כללי

הרש"פ לקראת גיבוש אסטרטגיה מדינית חדשה

מאת כ. יעקב

רקע

הצהרת נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, ב-6.12.2017, על ההכרה בירושלים כבירת ישראל, נתקלה בתגובה חריפה הן מצד הרש"פ והן מצד חמאס. התגובה באה לביטוי בהפרות סדר בגיבוי הרש"פ, בהצהרות אנטי אמריקאיות בוטות מצד בכירי הרש"פ ובהחלטה שלא לקבל יותר את ארה"ב כנותנת חסות לתהליך השלום. במקביל, הנהגת הרש"פ פועלת לגבש אסטרטגיה מדינית חדשה לקידום מטרות הפלסטינים.

 

הפרות הסדר אירעו בעיקר בקו התפר בין הרש"פ לישראל בעידוד הרש"פ, וסמוך לגבול בעזה. בוצעו גם כמה  פיגועי דקירה וירי של כמה רקטות מעזה לישראל, לאחר תקופה הפוגה ארוכה. עם זאת, ההשתתפות בהפגנות הייתה מועטה, דבר שהביא את העורך הראשי של סוכנות הידיעות מען, נאצר לחאם, לבחון במאמר מיוחד את הסיבות למיעוט המשתתפים ב"התנגדות העממית", וטען כי לציבור לא ברור די מהו אופי המאבק שהפלסטינים נדרשים לו, וייתכן שזה נובע מכך "שלהנהגה עצמה לא ברור באיזה סוג של מאבק יש לנקוט."[1]  

 

אמנם הייתה החרפה בטון מצד הרש"פ והיא העניקה גיבוי ליציאה להפגנות המחאה, אך היא לא הכריזה על שינוי מגמה ממאבק בתחום המדיני והדיפלומטי לחזרה למאבק מזוין, ואכן גם לקראת יום ייסוד פת"ח המכונה "יום הפריצה" לא קראה ההנהגה לשינוי כיוון ולא אירעו הפרות סדר ראויות לציון. 

 

ההצהרה הזאת של טראמפ העלתה את רף המתיחות ביחסים בין הרש"פ לארה"ב - רף שכבר היה גבוה ממילא, לאחר שבנובמבר 2017 הממשל לא חידש את רישיון הפעולה של נציגות אש"פ בוושינגטון (שכבר בעקבותיו איימו בכירים ברש"פ להשעות את קשרי הרש"פ עם ארה"ב ואת התהליך המדיני).[2]  עתה, לאחר הצהרת טראמפ, טענו בכירי הרש"פ כי ארה"ב נוקטת מדיניות חד צדדית, ולכן לא יסכימו שהיא תמשיך לתווך בתהליך המדיני, וכי יישום כוונותיה בנושא ההכרה בירושלים כבירת ישראל הוא בבחינת הכרזת מלחמה על הפלסטינים.[3] בכירי הרש"פ אף הודיעו על החרמת ביקורו של  סגן הנשיא מייק פנס.[4]

 

משפט ראווה לטראמפ בעזה[5]

 

 

מסמך זה יעסוק בניסיונות הרש"פ לגבש אסטרטגיה מדינית חדשה, יפרט את מרכיביה ואת התייחסות הרש"פ לסוגיות, בהן עדכון היחס להסכם אוסלו, שאלת אופי ההתנגדות העממית וכיו"ב.

 

עבאס ובכירי הרש"פ בעקבות הצהרת טראמפ: ארה"ב איבדה מעמדה כמתווך הוגן

בנאום ברמאללה ב-6 לדצמבר, לאחר הכרזת טראמפ, טען עבאס כי ארה"ב נסוגה מתפקידה כמתווך הוגן בתהליך המדיני בשל נטייתה לישראל: "החלטת נשיא ארה"ב בעניין ירושלים היא... נסיגה של ארה"ב מתפקידה כנותנת חסות לשלום אשר מילאה עשרות שנים. ההכרזה סותרת את כל ההחלטות וההסכמים הבינלאומיים והדו-צדדיים... ומתן פרס לישראל על התעלמותה מהסכמים, על קריאת התגר שלה על החלטות האו"ם והיא מעודדת אותה להמשיך במדיניות של כיבוש, בנייה בהתנחלויות, אפרטהייד וטיהור אתני... ההחלטה משרתת את הקבוצות הקיצוניות המנסות להפוך את הסכסוך באזור לסכסוך דתי."[6] 

