יו"ר הרש"פ, מחמוד עבאס, מתנגד למדינה בגבולות זמניים
הקדמה
מאז כישלון המאמצים להקים ממשלת אחדות לאומית שבה ועלתה המתיחות בין הפת"ח לבין החמאס. מתיחות זו התגברה בעת האחרונה כאשר מחמד דחלאן, חבר המועצה המחוקקת, קרא לכוחות הפת"ח להיות מוכנים להגן על עצמם ולמנוע תקיפת אנשי פת"ח, תוך איום להשיב מנה אחת אפיים אם יותקף אחד מאנשי התנועה. זאת בשל חיסול בכיר במנגנון הביטחון המסכל בידי "הכוח המבצע" של החמאס.
בתגובה, האשימו אנשי החמאס את דחלאן כי הוא חותר לחולל הפיכה צבאית ברש"פ לפי תוכנית ישראלית. יו"ר הרשות הפלסטינית, מחמוד עבאס [אבו מאזן], פרסם צו נשיאותי שלפיו "הכוח המבצע" של החמאס איננו חוקי, ואילו הממשלה הפלסטינית הודיעה כי היא מגדילה את מספר אנשי הכוח כך שיגיע לשנים עשר אלף איש.
קדמו לאירועים הללו ניסיון התנקשות בראש הממשלה הפלסטיני, אסמאעיל הנייה, התפרעות אנשי החמאס במעבר רפיח ונאומו של מחמוד עבאס ב-16 בדצמבר 2006 ובו הודיע על החלטתו לערוך בחירות מוקדמות לנשיאות ולמועצה המחוקקת. עקב ההחלטה החריפו אנשי החמאס את התבטאויותיהם וטענו כי ההחלטה להקדים את הבחירות איננה חוקית ותוביל למלחמת אחים. מאז, אירעו מדי יום עימותים אלימים בין הפת"ח לבין החמאס שגרמו לנפגעים רבים בקרב שתי התנועות.
מחמוד עבאס הטיל על החמאס את האחריות לכישלון המאמצים להקים ממשלת אחדות לאומית ומתח ביקורת על המשך האנדרלמוסיה ברש"פ, לרבות הפרת הפסקת האש מצד החמאס. הוא הביע התנגדות להצעת החמאס להודנה תמורת הקמת מדינה בעלת גבולות זמניים וקרא להגיע לפיתרון שיסיים את הסכסוך. להלן תרגום קטעים מדברי אבו מאזן, מחמד דחלאן ותגובת דובר החמאס:
נאומיו של מחמוד עבאס
ביקורת על הפרת הפסקת האש, על החמושים ועל האנדרלמוסיה
בנאום שנשא מחמוד עבאס ב-16 בדצמבר ברמאללה, הוא אמר כי לאחר נסיגת ישראל מעזה חלמו הפלסטינים על השקעות, פרויקטים ושגשוג, אך כל זה לא התגשם "משום שאנו נחושים לירות טילים... למרות ההודנה [הפסקת האש] הראשונה, השנייה והשלישית..."
עבאס מתח ביקורת נוקבת על אנשי החמאס שהתפרעו במעבר רפיח וגרמו לו נזק בתגובה לעיכוב הנייה במעבר. לדבריו, "כאשר היה עיכוב באו קבוצות לקבל את פני ראש הממשלה ששב מביקורו המוצלח, אולם הם נשאו נשק ו R.P.G -, אף שכאשר מקבלים פני מנהיגים אמורים מקורביהם לקדם את פניהם בברכות ובפרחים... האנשים התפרצו למעבר, שברו ציוד וגנבו אותו. מדוע?"
בהתייחסותו לניסיון של ראש הממשלה הפלסטיני, אסמאעיל הנייה, להעביר כספים דרך מעבר רפיח אמר עבאס: "אנחנו, הרש"פ והממשלה זקוקים לכסף למען העם, אך לא לכסף מוברח שאפשר היה לקבלו דרך הליגה הערבית."
