המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
טרור באמריקה (19): תגובות באיראן
7/10/2001

טרור באמריקה (19)

 שמרנים ורפורמיסטים באיראן חלוקים בנוגע לגינוי הפיגועים אך מאוחדים בהתנגדותם לתגובה האמריקאית

 

התגובות האיראניות לפיגועים בארה"ב השתנו בין הרפורמיסטים לשמרנים. בעוד שמנהיגי איראן והעיתונים המזוהים עם תנועת הרפורמה מיהרו לגנות את ההתקפות אותן כינו בשם "טרור" או פעולת "קמיקאזה", השהו המנהיגים השמרנים את תגובתם, ובסופו של דבר, גינו פעולות טרור באופן כללי.

 

בנושא התגובה האמריקאית הצפויה לפיגועים, מפגינה ההנהגה האיראנית תמימות דעים בהתנגדותה הנחרצת לתקיפת אפגאניסטאן על-ידי ארה"ב ובהתנגדותה לקואליציה שמגבשת ארה"ב. ההנהגה האיראנית מציעה כאלטרנטיבה, מעורבות של האו"ם בפעולה מדינית נגד הטרור.

 

תגובות לפיגוע:

'המנהיג העליון של איראן', עלי ח'אמנאי, העומד בראש הזרם השמרני, התייחס לפיגועים רק שבוע לאחר התרחשותם והציג אותם רק כאחד מ"מקרי טבח" רבים אחרים: "הירושימה, נגסאקי, קאנא, צברה ושאתילא, דיר יאסין, בוסניה, קוסובו, עיראק...". הוא נמנע מלגנות את הפיגוע באופן ספציפי, והסתפק בגינוי כל "הרג של אנשים, בכל מקום ובכל סוג של כלי נשק, בכלל זה פצצות אטום, טילים , ארוכי טווח, נשק ביולוגי או כימי, מטוסי נוסעים או קרב, בידי ארגון, מדינה או יחידים.[1]

 

לעומת זאת, נשיא איראן, מחמד ח'אתמי, העומד בראש הזרם הרפורמיסטי, פרסם מייד לאחר הפיגוע הודעת גינוי "להתקפות הטרור" והביע "צער וסימפטיה עמוקים" עם קורבנות הפיגוע.[2]

 

הדיכוטומיה בעמדות הזרם השמרני והרפורמיסטי חלחלה גם אל הדרגים הנמוכים יותר. בעוד שהעיתונות הרפורמיסטית ככלל הקפידה לגנות מייד את הפיגועים בארה"ב,[3] עיתונים ואישים שמרנים נקטו בלשון מלגלגת או בישרו את סופה של ארה"ב. העיתון רסאלת כתב למשל בכותרות ראשיות: "אמריקה התמוטטה" והעיתון אנתח'אב: "אמריקה הפכה לגיהינום".[4]

 

דרשן אוניברסיטת טהראן (שהינה במה מרכזית להבעת עמדות ההנהגה השמרנית) איתאללה מחמד אמאמי-כשאני, גינה את הפיגוע בסגנונו של ח'מנאי ואמר: זוהי "מתקפה טרוריסטית טראגית... אולם היא צריכה לשמש לקח לארה"ב, לאמץ גישה חדשה."[5]

 

היומון 'טהראן טיימז', ביטאון משרד החוץ האיראני המקורב לח'מנאי יצא בכותרות ראשיות: "אימה בבית הלבן" ו"קמפ דיויד הותקף" . היומון אף ידע לספר על שמונה מטוסים שנחטפו, בהם מטוס משטרתי, מספר בניינים ממשלתיים שנפגעו, ובכללם הבית הלבן.[6]

 

כיהאן השמרני, לגלג במאמר המערכת על "המתקפה בסגנון [סרט] הוליוודי" והתגובה האמריקאית הקשה בעקבות "התקפת טרור בודדה." העיתון הביע סיפוק לנוכח הפיכת ניו-יורק וושינגטון "לערי מלחמה" החשות את תחושות "דרום לבנון... אבאדאן וח'רמשהר (האיראניות)". תחת הכותרת "הבית הלבן הוכה אימה" לעג העיתון לקריאתו של נשיא ארה"ב בוש "ממקום מקלטו", לרדוף את מבצעי הטרור ולגלג על עוצמתה הצבאית, הטכנולוגית והמודיעינית של ארה"ב שלא עמדה לה אל מול "מספר סכינים".[7]

