עורך אל-שרק אל-אוסט בקריאה לערבים: עלו על רכבת הקדמה, די להתרפק על עברכם המפואר
ר'סאן שרבל העורך הראשי של העיתון הסעודי אל-שרק אל-אוסט היו"ל בלונדון, פרסם ב- 9.4.2018 מאמר תחת הכותרת "להציל את צאצאיך ולא לנקום את נקמתם של אבות אבותיך", בו קרא לערבים לעלות על "רכבת הקדמה", במקום להתרפק על ההישגים המפוארים של ההיסטוריה המוסלמית. שרבל האיץ בערבים ללמוד מאירופה, שבתום שתי מלחמות עולם שהובילו לחורבנה, בחרה בדו קיום בשלום בין מדינותיה ובאמצעות שיתוף פעולה ביניהן השיגה יציבות פוליטית ושגשוג כלכלי ומדיני. הוא קרא להם לאפשר לצעירים הערבים להפיק תועלת מההתפתחות הטכנולוגית העצומה, לטובת כלכלות ארצותיהם ויציבותן, במקום להתיש אותם במלחמות חסרות תכלית.[1]
ר'סאן שרבל[2]
להלן תרגום קטעים מן המאמר:
"ככל שאתה מנסה להתחמק מכך, בדרך מסן-פרנסיסקו לפריז, שבה ועולה במוחך השאלה: מתי תהיה לַערבי עיר מודרנית עכשווית שלוקחת חלק בעיצוב עתידה? מתי תהיה לו עיר שוקקת, בעלת כלכלה, חינוך ושירותים מפותחים? עיר ש[בה האזרח] מנהל חיים רגילים והיא מספקת לו את צרכיו ומכבדת אותו כאדם? בסן פרנסיסקו יש לך תחושה שעתיד העולם נבנה כאן, באמצעות השקעות ענק, דמיון חסר מעצורים ויכולות יוצאות דופן להמציא ולפתח. זאת, כאילו היו אנשי חברות הענק הללו משוררי העתיד, אשר יוצרים מציאות שנראתה בעבר בלתי אפשרית, מרחיבים את גבולות השכל והידע, משנים את הכלכלה ואת חיי האנשים, את התרבות ואת כל היבטי החיים על פני כדור הארץ.
מלחמות העתיד [במערב] מתנהלות בתוקפנות וללא פשרות, המספרים אינם מרחמים, עליך להצליח ועליך להרוויח. כישלון שלך פירושו יציאה מהמרוץ. כישלון של חברתך פירושו שהיא עומדת להיעלם.... מי שניצל מהגלים [הסוערים] הוא מי שמיטיב לשחות ולייצר רעיונות חדשים. אין רפיסות. אין עצלנות...
בעבר היו הגנרלים של הצבאות קובעים את גורל המפות והמדינות. הזמן הזה חלף. היום גורלך מופקד בידי הגנרלים של עמק הסיליקון. הגנרלים של אפֶּל, של פייסבוק, של גוגל, של מייקרוסופט, של אורקל ועוד. אל תנסה להשתמט מלהפיק תועלת [מהקִדמה] בתואנה שאתה שייך לעולם אחר. אתה חלק מהכפר הגלובלי, תרצה או לא תרצה. ככל שתאחר להשתלב בסופת הקִדמה, כך יעלה מחיר הצטרפותך [אליה].
אין לך ברירה זולת השתלבות. כל אופציה אחרת פירושה שאתה הופך לנטל על העולם, שאתה נותר על הרציף, הכלכלה שלך מזדקנת והערים שלך מזדקנות פי כמה וכמה. על ארצך להשתלב [בקדמה] או שכל דבר בה ייסוג לאחור, החל מהאוניברסיטאות, דרך בתי החולים והצבא ועד שירות הדואר. תהיה זו טעות גדולה לנסות לחפות [על הנחשלות הטכנולוגית שלנו הערבים] באמצעות התרפקות על ההישגים המפוארים של ההיסטוריה [שלנו]. המנצח הוא מי שכותב את ההיסטוריה של העתיד ולא מי שנתלה בעבר.
אינני טוען שהמסע קל ושהעלייה לרכבת [הקדמה הזו] לא תוביל לשסעים [בקרבנו], אך יש לנו ניסיון שאנחנו יכולים ללמוד ממנו. אירופה חוותה בעבר את החוויה שחוֹוֶה המזה"ת כעת. צצו בה בעבר אנשים שהשלו את עצמם שיש להם ייפוי כוח מוחלט מרוח האומה או מעומק ההיסטוריה [שלה]; ייפוי כוח חסר גבולות שמתיר להם לכפות את צבעם על כדור הארץ, לרומם אומה אחת ולהפקיר אומה אחרת, להשליט גזע אחד על יתר הגזעים, להפיץ תרבות אחת ולמחות תרבות אחרת. ייפוי כוח המאפשר להם [כביכול] למחוק את הגבולות הבינלאומיים ולשחק במפות ובמאזנים הדמוגרפיים, לבצע ניתוחים כירורגיים עמוקים לערים ולשחק בתפקידן, בהיסטוריה שלהן ובהווה שלהן. ייפוי כוח המבוסס על הכנעת האחר או מחיקתו, שכן דו-קיום נחשב [מבחינתם] למכשול או לבלתי אפשרי.
