כללי

ביקורת חריפה נגד משטר אל-סיסי על רקע המשבר הכלכלי והעלאות המחירים

מאת כ. מיטל

הקדמה

בשנים האחרונות מתמודדת מצרים עם משבר כלכלי חריף ששיאו, בשנת ב-2016, גרם לה להסכים לתוכנית רפורמה של קרן המטבע העולמית, שכללה ביטולי סובסידיות והעלאות מחירי מוצרים ושירותים במדינה[1]. במסגרת הרפורמה הועלו בחודש יוני תעריפי החשמל, המים, הנסיעה בתחבורה הציבורית ומחירי הדלק.

 

הגזרות הכלכליות עוררו זעם ציבורי במצרים. מפלגות, תנועות אופוזיציה ופעילים ברשתות החברתיות, מתחו ביקורת קשה על המשטר, האחראי לדבריהם על המשבר הכלכלי, והזהירו מפני פגיעה במעמד הביניים ותסיסה שתוציא את הציבור לרחובות. לאזהרות אלה הצטרפו כותבים מצריים מכל קצוות הקשת הפוליטית. 

בניסיון לרכך את עוצמת הגזרות הכלכליות, אישרה ממשלת מצרים העלאות שכר למגזרים שונים והרחבה של תוכניות ההגנה הסוציאלית לשכבות החלשות. כמו כן, פתח המשטר המצרי במסע תקשורתי להצדקת צעדיו, תוך הצגת נתונים כלכליים מעודדים והזהיר את האזרחים שלא להאמין למה שכינה שמועות זדוניות המופצות נגדו ברשתות החברתיות.

 

סקירה זו תעסוק בתרעומת הקשה בקרב גורמי אופוזיציה שונים ופעילים חברתיים נוכח הגזרות הכלכליות, בצעדי המשטר לבלימת הביקורת ובאזהרות שהשמיעו כותבים מצרים מפני התדרדרות המצב:

 

הממסד המצרי משית על האזרח גזרות כלכליות, תוך הצגת  נתוני צמיחה מעודדים

כאמור, בשנים האחרונות פוקד את מצרים משבר כלכלי חריף, שהתבטא בעלייה חדה במחירי השירותים ומוצרי הבסיס, בירידה של ערך הלירה המצרית אל מול הדולר ובמחסור במוצרי בסיס, דבר שהוביל אותה בנובמבר 2016 לאימוץ תוכנית הרפורמה הכלכלית שגיבשה יחד עם קרן המטבע העולמית. רפורמה זו כללה שורה של צעדים ובכללם צמצום הוצאות משרדי הממשלה, ביטול הסובסידיה לבנזין 95 אוקטן והצפת הלירה המצרית[2]. כמו כן, בחודשים שלאחר מכן דווח על העלאות שונות של תעריפי הנסיעה בתחבורה הציבורית, של מחירי התרופות והסיגריות[3].

 

כחלק מרפורמה זו, העלה המשטר המצרי ביוני 2018 את תעריפי החשמל והנסיעה במטרו ואף פרסם העלאה נוספת במחירי הדלק, דבר שגרם לייקור תעריף הנסיעה במוניות ב-20%[4]. בנוסף, בחודש זה נרשמה התייקרות בתעריפי המים פעם שנייה באותה השנה[5] והפרלמנט אף אישר הטלת מסים על בעלי דוכני אוכל ברחוב.[6] גזרות כלכליות אלו זכו לביקורת חריפה בעיקר מצד גורמי אופוזיציה מצרים שהאשימו את המשטר בהכבדת הנטל הכלכלי על האזרח שעשויה להוביל לפיצוץ חברתי.

