כללי

הפיוס הפלסטיני במבוי סתום

 

מאת כ. יעקב

לאחר תקופה של תחושת אופטימיות  בציבור הפלסטיני, ובייחוד בחוגים הפוליטיים, מתגלים לאחרונה בקיעים באווירה החיובית שלוותה את ראשית מהלכי הסכם הפיוס שנחתם ב-12 באוקטובר 2017 בקהיר, ומתרבים סימני השאלה בנוגע לסיכויי הצלחת הפלגים הפלסטיניים לגשר על הפערים ביניהם ולהגיע להסכמה.

 

המחלוקות הקיימות בין הפלגים הן לגבי עתיד הנשק שבידיהם; בנושא העברה לידי הרשות הפלסטינית את הסמכויות, כולל הסמכות הביטחונית, ואת ניהול המעברים, בייחוד מעבר רפיח; ולגבי עתידם של פקידי המגזר הממשלתי. בנוסף, ישנן מחלוקות סביב דרישת חמאס מהרש"פ, להסיר את העיצומים מעזה, לחדול ממעצר אנשיה בגדמ"ע ולהפסיק את התיאום הביטחוני עם ישראל.

 

שיאן של המחלוקות בין רש"פ לחמאס היה בכינוס הפלגים הפלסטיניים בקהיר ב-21 בנובמבר 2017, שם רק התערבות נציגי המודיעין המצרי הצילה את השיחות מכישלון. הרש"פ דרשה מחמאס לדון תחילה ב"תמכין", לאמור: לאפשר לממשלת הרש"פ בראשות ראמי חמדאללה להפעיל את סמכויותיה בעזה בכל התחומים, כולל בנושא הביטחוני. נציגי חמאס השיבו, כי כבר אפשרו הכול ודרשו להתמקד ברפורמות באש"פ ובקיום בחירות. בדיון על דרישת חמאס שהרש"פ תסיר את העיצומים מעזה, סירבו נציגי פת"ח להתייחס למילה "עיצומים" ודרשו להסירה. לבסוף, סוכם כי משלחת מצרית תעקוב אחר ביצוע העברת הסמכויות בפועל. את הניסיון של חבר הוועה"פ של אש"פ אחמד מג'דלאני, להעלות את נושא הנשק, דחו בתוקף נציגי הפלגים.[1]

 

ביטוי למשבר בין פת"ח לחמאס נתן הממונה על העניינים האזרחיים ברש"פ חוסיין אל-שיח', שאמר בראיון עמו: "עד כה חמאס לא אפשרה לממשלה לשלוט - לא מבחינה מנהלית, לא כספית ולא ביטחונית. שיעור הסמכויות שהועברו לרש"פ בעזה מגיע ל-5% בלבד."[2]

מאמר המערכת של יומון הרש"פ אל-חיאת אל-ג'דידה (ראה תרגומו בנספח) נתן ביטוי בולט למחלוקת עם החמאס וטען כי כל רצונה הוא להיחלץ מהמשבר שהיא נתונה בו ולא לאפשר שליטה אמתית של הרש"פ.[3]          

 

מנגד, סגן יו"ר המועצה המחוקקת מטעם חמאס אחמד בחר, הבהיר כי הממשלה תוכל להפעיל את סמכויותיה בעזה רק עם סיום המצור על עזה והפסקת התיאום הביטחוני של הרש"פ עם ישראל.[4] ברור כי תנאים אלה  מרחיקים עוד יותר את אפשרות הפיוס.

