המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
כותב ירדני בשבח ירי הרקטות מעזה: כל מוסלמי, ערבי ובן חורין, מייחל למות בה כשהיד
16/11/2018


בעל טור ביומון ממסדי ירדני משבח את ירי הרקטות מעזה לישראל:

כל מוסלמי, ערבי ובן חורין בעולם מייחל למות כשהיד בעזה

 

בעקבות סבב ההסלמה האחרון בין ישראל לפלגים הפלסטינים בעזה, במהלכו שוגרו מרצועת עזה לעבר יישובי דרום ישראל יותר מ-450 רקטות ופצצות מרגמה, פרסם ב-14.11.18 העיתונאי הירדני, עבד אל-האדי ראג'י אל-מג'אלי, בטורו ביומון הממסדי הירדני אל-ראי, מאמר בו שיבח את ירי הרקטות מעזה לעבר ישראל וייחל להגיע לרצועת עזה חמוש, ולחבור לתושביה. לדבריו, מיליוני צעירים מייחלים להצטרף למערכה, כדי למות בעזה כשהידים.

 

יצוין כי אל-מג'אלי, כותב קבוע ביומון אל-ראי, שב ומפרסם בו מאמרי שבח לפעולות טרור נגד ישראל ולמבצעיהן. כך, במאי 2018, פרסם מאמר שבח ואהבה למחבלת הפלסטינית, דלאל אל-מוגרבי, שהובילה את הפיגוע באוטובוס הדמים בכביש החוף במרץ 1978 וייחל להתפלש בעפרה.[1] בפברואר 2018, הוא הילל את המחבל אחמד נצר אל-ג'ראר, שרצח אזרח ישראלי בפיגוע ירי ב-9.1.18,[2] ובאוקטובר 2015, נוכח גל פיגועי דקירה של פלסטינים נגד אזרחים ישראלים, פרסם מאמר, בו בישר ליו"ר הרש"פ לשעבר, יאסר ערפאת, כי זרעי מהפכתו נשאו פרי, שכן הצעירים הפלסטינים מובילים את "מהפכת הסכינים" הננעצות בראשי הישראלים.[3]


עבד אל-האדי ראג'י אל-מג'אלי


 

להלן תרגום קטעים ממאמרו האחרון של אל-מג'אלי:

 

"אני רוצה ללכת לעזה. שם יכנו אותי 'אבו עכרמה העזתי'. ימצאו לי עבודה בעזה – אולי כדייג בים שלה, אולי כלוחם בגדודי [עז אל-דין אל-קסאם, הזרוע הצבאית של חמאס] או כמגיש בערוץ 'אל-אקצא' [של חמאס]... בעזה יש צעירים, המצפים למוות ומקבלים אותו כגזירת האל כדי שעזה תישאר בחיים.

 

אני רוצה ללכת לעזה... לפחות [שם] אין קבוצות של ליברלים, שמבלים את לילותיהם בשיחות על חירות ומדינה אזרחית. יש [שם] חוליות לוחמות, שמבלות את לילותיהן במעקב אחר מטוסים [ישראליים] והעברת תחמושת. אם יש להם מעט זמן ייתכן שהם אוכלים סלט עזתי ולאחר מכן, שבים לעקוב [אחר המטוסים]. כל אחד מהם מצפה שהטיל הבוגדני יגיע אליו [בכל רגע], ו[לכן] הוא כבר הפקיד צוואה בידי אם המשפחה, בלא לדעת מתי היא תיפתח...

 

בעזה מייצרים התנגדות, אהבה ומולדת, ולעומת זאת, הטכנולוגיה בישראל אינה מייצרת דבר, זולת אימה ועוד אימה. אני רוצה ללכת לעזה... שם יעריכו אותי רק לפי המוות, רק לפי השהאדה [מות קדושים למען האסלאם] ורק לפי מחנה הפליטים [בו אתגורר] – אולי [יהיה זה] מחנה אל-מר'אזי, אולי אל-נוצייראת, או אל-שאטי או שמא מחנה דיר אל-בלח או בית לאהיא. [כל] אלה הם חלק מלקסיקון הכבוד הפן-ערבי והאסלאמי...

אלך לעזה כשאני נושא עמי... רובה שאינו מצריך רישיון כי שם קל מאד [להשיג] רישיון, שכן פלסטין בפני עצמה מעניקה לאדם רישיון להיות שהיד, לוחם וגיבור...

 

הו אנשי עזה, ביליתי את ליל אמש כשאני עוקב אחר הרקטות שלכם [המשוגרות לעבר ישראל]. האמינו לי שישנם מיליוני צעירים שבילו את ליל אמש במעקב אחר זוהר הרקטות ומייחלים להרף עין להיות עמכם בלב המערכה, שדמם ייגר עם דמכם ולהתאחד עמכם שכם אל שכם ועם אורך הרוח העצום שלכם. לא רק שניצחתם, אלא גרמתם לכל מוסלמי, כל ערבי וכל בן חורין מכובד בעולם הזה לייחל לכך שעזה תהא מקום הולדתו, מקום מנוחתו האחרונה והאדמה עליה הוא ימות כשהיד. הו, הטובים שבאנשים והשהידים הראשונים, מי ייתן ואללה ישמור עליכם.."[4]