לאחר הצבעת האו"ם נגד הצהרת טראמפ החל עבאס להחריף את הצהרותיו ובמסיבת עיתונאים עם נשיא צרפת עמנואל מקרון ב-22 בדצמבר, אמר: "מי שמציע תוכנית כזאת שירושלים המאוחדת היא בירת מדינת ישראל ומעביר את שגרירות ארה"ב בניגוד להחלטות הבינלאומיות, אינו מסוגל להציג פתרון צודק סביר להשגת שלום במזה"ת."[7] בהתבטאות אחרת לכבוד חג המולד אמר: "בשום אופן לא נסכים שארה"ב תתווך בתהליך השלום ובשום אופן לא נקבל כל תכנית ממנה משום שבחרה להיות לטובת ישראל."[8]

 

לפני כן התריס חבר הוועד המרכזי של פת"ח מוחמד אשתיה: "הממשל הזה חצה את כל הקווים האדומים בצעדים המנוגדים לחוק הבינלאומי ובייחוד את החלטת מועצת הביטחון 478, לפיה מזרח ירושלים היא עיר כבושה והשטחים הפלסטיניים גם הם שטחים כבושים. הנשיא האמריקאי העניק מה שלא שייך לו למי שלא זכאי לו, כמו [הצהרת בלפור] לפני מאה שנה."[9]

 

בישיבת הליע"ר ב-9 בדצמבר, האשים השר לענייני חוץ ברש"פ ריאד אל-מאלכי, את ארה"ב בהפרת מסמך ערבויות שהעניקה לאש"פ: "זו הפרה בוטה של מסמך הערבויות של ארה"ב לאש"פ, משנת 1993, שלא להכיר בירושלים כבירת ישראל. ההצהרה של טראמפ  מעניקה פרס לאימפריאליזם, להפרות החוק  הבינלאומי ולהפרת זכויות האדם ע"י ישראל."[10] בהזדמנות אחרת הצהיר אל-מאלכי: "שום בכיר פלסטיני לא ייפגש עם [סגן הנשיא] מייק פנס משום שהוא תרם להחלטה הזאת ולטענה השאובה מן התורה כי ליהודים יש זכות מוחלטת  ונצחית על ירושלים בלי לדבר על זכות הפלסטינים בעיר."[11]

 

גם חבר הוועד המרכזי של פת"ח עזאם אל-אחמד הצהיר: "ניתקנו את היחסים עם ארה"ב בעקבות החלטתה להכריז על ירושלים כבירת פלסטין."[12] מזכיר הוועד הפועל של אש"פ סאיב עריקאת אמר בריאיון לערוץ רוסי, ב-8 בדצמבר: "אין שיח עם הצד האמריקאי לגבי תהליך השלום עד שארה"ב תחזור בה מהחלטת טראמפ בנושא ירושלים."[13]

 

את ההצהרה הקיצונית ביותר השמיע סגן יו"ר פת"ח מחמוד אל-עאלול באמרו כי ארה"ב שותפה לכיבוש בהפרת זכויות הפלסטינים ובתקיפת העם הפלסטיני... [הסכם] אוסלו הגיע לקיצו וכך גם הסתיים כל [קשר] עם ישראל... כל סוגי ההתנגדות לכיבוש הישראלי לגיטימיות.[14]

במישור המעשי, הצעדים שננקטו לא היו בעלי משמעות רבה. עפ"י הנחיית עבאס, נקרא נציג הרש"פ בוושינגטון חוסם זומלוט לחזור להתייעצויות. כמו כן, נציגות אש"פ בארה"ב ביטלה את טקס חג המולד שנועד ל-6 בדצמבר בבניין הקונגרס.[15] ב-9 בדצמבר הכריזו ועדות מחנות הפליטים הפלסטינים בגדמ"ע שהם מסרבים לפגוש או לקיים קשרי גומלין עם כל בכיר באונרא או בעלי אזרחות אמריקאית והודיעו לממונה על אונרא בגדמ"ע ובמזרח ירושלים כי נוכחותו אינה רצויה במחנות הפליטים.[16]

 

פלסטינים שורפים את תמונות טראמפ ודגל ארה"ב בעזה[17]

 מאמצים לגיבוש אסטרטגיה מדינית כחלופה למו"מ המדיני בחסות ארה"ב

במקביל לדחיית ארה"ב כמתווכת בתהליך המדיני, מקדמים הפלסטינים ערוצים חלופיים למו"מ ולתהליך המדיני ומנסים להאיץ את המאבק הדיפלומטי: עיקרה של האסטרטגיה החדשה הוא: המרת המו"מ עם ישראל בחסות ארה"ב במסגרת בינלאומית שתפעל לכפיית יישום החלטות האו"ם על ישראל; קידום הצטרפות הפלסטינים למוסדות הבינלאומיים; דרישה להכיר במזרח ירושלים כבירת מדינת פלסטין ולהגדלת מספר המדינות שיכירו במדינה הפלסטינית; בחינת הכרזה על שטחי 67 כמדינה תחת כיבוש: 

 