 

העיתונות המזוהה עם השמרנים שללה את האפשרות שמוסלמים ובמיוחד בן לאדן אחראים לפיגוע. מצד אחד תלו העיתונים השמרניים את האשם בגורמים לא ערביים/מוסלמיים שונים, ובהם ישראל והאמריקאים, ומצד שני - ובסתירה לתזה זו - טענו כי תמיכת ארה"ב בישראל היא שהובילה לפיגוע. 

 

זהות המבצעים ומניעיהם:

העיתונות וההנהגה האיראנית התייחסו גם לזהות מבצעי הפיגועים. ח'אמנאי, למשל, גרס כי "הסיבה לאירועים האחרונים היא מדיניות ההתפשטות של ארה"ב בעולם. לו ארה"ב היתה זונחת מדיניות זו ומתמקדת בענייני הפנים שלה, בעיות ואירועים כאלה לא היו קורים מלכתחילה." לטענתו, "ישנן אינדיקציות רבות... שייתכן שהציונים היו מתכנני הפיגועים ומנהליהם."[8]

 

גם יו"ר המג'לס, מהדי כרובי, תהה האם המבצעים "באו מאדמת אפגאניסטאן, או שמא הציונים בישראל הם שזממו את פעולת הטרור כדי להשחיר את פניהם של המוסלמים, או שהאירועים באמריקה התגבשו בתוך אמריקה והגיעו לשלב שהצריכו מבצעי התאבדות..."[9]

 

לעומת זאת, העיתונות השמרנית תלתה את המניעים להתקפה ב"מדיניותה העיוורת" של ארה"ב התומכת "במשטר הגזעני הציוני" שבעטיה "היא סופ-סוף משלמת את המחיר", והוסיפה כי הגורם ל"טרגדיה" הינו "הלובי הציוני."[10]

 

בהתאם לאותו הקו, הציג טהראן טיימס את פרישת ארה"ב מועידת דרבן כמעט כעילה ישירה להתקפה: "אילו האמריקאים היו מקבלים את הכרעת הרוב בועידה במקום להעדיף לתמוך במשטר הציוני, ייתכן שהתקריות המצערות של אמש היו נמנעות... כאשר ממשלת [ארה"ב] מוכנה לצאת נגד כל העקרונות הבינ"ל המקובלים ולתמוך במשטר גזעני ופושע, היא אינה יכולה לצפות לחמוק ללא פגע."

 

לטענת העיתון ארה"ב ליבתה את האיבה כלפיה בכך שחסמה את ערוצי האו"ם בפני הפלסטינים, והדבר הוביל "לטרגדיה הזו." לפיכך מתרה היומון בארה"ב "לשקול מחדש את מדיניותה... לפני שיתכן ותאלץ לסבול אובדן אף גדול יותר."[11]

 

כיהאן השמרני תהה מי הם המבצעים? "האם הם רובין הודים אמריקאיים שהתפתחו כתוצאה מהשסעים "הגזעיים" "המעמדיים" ו"הגיאוגרפיים" [של אמריקה] ... או [עובדי] שטן אמריקאיים שהתאמנו על-פי תרבות הקאובוי והאלימות של הוליווד...".[12]

 

העיתון השמרני  ג'מהורי אסלאמי גם הוא התייחס לשאלת מבצעי הפיגועים וקבע כי "כולם יודעים שלגורמים פלסטינים ובן לאדן ודומיהם אין היכולת לבצע מספר חטיפות מטוסים בו זמנית בלב אמריקה, תחת עיני ארגוני המודיעין והביטחון של אמריקה, לתקוף את המרכזים הפיננסים, הפוליטיים, המודיעיניים והביטחוניים הרגישים ביותר של מדינה זו... [זאת ועוד] באמריקה עצמה ישנם די והותר גורמים אופוזיציוניים בעלי מניע ומטרה ספציפיים לתקוף את הישות האימפריאליסטית...".[13]

 

