המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
כותב כוויתי: על מדינות ערב לגלות פתיחות לבני המיעוטים החיים בתוכן
8/11/2018


כותב כוויתי: על מדינות ערב לגלות פתיחות לבני המיעוטים החיים בתוכן

 

העיתונאי הכוויתי הליברלי, אחמד אל-צראף, בעל טור ביומון הכוויתי אל-קבס, פרסם לאחרונה מאמר תחת הכותרת "הנוצרי אצלנו והמוסלמי אצלם" בו קרא לנהוג בפתיחות מול בני המיעוטים במדינות ערב. אל-צראף קרא ללמוד ממדינות כמו סנגל ואתיופיה שבהן כיהנו בני מיעוט כנשיא וכראש ממשלה וכן ללמוד ממדינות אירופה הנוצריות בהן מוסלמים רבים מאיישים תפקידים ממסדיים בכירים.   

 

אחמד אל-צראף[1]


 

להלן תרגום קטעים ממאמרו הנ"ל[2]:

 

"לחבר הפרלמנט הסודאני המנוח מוחמד אבראהים[3] מיוחס הטקסט הבא: 'אם ישלוט בי מוסלמי, הוא לא יכניסני לגן העדן, אם ישלוט בי כופר, הוא לא יוציאני מגן העדן ואם ישלוט בי מי שיבטיח לי ולילדיי עבודה, חירות וכבוד עצמי, אז אעמוד לכבודו כאות הערכה, ו[סוגיית] הכניסה לגן העדן או אי הכניסה תישאר תלויה באמונתי ובמעשיי. הפסיקו להיאבק על השלטון בשם הדת, בחשבכם כי זוהי דרככם לגן העדן, שכן אין זה תפקידה של הממשלה להכניס את האנשים אל גן העדן, אלא לספק להם גן העדן עלי אדמות, שעשוי לסייע להם להיכנס לגן העדן שבמרומים'.

 

כשקראתי טקסט זה, נזכרתי במשורר האפריקאי הדגול והנשיא לאופולד סנגור, שכיהן כנשיא סנגל במשך עשרים שנים, מאוקטובר 1960 לאחר [שסנגל קיבלה] עצמאות [מצרפת] ועד 1980, עת מסר את השלטון מרצונו לבא אחריו הנשיא עבדו דיוף. רבים ראו בסנגור סופר בעל שם עולמי ואחד מחשובי האינטלקטואלים האפריקאים במאה העשרים.

 

חרף העובדה ש-94% מתושבי סנגל הם מוסלמים ורק 5% מהם נוצרים, הרי שהם בחרו בנוצרי לאופולד סנגור, יליד 1906, לנשיא, ובחרו בו פעם אחר פעם לפני שפרש מרצון [מהנשיאות] ומת בצרפת בשנת 2001.

 

בצד השני [של יבשת] אפריקה, אתיופיה בחרה באבי אחמד לראש ממשלתה החדש. אחמד משתייך לבני האורומו, הקבוצה האתנית הגדולה ביותר במדינה, שהובילה את המחאות נגד הממשלה הקודמת במשך שלוש שנים. הוא מוסלמי, הגאה בהשתייכותו לאסלאם במדינה ש-66% מאזרחיה מתגאים בהיותם נוצרים אורתודוקסים. בהתחשב בכך שאחוז המוסלמים בקרב האתיופים לא עולה על 30%, הרי שגם כאן היכולת המקצועית גברה על הפיגור או על הקנאות הדתית והעדתית.

 

שתי הדוגמאות הללו ורבות אחרות מוכיחות כי הקנאות הדתית והעדתית לא קיימת לרוב אלא רק בקרבנו [הערבים]. את האחרים, כפי שאומרים, זה הדבר האחרון שמעסיק. אם נלך לאירופה ולארה"ב שכל ארצותיהן מאמינות בנצרות ורואות בה המשך של היהדות, נמצא כי עשרות משרות חשובות ומכובדות מאוישות על ידי מוסלמים חרף העוינות הגואה נגד המהגרים המוסלמים.


אנו זקוקים בפועל לשינוי הגישה שלנו כלפי האחר, ולאפשר לכל המיעוטים שבינינו - בין אם הם אזרחים מוסלמים או נוצרים, [בני עדת] בוהרה [אחד מפלגי האסמאעילים], הינדים או בודהיסטים - לקיים את מעשי הפולחן שלהם בדרך המתאימה להם, כל עוד אינם פוגעים ברגשותיהם של אחרים זולתם. שינוי הגישה לא יוכל להתרחש בין לילה אלא מצריך [קבלת] החלטה במסגרתה ייטלו חלק גם דרשן המסגד, הטלוויזיה הרשמית ותוכנית הלימוד בבית הספר."



[2]  אל-קבס (כווית), 15.8.2018

[3]  הכוונה לפוליטיקאי הסודאני מוחמד אבראהים נקד (1930-2012).