 

דוח זה יסקור את המחלוקות בין פת"ח לחמאס בנוגע ליישום הסכם הפיוס:

 

החתימה על הסכם הפיוס בקהיר[5]

 

סלע מחלוקת עיקרי: הנשק שבידי הפלגים הפלסטיניים, כולל גדודי עז אל-דין אל-קסאם

נושא הנשק מעיב על שיחות הפיוס מאז החתימה על ההסכם ב-12 באוקטובר ומעיד על הפער העצום בין שני הצדדים. גישת חמאס היא חד-משמעית: אין כל מקום לדון בנושא משום שהנשק הזה מכוון נגד ישראל. ביטוי לכך נתן מוסא אבו מרזוק, חבר הלשכה המדינית של חמאס, בדבריו לסוכנות הידיעות התורכית אנדול: "תנועת חמאס לא תסכים בשום אופן לדון בנושא הנשק של הזרוע הצבאית שלה במו"מ עם פת"ח. הנושא הזה לא עלה לדיון בעבר ולא יעלה לדיון בעתיד. נשק ההתנגדות נועד להגנה על העם הפלסטיני, ולא יעלה על הדעת שההתנגדות תשליך את נשקה כל עוד אדמתה כבושה והעם שלה נמצא בפזורה."[6]

 

 לגורמי הרש"פ ופת"ח עמדה מורכבת יותר. מחמוד עבאס הדגיש כל העת שחייב להיות שלטון אחד, חוק אחד ונשק אחד. בכירים אחרים דיברו בשני קולות - בעד ונגד פירוק חמאס מנשקה. כך למשל, השר לשעבר ובכיר בפת"ח אחמד ר'נים, הצהיר: "יש לראות בנשק ההתנגדות אחד ממשאבי העם הפלסטיני בעימות מול הכיבוש. הוא אינו מוגבל לפלג כזה או אחר, כולם שומרים בקנאות על הנשק הזה ולא יסכימו לפרקו או לוותר עליו."[7] ברוח דומה התבטא גם איש פת"ח בבית לחם, עוני אל-משני: "הנשק של הממשלה איננו נשק של שחרור, אלא נשק שנועד לשמור על ביטחון החברה ואין על כך ויכוח; ואילו הנשק של הפלגים אמור להיות נשק שחרור לאומי... מי שמוסר את הנשק ואחר כך מנהל מו"מ, מפר את הכלל הבסיסי ביותר בפוליטיקה לפיו מדברים על הנשק, אפילו השפעתו מועטה, רק בסוף המו"מ ולא בתחילתו."[8]

 

עם זאת, לאחרונה גבר קולם של אנשי פת"ח והרש"פ הדבקים בפירוק חמאס מנשקה. כך, בכיר פת"ח עזאם אל-אחמד, אמר בתום השיחות בין הפלגים, כי "הנשק הפלסטיני צריך להיות אחד ללא שום קשר לכל מיני מונחים כגון נשק ההתנגדות וכיו"ב".[9] הממונה על העניינים האזרחיים ברש"פ חוסין אל-שיח', אמר בריאיון: "לא יהיה דבר כזה נשק של פלגים... לא נאפשר שיהיה יותר מנשק אחד של השלטון."[10] עמדה דומה ביטא מאמר המערכת של יומון הרש"פ, אל-חיאת אל-ג'דידה.[11]

 

המחלוקת בנושא הסמכות הביטחונית והסמכויות האחרות

המתיחות בין פת"ח לחמאס קיבלה תאוצה כאשר התחדדה המחלוקת בין שתי התנועות גם לגבי הסמכות הביטחונית. ראש ממשלת הרש"פ ראמי חמדאללה, טען כי הרש"פ אינה יכולה להפעיל את סמכויותיה בלי לקבל את תיק הביטחון לידיה וכי "המעברים ברצועה לא יוכלו לפעול ללא הביטחון... הממשלה אינה יכולה להמשיך [לתפקד בעזה] בלי פתרונות ברורים לנושא הביטחוני."[12]

 

בתגובה, טענו בכירים בחמאס כי דברי חמדאללה בנושא הביטחון ואי ביטול הסנקציות של הרש"פ על עזה,  מעידים על חוסר רצון של הרש"פ להגיע לפיוס. לדברי משרד הפנים של חמאס בעזה, הצהרות בכירים ברש"פ על מעברי עזה מהוות "עקיפת המכניזם של יישום הסכם הפיוס."[13]

גורמי רש"פ ופת"ח התלוננו כי גם בכמה משרדים, חמאס סירבה למסור את הסמכויות. כך למשל, היו עיכובים בהעברת משרדי איכות הסביבה, בעוד המשרד לרישום מקרקעין לא הועבר כלל, בשל סירוב העומד בראשו לוותר על סמכויותיו בעזה.