בוועידה האסלאמית באיסטנבול הבהיר עבאס: "נדרוש קבלת החלטה [באו"ם] להעביר את תיק הסכסוך כולו אל האו"ם [עצמו] ולהקים מכניזם חדש ליישום החלטות האו"ם... אנו קוראים לכם להגביר את המאמצים כדי שמדינת פלסטין תהיה חברה מלאה באו"ם." [18]

 

גם חבר הוועד המרכזי של פת"ח מוחמד אשתיה אמר בפגישה עם הקונסול הצרפתי בירושלים פיר קושארד ב-16 בדצמבר: "תם שלב המו"מ הדו-צדדי והוא לא יחזור. ההנהגה הפלסטינית תפעל עם הקהילה הבינלאומית, כגון צרפת, רוסיה וסין, לבניית תהליך מדיני חדש בחסות הקהילה הבינלאומית, שיתבסס על החוק הבינלאומי ועל החלטות האו"ם כבסיס לפתרון ולא  ע"י מו"מ [ישראלי-פלסטיני]...  להנהגה יש תכנית פעולה מדינית ודיפלומטית להכשרת המסלול הבינלאומי החדש,  במקביל להשגת פיוס פלסטיני פנימי."[19]

 

על ההדרגתיות ביישום הרעיון הזה דיבר יועצו של מחמוד עבאס, נביל שעת', בריאיון לסוכנות הידיעות הפלסטינית מען ב-17 בדצמבר: "ההנהגה הפלסטינית הולכת לכיוון של הקמת מסגרת בינלאומית רב-מדינתית שתישען על מקורות סמכות בינלאומיים והחלטות האו"ם... אנו זקוקים לשנתיים או שלוש שנים, כדי לכפות על ארה"ב מסגרת כזאת שנשיא צרפת לשעבר אולנד, כבר החל בהקמתה, כשקיבץ 74 מדינות. נכפה מסגרת כזאת גם אם טראמפ יחזור בו מהצהרתו. נכפה מסגרת בינלאומית שתיתן חסות לכל תהליך שלום או מו"מ עתידי. נדרוש ממדינות להכיר בפלסטין כמדינה תחת כיבוש. יש 12 מדינות שעד כה לא הכירו בה לעומת 138 מדינות שהכירו בה."[20]

 

ההצהרות האלה קיבלו ביטוי מעשי: נביל שעת' נועד ברוסיה, ב-20 בדצמבר, עם בכירים ברוסיה בנושא הקמת מסגרת רב מדינתית שתפקח על שיחות שלום, ונסע לסין בראש משלחת פלסטינית ב-23 בדצמבר לשיחות עם בכירים בשלטונות סין.[21] אך בריאיון לערוץ אל-ג'זירה ב-27 בדצמבר הבהיר שעת' כי אין מדובר בהדרתה של ארה"ב לחלוטין מן התהליך המדיני, אלא בצמצום מעמדה המוביל כנותנת חסות וזאת לטובת חסות בינלאומית לתהליך: "הפלסטינים, רוסיה, סין והאיחוד האירופי אינם רוצים שלארה"ב יהיה מונופול על תהליך השלום... ורוסיה תומכת בעמדת הפלסטינים שחייבת להיות מסגרת בינלאומית למו"מ עם ישראל... מדינות האיחוד האירופי, רוסיה וסין אינן רוצות להדיר את ארה"ב אלא להקים מסגרת בינלאומית דומה לוועידת מדריד משנת 1991 או ועידת פריז ב-2017 שהשתתפו בה 74 מדינות."[22] 

משלחת פלסטינית בסין[23]

 

קידום הצטרפות פלסטין למוסדות בינלאומיים

במישור המידי, כחלק מן האסטרטגיה המדינית החדשה הנשענת על אימוץ המערכת הבינלאומית כגורם מוביל מרכזי, החל מאמץ דיפלומטי מקיף להצטרפות פלסטין למוסדות בינלאומיים. בוועידה האסלאמית באיסטנבול שכינס ארדואן ב-13 בדצמבר, אמר עבאס: "[אכן] התחייבנו שלא להצטרף לחלק מן הארגונים הבינלאומיים, [אולם זה היה] בתנאי שארה"ב לא תעביר את שגרירותה ולא תסגור את משרד אש"פ בוושינגטון ולא תפסיק את הסיוע לפלסטינים. היא הפרה זאת, ולכן [גם] אנו לא נכבד את התחייבויותינו.[24] 

 

ואכן בישיבת ההנהגה הפלסטינית ב-18 בדצמבר, אמר עבאס: "זכותנו להשתייך לארגונים בינלאומיים ואנו מדווחים היום על חתימה להצטרפות ל-22 ארגונים... יש 522 ארגונים שזכותנו להצטרף אליהם. נבחן את עניינינו ברצינות ונקים ועדה מטעם ההנהגה שתבחן את כל התוכניות שהגשנו ושנגיש לאו"ם."[25]

 

