טרור באמריקה (20)
קורא סודאני: אנחנו, ולא ארה"ב, ההורים החוקיים של בן לאדן
האשם חסן, קורא סודאני, המעיד על עצמו שהוא משתייך לזרם הפאן-ערבי, שיגר למערכת היומון הלונדוני, "אל-קדס אל-ערבי", את המכתב הבא, תחת הכותרת "אנחנו, ולא ארה"ב, ההורים החוקיים של בן לאדן":
"מרבית המאמרים המתפרסים בעיתונות [הערבית] בנוגע לפעולת ניו יורק-וושינגטון אינם יותר מאשר סימפטום למחלה המנטאלית ממנה אנו סובלים עוד מאז הובסנו על ידי ישראל ב-1948. [מחלה זו מתבטאת] בהטלת האשמה על אחרים, בכל מה שנוגע לאסונות ולשגיאות שלנו, גדולים ככל שיהיו. אפילו מאמריהם של אינטלקטואלים אותם אני מכבד ומהם אני מושפע, דוגמת [עורך אל-קדס אל-ערבי,] עבד אל-בארי עטואן, [העיתונאי הסורי תושב לונדון,] צבחי חדידי ו[העיתונאי המצרי תושב לונדון,] מחמד עבד אל-חכים דיאב, נכללים בקטגוריה הזו.
איזה מסר מנסים אותם עיתונאים מכובדים ואחרים כמוהם להעביר לנו בכך שהם חוזרים ומדברים ללא הפסק על אחריותן של אמריקה, ישראל, והמערב להתפתחות תופעת אסאמה בן לאדן ומזכירים לנו את הרקורד הנוראי של גורמים אלה במקומות ובזמנים אחרים? האם אמריקה אחראית גם על הדרך הכושלת בה התמודדנו עם מדיניות [ההכחשה] הזו במשך קרוב למחצית המאה, [שבמהלכה] איבדנו את פלסטין, כמעט איבדנו את עראק, וההמשך יבוא? אינני מדבר על הממשלות; אלה הסיפור שלהן ידוע וגם הן הפכו ל[תירוץ] המאפשר לנו לברוח מאחריות; כאילו שהשליטים שלנו נפלו עלינו משום מקום ומשום זמן ואינם מהווים בשר מבשרנו, וחלק מן המנטאליות ומדרך החיים שלנו…
אני מדבר על האליטות והמנהיגים המשכילים מכל הזרמים שנודעו בעולם הערבי. כל אחד מהזרמים האלה הגיע לשלטון במדינה ערבית כלשהי בזמן מסוים והיתה לו השפעה רבה על הרחוב הערבי. אנו הערבים מהווים עם של אנשים בוגרים שהגיעו לפרקם וזכו לעצמאות מבריטניה, מצרפת, ומאמריקה כבר לפני עשורים על גבי עשורים. הביטו וראו מה עשינו עם הרצון החופשי שלנו. הלכנו לאיבוד במבוכי השחיתות, הנחשלות הכלכלית, ומלחמות האזרחים ביום בו איבדנו את הדמוקרטיה שלנו ואת זכותם של האנשים שלא להיות משועבדים, שהרי אמהותיהם ילדו אותם בני חורין.
בן לאדן ודומיו בעלי העיוורון הפוליטי והרדיקאליות המטומטמת והמטורפת הם מתוצרת ערבית מקומית, לפחות בשיעור של שבעים אחוזים... עלינו להפסיק להציגו כבן חורג של ההגמוניה האמריקאית והמערבית; הוא בן חוקי של חוסר האונים הערבי-מוסלמי. הוא בן, חוקי לחלוטין, שאנו ילדנו אותו, מן הנוקשות שלנו, תומכי הפאן-ערביות, שלכם המרקסיסטים, שלכם האסלאמיסטים, ושל המשכילים האחרים. אנו ערערנו את המולדת ואת העמים שלנו, עד שהם הפכו לטרף קל לאינטרסים של אמריקה, ישראל, ואחרים.
הצגת המערב כשטן מהווה תעמולה לאותם הרעיונות שהפכו את צעירינו האסלאמיים הקנאים לטילים אנושיים, הרוצחים אזרחים במתכוון, מחוץ לשדה הקרב, עד שנהיינו, בדיוק כמו הישראלים, קורבנות שהפכו לתליינים. מה ההבדל בין מה שעשו האמריקאים למקלט אל-עאמריה [בעראק] לבין מה שעשו עטא וחבריו למרכז הסחר העולמי?
האם רצוננו להתנער מן הבן החוקי שלנו כה חזק עד שאנו מנסים לזכות את מי שביצע את הפשע הנורא או להקל ממנו, בכך שאנו חוזרים ומדברים על כך שאין הוכחות לכך שהוא ביצע אותו ובכך אנו מעצימים את הפחד והשנאה שחש המערב כלפי האסלאם והמוסלמים? האין אנו יודעים מה עושים אנשי הרדיקאליות והקיצוניות הדתית האלה, נושאי הסכינים, לנשים, לילדים, ולחקלאים בני עמם, באלג'יר לעיני כל? האין אנו זוכרים מה עשו דומיהם לפני כן במצרים ובמקומות אחרים? אפילו בסודאן, ארץ הסובלנות, הם ביצעו מעשי טבח המוניים שאין להם תקדים, של מתפללים במסגד, פרט לפשע של מערת המכפלה שביצע קיצוני יהודי. אם יש בקרבנו מי ששונא את הערבים, את המוסלמים, את תרבותם, ואת דרך חייהם עד כדי כך שהוא רוצה לבצע טבח המוני ברברי, מה יש להתפלא על כך שהנוצרי שונא אותנו ורואה בנו ברברים דוגמת הולאגו [הטאטארי], [הנלחמים] בציוויליזציה המערבית?
ההתנערות מבנינו הסוטים האלה והניסיון להטיל אותם לפתחו של המערב מהווה השתמטות מן האחריות. מוטב לנו להודות באבהותנו עליהם ובכך שהשגיאה העיקרית בחינוך שהענקנו להם היתה שסגרנו את החברות שלנו, את בתי הספר שלנו, ואת התקשורת שלנו בפני החירות והידע, מפני האפשרות ללמוד משגיאות. פעם עשינו זאת בשם ההלכה האסלאמית, ופעם אחרת בשם הפרוגרסיביות והמאבק באימפריאליזם. רק כאשר [נהיה מסוגלים] להודות בכך, נוכל להתמודד עם האויב החיצוני, יהא כוחו אשר יהא.
מה שמוזר הוא שאחדים מאתנו/מאתכם עודנו מתעקשים להוליד בן-לאדנים נוספים בשיטה הכי יעילה שיש והיא: ההתעקשות להמשיך במדיניות השנאה לדמוקרטיה, או ההשתמטות מהדמוקרטיה, בתירוצים שונים ומשונים, ובראשם המלחמה באמריקה".[1]
[1] אל-קדס אל-ערבי (לונדון), 7.10.2001.