 

יומון הרש"פ אל-חיאת אל-ג'דידה דיווח כי אנשי חמאס פגעו באתר הארכאולוגי תל אל-סכן, כשהרסו את הגדר שהוקמה להגנה עליו, עשו במקום עבודות חישוף, איימו על עובדי הארכאולוגיה (של הרש"פ) ומנעו כניסתם אליו. זאת למרות שהתביעה בעזה הוציאה צו להפסקת העבודות באתר לאחר מחאות על הפגיעה בו.[14]

 

העברת הסמכויות מחמאס לרש"פ נועדה להסתיים ב-1 בדצמבר, אך נוכח הקשיים לעמוד בכך החליטו פת"ח וחמאס בחסות מצרים לדחות זאת בעשרה ימים, והמועד החדש להשלמת הנושא נקבע ל- 10 בדצמבר.  

 

חמאס מתנגדת לפיטורי הפקידים שהיא מינתה מאז 2007

בהסכם הפיוס נקבע כי עד ה-1 בפברואר 2018, ממשלת ההסכמה הלאומית תקים ועדה משפטית מנהלית שתגבש פתרונות לבעיית פקידי המגזר הממשלתי בעזה. מדובר בתשלום המשכורות לפקידי הממשלה שחמאס מינתה במהלך העשור האחרון ובמקביל החזרת עובדי הרש"פ שעזבו את משרותיהם לאחר ההפיכה של חמאס בעזה. על רקע זה הביע רוחי מושתהא, בכיר בחמאס, את התנגדות תנועתו להחלפת הפקידים שמינתה בפקידי רש"פ והצהיר כי פקידי חמאס "לא יודחו ולא יפוטרו".[15] יצוין כי לרש"פ אין כיום יכולת לממן את שכרם של כ-40 אלף פקידים שמונו לאחר השתלטות חמאס על עזה.

 

המחלוקת בנושא המעברים 

מחלוקת קשה בין הרש"פ לחמאס התגלעה גם בעניין מעבר רפיח. אנשי פת"ח טענו כי המעבר יופעל לפי הסכם המעברים משנת 2005 שלפיו יהיו נוכחים במעבר משקיפים אירופיים. לדברי בכיר פת"ח עזאם אל-אחמד, הוסכם עם חמאס על פתיחת המעבר לפי הסכם המעברים 2005, אך זו חזרה בה מהסכמתה.[16] בכיר חמאס ח'ליל אל-חיה, אמר בתגובה: "דחינו בעבר את הסכם מעבר רפיח משנת 2005. כך סוכם עם הרש"פ לפני שנתיים בלבנון וזה מתועד בסיכומי פגישות של חמאס עם נציגי הרש"פ עזאם אל-אחמד, חוסין אל-שיח' ומאג'ד פרג'." [17] יצוין כי לפי שעה מעבר רפיח סגור אף שלפי הסכם הפיוס היה אמור להיפתח ב-15 בנובמבר.

 

העברת ניהול המעברים לידי הרש"פ עמדה להתפוצץ כיוון שנציגי הרש"פ עמדו על כך שאנשי חמאס, אזרחים ואנשי צבא, לא יישארו במעברים, בעוד לטענת חמאס הדבר מנוגד להסכם. לנוכח איומיו של מנהל המעברים ברש"פ נזמי מהנא לעזוב, שכנעו המתווכים המצרים את הממונה מטעם חמאס על המעברים בעזה ר'אזי חמד, להיענות לדרישת הרש"פ ולמסור את המעברים בכל מצב. בתגובה נטשו הביטחון של חמאס את מעבר רפיח ואת המחסומים בקרבת מעבר ארז ומעבר כרם שלום. והשאירו אותם בידי נציגי הרש"פ שהגיעו בכוח אדם מצומצם (70 איש בלבד לניהול שלושה מעברים). כתוצאה מכך שרר כאוס ביטחוני  במשך כמה שעות שבחלק מן המעברים תושבים ניצלוהו ובזזו ציוד וכלי רכב.[18]