בעניין חטיפת החייל גלעד שליט קבל עבאס על המחיר הכבד שמשלמים הפלסטינים בשל החטיפה. הוא אמר כי "המלחמה בעזה בשל השבוי עלתה לנו עד עתה 500 שהידים, למעלה מ-4000 פצועים, אלפי בתים, אלפי דונם עצים..."[1]
ביקורת על נקיטת איומים מצד החמאס והאשמת הפת"ח בכפירה ובבגידה
יו"ר הרש"פ הוסיף: "אמרנו דמוקרטיה. מה היא הדמוקרטיה, יש בה רוב ומיעוט, יש מסכימים ויש מתנגדים אבל אם אתה מפחיד אותי ואומר לי 'זה רצון האל' [ואומר לי] 'שהשובתים [פקידי הרש"פ ששבתו במחאה על הלנת שכרם] הם בוגדים וכל מי שמדבר על הממשלה הוא בוגד' – זה טרור בלתי מתקבל ואין להרשותו. אין להשתמש בדת. הדת היא של האל במסגד, בכנסייה ובבית הכנסת. כולנו דתיים ואיש אינו יכול לטעון שהוא יותר מאיתנו. התפללנו וצמנו כבר לפני שרבים נולדו. זו בושה להאשים את האחר בכפירה..." [2]
"כוונו את רובינו אל הכיבוש וזו זכות לגיטימית"
בנאום אחר, ב-11 בינואר 2007 ברמאללה, אמר: "בעודי יושב ביניכם שמעתי יריות באוויר ויש להתנגד לכך. ירי על אח, שכן, ידיד או איש מן הפלג האחר, הוא עניין שצריך להתנגד לו. אין לקבל את הסיסמה '[הם] שיעים'. אנו בני עם אחד וגם אם דעותינו שונות זו מזו, המולדת מאחדת אותנו. אנו אחים ולא נדחה איש ולא נאשים את האחר בכפירה... אסור [לשפוך] את הדם הפלסטיני. הדיאלוג היא השפה היחידה שצריכה להיות בינינו. מאז שהחלה המהפכה עד לשחרור המולדת שלנו כוונו את רובינו כלפי הכיבוש וזו זכות לגיטימית, אך אסור [לפלסטינים] להפנות את הרובים זה אל זה..."[3]
"אני אומר לערפאת: הצעירים הללו ימשיכו את המאבק עד שתוקם מדינה פלסטינית שבירתה ירושלים על אדמת פלסטין... 42 שנים של מאבק שתנועת הפת"ח יצרה והובילה בתחילת ינואר 1965 הפכה את בעיית פלסטין מבעיית פליטים לבעיה של עם נאבק ולוחם, הנחשב מופת לתנועות שחרור ועצמאות בכל העולם, ומבעיה של גבולות לבעיה של קיום, היות שקבעה את השם פלסטין על המפה המדינית העולמית לאחר שרבים ניסו למחוק אותו אך נכשלו והונסו. נזכור היום רשימה ארוכה של שהידים שנפלו במקומות השונים של המאבק ... יאסר ערפאת... אחמד יאסין... [פתחי] אל-שקאקי [מנהיג הג'יהאד האסלאמי עד שחוסל ע"י ישראל], פיצל אל-חוסייני, עבד אל-קאדר אל-חוסייני, מנהיג המהפכה הרצופה שלנו... ועז אל-דין אל-קסאם... המהפכה הזאת נמשכה והיא תימשך עד שיוגשם החלום הפלסטיני. "[4]
החמאס אחראית לכישלון היוזמות המדיניות
בנאום ב-16 בדצמבר הטיל עבאס על גורמי חמאס מחוץ לשטחים את האחריות לכישלון היוזמה של קטר [לגשר בין חמאס ופת"ח]. לדבריו, המייחד את היוזמה של קטר הוא ההדדיות. היוזמה כוללת את הסעיפים הבאים: על הממשלה להכיר בהחלטות הבין-לאומיות ובהחלטות הערביות, להכיר בהסכמים חתומים ולהכיר בשתי מדינות. נטישת הטרור תהיה הדדית. "זו הפעם הראשונה משנת 1981 שמדובר על הדדיות בינינו לבין הישראלים. כל היוזמות וכל ההודנות [הפסקות האש] היו ביוזמה פלסטינית עצמית. [הישראלים אמרו]: 'הפעם הזאת מוכנים להדדיות בינינו וביניכם, [אם] אתם תפסיקו, אנחנו נפסיק'. אמרנו: נטישת הטרור הדדית... שר החוץ של קטר הביא את היוזמה וביקר בדמשק כמה פעמים... ומה התוצאה? אמרו לו: 'אנו מסכימים ליוזמה אך רוצים לשנותה. הממשלה [הפלסטינית] צריכה לפעול כך וכך... על הנשיא להכיר בעניינים האלה והאלה...'"