אירופה הייתה עדה [בשעתו] למראות שלא ציפתה לראות. היא ראתה את אדולף היטלר מפגין את יהירותו בשדרת שאנז אליזה. זאת, לאחר שכבר ראתה קודם לכן את האירופים נוהרים [לספרד], מתפלגים ביניהם בין הבריקדות של מלחמת האזרחים בספרד; [היא] ראתה שיירות של מהגרים ועקורים, שכונות חרוכות וערי בירה מלאות עד אפס מקום בפחד ובאי סדר; היא ראתה מקרוב את הדיכוי, העושק והאימה ואת קריעת המדינות והמשפחות. היבשת [האירופית] הישנה הייתה אמנם הזירה שבה היה ניצוץ [שהבעיר] שתי מלחמות עולם, אך התותחים נַדַמו בסופו של דבר ומערימות הגופות ונהרות הדם היה על האירופי להגיע למסקנות לגבי השאלה מה יסייע לו להבטיח אי הישנות של הטרגדיה הזו. היה עליו להחליט: אם לנצל את שביתת הנשק כדי להתכונן למלחמה חדשה, או לנצלה כדי להסדיר תנאי דו-קיום. דו קיום אינו מבטל את המחלוקות, אולם הוא אוסר שימוש במלחמה כאמצעי לפתרונן.
אירופה הייתה עדה במאות שחלפו לכל סוגי המלחמות. היא ניסתה את המלחמות על תפקידים ושליטה [על אזורים]; היא חוותה גם מלחמות דת ומלחמות בין אסכולות דתיות; היא חוותה מלחמות של השמדה, עקירה ומחיקת הצביון, ולאחר שתי מלחמות עולם איומות ביותר היא הגיעה למסקנה שאת העתיד לא בונים באבן של העבר. לו הייתה נכנעת לרציונל של הנקמה הפתוחה, כי אז היה מפל הדם הצרפתי והגרמני עדיין גועש. לו הייתה [אירופה] נכנעת לקללת הזיכרון, כי אז היו האניות הצרפתיות והבריטיות עדיין יורות אלו על אלו טילים המוכתמים בדמם של הימאים.
אירופה הייתה שקועה בדם, בדמעות ובערימות [של גופות]. היה בה מספר רב מאוד של אלמנות, יתומים ומובטלים מעבודה. עריה ניזוקו מאוד והכלכלות שלה התמוטטו. אחת התחושות הקיצוניות ביותר שהיו אז הייתה שאירופה לא למדה לקח ממלחמת העולם הראשונה ושוב נפלה אל התופת. על הפוליטיקאים, הדיפלומטים והסופרים היה לבחור לאן פניהם והם בחרו להיפרד מהלקסיקון שהוליד את האסון. הם בחרו יציבות, שיקום ודו-קיום [בשלום] ברמת היבשת ובתוך מדינותיה. למרות פיצול היבשת בעקבות [מלחמת העולם השנייה], האירופים לא הִרשו לעצמם לגלוש למלחמה [נוספת] שהייתה עלולה הפעם לגרום להרס של כל העולם ולא רק של אירופה.
אירופה התחילה לפתח את אופציית היציבות וגילתה את השגשוג. היא הפכה את גדרות הגבול הבינלאומי לשערי מעבר לאנשים, לסחורות ולרעיונות של חתירה לשיתוף פעולה כלכלי, תיאום מדיני ושיתוף פעולה בהתמודדות עם בעיות. כך ששכנך אינו עוד אויבך, אלא שותפך ועליך לחתור יחד עמו להרחיב את התחומים המשותפים... זהו פתרון של תחרות במקום מלחמה ושל שיתוף פעולה במקום התנגחות. חילוקי הדעות הוסדרו בחסות השמירה הקפדנית על היציבות והשאיפה לשגשוג. מדיניות שקולה תפסה את מקומה של מדיניות ההסתערות ללא שיקול דעת...
יש פתרון אחד בלבד והוא: עליך להיות חלק מהעולם ההולך לקראת העתיד; עליך ללמוד, להתאמן ולהסתגל; עליך לתת דרור לאצבעות ולדמיון; עליך לאפשר לבני ארצך להפיק תועלת מההתפתחות הטכנולוגית העצומה, כדי שישפרו את הכלכלה שלך, ישמרו על יציבותך ויכשירו את התנאים לשגשוגך; עליך לערוב ליכולותיו של הדור הצעיר ולחלצו מהמלחמות של ההיסטוריה הקדומה ומהתשה חסרת תועלת בהן.
אל תנסה להתחמק מהאתגרים באמצעות בקשת מקלט בנבכי ההיסטוריה, שכן גם לאחרים יש היסטוריה המקבילה לזו שלך או שעולה עליה, ולו היו הם נכנעים להתרפקות על העבר כי אז וינה לא הייתה וינה [כפי שהיא היום], ברלין לא הייתה ברלין ופריז לא הייתה פריז. ההצטרפות אל העתיד מצילה את ההיסטוריה שלך ממחיקה והופכת אותה לדלק לרכבת הקִדמה. אל תדחה ואל תהסס. זוהי המערכה שלך ושומה עליך להציל את צאצאיך ולא לנקום את נקמתם של אבות אבותיך."