 

בתגובה לאירועים הללו טען בכיר חמאס מוסא אבו מרזוק כלפי הרש"פ, שהיא אינה מעוניינת בשיתוף בין חמאס והרש"פ אלא בשליטה בלעדית שלה: "מסירת מעבר רפיח נעשתה באופן לא ראוי ולא כפי שסוכם. כל הסכם שלא יהיה בו צדק ולא יכבד את מה שסוכם לא יצלח."[19]

 

מעבר רפיח נעול[20]

 

השפעת מאבקים בין צירים וגושים בין-לאומיים על הפיוס וסיכוייו

סיכויי הצלחת הפיוס מושפעים גם מן המאבקים בין מדינות ערב וכן בין גושי מדינות או צירים בין-ערביים ובינלאומיים. הרש"פ נחשבת לישות המשתייכת לציר המתון בעולם הערבי קרי מצרים, סעודיה, ירדן והאמירויות בעוד שחמאס מצויה בשלב של חידוש הקשר עם ציר ההתנגדות, לאחר שבעבר נטתה אל הציר השיעי-עלווי עד שבאביב הערבי עלו יחסיה עימו על שרטון. בשלב מסוים התקרבה חמאס לתורכיה ולקטר וראתה בהן משענת עד שגם עמן היחסים התערערו. הלקח שהפיקו ראשי חמאס היה לא לבחור בציר מסוים כמשענת בלעדית אלא לשמור על מרחב תמרון. ואכן, כיום יחסיה של חמאס שאינה משתייכת לאף ציר, טובים הן עם איראן וחזבאללה והן עם מצרים. דווח על אפשרות לשיפור יחסיה גם עם סוריה, זאת בעוד עם סעודיה ומדינות המפרץ נותרו היחסים מתוחים.

חרף המחלוקות, הצהרות על מחויבות לפיוס      

חרף כל המחלוקות, המתיחויות וההאשמות ההדדיות בין פת"ח לחמאס, נציגי שתי התנועות מקפידים להצהיר  שאין דרך חזרה מהפיוס וזאת כדי שלא יואשמו בהכשלתו. בכיר פת"ח עזאם אל-אחמד אמר לאחר הדיאלוג בקהיר ב-21 בנובמבר, כי סוכם להסיר את כל המכשולים בדרך ליישום הפיוס עד להגעה לבחירות. "הפילוג הפלסטיני הוא יציר כפיהם של כמה גורמים בינלאומיים, אך מול רצוננו שום כוח בעולם לא יפלג את העם הפלסטיני."[21] ראש הלשכה המדינית של חמאס ברצועת עזה, יחיא סנואר, אמר: "הפילוג הוא אינטרס של הכיבוש ואסור לנו כפלסטינים ופטריוטים ואסלאמיים לאפשר את המשך המצב הזה."[22] 

 

נספח

במאמר המערכת של אל-חיאת אל-ג'דידה מ- 27.11.2017, נכתב:

"מה הקשר בין מתן אפשרות לממשלת הפיוס הלאומי להחיל סמכויותיה ולתפקד באופן מלא במחוזות הדרום, לבין נשק 'ההתנגדות' שדובר החמאס [סאמי] אבו זוהרי טוען בתקשורת, כי הוא נשק המיליציות של תנועתו בגדודי [עז אל-דין] אל-קסאם? וכיצד הופך מתן אפשרות כזו ל'ניסיון להכפיף' [לממשלת הפיוס] את נשק ההתנגדות אם הוא אכן קיים? שהרי [קבלת הסמכויות] נועדה רק לבסס את הביטחון ואת הסדר במחוזות הדרום ולאפשר לממשלה להמשיך את פעילותה כפי שהיא עושה במחוזות הצפון. כמו כן, כאמור, הנשק של [גדודי עז אל-דין] אל-קסאם אינו הנשק של ההתנגדות, אלא הוא נשק של פלג מסוים. נשק זה במידת מה, הוא ביטוי של אבדן שליטה ביטחוני, מה גם שנשק זה יצא נגד השלטון הלגיטימי בעזה [בהפיכה נגד הרש"פ ביוני 2007 שבה השתלטה חמאס על רצועת עזה] והרג אנשי [רש"פ] יותר מאשר פגע בחיילי הכיבוש הישראלי!!!.. 