עוד טען בנאומו כי כאשר נימק אסמאעיל הנייה את התנגדות החמאס [לתוכנית] הערבית [הסעודית] משנת 2002, בשל התעלמותה מבעיית הפליטים וקריאתה להכרה בישראל, השיב לו אבו מאזן: "ביוזמה הערבית יש סעיף ברור ומפורש בנושא הפליטים: פיתרון צודק ומוסכם לפי החלטה 194. בפעם הראשונה מוזכרת החלטה זו במסמכים בין-לאומיים מאז שהתקבלה בשנת 1949... לראשונה בתולדות הסכסוך הערבי הישראלי הועלתה היוזמה הערבית על ידי מדינה ערבית שאומרת כי היא מוכנה, עם כל הערבים והמוסלמים, לנרמל את היחסים עם ישראל בארבעה [תנאים]: אם ישראל תיסוג מן השטחים הפלסטיניים, אם ישראל תיסוג מן השטחים הערביים, אם תוקם מדינה פלסטינית ואם תיפתר הבעיה הפלסטינית... היכן ההכרה בישראל? הנייה השיב: 'איננו יכולים [לקבל זאת]..'
יש לנו עקרונות שאנו נאבקים למענם תמיד והם: מדינה פלסטינית עצמאית בגבולות 1967 שתתקיים לצד ישראל, ובירתה ירושלים. ירושלים שלנו. ההתנחלויות אינן חוקיות. ביוזמה הערבית [הסעודית] מוצע פיתרון צודק לבעיית הפליטים לפי החלטה 194 הקובעת פיצויים למי שלא יממש את זכות השיבה ואני מסכים לכך. מי שלא ירצה שיבה - זכותו לקבל פיצויים, אך מי שירצה לשוב, זו זכותו..."[5]
אין לקבל הודנה ומדינה בעלת גבולות זמניים; יש לסיים את הסכסוך
בדברו על העמדות המדיניות של החמאס ועל הצעת ההודנה הבהיר עבאס כי חמאס צריכה לשנות את עמדתה לגמרי או להישאר בעמדתה: "חמאס טענה בעבר: 'בשום אופן לא נסכים למדינה שאינה על כל פלסטין משום שפלסטין נחשבת אדמת ווקף [הקדש]' . אי אפשר ליישם את הדברים האלה במציאות. אנו רואים שהם [החמאס] מדברים כעת על דבר אחר, מדינה בגבולות 1967, הלא כן? ומדברים גם על הודנה ל-15 שנים. האם יעלה על הדעת שהבעיה [הפלסטינית] תישאר במצב של הודנה במשך 15 שנים?... "[6]
בנאום לציון יום הפת"ח ב-11.1.2007, אמר עבאס: "היום יותר מבעבר אנו צריכים לדבוק בעקרונות הפלסטיניים. לא נסכים למדינה בעלת גבולות זמניים ולא נסכים להתפשר בעניין הפליטים. לא נוותר אפילו על שעל אחד מירושלים...
אכן, אנו בעד השלום. הכול צריכים לשמוע זאת ואין הדבר נסתר מאיש. אכן כן, אנו בעד השלום, אך לא כל שלום, אלא השלום המבוסס על הצדק. הפלסטינים הוכיחו בהקרבתם כבר מאה שנים שהם אינם מוכנים להיות מובסים או להיכנע. הם בהחלט אינם מוכנים להניף דגל לבן. אני אומר היום מה שחזר ואמר הנשיא הנצחי אבו עמאר [יאסר ערפאת]. אנו רוצים שלום למען בנינו ולמען בניהם, למען נכדינו ולמען נכדיהם. אנו רוצים שלום של שוויון המבוסס על הצדק ולא על העוול והקיפוח, שלום שאינו מבוסס על ביטול [האחר], על סיפוח שטחים, על הרג וחישוף [קרקעות]. אנו רוצים שלום של צדק ושוויון. לפיכך, ידנו מושטת לשלום. העולם כולו צריך לדעת זאת ולפנות לכוון הזה..." [7]
