המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
כותב אלג'יראי במאמר אנטישמי: "המחלוקת שלנו עם היהודים היא מחלוקת דתית"
18/10/2017


כותב אלג'יראי במאמר אנטישמי: "המחלוקת שלנו עם היהודים היא מחלוקת דתית"  


הכותב האלג'יראי סולטאן ברכאני, פרסם ב-10.8.2017 מאמר ביומון האלג'יראי אל-שורוק בו טען כי המחלוקת עם היהודים היא דתית ואינה פוליטית. ברכאני כתב במאמרו כי עוד מימי הנביא מוחמד ועד היום זממו היהודים לפגוע במוסלמים וכי הם אחראים למרבית מהאסונות הפוגעים באומה המוסלמית. לדבריו, היהודים שולטים בעולם התקשורת, הקולנוע האופנה והאומנות ובכך למעשה שולטים בשכלם ובתחומי העניין של המוסלמים, וגורמים לרפיון ותבוסה באומה המוסלמית וכן לפגיעה במוסר, בצניעות של המוסלמים. הכותב קרא למוסלמים לעשות חשבון נפש ולחזור לדת האסלאם על מנת למנוע השתלטות מוחלטת של היהודים וסוכניהם החילוניים על האומה הערבית והאסלאמית בטרם יהיה מאוחר מידי.  

 

סולטאן ברכאני[1]


 

להלן תרגום חלקים נרחבים מהמאמר:[2]

 

"כולנו יודעים שהיהודים שנאו את הנביא מוחמד ונלחמו בדעוה שלו [קריאתו להצטרף לאסלאם]. אנחנו גם יודעים שהם חרשו מזימות נגד האומה [המוסלמית] אחרי תקופת הנביא: שהח'ליפים ישרי הדרך[3] נהרגו כתוצאה מחרחור הריב ולשון הרע שלהם, ושהמחלוקת בין חלק מאנשי הצחאבה [חברי הנביא מוחמד] פרצה בעקבות תחבולה והונאה שלהם. ידוע לנו גם  כי היהודים המשיכו לחרוש מזימות נגד הח'ליפות האסלאמית עד שהצליחו להפילה בסוף הרבע הראשון של המאה ה-20[4]; ושהם ניצלו את חולשת האומה [המוסלמית], כבשו את הארץ המבורכת והפכוה מרכז למזימותיהם נגד אומת האסלאם. אך האם זה כל מה שעשו ועושים היהודים נגדנו ונגד אומתנו?   

 

כיום, רבים ביננו סוברים שהמחלוקת שלנו עם היהודים היא רק בגלל שכבשו את אדמת פלסטין, אך האמת היא שהמחלוקת שלנו עמם היא מחלוקת דתית, משום שהם שנאו את נביאנו וקשרו - ועודם קושרים - קשר נגד דתנו ואומתנו. הם גם עמדו מאחורי רוב הפורענויות שפקדו את האומה [המוסלמית] עד להפלת הח'ליפות וכיבוש פלסטין, והם ממשיכים לעמוד מאחורי מרבית האסונות אשר פוגעים באומה זו. הם אלה שפעלו למען חלוקת האומה [המוסלמית] למדינות קטנות ומינו בראשן מנהיגים בעלי שאיפות נמוכות, סיבכום בפרשות שחיתות ובעבירות מוסר, כדי [שיוכלו] ללחוץ עליהם ולבצע את תוכניותיהם במדינות המוסלמים.

 

היהודים הם אלה שעומדים מאחורי התקשורת, אשר אומת האסלאם סובלת ממנה כיום; תקשורת המפיצה זימה ודברים מפוקפקים מבחינה הלכתית, נוטעת רפיון בליבות המוסלמים, והופכת את האוכל, השתייה, הביגוד, מוצרי הקוסמטיקה וכלי הרכב לשיא שאיפותיהם; תקשורת ... [אשר] מפחידה את המוסלמים מפני כוחם, ציודם ותחמושתם של האויבים, וזורעת בליבותיהם פחדנות וריקנות. זו תקשורת הנלחמת במידות הטובות ובמעלות המוסר ומפיצה תועבה ומוסר מגונה; תקשורת אשר הורסת את מוסד המשפחה, מעודדת את הנשים להקניט את בעליהן ולהתנגד להם, ואת הבנות למרוד בסמכות אבותיהן.

 

מצער מאוד שהיהודים שבעי רצון לא רק מכיבוש פלסטין האהובה, אלא גם משליטה על ליבנו, על שכלנו ועל תחומי התעניינותנו באמצעות התקשורת אשר הצליחו להשתלט עליה, לרכב על גבה ולאחוז במושכותיה. היהודים כיום הם בעלי שליטה ישירה בחברות המפיקות ויוצרות סרטים באמריקה ומפיצות אותם לעולם, כגון 'פוקס', 'גולדין ומטרו', 'וורנר' ו'פאראמאונט'. חשובה מכך היא שליטתם על 'הוליווד', אשר את תוצריה הקולנועיים מעריצים צעירים מוסלמים רבים. יש אומרים: מה לנו ולהוליווד, 'פוקס', 'גולדין' ודומיהם? הבעיה היא שהתקשורת הערבית הנגררת שלנו נשלטת בידי חילונים ומיליארדרים, ניזונה ממה שמפרסמות החברות הללו או מחקה אותן, מבלי להתחשב בדת האומה [המוסלמית] ולא במאפייניה הייחודיים. אם היהודים שולטים בחברות הפקת הסרטים הגדולות בעולם במישרין, הרי שהם שולטים בעקיפין בערוצים ערביים רבים, הידועים בהפצת רפיסות ופריצות, כגון ערוצי MBC ורוטנה [שבבעלות סעודית], אשר בעליהם הם אנשים שקשרו קשרי אהבה ליהודים ועשו זאת במקצועיות רבה.