דרישה להכיר במזרח ירושלים כבירת פלסטין ובפלסטין כמדינה עצמאית

בהמשך להצבעה בעצרת האו"ם נגד הצהרת הנשיא טראמפ, ההנהגה הפלסטינית מנסה לקדם את ההכרה בפלסטין כמדינה עצמאית ובמזרח ירושלים כבירתה. במסיבת עיתונאים בקהיר ב-9 בדצמבר קרא שר החוץ הפלסטיני ריאד אל-מאלכי לאו"ם ולכל המדינות "להכיר בפלסטין כמדינה עצמאית בעלת ריבונות מלאה שבירתה מזרח ירושלים."[26] בראיון לקול פלסטין באותו יום הוא אמר כי "מתנהלת פעילות פלסטינית באיחוד האירופי להניע את המדינות שלא הכירו בפלסטין להכיר בה ומול המדינות שהכירו בפלסטין להצהיר על ירושלים כבירת פלסטין. ההנהגה הפלסטינית ממשיכה ללחוץ על צרפת להיות המובילה בהכרה בפלסטין."[27]

 

קריאה דומה למדינות האיחוד האירופי הפנה ראש ממשלת הרש"פ ראמי חמדאללה וזאת בפגישה עם קונסולים אירופים ברמאללה ב-6 בדצמבר : "יש להכיר במדינה הפלסטינית כדי להציל את התהליך המדיני ופתרון שתי המדינות."[28]

 

היו שדרשו ביטוי מעשי להצהרות התמיכה בפלסטינים, למשל מזכיר אש"ף סאיב עריקאת קרא לקהילה הבינלאומית לתרגם  את ההצבעה באו"ם להכרה בפלסטין.[29] משרד החוץ הפלסטיני פרסם הודעה ב-21 בדצמבר: "יש לתרגם את הקונצנזוס העולמי סביב ההתנגדות להצהרת טראמפ, להכרה בירושלים כבירת פלסטין. כמו כן יש להקים מנגנונים [שיוכלו] לכפות את הפסקת הבנייה בהתנחלויות." עוד נאמר בהודעה: "למרות החשיבות של הקונצנזוס הזה וחשיבות השלכותיו המדיניות, המשפטיות והבינלאומיות והמסר שהוא משגר לממשל האמריקני, הקהילה הבינלאומית אינה יכולה להסתפק בהודעות גינוי או הבעת התנגדות או [לקבל] החלטות שאינן מיושמות."[30] 

 

כהמשך מעשי לתביעה להכרה בפלסטין כמדינה החל במוסדות אש"פ דיון באפשרות להכריז על שטחי הרש"פ כ"מדינה תחת כיבוש". על פי דיווחו של חבר הוועד המרכזי של פת"ח עזאם אל-אחמד, המועצה המרכזית של אש"פ שצפויה להתכנס ב-14 בינואר 2018 תדון בהכרזה על השטחים הפלסטיניים הכבושים משנת 1967 כמדינה תחת כיבוש. לדבריו,  "אי אפשר להמשיך את היחסים עם הצד הישראלי המתעלם מזכויות הפלסטינים ובייחוד אלה הנוגעות לירושלים."[31]

 

היחס לתהליך המדיני ולאופי המאבק

בכירים ברש"פ ואנשי תקשורת העלו כמה סוגיות נוספות המחייבות דיון פנימי ואולי גם נקיטת עמדה חדשה תואמת לאסטרטגיה החדשה של הרש"פ. כך למשל השאלה אם להמשיך עם הסכם אוסלו או להתנער ממנו; שאלה מרכזית אחרת המחייבת תשובה מידית הייתה האם להגביל את המאבק ל"התנגדות עממית" או לחזור ל"מאבק מזוין": 

 

"הערכה מחדש" של הסכם אוסלו

אחד הצעדים שהועלו כתגובה אפשרית להצהרת טראמפ היה איום בעיון מחדש בהסכם אוסלו. בוועידה האסלאמית באיסטנבול, אמר עבאס: "מעשי ישראל ותוקפנותה יגרמו לנו להשתחרר מההסכמים אתה והיא תישא בנטל הכיבוש. לא ייתכן שנהיה רשות ללא שלטון."[32] חבר הוועד המרכזי של פת"ח מוחמד אשתיה הצהיר: "ההנהגה הפלסטינית תעשה הערכה מחדש ומקיפה של הסכם אוסלו, משום שהסעיף החשוב ביותר שבו הוא הסדר הקבע ובראשו נושא ירושלים, ומשום שהמו"מ בצורתו הקודמת חלף לבלי שוב." [33]

 