 

בניסיון לבלום את הביקורת על הגזרות הכלכליות, אישר המשטר המצרי החלטות המיטיבות עם המגזרים השונים, כמו העלאת שכר. כך למשל, ב-23.6 אישר הנשיא אל-סיסי העלאות שכר חריגות של 10% לפקידים במגזר הציבורי והעלאה של 15% בפנסיה של אנשי הצבא.[7]  כמו כן, ביום ההודעה על העלאת מחירי הדלק, הכריזה השרה לסולידריות חברתית ר'אדה ואלי, כי תורחב תוכנית ההגנה הסוציאלית לשכבות מיעוטי היכולת ויצורפו אליה 1.5 מיליון משפחות.[8]  שר האוצר מוחמד מעיט גם הודיע על העלאת הפנסיות המינימליות (של הביטוח הלאומי) מ-500 ל-750 לירות מצריות, מהן ייהנו כ-3 מיליון אזרחים.[9]

במקביל לצעדים הקלה אלה, גייס המשטר שרים בכירים, שהציגו לתקשורת נתוני צמיחה מעודדים, בניסיון להצדיק את הרפורמה הכלכלית. בעיתונות הממסדית אף פורסמו כתבות על תוצאות חיוביות בעקבות יישום הרפורמה עד כה.[10]

בנאום בפרלמנט ב-3.7, אמר ראש הממשלה מצטפא מדבולי: "הצעדים הכלכליים הקשים שנקטה הממשלה בתקופה האחרונה יישאו פרי בתקופה הבאה, שכן 85% מתוכנית הרפורמה הכלכלית כבר בוצעו." בפנייה לאזרחים, אמר: "אני מפנה מכאן מסר אמיתי וכן לאזרח המצרי: סבלת ונשאת בנטל רבות ואני רוצה שתדע כי רוב הדרך כבר מאחוריך ולא נותר אלא מעט והתוצאות הטובות עומדות להגיע בעזרת אללה"[11].

 

לאחר כחודש, גם הנשיא אל-סיסי הצטרף לניסיונות להגן על המדיניות הכלכלית של ממשלת מצרים. בוועידת הצעירים השישית שהתקיימה ב-29.7.18 באוניברסיטת קהיר הוא אמר: "אילולא הצעדים הכלכליים הקשים שנקטה המדינה, לא היינו יכולים לשלוט בכיסוי החוב [הציבורי]... והיינו מגיעים לנקודה הרת אסון בכלכלה המצרית שכולם היו נושאים בהשלכותיה..."[12] הוא הוסיף כי מצרים נמצאת בשלב הסופי של יציאה מן המשבר וכי ב-2020 היא תהיה במקום אחר. הוא גם הבטיח כי מחירי הנסיעה ברכבת לא יעלו אלא לאחר פיתוח רשת מסילות הברזל והקרונות במלואם[13].

מרכז המידע של הממשלה שהתגייס לקמפיין נגד הביקורת, פרסם הודעה שבה הכחיש מה שכינה "שמועות" על כוונות להטיל מסים חדשים וציטט את הודעת משרד האוצר, כי מאז 2016 לא הוטלו מסים חדשים מתוך רצון להקל על האזרחים וציין כי "כל מה שמופץ בעניין זה, הן שמועות חסרות בסיס שמטרתן לעורר את זעמה של דעת הקהל." בהודעה גם התבקשו כלי התקשורת לבדוק מהימנות המידע טרם פרסום שמועות שמבלבלות את הציבור ומעוררות זעם בקרב האזרחים.[14]

 

עוד דרך שבה ניסה המשטר להשתיק את קולות הביקורת, הייתה גיוס הממסד הדתי למאמצי ההסברה. כך למשל, שר ההקדשים מוחמד מוח'תאר גומעה התייחס לעניין הכלכלי בהצהרות לעיתונות, שמסר לאחר דרשת יום השישי ב-22.6, בציינו כי לשליט יש זכות בעת הצורך לנקוט צעדים שיבטיחו פיקוח על השווקים ובלימת עליית המחירים[15].

