סופרת ועיתונאית מצרית: מראות שחיטת קורבנות החג ברחובות פוגעים בנפשות הילדים
לרגל חג הקורבן פרסמה הסופרת והעיתונאית הפמיניסטית, אקבאל ברכה, מאמר ביומון אל-מצרי אל-יום, תחת הכותרת "אנא מכם - מנעו את השחיטות ברחובות", שבו קראה למשרד לאיכות הסביבה המצרי לאסור את שחיטת קורבנות עיד אל-אדחא במרחבים הציבוריים, כפי שנעשה בסעודיה. לדבריה, השחיטה ברחובות פוגעת בנפשם של ילדים רכים שאוהבים בדרך כלל בעלי החיים ומרגילה אותם למראות של אכזריות ושפיכות דמים; היא מהווה מפגע תברואתי וסכנה בריאותית; והיא ופוגעת בשמה הטוב של מצרים כמדינה מתורבתת.
אקבאל ברכה[1]
להלן תרגום קטעים מהמאמר[2]:
"... קיוויתי שד"ר יסמין פואד, שרת הסביבה, שנכנסה לתפקידה לפני חודשיים תתחיל את פעילותה בקבלת החלטה אמיצה שתאסור על שחיטת קורבנות החג ברחובות, תגדיר אותה כפשע פלילי ותעניש את מבצעיה. מראה של דם ניגר מעורר בהכרח אימה בלבבות הילדים, על אחת כמה וכמה כשהם רואים אותו ניגר מצווארו של בעל חיים שלפני רגע נשם, רץ ופעה! אהבת הילדים הקטנים לבעלי חיים והיקשרותם אליהם ידועה, אז מדוע אנו פוגעים ברגשותיהם באמצעות מחזה של שוחט שמשכיב בעל חיים חסר אונים על האדמה ולאחר מכן חותך את צווארו מגופו? גם מבוגרים רבים לא יכולים לשאת מחזה כזה.
שחיטת הקרבנות היא עניין שאין עליו ויכוח בדת [ככתוב בקוראן 2:108] 'התפלל לריבונך וזבח זבח", אך אין תנאי שהדבר יבוצע על המדרכות ומול בניינים, שבהם מתגוררים מבוגרים וילדים, מצריים וזרים. העניין מעורר סלידה ופוגע ב[שמנו] כמדינה מתורבתת. לעתים, השוחטים מסתלקים אחרי שסיימו את משימתם, מבלי לדאוג לניקוי הרחוב מדם הקורבנות שזרם בו, והתוצאה היא סעודה חגיגית לזבובים, לחתולים, לכלבים, ולבעלי חיים משוטטים אחרים ברחבי הבירה.
על הרופאים בשירותי בריאות הציבור במשרד הבריאות להבהיר לאזרחים את ההשלכות של המנהג הרע הזה על הרחוב, על המבוגרים שהולכים בו ועל הילדים התמימים שמשחקים בו.
הותרת המראה המזיק והבלתי תרבותי הזה אל מול עיניהם של ילדינו התמימים, המבוצע בידי שוחטים שלבושם, פניהם וידיהם מוכתמים בדם ובגדיהם בלויים ומטונפים ביותר, עלולה להרגיל אותם [את הילדים] לאכזריות, לשפיכת דם ולביצוע פשעים, ודי לנו בפשעים המזוויעים שמבצעים כמה מצעירינו בימים אלו.
סעודיה הבחינה בהשלכות הרות האסון של פעולה מזיקה זו ואסרה שחיטה ברחובות מאז 1988, והקימה פרויקט תרבותי לניצול מיטבי של בשר זבחי הקורבן שעולי הרגל מחויבים בהם, הכולל מאות אלפי ראשי צאן. זאת, באמצעות הקמת שלושה בתי מטבחיים הפתוחים לעולי הרגל ושני בתי מטבחיים סגורים, המוקצים לצאן בלבד.
כדי להקל על התושבים המעוניינים בקורבנות, איפשרו [הסעודים] לבתי המטבחיים לפעול תחת ייפוי כוח, כך שעולה הרגל יכול ליפות את כוחה של הוועדה המפקחת על השחיטה באמצעות מסמכי [ייפוי כוח] המופצים במעברים רבים [של עולי הרגל]. בבתי המטבחיים בודקים רופאים וטרינרים כל בעל חיים, כדי לוודא טרם שחיטתו שאין לו שום מחלות. לאחר השחיטה על פי ההלכה האסלאמית מחולק הבשר בין עניי אל-חרם [אל-שריף, מתחם המסגד של מכה] ובין אגודות הצדקה, וכמו כן [חלק] ממנו מחולק בין 23 מדינות אסלאמיות. אשר לעורות זבחי הקורבן והאיברים הפנימיים שלהם - אלו נמכרים ותמורתם מחולקת בין עניי אל-חרם [אל-שריף], מידי שנה... אני מקווה כי [גם אנחנו] ניפטר ממחזה שחיטת הכבשים על המדרכות שנפוץ בכל רחובות הרפובליקה...
כתבתי בנושא זה פעמים רבות ולא קיבלתי מענה מן מהשרים לאיכות הסביבה או מבכירי המשרד, חרף [העובדה] שיש יותר מגברת [אחת] בראש המשרד הזה. אינני יודעת אם מי מהשרים אכן קרא [את מה שכתבתי], אך האם דרישתי בלתי סבירה, או חריגה או מנוגדת בהכרח למה שמקובל בדת? ודבר אחרון, האם עלינו לפנות לאל-אזהר ולקרוא לו לפרסם הודעה שבה הוא אוסר על המוסלמים לשחוט מחוץ לבתי המטבחיים הרשמיים, כשם שעשתה סעודיה?"