הבוטה ביותר בנושא זה היה סגן יו"ר פת"ח מחמוד אל-עאלול:  "אוסלו הסתיים ויש להפעיל את כל סוגי ההתנגדות". לעומת זאת, מזכיר הוועד המרכזי של פת"ח ג'בריל אל-רג'וב אמר לקהילה הפלסטינית בדרום אפריקה כי "החלטה להפסיק לפעול לפי הסכמי אוסלו איננה בידי אדם אחד, אלא צריכה להתקבל ע"י אש"פ והוועד המרכזי של פת"ח אחרי דיונים בנושא ולא לפי מצב רוחו של מישהו. הרש"פ מכבדת את כל ההסכמים שחתמה עליהם עם ישראל, וכאשר מתרחש משבר מסוים צריכים לדון בעניין לפני שמקבלים החלטות. הנשיא מחמוד עבאס לא יעזוב את אופציית השלום למען פתרון שתי המדינות בשום מחיר. באמצעות המדיניות הזאת השיגה [גם] דרום אפריקה את חירותה."[34]

 

זהיר יותר היה יועצו של מחמוד עבאס, נביל שעת', שאמר בריאיון לסוכנות מען: "נדרוש לעיין מחדש בהסכם אוסלו, אך אין פירושו בהכרח ביטול ההסכם כולו. יתכן ביטול של רק חלקים ממנו ועיון מחדש בסעיפים שישראל אינה מיישמת ואינה מכבדת. החלטה על ביטול אוסלו לא תתקבל בפגישה אחת אלא בהדרגה שלב אחר שלב." [35]  

 

בשלב זה נראה כי ההנהגה הפלסטינית תסתפק מהרבה סיבות רק ב"הערכה מחדש" של הסכם אוסלו.

 

התמקדות בהתנגדות עממית לא חמושה

הציבור הפלסטיני לא נענה לקריאות לצאת לאינתיפאדה חדשה, וההשתתפות במחאה העממית הייתה צנועה יחסית. בכירים ברש"פ, אישי ציבור ובעלי טורים הבליטו את הצורך להתמקד בהתנגדות עממית לא חמושה מתוך הבנה שכל שינוי לכוון התנגדות חמושה יזיק לפלסטינים במאבקם על דעת הקהל בעולם. חבר הוועד המרכזי של פת"ח נאצר אל-קדוה, קרא "להשתתף בתהלוכות המביעות את זעמו של העם הפלסטיני בצורות שונות בדרך לא אלימה ולא חמושה, לטובת האינטרסים הלאומיים הפלסטיניים."[36]

 

גם ראש לשכת ההסברה של נציבות הגיוס והארגון של פת"ח מוניר אל-ג'אר'וב, הצהיר בהודעתו: "לא מקובל אצל תנועת פת"ח שיהיו עימותים חמושים מול הכיבוש. המגמה כעת היא שילוב של ציבור רחב ככל שאפשר בפעולות לא אלימות נגד הכיבוש. שימוש בנשק בשלב הנוכחי אינו עומד על הפרק משום שאין שוויון כוחות וכדי למנוע מישראל לנצל את השימוש בנשק להרג מספר גדול של צעירים."[37]

 

ברוח דומה התבטא הכתב לעניינים פלסטיניים וישראליים חמאדה פראענה במאמרו ביומון הפלסטיני אל-איאם: "המנהיגים הפלסטיניים צריכים ללמוד ולהפיק לקחים ומסקנות מפעולות המאבק שלהם לאורך עשרות שנות עימותים עם הכיבוש... עליונותו הצבאית, הטכנולוגית והמודיעינית תובס רק ע"י יכולות של העם כולו המתנגד לכיבוש ומסוגל להתעמת אתו ולהקריב קרבנות וזה יהיה רק באמצעות אינתיפאדה ציבורית עממית לא חמושה שתשלב את כל העם במערכה הלאומית נגד הכיבוש ולא תהיה מוגבלת רק לאלה שהצליחו להשיג נשק."[38]

 

על הנזק לדימוי הפלסטיני בעולם בשל ההתנגדות החמושה כתב בעל טור ביומון הרש"פ חסן אל-בטל במאמרו: "מי שעקב אחרי ענייני האינתיפאדה השנייה, שהתאפיינה בשימוש בנשק חם לאחר שבועות של מאפייני אינתיפאדה עממית, יודע כי הכיבוש גרר אותנו לנהל אותה על פי תנאיו. אפשר היה להבין את "פיגועי ההתאבדות" אלמלא ההפרזה [במספרם] והפגיעה ללא הבחנה באזרחים בשעה [שניתן היה לפגוע] בחיילי הכיבוש [בלבד] הנמצאים במחסומים... האינתיפאדה השנייה לא זכתה להזדהות העולמית שלה זכתה בצדק האינתיפאדה הראשונה בייחוד בנקודות ההתחלה העממיות שלה [שהיו] לא באמצעות נשק חם. פיגועי ההתאבדות... סיפקו לישראל תירוץ מול העולם והצדקה לשיטת החיסולים והרצח המכוון של [ישראל כלפי] פעילי האינתיפאדה. התקרבות הרשות [הפלסטינית] לתנועת פת"ח שמצידה התקרבה לגדודי אל-אקצא - העניקה לצבא הכיבוש את התירוץ להרוס בצורה שיטתית ומתמשכת את הרשות עצמה ואת המטות הלוגיסטיים שלה, כלומר את מרכזי השלטון שלה, עד כדי פגיעה בראש [הרשות] וחיסול המנהיג ההיסטורי [יאסר ערפאת].[39]