"אל-סיסי ממשיך את דרך הרפורמה הקשה" – בוחר בה ולא בשמירה על הפופולריות שלו[16]

זעם בקרב גורמי אופוזיציה במצרים: הגזרות הכלכליות יובילו לפיצוץ חברתי

כאמור, הגזרות הכלכליות האחרונות שהשית המשטר המצרי, עוררו זעם ותרעומת בקרב האזרחים, שבאו לידי ביטוי במאמרים בעיתונים בהודעות לציבור ובפרסומים ברשתות החברתיות. כך למשל, "התנועה האזרחית הדמוקרטית", המאגדת בתוכה שבע מפלגות אופוזיציה ויותר מ-150 אישי ציבור, פרסמה הודעה שבה מתחה ביקורת על ההחלטה והזהירה מפני זעם ציבורי. בהודעה נכתב: "הטענה של הבכירים, לפיה יש הכרח בהחלטות כאלה על מנת להפחית את הגירעון בתקציב, לשפר את מצב הכלכלה ולהעלות את שיעור הצמיחה הכלכלית וכי אין לכך חלופה - סותרת את האמת." בהודעתה הציעה התנועה שלוש חלופות לטיפול בגירעון התקציבי מבלי להעלות מחירים: מאבק בשחיתות, צמצום ההוצאה הממשלתית ושינוי מערכת המיסוי. התנועה גם הזהירה מפני "סכנות רבות במקרה שמרבית העם לא יוכל לעמוד בתוכנית, דבר שעלול להוביל לפיצוצים אקראיים שאין ביטחון לגבי השלכותיהם על הכול, [ואנחנו] כבר בשלב הזה." לדברי ההודעה, "העלאות המחירים הרצופות האלה סותרות הבטחות קודמות של הנשיא שלא לאשר שום העלאות במחירים או הפחתת הסובסידיה כל עוד לא תוגדל הכנסת האזרחים."

 

מפלגות אופוזיציה שונות הצטרפו לגינויים על ייקור הדלק. הן הטילו על משטר אל-סיסי את האחריות להחמרת המצב הכלכלי ודרשו מן הממשלה לחזור בה מהחלטתה.[17]  כך למשל, סיעת 30-25 האופוזיציונית, קראה ב-17.6 לנשיא ולחברי הפרלמנט לבטל את ההחלטה להעלות את מחירי דלק.[18]

מפלגת אופוזיציה נוספת, "הברית העממית הסוציאליסטית" דרשה לבטל לאלתר את ייקור הדלק, תוך אזהרה מפני "התגברות הזעם הציבורי הלגיטימי והפוטנציאל שלו להתפוצץ בכל רגע בשל ההתנגדות לצעדים האלה."[19]

 

לתגובות הצטרף דובר הפלג הוותיק של האחים המוסלמים[20], חסן צאלח, שבסדרת ציוצים בחשבון הטוויטר של התנועה, כתב: "[הנשיא] אל-סיסי מתעקש כי חג השמחה והרווחה [עיד אל-פטר שצוין בסוף צום הרמדאן] יעבור על המצרים בעוד צמצום ובסבל שהביא היום את מעמד הביניים של אתמול אל קו העוני המרוד... בעוד שהנשיא הלגיטימי ד"ר מוחמד מורסי שלל כל תוספת נטל על האזרחים ודרש מממשלתו לנהל את ענייניה הרחק מפרנסתם של האומללים..."[21]

"המועצה המהפכנית המצרית", גוף של האח"ס הפועל מאיסטנבול, קראה לכל מצרי שהכנסת משפחתו היא פחות מ-60 דולר לאדם בחודש, להשלימה בכל האמצעים האפשריים ולהתחמק מתשלום מסים ושירותים ציבוריים.[22]

 

כמו כן, לאות מחאה נוצר ברשת הטוויטר ההאשטאג  #"ארחל יא סיסי", שפירושו "הסתלק, אל-סיסי". האשטאגים נוספים שהובלטו הוא #הבנזין וכן #מצרים לאן פנייך, במסגרתם מחו הגולשים נגד הצעדים והכלכליים. כך לדוגמה, גולש בכינוי RaheeqYasmine~ כתב: "על פי חוקי התנועה של ניוטון ישנם שני כוחות – כוח הזעם ומולו כוחם של הדיקטטור ומנגנוניו אשר כעת הם גדולים וחזקים יותר מכוח הזעם. אך אין ספק שכאשר המוות מרעב הופך להיות שווה [ערך] למוות מירי, יתרחש הפיצוץ..."[23]

 