העיתון ח'ראסאן במאמר המערכת שלו האשים כי "המשטר הציוני הוא זה שעומד מאחורי הפיגועים" ודרש "להעמיד לדין גם את ה- CIA... משום שהוא מאמן טרוריסטים ומתערב בענייני הפנים של מדינות אחרות."[14]

 

סגן יו"ר המג'לס, מוחסן ארמין, הנמנה על המחנה הרפורמיסטי, קרא להקים ועדת חקירה בינ"ל והוסיף כי במקרה כזה "לא רק איראן אלא גם מדינות מוסלמיות נוספות באזור יוכלו למלא תפקיד בזיהוי הסוכנים האחראים למעשה."[15]

 

טהראן טיימס שלל את הטענה כי בן לאדן מעורב בפיגועים, אך הוסיף: "גם אם יקבע כי בן-לאדן היה מעורב, יהיה קשה לקבל שהוא ביצע זאת ללא סיוע מתוך ארה"ב." העיתון התריע כי המצב מזכיר את סיקור התקשורת האמריקאית לאחר הפיצוץ באוקלהומה סיטי והאשמת המוסלמים, כאשר בסופו של דבר התברר כי המפגע הוא אמריקאי.

 

העיתון הציע לזהות את האשמים על-פי הקריטריון של "מי יכול היה להפיק תועלת מפעולה כזו?" לדבריו, "היחידים שיכולים להפיק תועלת מכל פעולה שיש בה להטיל דופי ולעשות דמוניזציה של התנועה האסלאמית הם הציונים וגורמים אנטי-אסלאמיים מסוימים במערב."[16]

 

משמעות הפיגוע לגבי יחסי האסלאם עם המערב

לחשש מפני הדבקת תוויות למוסלמים היו שותפים שמרנים ורפורמיסטים כאחד. ח'אמנאי גרס כי "העובדה שישנם מספר שמות מוסלמיים שלא ידוע כיצד הם נכנסו לרשת הטרור, אינה יכולה להוות היתר לדיכוי המוסלמים ולתקיפת העם האפגאני... כיצד ניתן להאשים את המוסלמים המדוכאים בעולם ואפילו בארה"ב וכיצד ניתן להאשים את כלל המוסלמים [במעשה] של מוסלמי[בודד], שאפילו לא הוכח עדין כי הוא מוסלמי?"[17]

 

שר החוץ האיראני, כמאל ח'ראזי, כמו אחרים,[18] ניסה להציג את הקשר האסלאמי לפיגוע כמזימה של ישראל: "הציונים מנסים לקשור את הטרור עם האסלאם."[19]

 

ראש 'המועצה לאבחון האינטרס של המדינה' ונשיא איראן לשעבר, עלי אכבר האשמי רפסנג'אני האשים את ארה"ב שהיא מפזרת "האשמות נגד המוסלמים, מסיתה את דעת הקהל, מסלימה את המשבר ומלבה את רוחות המלחמה משום שאינה מסוגלת למצוא את הסוכנים העיקריים מאחורי הפשע."[20]

ראש המכון הבינ"ל לדיאלוג בין ציביליזציות, עטאללה מהאג'ראני, הרפורמיסט ומקורבו של הנשיא ח'אתמי, הזהיר מפני "מזימה שנועדה להציג את המוסלמים כתומכי טרור ורצח" המפגינים  בשמחה בתגובה לפיגועים.[21]

 

העיתונות השמרנית גם הזהירה את מנהיגי ארה"ב מפני האשמה גורפת של המוסלמים כאחראים למצב: "הרטוריקה האנטי-אסלאמית בה נוקט המערב נועדה להצדיק את דיכוי המוסלמים והתנועה האסלאמית כולה,"[22] והתריעה בארה"ב לבל תפתח במתקפה נגד אפגאניסטאן שכן צעד זה יוביל ל"שנאה קשה מצד אומת המוסלמים שתתוסף לבעיותיה הפנימיות של אמריקה." [23]

 

אופי התגובה הנדרשת:

