצד הערבים והמוסלמים באירופה, שמכנים את מי שקוראים לעשות זאת גזענים ושונאי האחר, ויתרה מכך - וזה מה שבאמת מעורר גיחוך – [הם טוענים] שהמערב לא דמוקרטי. אני אומר זאת בפה מלא: אינני מאשים אותם [את האירופים]. אדרבא, לו הייתי אירופאי לא הייתי מהסס לרגע להתייצב נגד ההגירה ונגד קבלתם של בני האדם האלה ששורשי תרבותם מבוססים על החובה לשנוא את הלא מוסלמי, והדוגמאות [לכך] במורשתנו רבות ומגוונות... הערבים ובייחוד המוסלמים הקיצוניים שבהם, ספוגים בתרבות האיבה והשנאה עד לשד עצמותיהם.
הרגשות הסותרים הללו [של המהגרים המוסלמים]: השנאה [למערב] מחד, ומאידך, סיכון החיים שהם הדבר היקר מכל לאדם על מנת לחיות באותן חברות שהוא שונא, ליהנות מהנוחות, מהביטחון, מהיציבות ומחיי הרווחה שבהן - מצריכים מחקר פסיכולוגי-חברתי... יש מי שמצדיקים את [המהגרים] ואומרים שהם [האירופאים] גזענים ושונאים זרים ונחשבים לאויבי האסלאם והמוסלמים. טוב, על מנת להיות הוגן והגיוני: שים עצמך במקומם – האם מדינה ערבית הייתה פותחת את שעריה לרווחה בפני זרים, נוצרים, כדי שיעבדו בה? התשובה היא בפירוש לא. אז מדוע אתה דורש מאחרים שינהגו בך שלא כשם שאתה נוהג בהם?...
כל שנותר לי הוא לומר בפה מלא כי הפופוליזם שגליו החלו לסחוף את החברות המערביות הוא פופוליזם מוצדק בהיותו בבחינת תגובה באותה מטבע שיש לה סיבות והצדקות."[2]