גולשת בכינוי חלימה, צייצה: "מסר לבכירים – ידוע שמעמד הביניים הוא שסתום הביטחון בכל חברה. אני רוצה להזהיר את הבכירים אזהרה חמורה – אתם משחקים באש. אנשים מכובדים רבים מהמעמד הזה שוקלים כעת ברצינות לגנוב מִקְנֶה [בקר, צאן, גמלים], עופות ו[אפילו] כביסה [מהחבלים] וחלקם שוקלים גם לזייף כסף.[24]"

 

אל-סיסי "שוחט" את הכלכלה המצרית[25]

מאמרי ביקורת בעיתונות המצרית מזהירים מפגיעה במעמד הביניים ומפיצוץ חברתי

ביקורת נשמעה גם בעיתונות המצרית המזוהה עם חוגי האופוזיציה. הכותבים יצאו נגד צעדי הרפורמה הכלכלית והעלאות המחירים והזהירו מפני שחיקת מעמד הביניים ודרדורו למעגל העוני ומפני גלי המחאה הצפויים בשל כך. הם קראו לממשלה ליישם את מדיניות הצנע קודם כל על עצמה, בטרם תשית גזרות על האזרחים, ולהפיק לקחים מן המחאה שהתרחשה בירדן, מאותן סיבות, במאי האחרון אשר בעקבותיה התפטרה הממשלה הירדנית ובוטלו חלק מן הגזרות הכלכליות שתוכננו.[26]

כותבים ביומון מצרי: הלחץ הכלכלי של השלטון על האזרח עלול להוביל לטרור; ללמוד מלקחי המחאה בירדן

במאמר ביקורת חריף נגד המשטר המצרי, הזהיר גמאל סולטאן, יו"ר מועצת המנהלים של היומון אל-מצריון, כי הגברת הלחץ על העניים במצרים עלולה להוביל לזעם ולמרי נגד השלטון, כפי שהיה בגל הזעם העממי נגד יוקר המחייה בתקופתו של אל-סאדאת בשנת 1977. הוא כתב:

"ההנהגה הפוליטית המצרית נחפזת לקבל החלטות המכבידות מאוד על האזרחים, בייחוד על [האנשים] הפשוטים ועל העניים, שמהווים את השכבה הרחבה ביותר במצרים - עשרות מיליונים שנאנחים כעת תחת לחץ תנאי המחייה ששוחקים אותם עד דק. הדלק, שמחירו הוכפל פי חמישה בשבע שנים בלבד, הכפיל את האומללות של החיים במצרים פי כמה וכמה...

 

ללחץ המתמשך מצד השלטון באמצעות העלאת המחירים, אשר לא נלווית לה הגדלת הכנסת הפרט ו[אפילו] לא מתן תוספת שולית מעוררת רחמים, יש השלכות חמורות מאוד ברמה הפוליטית וברמה החברתית. בהיבט הפוליטי, הוא מטעין את האווירה במדינה בזעם ותסכול וברצון למרוד נגד מה שמתרחש. לפיכך, ברור כי ההימור הרשמי של הנשיא הוא על יכולת מנגנוני ההרתעה לשלוט בכוח הנשק, בכוח הצעדים המשפטיים הנוקשים או באמצעות [חידוש] מצב חירום... אלו הם כלים שלא מטפלים במצב ולא מונעים את המחלה אלא מחמירים אותה ... לקחי ההיסטוריה בכל המקרים הדומים חושפים כי זהו הימור מסוכן ביותר וכי כשיתרחש הפיצוץ חס וחלילה, השלכותיו יהיו הרות אסון ... ואכן, דבר מעין זה כבר התרחש במצרים בשלהי עידן [הנשיא אנור] אל-סאדאת, כשהמדינה התפוצצה בגל זעם עממי מסוכן בשל יוקר המחייה ב-17.1.1977 והאש התפשטה מאלכסנדריה ועד לאסואן במשך יומיים...

