גרמניה ההומניסטית רחוקה מאוד מעברה האפל, אך מדיניותה בעניין איראן שפלה
מאת י. כרמון*
אם יש מדינה בעולם שהיתה צריכה להיות זהירה ביותר ביחס לקשריה עם כל גורם שקורא להשמדת ישראל, הרי זו גרמניה. זאת, ללא שום התחשבות בנסיבות מקלות כלשהן, כלכליות, פוליטיות או אחרות.
הרפובליקה הפדרלית של גרמניה היתה צריכה להרחיק עצמה מכל קשר משמעותי עם איראן שמשטרה הרצחני מאיים בגלוי להשמיד את ישראל. גרמניה היתה צריכה להיות הראשונה לומר לנשיא אובמה בעל המוסר היחסי (moral relativism) שקשרים עם משטרים טוטליטריים כמו המשטר הנאצי הם מעבר לכל שיקול ואין לתת להם לגיטימציה, בעיקר כשמדובר בהסכם גרעיני. עברה של גרמניה צריך היה להוביל אותה לנקוט עמדת הנהגה מוסרית בקידום שינוי המשטר האסלאמי הטוטליטרי באיראן.
למרבה הטרגדיה, המציאות היא הפוכה. לאחר שקמה מן האפר של מלחמת העולם השניה והפכה לדמוקרטיה הומניסטית יציבה, מסייעת גרמניה כיום למשטר טוטליטרי רצחני. גרמניה, אשר מטיפה זכויות אדם למדינות אחרות, למשל לסעודיה, בשל פעולותיה בתימן – והיא צודקת בכך- עוצמת את עיניה מלראות את הפרות זכויות האדם המזעזעות של המשטר האיראני. איראן היא שותפה מרכזית יחד עם רוסיה בקטסטרופה ההומניטרית הגדולה ביותר של המאה העשרים ואחת – רצח תושבי סוריה על ידי משטר אסד ועקירתם של מיליוני סורים מאדמתם והפיכתם לפליטים.
המהפך בעמדה האמריקאית כלפי איראן, מתמיכה באיראן בתקופת אובמה – עמדה אותה כפה אובמה גם על האירופים – להתנגדות טוטלית למשטר האסלאמי האיראני בימי טראמפ, העניק לגרמניה הזדמנות לדבוק מחדש בערכיה ההומניסטים המוצהרים. אבל מה שקרה הוא ההיפך: גרמניה נותנת לאיראן לגיטימציה מלאה ותמיכה עזה.
מה מניע את גרמניה לנקוט במדיניות כה מבישה ובלתי מוסרית?
מניע אפשרי אחד הוא הגישה האנטי אמריקאית, שלא החלה בימי דונלד טראמפ, אלא היא בת כמה עשורים. טראמפ כמובן גרם להסלמתה של גישה זו כאשר דיבר על "קודם כל אמריקה", תבע מגרמניה וממדינות אירופיות אחרות לשלם את חלקן בנאט"ו ואף איים להטיל מכסים על ייצוא פלדה ואלומיניום לארה"ב (גרמניה מחזיקה ביתרון של 65 מיליארד דולר במאזן המסחרי שלה עם ארה"ב והיא שלישית לאחר סין ויפן. אבל הגרמנים עדיין ראו באיום הטלת המכסים צעד עוין כלפיהם).
גורם אחר אשר האיץ את העמדה הגרמנית אנטי-אמריקאית זו הוא התנהגותו של נשיא צרפת, מקרון, אשר מתחרה על מנהיגות האיחוד האירופי, לעיתים על ידי מדיניות של עימות עם ארה"ב. מקרון רואה בנושא האיראני הזדמנות לחתור תחת מנהיגותה של גרמניה בבריסל לאחר שנים של הגמוניה גרמנית שנקנתה ביושר.
הסבר אחר שגרמניה וגם צרפת מוכרות לעולם כדי להצדיק את "מדיניות הפיוס" כלפי לאיראן הוא הרצון למנוע מלחמה. הסברים אלה שמענו עד לזרא בשנות השלושים של המאה הקודמת. לאיראן אין את הפוטנציאל הצבאי של גרמניה הנאצית ואין ביכולתה להילחם נגד קואליציה מערבית מוסרית. הדבר ניכר בבירור בתגובתה של איראן לאסטרטגיה האמריקאית החדשה נגדה, עליה הכריז מזכיר המדינה, פומפאו. איראן דבקה בהסכם הגרעין ובאירופה כמטריית הגנה נגד ארה"ב ובעלות בריתה האזוריות. יהיה זה מצער אם גרמניה תאמץ את גישתו של שר החוץ לשעבר יושקה פישר אשר בחר לשרת את איראן כמגן אנושי.
יהיו מניעה של גרמניה אשר יהיו, זהו הרגע בו היתה צריכה לגלות מנהיגות ואחריות לאומית המתעלה מעל חישוביו הקטנוניים של "נער הפלא" מקרון הנוקט במדיניות עוינת וגחמנית כלפי טראמפ. זהו הרגע שבו צריכה היתה גרמניה לנקוט מדיניות אשר תיבנה על יסוד ערכיה המוסריים.
לו התעלתה גרמניה למבחן השעה היא יכולה היתה לבודד את הנושא האיראני משאר הנושאים ולהוות מגדלור אמיתי של מדיניות מוסרית. את בעיותיה עם ארה"ב יכולה היתה גרמניה לפתור בדרכים שונות וגם לנקוט עמדה נחושה נגד טראמפ בעניינים כלכליים.
למרבה הצער, הן שותפי "הקואליציה הגדולה" של גרמניה והן מפלגות האופוזיציה מאוחדים בעמדה צעקנית אחת בהגנה על איראן נגד ארה"ב. הדבר מראה את עומק השפל המוסרי אליו הגיעה גרמניה. המדינה הדמוקרטית וההומניסטית אשר פתחה את זרועותיה לקבל פליטים סורים נואשים ואשר רחוקה מאוד מעברה האפל נוקטת בנושא איראן מדיניות מתועבת.
ככל שהדברים אמורים באיראן אין גרמניה חדשה.
* י. כרמון הוא ראש מכון ממרי