   

כפי שהיהודים שולטים בהפקת הסרטים, הם שולטים גם באמצעי התקשורת המספקים חדשות ומידע. העיתונים וערוצי [החדשות] הגדולים ביותר, אשר משפיעים על דעת הקהל האמריקאית ועל החלטותיהם של בכירים ופוליטיקאים [בארה"ב], הם ערוצים יהודיים והתקשורת הערבית ניזונה מהם. כך למשל, ערוץ 'אל-ערביה' [הסעודי] הידוע במגמותיו החילוניות, שואב את ידיעותיו ואת החומר החדשותי שלו מן הערוצים האמריקאים ועורך את תוכניותיו במתכונת השידורים של מקביליו NBC, CBC ו-ABC.

 

היהודים וידידיהם מקרב החילוניים [הערבים] שבעי רצון גם בראותם את ההתפשטות הגוברת של הלבוש הבלתי צנוע בארצות המוסלמים, כאשר הבגדים אותם מעצבים בתי האופנה היהודיים החלו להיכנס אל חנויות המוסלמים. קידום [לבוש זה] נעשה באמצעות הצגתו כאופנה העכשווית וכהתגלמות התרבותיות, הקדמה והטעם המשובח, ו[הבגדים הללו] אוזלים מן החנויות בזמן שיא. היהודים זממו להוציא את נשות המוסלמים ובנותיהם [מבתיהן] כשהן ערומות ו[לשם כך] כרתו ברית עם השטן. הם אכן קיבלו את מה שרצו ורבות מן הנשים והצעירות [המוסלמיות] החלו להתלבש כמו הנשים והצעירות בערים האירופאיות.

 

היהודים מרוצים גם משליטתם באומנות, שאותה הפכו לאמצעי להפצת תועבה וניוון מוסרי. הם פיארו את הזמרים המטורפים, הפנו אליהם את הזרקורים, הוציאו [עליהם] כספים ועודדו את חברות ההפקה להפיץ את שיריהם המופקרים כדי שיגיעו לכל הבתים. הם עודדו גורמים בכירים לכבד את הזמרים הללו ולקדמם, ולהציגם כאילו היו חלוצי האומנות וסמליה ...

 

היהודים זממו והשיגו את מטרתם בהכנסת שירה נחותה לבתים. האם איננו שומעים היום שירי אהבה, תשוקה, תאווה וערגה הבוקעים בקול רם בבתים ובחגיגות נישואין? המילה "אהבה" - שבעבר אדם התבייש להגותה בפני הוריו ואֶחיו - הפכה בעקבות השירים הנחותים אשר מדברים על אהבה ועל יחסים אסורים למקובלים בבתים ובחגיגות הנישואין.

 

היהודים מעולם לא היו צריכים להופיע בעצמם באמצעי התקשורת תחת שמותיהם האמיתיים ולא היה צורך שאנשי הדת שלהם יופיעו בפומבי כדי להשחית את דתנו ועולמנו, שכן הם עושים את כל זה באמצעות סוכנים ומשתפי פעולה מטעמם בארצות המוסלמים: באמצעות החילוניים אשר מבצעים את תוכניות היהודים ומיישמים על האומה [המוסלמית] את הפרוטוקולים של התלמוד,[5] מפיצים רפיסות וניוון מוסרי ומעוררים סלידה [בלב האנשים] מן הטוהר והתמימות. הם מכשירים רומנים ירודים וספרות נחותה במקום כל ידע מועיל  ומנחים את התקשורת לקדש את האידיאולוגיה החילונית, אשר גרמה למוסלמים להגביל את הדת למסגדים ולפינות הבתים בלבד, הרחק מן המציאות [היומיומית שלהם].

 

הגיע הזמן שנתעורר, נבין, נחזור למוטב ונערוך חשבון נפש. השלמה מצדנו עם תבוסה במלחמתנו נגד היהודים, והסכמה שלנו לשמש כבובות בידיהם היא בבחינת תבוסה שמצמיחה תבוסה. הם מכוונים את המחשבה שלנו ואת תחומי ההתעניינות שלנו, קובעים את סדרי העדיפויות שלנו ושולטים במה שאנחנו לובשים ומה שאנחנו אומרים. יש לשוב במהירות אל דתנו לפני שנגיע לשלב שבו יהיה מאוחר מידי להתחרט על כך, כאשר היהודים והחילונים ינשלו אותנו [לחלוטין] ..."



[1] אל-שורוק (אלג'יריה), 10.8.2017

[2] אל-שורוק (אלג'יריה), 10.8.2017

[3] ארבעת הח'ליפים הראשונים של האסלאם לאחר מות הנביא מוחמד: אבו בכר, עמר אבן אל-ח'טאב, עת'מאן אבן עפאן ועלי אבן אבי טאלב.

[4] ככל הנראה, הכוונה לתבוסת האימפריה העות'מאנית במלחמת העולם הראשונה או לביטול מוסד הח'ליפות על ידי הרפובליקה התורכית.

[5] ככל הנראה, הכוונה ל"פרוטוקולים של זקני ציון".