 

גם בהיבט החברתי, ישנן מחלות שצומחות מן הלחץ הקשה הזה בתנאי המחייה... משום שלחץ העוני והתרחבות הפערים בין שכבה קטנה עשירה מאוד שנושא המחירים לא מעניין אותה, לבין עשרות מיליוני עניים או חסרי כל שמגדילה את מרחבי הפשיעה החברתית... יוצרים אווירה של פחד וכאוס ביטחוני שמתישים את השלטון ואת מנגנוני הביטחון שלו... ללא ספק, האווירה הזו היא אווירה אידיאלית שמושכת ארגוני קיצוניות וטרור ומאפשרת להם לגייס חבורות של מתוסכלים וחסרי כל... הבעיה תמיד היא כי ההנהגות לומדות את הלקח הזה מאוחר מדי..."[27]

 

פראג' אסמאעיל, גם הוא בעל טור ביומון המצרי אל-מצריון קרא להפיק לקח מהמחאה הכלכלית בירדן במאי האחרון, כדי להבין שזעם ציבורי יכול לפרוץ גם במדינה יציבה כמו ירדן. כך כתב: "...אי אפשר לדרוש מאדם לשלם את מחיר הרפורמה [הכלכלית] באופן שפוגע בחייו ובפרנסתו ועולה לו מעבר ליכולתו [הכספית] בתמורה לכך שחיים טובים ונפלאים מצפים לצאצאיו בעתיד הרחוק, או אפילו בעוד כמה שנים. צעדים כלכליים כלשהם חייבים להתחשב בהיבט החשוב הזה – פרנסתו של אדם היא כוחו ויש לה אשראי מסוים. כשהוא אוזל, אזי [האדם] לא יוכל לשלוט בעצמו ובנטיותיו. הרעב הוא כפוי טובה כמו שאומרים.

 

המחאות בירדן הן לקח נוסף לעולם הערבי ובפרט לעולם השלישי החנוק בבעיותיו הפוליטיות והכלכליות. איש לא חשב כי ממלכה יציבה כמו הממלכה ההאשמית - שלה מנגנוני ביטחון שידועים כבעלי יכולת, ניסיון וקריאה טובה של הסכנות האורבות - יכולה לחוות כזה זעם עממי שהצליח להגיע אל הכיכר הרביעית [בעמאן], מקום מושבה של ממשלת ירדן."[28]

כותבים מצרים: על הממשלה להוות דוגמה למדיניות הצנע, לחסוך בהוצאותיה ולעצור את הבזבוז במגזר הציבורי

עמאד אל-דין חוסיין, עורך היומון המצרי אל-שורוק, טען כי אם העם בולע את הגלולה המרה, קרי: נושא בנטל הכלכלי, על הממשלה להחיל על עצמה את אותה מדיניות צנע כדי להצדיק בפני העם את צעדיה הקשים. הוא כתב: "אם אנו סובלים ממשבר כלכלי חונק, האם אנחנו, העם והממשלה, אכן נוקטים במדיניות של צנע?...  לפי מה שאני רואה בשטח, אנו רחוקים מצנע במובנו האמיתי ולא [רק]כלפי חוץ... אם נגזר על העם לבלוע את הגלולה המרה, הרי שיש גלולה מרה שמן הראוי שהממשלה, מנגנוניה ומוסדותיה יבלעו גם כן והיא צנע חריף [שיחילו על עצמם], שבלעדיו העם לא ישתכנע משום תירוצים לייקור [המחירים] גם אם הם אמיתיים... שוו בנפשכם שהם רואים את הרכבים ואת מכוניות הפאר ואת ההוצאות הבזבזניות של כספי הציבור – כיצד הם יאמינו כי יש משבר כלכלי במדינה וכי נדרש מן האזרח לעמוד בו ולהיאזר בסבלנות?..."[29].