ההנהגה האיראנית מאוחדת בהתנגדותה להנחתת מתקפה על אפגאניסטאן. ח'אמנאי דחה את עמדת מנהיגי ארה"ב ביחס לטרור והגדירה כ"יהירה", "אנוכית" ובלתי מתקבלת על הדעת".[24] הוא הזהיר כי "אם האמריקאים מתכוונים להרחיב את עוצמתם באזור באמצעות נוכחות בפקיסטאן ושליחת כוחות לאפגניסטן, יוסיף הדבר לבעיותיהם."[25] הוא הוסיף כי "איראן אינה רואה את ארה"ב ראויה... להנהיג את התנועה העולמית נגד הטרור ולא תיקח חלק בשום צעד שיונהג על-ידי ארה"ב נגד הטרור."[26]

 

גם ח'אתמי הזהיר מפני תגובה אמריקאית "פזיזה ולא מחושבת"[27] והציע כתחליף לקואליציה שמגבשת ארה"ב, קואליציה בינ"ל בחסות האו"ם שתפעל בדרכים מדיניות.[28] הוא הצביע על "הצורך שהמדינות הערביות והמוסלמיות, במיוחד איראן ומצרים, יתקרבו זו לזו, כדי למנוע אסון אנושי בפלסטין ואפגניסטן."[29]

 

שר החוץ ח'ראזי קרא לאמריקאים "להפגין ריסון עצמי" "ולהתחשב בדעת הקהל המוסלמית בעיקר" לפני נקיטת תגובה נמהרת.[30] אף הוא שלל הצטרפות איראן לקואליצית המלחמה בטרור המונהגת על ידי ארה"ב.[31] גם רפסנג'אני, הזהיר מפני תגובה אמריקאית "פזיזה, לא הגיונית ולא מחושבת."[32]

 

ראוי לציין עוד כי באיראן נערכו מספר הפגנות סולידריות של צעירים עם ארה"ב, לראשונה מאז כינון המשטר האסלאמי ב-1979. באחת השתתפו כמאתיים סטודנטים, ובשניה,  על-פי "אסושיטייד פרס", כארבעת אלפים. המפגינים השמיעו סיסמאות בגנות הטרור והדליקו נרות לאות הזדהות עם קורבנות הפיגועים. יצוין עוד כי על-פי מקורות איראנים המשטרה אסרה על כינוס זה.[33] היומון הפרסי "איראן" דיווח על מעצר שלושים מפגינים שהשתתפו בעצרת הזדהות נוספת עם משפחות קורבנות האסון, במהלכה התעמתו המפגינים עם כוחות הביטחון לאחר שלטענתם לא ניתן אישור לכינוס.[34]



[1]  אירנא, 17.9.2001; לעמדה זו הצטרפה גם אגודת חכמי הדת של העיר קום, אירנא, 23.9.01.

[2]  כיהאן, 12.9.2001.

[3]  למשל היומון הממשלתי "איראן ניוז", 12.9.01.

[4]  רסאלת, 12.9.01; אנתח'אב, 12.9.01.

[5]  כיהאן, 15.9.01.

[6]   טהראן טיימס, 12.9.01

[7]  כיהאן, 13.9.01.

[8]  אירנא, 17.9.01.

[9]  אל-שרק אל-אוסט, 30.9.01.

[10]  טהראן טיימס, 12.9.01.

[11]  טהראן טיימס, 12.9.01 ו- 15.9.01.

[12]  כיהאן, 13.9.01.

[13]  ג'מהורי אסלאמי, 15.9.01.

[14]  ח'ראסאן, 15.9.01.

[15]  אירנא, 18.9.01.

[16]  טהראן טיימס, 15.9.01.

[17]  אירנא, 17.9.01.

[18]  ראה למשל גם תגובת רפסנג'אני.

[19]  אירנא, 9.01 .18-19.

[20]  אירנא, 14.9.01; כיהאן, 15.9.01.

[21]  המשהרי, 15.9.01.

[22]  טהראן טיימס, 15.9.01.

[23]  ג'מהורי אסלאמי, 15.9.01

[24]  איראן דיילי, 27.9.01.

[25]  אירנא, 17.9.01.

[26]  איראן דיילי, 27.9.01.

[27]  אירנא, 19.9.01.

[28]  אירנא, 9.01. 25-24.

[29]  אל-חיאת, 25.9.01.

[30]  אירנא, 18.9.01.

[31]  אירנא, 29.9.01.

[32]  אירנא, 17.9.01.

[33]  אל-חיאת, 20.9.01.

[34]  איראן, 27.9.01.