 

גישות פלסטיניות אחרות להצהרת טראמפ

לצד הזעם והמחאה היו בקרב הפלסטינים גם כמה פעילים שמצאו גם היבטים חיוביים בהצהרת טראמפ:[40] אזכור פתרון שתי המדינות והקביעה כי הגבולות ייקבעו במו"מ; בידודן של ארה"ב וישראל בזירה הבינלאומית וההזדמנות שנוצרה לדרוש חלופה לארה"ב כנותנת חסות למו"מ, שתהיה מורכבת מגורמים פרו-פלסטיניים ותאפשר לחמוק מעסקת השלום שגובשה ע"י אנשי טראמפ ושאותה דחו הפלסטינים מכל וכל. לדעתם של גורמים אלה הצהרת טראמפ העלתה מחדש את הנושא הפלסטיני לסדר היום העולמי ונתנה הכשר לדרישה להכיר במדינה פלסטינית עצמאית שבירתה מזרח ירושלים. [41]

 

שר לשעבר ברש"פ: אין להחרים את ביקור סגן נשיא ארה"ב      

השר לשעבר ברש"פ זיאד אבו זיאד כתב במאמרו ביומון הפלסטיני אל-קודס: "אני קורא לנשיא עבאס לקבל את פני סגן נשיא ארה"ב מייק פנס ברמאללה ולצאת בהקדם האפשרי לוושינגטון להיפגש עם הנשיא טראמפ, לא כדי לדרוש ממנו לחזור בו מהחלטתו בעניין ירושלים, משום שהוא לא יעשה זאת בשום אופן ותהיה זאת תמימות פוליטית לדבר על כך, אלא כדי לדרוש ממנו לקבל החלטה דומה שתשיב את האיזון לעמדה האמריקאית בדבר הכרה בריבונות הפלסטינית על ירושלים הערבית [מזרח ירושלים]; להניע את התהליך המדיני; לקדם הכרה של האו"ם במדינת פלסטין ובירושלים בירתה; ולפתוח את השערים לפתרון שיבטיח את סיום הכיבוש והקמת מדינה פלסטינית עצמאית.

 

יש להסתמך על החלטת טראמפ ולהפכה לטובתנו במקום להיגרר בצורה דמגוגית חסרת תכלית אחרי תגובות הרחוב. כדי לקדם זאת, יש להמשיך את כל פעולות המחאה העממיות במולדת ומחוצה לה, במדינות ערב, במדינות מוסלמיות ובעולם, ואף להגדיל את מספר משתתפיהן. כמו כן יש לפעול במרץ במישור הרשמי והבינלאומי להמשך ההתנגדות הבינלאומית להחלטתו הבלעדית של טראמפ ולתמוך בדרישה לקבל החלטה דומה בדבר הכרה בירושלים הערבית כבירת מדינת פלסטין... יש הבדל בין דעת הקהל המביעה את רחשי לב הציבור, לעמדה הרשמית שצריכה להיות מאופקת לפי כללי הדיפלומטיה...

 

לאור כל מה שנאמר בגנות החלטת טראמפ והשלכותיה המסוכנות, זה אך לגיטימי לתהות איזו תועלת תצמח מהפגישה עם פנס ומדוע [מחמוד] עבאס צריך להיפגש עמו? ואני אומר – לפני הכול -  שהנשיא עבאס הוא מנהיג של מדינה ועליו להתנהג ככזה... לפיכך, לפני שמקבלי ההחלטות הפלסטינים מכריזים על עמדתם הרשמית [בנושא זה], עליהם ללמוד את החסרונות ואת היתרונות של החלטת טראמפ ולבנות את עמדתם על בסיס גיבוש תכנית של התקפת נגד שעניינה הוא מה שאנחנו רוצים [כעת] ולא מה רצתה ישראל [להשיג בהחלטה זו]...  