 

סחר אל-געארה, בעלת טור ביומונים המצרים אל-וטן ואל-מצרי אל-יום הלינה גם היא על כך שהאזרחים נושאים בעיקר הנטל של המשבר הכלכלי בעוד הממשלה לא צמצמה הוצאותיה ואף העלתה את שכר השרים. היא כתבה:

 

"האזרח הפשוט אינו אינטלקטואל שמסוגל להבין את הפעילות הכלכלית המורכבת, אך יש לו עיניים ואוזניים והוא שומע ועוקב, ורואה כי הוצאות הממשלה לא הופחתו ולו בלירה מצרית אחת; כי העלאת משכורות וקצבאות השרים אושרה על ידי הפרלמנט לאלתר וכי משכורתו הזעומה אשר ערכן של מעט הלירות בה ירד והיא נותרה כפי שהיא. [עוד הוא רואה] כי הוא אינו כלול בחבילת ההגנה הסוציאלית אשר מיועדת לשכבות [אחרות] הזכאיות יותר לטיפוח ולבעלי הקצבאות; כי לא סופקה לו מטריית הגנה בריאותית וכי הוא כמעט לא נלקח בחשבון מצד הממשלה, אשר עושה מאמץ לסייע ל[אלו] שבשוליים ולתושבי שכונות העוני ולחלצם מבור העוני ש[גם] הוא נפל אליו!...

על הממשלה שרואה במשכורות פקידיה נטל שאינה מסוגלת לעמוד בו, להביט על מיליוני משפחות שמשכורות המפרנס העיקרי שלהן נעות בין אלף לאלפיים לירות מצריות (מאה דולר בערך) ולחפש אחר קיסרֵי מה שמכונה 'הכלכלה הסודית' אשר לא משלמים מסים ולא כפופים לחוק."[30]

עלאא' מעתמד, לשעבר סגן עורך היומון הממסדי אל-גמהוריה, כתב כי דרושה רפורמה במערכות השכר והקצבאות אשר תבטיח חלוקת משאבים צודקת. הוא כתב: "מעמד הביניים הוא הבסיס או עמוד התווך שעליו מושתתת כל חברה, והוא קנה המידה שבהתאם לו אפשר להקיש לגבי מידת העושר או העוני, ההתקדמות או הנחשלות של כל עם. ככל שבסיס מעמד הביניים במדינה כלשהי מתרחב, מעיד הדבר על התקדמות ועל שיפור רמת החיים של העם בה. כאשר בסיס זה מצטמצם, זהו סימן להתרחבות הפער בין עשירים לעניים – סימן מסוכן בכל מדינה...

 

עליית מחירי המוצרים והשירותים... גורמת לכרסום החסכונות ולירידה בהכנסות של מעמד הביניים, [דבר] שיוביל אחוז ניכר ממנו למדרון העוני... בה בעת, יובילו ההחלטות והצעדים הללו, ולו אחוז קטן [מהאוכלוסיה], של מפיקי רווחים, מתווכים, אופורטוניסטים וברי מזל להגדיל את הונם ולהיות עשירים יותר, ובכך יגדל הפער בין העשירים לעניים.

 

הממשלה ניסתה אמנם למנוע את העניין הזה ככל שניתן, וגיבשה רשת הגנה סוציאלית מוחלטת, שכן היה הסכם עם קרן המטבע העולמית על הצורך בהדרגתיות בקבלת ההחלטות הקשות ובהגדלת טווח הזמן של יישום הרפורמה ...

אולם, כל האמור לעיל הוא [בבחינת] משככי כאבים שאינם מתאימים ... כי מה שדרוש בתקופה הבאה הוא רפורמה אמיתית במערכות השכר והקצבאות, שתבטיח לא רק את אי כרסום הכנסת מעמד הביניים בצל עליית המחירים אלא שתבטיח גם חלוקה צודקת של המשאבים, של שיעורי הצמיחה ושל פירות הרפורמה שהתחלנו לקטוף."[31]

כותבים בעיתונות המצרית הממסדית מצדיקים את צעדי הרפורמה הכלכלית של הממשלה

מנגד, התגייסו הכותבים בעיתונות הממסדית המצרית למאמצים לבלום את הביקורת הציבורית על צעדי הרפורמה הכלכלית של הממשלה ופרסמו מאמרים בשבחם.