במסיבת עיתונאים בראמאללה ב-14 בינואר 2007, לאחר פגישתו עם שרת החוץ של ארה"ב, קונדוליסה רייס, הצהיר עבאס: "הבהרנו לשרת החוץ כי אנו מתנגדים לפתרונות זמניים או להסדרי ביניים, לרבות מדינה בעלת גבולות זמניים, משום שאיננו רואים בהם אופציה ריאלית שאפשר להתבסס עליה. דרושה פעילות נמרצת ורצופה מצד כל הגורמים האזוריים והבין-לאומיים למען סיום הסכסוך כדי להגיע לחוזה שלום..."[8]
ההחלטה להקדים את הבחירות לנשיאות ולמועצה המחוקקת
בנאומו ב-16 בדצמבר ברמאללה, הצהיר עבאס: "חתמתי על צו נשיאותי להקמת הממשלה וזכותי לחתום על צו נשיאותי שיפטר אותה ואעשה זאת כאשר ארצה. פיטורי ממשלה איננו מתכון מדיני למלחמת אזרחים כפי שאמר [מחמוד] אל-זהאר, [שר החוץ הפלסטיני]. הם לא יפחידו אותנו. זו זכות חוקתית ואשתמש בה לכשארצה... אנו במצב קשה. האם נמשיך כך? יש לצאת ממנו. לכן, לאחר שבחנתי את הלך הרוח ברחוב המצפה לישועה ונושא עיניו אל נשיאו הנבחר... החלטתי לקרוא לבחירות לנשיאות ולמועצה המחוקקת. בחוק היסוד נקבע כי העם הוא מקור הרשויות. נחזור אל העם כדי שיאמר את דברו, שישפוט. דנתי ואדון עם ועדת הבחירות המרכזית בהקדם האפשרי להתכונן לעניין זה... בכל מקרה היעד שלי יישאר השגת הסכם להקמת ממשלת אחדות לאומית שתורכב מאנשים מקצועיים, כדי להסיר את המצור ולהוציא אותנו מהמשבר הזה. זו הבחירה הראשונה. הכול צריכים לשאת באחריות להגשים את היעד הזה." [9]
בנאום אחר לציון יום הפת"ח, אמר עבאס: "בנאומי האחרון אמרתי שאנו רוצים לערוך בחירות מוקדמות לנשיאות ולמועצה המחוקקת ולא למועצה המחוקקת בלבד, אולם התגובה הייתה אלימה, תגובה בירי. הצענו בחירות מוקדמות. יתכן שאנו טועים וייתכן שאנו צודקים. מי יחליט? לא הרחוב ולא הרובים אלא החוק. כל עוד אנו מדברים על דמוקרטיה ועל שלטון החוק... נקבל את החלטת בית המשפט, משום שאנו מכבדים את בתי המשפט שלנו. אינני סבור שחברה דמוקרטית תסכים למעשים ולתגובות שהיו [להצעה שלנו להקדים את הבחירות]."[10]
חמאס סירבה להכיר באש"פ כנציג היחידי של הפלסטינים
מחמוד עבאס טען כי לאחר שהחמאס זכתה בבחירות למועצה המחוקקת, סירבו כל הארגונים להשתתף בממשלתה "משום שחמאס סירבה להכיר באש"פ שהוא הגיבוי המדיני ומקור השלטון של הרש"פ". לדבריו, כאשר יעץ לחמאס לכבד התחייבויות והסכמים קודמים, היא סירבה לקבל זאת.[11]
דחלאן מאיים להשיב מנה אחת אפיים על כל פגיעה באיש פת"ח
בעצרת רבת משתתפים שנערכה ברצועת עזה ב-7 בינואר 2007 לציון יום הפת"ח, נשא מחמד דחלאן, מראשי הפת"ח, דברים קשים בגנות תנועת החמאס והבטיח כי תנועת הפת"ח תגיב בכוח רב על כל פגיעה באנשיה. "ביום המבורך הזה באתם להגיב בקול אחד ובאחדות: תחי הפת"ח, המוות והקלון לרוצחים, החיים לנו והעתיד לפלסטין. באתם להגיב בשלום, באחווה ובאחדות. באתם להשיב לרוצחים האלה אשר התירו את הדם הפלסטיני. בשעה שהכוחות הישראליים חדרו לרמאללה, תקפו כוחות החרפה והקלון [הכוונה לחמאס] בג'באליה את בית השהיד מחמד ע'ריב, בכיר בביטחון המסכל, ורצחו אותו בכוונה תחילה בדם קר...