    

טראמפ אמר אמנם שהוא מכיר בירושלים כבירת ישראל, אך הוא אמר שגבולות האזור שיהיה בריבונות ישראל ייקבעו במו"מ והוסיף כי החלטתו להכיר בירושלים כבירת ישראל אינה קשורה לתוצאות המו"מ על סוגיות הסדר הקבע שירושלים היא אחת מהן. כמו כן, הוא הדגיש כי יש לכבד את הסטטוס קוו במקומות הקדושים וציין את תפילת היהודים מול הכותל המערבי, את תפילת המוסלמים במסגד אל-אקצא ואת תפילת הנוצרים בכנסיית הקבר. האישור המוחלט הזה לכך שאל-אקצא שייך למוסלמים, שם קץ לשאיפות שיש ליהודים בו. כמו כן, האמירה שגבולות הריבונות הישראלית [בירושלים] ייקבעו באמצעות המו"מ, משום שירושלים היא אחת מסוגיות המו"מ על הסדר הקבע, מרוקנת את החלטת טראמפ מכל תוכן חדש ומציבה אותה בשורה אחת עם כל ההצהרות שפורסמו מטעם אנשים אחרים, לרבות מנהיגים פלסטינים, לפיהן ירושלים המערבית היא בירת ישראל וירושלים המזרחית היא בירת פלסטין...    

התנגדות [פלסטינית] להיפגש עם פנס ולצאת לוושינגטון כדי להיפגש עם טראמפ, אולי תרָצה את הרגשות הסוערים שהתלהטו ברחוב הפלסטיני, אך היא לא תועיל לסוגיה הפלסטינית ולא תשיג דבר לעמנו. אדרבה, היא עלולה להסב לירושלים ולנו נזק עצום."[42]

 

כותב ביומון הרש"פ: הצהרת טראמפ היא צעד שמועיל גם לסוגיה הפלסטינית 

על התועלת שתצמח לרש"פ מהצהרת טראמפ כתב גם עומר אל-ר'ול - יועצו לשעבר של סלאם פיאד, מי שהיה ראש הממשלה הפלסטיני - במאמרו ביומון הרש"פ אל-חיאת אל-ג'דידה : "כפי שהחלטתו של הנשיא דונאלד טראמפ... ב-6 בדצמבר 2017 'להכיר' בירושלים כבירת ישראל  מהווה פגיעה חמורה ביסודות של תהליך השלום ובאינטרסים הלאומיים של הפלסטינים והתגרות ברורה בהחלטות, בחוקים ובאמנות של הלגיטימציה הבינלאומית והפרה שערורייתית של ערכי הצדק והחירות – כך היא מהווה גם צעד חשוב לטובת הסוגיה הפלסטינית. זאת, כיוון שהיא החזירה את תשומת הלב אל סוגיה זו באמצעות התגובה הציבורית המדינית והדיפלומטית בכל המישורים: המקומי, הערבי, האזורי והבינלאומי והעניקה לירושלים - בירת פלסטין הנצחית - את מעמדה ומשקלה המדיני באמצעות ההתנגדות העולמית להחלטה האמריקאית המגונה...

 

החלטת טראמפ, שמקפחת את הזכויות הלאומיות [של הפלסטינים], עשויה להניח יסודות לשלב חדש ולשינוי כללי המשחק המדיני, באמצעות [הצעדים הפלסטינים הבאים]: התנגדות לחסות האמריקאית לתהליך השלום; פנייה לחיק הלגיטימציה הבינלאומית והסתייעות בגורמים הבינלאומיים המרכזיים הקשורים לתהליך השלום ובמוסדות בינלאומיים דוגמת בית הדין הפלילי הבינלאומי [בהאג] ובית הדין הבינלאומי לצדק [בהאג] ובארגוני או"ם אחרים; כמו כן הצטרפות למוסדות וארגוני או"ם רבים כדי לחזק את המעמד הפלסטיני בעולם.

 

באשר להשוואה שעשו כמה משקיפים בין [החלטת טראמפ בנושא ירושלים] לבין הצהרת בלפור, יצוין כי החלטת בלפור עברה ללא תגובה בינלאומית... בעוד שהחלטת טראמפ בנושא ירושלים נתקלה בהתנגדות ובגינוי וחילקה את העולם לשניים: על כף מאזניים אחת ארה"ב וישראל ועל כף המאזניים השנייה יתר המדינות והמעצמות בעולם."[43]

 

איש ציבור בשכם: לא לקריאות מוות לאמריקה ולשריפת דגלה

התנגדות לשריפת דגלה של ארה"ב ולקריאות מוות לאמריקה הביע מנהל הווקף בשכם לשעבר זוהיר אל-דבעי במאמרו: "איננו זקוקים ל'יום זעם' אלא לימים של חשיבה ושל שקידה על [הגברת] המודעות, הבקיאות והמידע, אנו זקוקים להכפפת רמת הביצוע שלנו למעקב, לפיקוח, לניתוח, ללמידה ולהערכה, כלומר למיסוד התפקוד שלנו. זאת, משום שלא די ביתרונות שלנו ובנכונותנו להקרבה למען מולדתנו ולמען המקומות הקדושים לנו, אלא עלינו להקים מוסד פלסטיני על פי כללי הניהול היעיל, שכן כל יראי השמיים ההגונים האצילים והאמיצים אינם יכולים להתמודד עם המוסדות הציוניים באמצעות רמת ביצוע [המתאפיינת] בשבטיות...