 

אבו זוהרי יודע שאין קשר בין הדברים, אך הוא נאחז בסיסמאות השחוקות של תנועתו, כדי להתחמק ממועד פירעון ההתחייבויות [להגיע] לפיוס וכדי לעקוף את ההסכם עליו. בכך חושף אבו זוהרי, כי יחסה של תנועתו עד כה להסכם הפיוס [אינה אלא] העמדת פנים לצרכים תקשורתיים, ובכך הוא מוכיח, מבלי לדעת ומבלי לרצות כמובן, את אמיתותם ונכונותם של הדברים שאמרו סגן ראש תנועת הפת"ח מחמוד אל-עאלול ואחר כך חבר הוועדה המרכזית של הפת"ח חוסיין אל-שיח', לפיהם מתן האפשרות לממשלה [להחיל את סמכויותיה ברצועת עזה] עדיין סמלי ולא מהותי, והיקפו אינו עולה על 5%.

 

עאלול ואל-שיח' לא דיברו על 'נשק ההתנגדות', אלא על חיזוק הממשלה ועל נושא הביטחון, אשר לא הושגה בו עד כה ולו התקדמות מינימלית... חיזוק הממשלה ע"פ הסכם הפיוס פירושו, בפשטות, שהממשלה תקבל את כל משרדיה, מוסדותיה ומחלקותיה במחוזות הדרום, כדי לבסס בהם סמכות שלטונית אחת וחוק אחד - חוק שישמור על הביטחון והיציבות ולא יאפשר בסופו של דבר לנשק המיליציות להפר שום החלטה של החוק האחד. החוק האחד אינו יכול להתקיים לצד נשק של מיליציות ובשום פנים ואופן אינו עולה בקנה אחד עמו.

 

אולם, נראה שכל מה שתנועת חמאס רוצה הוא שממשלת הפיוס תחלצה ממשברה הכספי והחברתי ובמקרה הטוב שתנהל את העניינים המוניציפליים - לא פחות ולא יותר!! אדרבה, נראה בבירור שחמאס אינה מעוניינת כלל לעזוב את השלטון, כפי שאמר אסמאעיל הניה לפני שלוש שנים: 'יצאנו  מהממשלה ולא יצאנו מהשלטון'. זה המצב [גם] כעת, נוכח מדיניות [החמאס] אשר הפכה את עניין חיזוק הממשלה לדבר סמלי ולא מהותי כלל. 

 

יש דוגמאות רבות המוכיחות מציאות זו, וייתכן שאחת מהן כעת, היא הצהרותיו של אבו זוהרי המוליכות שולל וסותרות את המציאות, ואף נאמרות בשפה נתעבת של פילוג, האשמה ומתח.

אולם הפיוס הלאומי הוא באחריותו של הדרג הלאומי, אשר לא יחזור בו מביצועו כנדרש, שכן הוא אמור לסלק את הסבל מעל שכמם של בני עמנו במחוזות הדרום, כדי שיחזירו לעצמם את הבריאות והכבוד לחיי היומיום שלהם. הפיוס הלאומי לא נועד להשתלטות ולא לפילוג עדתי אלא להבטחת העתיד הלאומי, באמצעות בניית האחדות הלאומית מחדש על יסודות חזקים ביותר. זאת, כדי שנמשיך את הדרך לחירות, עד למימוש כל היעדים הצודקים של עמנו ועד להחזרת כל זכויותיו באמצעות מיגור הכיבוש, מימוש עצמאות במדינת פלסטין שבירתה ירושלים המזרחית ובאמצעות פתרון קבע צודק לסוגיית הפליטים.

 

אין דרך חזרה מהפיוס ולא יהיה מיקוח על מטרותיו הנעלות. המילה האחרונה נתונה בידי נותנת החסות [לפיוס], האחות מצרים."[23]