 

מאמרי מערכת ביומון אל-אהראם: הרפורמות הכרחיות כדי לשמור על יציבות פיננסית

במאמר מערכת של אל-אהראם בתאריך 18.6 נכתב: "ממשלת מצרים סיימה את השלב הקשה ברפורמה הכלכלית, לאחר שפורסמו ההחלטות האחרונות בדבר העלאת מחירי חומרי ומוצרי הנפט וההחלטות הקודמות לגבי העלאת מחירי השירותים כגון חשמל, מים ומחירי הנסיעה במטרו. על פי הערכות שר האוצר, ד"ר מוחמד מעיט, הרי שמצרים השלימה יותר מ-90% מן הצעדים וההחלטות הקשות בתוכנית הרפורמה הכלכלית הנוכחית, שאותה החלה מצרים ליישם במהלך שנת הכספים 2017-2016 ושתימשך שלוש שנים.

 

ממשלת מצרים יודעת כי חבילת הרפורמות חייבה נקיטת צעדים קשים, אך הדבר הכרחי על מנת לשמור על יציבות פיננסית, וכן כדי לפעול למען הדרכה לצריכה נכונה בצל רצון משותף לממשלה ולאזרח להמשיך ברפורמה הכלכלית, לממן את רשתות ההגנה הסוציאלית, להגדיל את ההשקעות, לספק הזדמנויות עבודה נוספות וליישם צדק חברתי."[32]

במאמר מערכת ביומון מיום 19.6, נכתב: "ההגנה הכלכלית על האזרח היא חלק אינטגרלי מביטחונו האישי וגורם הכרחי ביציבותו הנפשית והמשפחתית ובשלום החברה בכלל. במסגרת זו בוצע המהלך הדחוף של הממשלה לבלימת השווקים ולסיכול כל ניסיון להעלאת מחירים שרירותית ומוגזמת לאחר ההחלטות האחרונות על העלאת מחירי חומרי הדלק והאנרגיה... המדינה לא חסכה במאמצים בהגנה על האזרח באמצעות בלימת השווקים, ובה בעת היא גם עשתה כל אשר לאל ידה כדי להגדיל את ההכנסה שלו ככל שמאפשר המצב הכלכלי הרגיש...  בהקשר זה, באה הודעתו של שר האוצר ד"ר מוחמד מעיט, בנוגע לתוספות השכר החדשות לעובדי המדינה שייושמו החל מה-1 ביולי [2018] ... הממשלה לא התעלמה גם ממקבלי הקצבאות שיקבלו תוספת של 15% מסך הקצבה שלא תפחת מ- 150 לירות מצריות, וכן תועלה קצבת המינימום מ-500 לירות ל-750".[33]

 

מורסי עטאללה, בעל טור ביומון אל-אהראם כתב: "אם אנו אכן מתמודדים עם קשיים כלכליים וחברתיים שעשויים להימשך לתקופה נוספת, עלינו לדעת בוודאות כי קשיים אלו, ככל שיתעצמו, הם זמניים ולא ימשכו זמן רב, אדרבא, אחריהם יבואו רווחה ומצב טוב מאוד, אם ירצה אללה... הרפורמה הכלכלית שאותה אימץ הנשיא אל-סיסי באומץ רב ביותר בהכרח הייתה חייבת לקרות ביום מן הימים, אך האם היינו יכולים  להמשיך לדחות את הקץ?... השינויים הגדולים ביותר מגיעים מן ההחלטות הקשות ביותר"[34].

 

כותב באל-אח'באר המצרי: מצרים נוקטת ברפורמה שנקטו מדינות אחרות; סבלו של האזרח לא יימשך זמן רב

מוחמד אל-הוארי, בעל טור ביומון הממסדי אל-אח'באר, כתב: "כל המדינות שהתמודדו עם משברים כלכליים, נקטו צעדי צנע כדי להתגבר על המשבר הכלכלי – כפי שקרה [בשנים האחרונות] ביוון, בפורטוגל ובעוד מדינות, וכפי שקרה קודם לכן גם בארגנטינה ובברזיל. המדינות הללו הפכו לכלכלות צומחות ולמדינות השומרות על שיעורי צמיחה גבוהים.