 

כל אימת שארה"ב מוסיפה לרשימת העוולות שלה נגד עמנו ונגד אומתנו עוול חדש אנו יוצאים בהצהרות, מפגינים ומקיימים עצרות וכל זה טוב ויפה אלא שזה לא מספיק ולא אפקטיבי. כמו כן, כל אימת שארה"ב מוסיפה עוול חדש נגדנו אנו מריעים 'מוות לאמריקה' ושורפים את הדגל האמריקאי, הגם שלאמיתו של דבר...  אנחנו לא דוגלים במותה של ארה"ב ולא של אף אחד אחר אלא דוגלים בזכותנו - בירושלים, בפלסטין, במולדת הערבית, בארצות המוסלמים -  ובזכותו של כל אדם בכדור הארץ לכבוד, לחירות, לצדק, לפיתוח ולשלום.

 

שריפת הדגל האמריקאי אינה מביאה לנו דבר ואינה מסלקת מעלינו את העוול אלא היא מסיגה אותנו לאחור משום שחוגי המוות בארה"ב יודעים כיצד לנצל את שריפת הדגל האמריקאי כדי לגייס את האנשים שם נגד זכויותינו ונגד מולדתנו וענייננו."[44]

 

סיכום

המתיחות בין ארה"ב לרש"פ ובייחוד הנטייה של הפלסטינים להפגין את כעסם בניתוק קשרים, בסירוב לקבל את ארה"ב כמתווכת בתהליך המדיני ובהתבטאויות קשות כלפי הממשל האמריקאי, כל אלה עשויים להשאיר את תהליך השלום בקיפאונו ובכך להרחיק את הפלסטינים ממטרותיהם המדיניות.

 

המשבר העלה את הרש"פ ובייחוד את מחמוד עבאס למסלול התנגשות חדש עם ארה"ב נוסף לעימותים שהוא כבר מצוי בהם מול כמה גורמים. 

 

העימות הראשון  של עבאס הוא מול ישראל - התהליך המדיני מצוי כבר זמן רב בקיפאון בשל התנאים שמציב מחמוד עבאס לחידוש המו"מ ובהם הקפאת הבנייה ההתנחלויות כולל בירושלים וכן דרישה שישראל תסכים להקמת מדינה פלסטינית בגבולות 67. זאת בנוסף לסירובו להכיר בישראל כמדינה יהודית. סביר שיציאת ארה"ב מתפקידה כנותנת חסות למו"מ תרחיק עוד יותר את הסיכוי לחידושו.

 

במעגל האזורי, עבאס מצוי בעימות מול מדינות הקוורטט הערבי (מצרים, סעודיה, האמירויות וירדן).  עבאס דחה על הסף את דרישתן ממנו להתפייס עם דחלאן ולקדם פיוס עם חמאס בדרך לקידום תהליך של הסדר מדיני עם ישראל ואף הביע התנגדות להתערבותן בענייני הרשות הפלסטינית. יצוין בהקשר זה, כי גורמים פלסטיניים האשימו את סעודיה במרומז שהיא מנרמלת את היחסים עם ישראל.

 

במישור הפנים פלסטיני מול חמאס,  עבאס לא הצליח להוציא את העם הפלסטיני ממציאות של פילוג שקיימת כבר למעלה מעשור. לאחר שהושג הסכם פיוס נוסף באוקטובר 2017, נראה שיישומו נתקל בקשיים לא מעטים על רקע טענת הרש"פ שחמאס אינה מאפשרת לממשלה הפלסטינית לשלוט בעזה; ומנגד - טענת חמאס שהרש"פ לא הסירה את הסנקציות מעזה למרות הסכם הפיוס.

 

עימות נוסף קיים בתוך תנועת פת"ח מול מוחמד דחלאן:  קיים קרע בין מחמוד עבאס למוחמד דחלאן על רקע סילוק דחלאן ומקורביו ממוסדות פת"ח. היחסים העכורים בין השנים גרמו לפיצול תנועת פת"ח לשני מחנות בייחוד בעזה, דבר שיכול להקטין את סיכויי הרש"פ לזכות בבחירות אם וכאשר יתקיימו.

 

תגובתו של עבאס להצהרת טראמפ היטיבה את דימויו הציבורי כמנהיג לאומי הדואג לכאורה לאינטרסים של העם הפלסטיני ואיננו בוגד במטרותיו. אפשר שרצונו לשוב ולזכות בהערכה ציבורית בקרב הציבור הפלסטיני, שאת חלקה הגדול איבד בשנים האחרונות,  הם שהובילוהו לנקוט את העמדה החריפה שנקט.