משתתפי העצרת הגיעו כהיענות לקריאת תנועת הפת"ח המפעמת בלב כולם כדי לשדר מסר אחיד מרפיח עד ג'נין ועיקרו – ידיכם עדיין מושטות לאחדות לאומית והרובים שלכם עדיים מכוונים לכיבוש. טועה מי שסבור כי הרובים האלה יימנעו מלהגן על אנשי הפת"ח. הרובים האלה יתאחדו בהגנה על אנשי הפת"ח, לא כדי לתקוף מישהו, אלא כדי להגן על הפת"ח."
דחלאן פנה לגדודי חללי אל-אקצא של הפת"ח ולכל הגופים הצבאיים של הפת"ח: "מהלילה הזה חובתכם להשאיר את אצבעותיכם ואת ידיכם על ההדק, לא כדי לתקוף, אלא כדי שהאירועים שחזרו על עצמם בעבר לא יישנו...
נעזוב את המקום הזה [כשבידינו] תוכנית שתגיע לכל המסגרות הצבאיות והאזרחיות של תנועת הפת"ח. אם יותקף איש פת"ח אחד נשיב מנה אחת אפיים. אם מנהיגיהם [של אנשי החמאס] חושבים שהם רחוקים מהכוחות שלנו הם טועים. אנו מתנגדים לשיטה שלהם להרוג בערב ולשבת עמנו בבוקר. תחי הפת"ח, המוות לרוצחים.
ההתקבצות העצומה הזאת [בעצרת] היא מסר של אחדות ותמיכה בהנהגת תנועת הפת"ח, בנשיא אבו מאזן, בוועדה המרכזית של התנועה ובאגפיה הצבאיים. דמו של השהיד מחמד ע'ריב, יאפיין את היחסים בינינו לבינם [בין הפת"ח לבין החמאס] ואם הם סבורים שהרוצחים לא ייענשו, הם טועים."
בתגובה לקריאות ההמון נגד החמאס "שיעים, שיעים" קטע אותן דחלאן: "פת"ח לא אומרת מה שהם [אנשי החמאס] אמרו. הם אינם שיעים אלא רוצחים. לא נגיב על שפיכות דמים בדם אלא באחדות הפת"ח ובהינטעותה באדמה הפלסטינית המשובחת."[12]
חמאס מאשימה את דחלאן בחתירה להפיכה צבאית
דובר סיעת החמאס במועצה המחוקקת, צלאח אל-ברדויל, האשים את דחלאן שהוא מוביל תוכנית ציונית להפיכה צבאית נגד העם הפלסטיני ונגד ממשלתו. "דברי דחלאן הם ניסיון לרכוב על הגל, על גבה של תנועת הפת"ח ולנצל את אווירת התוהו ובוהו הזורעת מלחמת אחים בין תנועת הפת"ח לבין תנועת החמאס, ליצור איבה בקרב בני העם הפלסטיני זה כלפי זה, להסיט את תשומת הלב מהסכסוך האמיתי שלנו עם האויב הציוני ולהסוות את תיקי השחיתות שבאחד הימים ייפתחו ותיחשף האמת לפני העם כולו.
סגנון האיומים הוא סגנונם של החלשים אחוזי האימה המנסים להסתיר את רגשות האימה. בסופו של דבר יישאר עמנו מאוחד, כל הנכבדים יישארו מאוחדים וכל אלה הסרים מדתם ומתפרנסים מדמם של האנשים וממכאוביהם יוקעו מקרב בני עמנו."
אל-ברדויל טען כי "לזרם המהפכני בראשות דחלאן יש תוכנית בשיתוף פעולה עם האויב הציוני התומך בו בכסף ובנשק כדי להכריע את המערכה בשטח ביטחונית וצבאית. מקצת האנשים מתפתים נוכח מה שארע לבתי הדין האסלאמיים בסומאליה, המורל שלהם עולה עקב התסכול הכללי השורר ברחוב הערבי, האסלאמי והפלסטיני והם מנסים להחיל את הניסיון הזה על תנועת החמאס כדי להכריע את העניינים בשטח, בדרך צבאית ולא בדרך דמוקרטית."[13]
[1] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 9.1.2007
[2] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 9.1.2007
[3] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 12.1.2007
[4] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 12.1.2007
[5] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 9.1.2007
[6] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 9.1.2007
[7] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 12.1.2007
[8] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 15.1.2007
[9] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 9.1.2007
[10] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 12.1.2007
[11] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 9.1.2007
[12] אל-איאם (רש"פ), 8.1.2007
[13] www.palestine-info.info (8.1.2007)