 

לכן, זה אך טבעי שמצרים שואפת לייצב את כלכלתה באמצעות תוכנית כלכלית חזקה שהראתה סימנים חיוביים לאחרונה, ומן ההכרח שבעקבותיה יונהג מצב של צנע בצריכה, העלאת מחירים והפחתת הסובסידיות שמכלות מאות מיליארדי לירות מצריות מדי שנה... אין ספק כי אנו סובלים מעליית מחירים ומירידה בשכר, אך הסבל הזה לא יימשך זמן רב, לאור כל צעדי ההתקדמות בתהליך הכלכלי, פתיחת תחומי תעסוקה במיזמים החדשים..."[35]

 

העיתונות המצרית הממסדית: אין להאמין לשמועות שנועדו לפגוע בתדמית המשטר, שמקורן בתנועת האח"ס

הכותבים בעיתונות הממסדית הזהירו, כמו המשטר, מפני "שמועות" על אודות צעדים כלכליים צפויים שמטרתן  להשחיר את תדמית המשטר המצרי. חלקם האשימו גורמים בתנועת האחים המוסלמים בהפצת השמועות מבלי להזכיר את שמה[36]. במאמר מערכת של אל-אהראם ב-20.6, שכותרתו "דעת הקהל והשמועות", נכתב: "הרשתות החברתיות הפכו לפלטפורמות להפצת שמועות מגמתיות בניסיון לעורר ולהסית את דעת הקהל, תוך ניצול היעדר כל פיקוח על אתרים אלה ... כחלק מן הניסיונות הללו, הפיצו כמה רשתות חברתיות [שמועות] על כוונת משרד האוצר להטיל מסים על משתמשי האייפון והסמארטפונים, להפחית את משכורות המנהלים ולוותר על היועצים במנגנון המנהלי של המדינה. זה מה שגרם לשר האוצר, ד"ר מוחמד מעיט להכחיש את השמועות הללו שנועדו לזרוע בלבול בדעת הקהל ולעורר רגשות זעם ותסכול כלפי המצב הכלכלי. זה מה שקרה גם לשר האספקה, ד"ר עלי מצילחי, כשברשתות החברתיות יוחסו לו הצהרות בעניין פרסום החלטות קשות בתוך שעות, שעל האזרח יהיה לשאת בהן...

 

כשמרכז המידע של הממשלה יצר קשר עם שר האספקה, הוא הדגיש כי הצהרות אלה [שיוחסו לו] הן שקר מוחלט וכי הן באות במסגרת דיווחים כוזבים ושמועות שנועדו ליצור בלבול בחברה...

 

אין מנוס אפוא מלהחיל את החוק על המקרים הללו על מנת לשים להם קץ, ולבוא חשבון עם אנשי הרשע שעומדים מאחורי הפצתם באופן הזה, במטרה לעורר את הציבור ולהפיץ רוח של ייאוש ותסכול.

 

כמו כן, יש להסביר לאזרחים, בייחוד לצעירים, שלא להיגרר להפצה מחדש של השמועות, ולוודא [מהימנות] של כל דיווח אל מול העיתונים המכובדים וכלי התקשורת הרשמיים, במקום ליפול בפח מלחמת השמועות שנראה כי הפכה לנשק המועדף על אנשי הרשע נגד מצרים ואזרחיה."[37]

 

איש התקשורת המצרי אחמד מוסא אשר תומך במשטר כתב במאמר ביומון אל-אהראם: "שוב פוגעים בנו אלה שמכרו את מצרים ובגדו בה, המסיתים את העם לצאת להפיכה נגד המדינה, כשהם מנצלים את ההחלטות [הכלכליות] האחרונות ואף את התבוסה של נבחרת הכדורגל שלנו ברוסיה. הם החלו להסלים [את ההסתה שלהם] דרך הרשתות החברתיות, ערוצי הטרור ושופרות משטר הטרור של קטר - מתורכיה, קטר, לונדון וארה"ב... חובה על מוסדות המדינה לחשוף במהירות את האמת על אודות קריאות הרשעים כדי שהעם לא ינוצל לביצוע תוכנית כאוס שנייה ולהחזרת תסריט החורבן."[38]