המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
איש דת סודאני מגן על קריאתו של שר ההשקעות לקיים נורמליזציה עם ישראל
27/9/2017


איש דת סודאני מגן על קריאתו של שר ההשקעות לקיים נורמליזציה עם ישראל

 

בשבועות האחרונים מתנהל בסודאן ויכוח חריף בין התומכים בנורמליזציה עם ישראל לבין המתנגדים לה. את הדיון הצית

שר ההשקעות וסגן ראש הממשלה הסודאני, מובארכ פאדל אל-מהדי, שאמר ב-21.8.17 בראיון לערוץ אל-סודאניה 24  כי אינו רואה מניעה לנורמליזציה עם ישראל, שכן הדבר הזה עשוי להועיל לסודאן.

 

השר אל-מהדי אמר: "זה לא סיפור גדול. הפלסטינים עצמם נרמלו את היחסים עם ישראל." עוד אמר כי אפילו  תנועת חמאס מדברת עם ישראל. לדבריו, הזמנים השתנו וכיום למדינות ולגורמים רבים אחרים יש קשרים עם ישראל. כחיזוק לדבריו, הצביע אל-מהדי על התועלת שיוכלו הערבים להפיק מהטכנולוגיה הישראלית ושיבח את אופי השלטון הדמוקרטי בישראל.[1]

 


דבריו של אל-מהדי נתקלו בביקורת קשה מצד הממסד הפוליטי והדתי בסודאן, ואף בקריאות לפטרו.[2] שר החוץ הסודאני, אבראהים אל-ר'נדור, אמר כי טרם הקמת מדינה פלסטינית, לא יהיה שינוי בעמדת ממשלת סודאן ביחס לישראל וביקש משרי ממשלתו לעשות הפרדה בין דעותיהם האישיות לבין המשרה אותה הם נושאים כדי שלא תיחשבנה כעמדה רשמית של הממשלה.[3] ראש מועצת חכמי ההלכה בסודאן, מוחמד עות'מאן צאלח, אמר כי קריאתו של אל-מהדי מנוגדת לעקרונות האומה האסלאמית ולשלושת הלאווים של ועידת ח'רטום 1967 שהם 'לא למו"מ, לא לשלום, ולא להכרה בישראל'. לדבריו, המניעים להתנגדות להכרה בישראל עדיין קיימים וכי יש פסוקים קוראניים שמונעים מהמוסלמים ליצור קשרים עם מי שנלחמו בהם ובראשם היהודים.[4]

 

כמו כן, חבר המועצה השיח' מוחמד חסן טנון, האמאם והדרשן של מסגד אל-נור בח'רטום בירת סודאן, תקף בדרשה שנשא ב-25.8.17 את קריאתו של אל-מהדי לנורמליזציה עם ישראל וטען כי היהודים הם "ראש הנחש" וכי כל הטרגדיות בעולם נגרמו בשל "מזימותיהם".


דרשתו של השיח' טנון

להגנתו של אל-מהדי יצא איש הדת והאופוזיציונר הסודאני יוסף אל-כודה, הידוע בעמדותיו התומכות בנורמליזציה עם ישראל. אל כודה, בעבר חבר במועצת חכמי ההלכה המוסלמים בסודאן וכיום ראש מפלגת אל-וסט האסלאמית, פרסם מאמר תגובה לדרשתו של השיח' טנון, ביומון הסודאני העצמאי "אח'ר לחט'ה". במאמרו טען אל-כודה כי החרם על ישראל מזיק למדינות המחרימות אותה בעוד מדינות שמנרמלות יחסיהן עימה, יוצאות נשכרות מכך ואף מועילות יותר לסוגיה הפלסטינית.

 

יצוין כי בפברואר 2017  השתתף  אל-כודה בכנס בנושא "עיונים בהתעוררות [הדתית] ובדיאלוג" שנערך בבירת סודאן, בה נשא הרצאה על סוגית "הקשר עם ישראל - הממד הדתי". בהרצאתו טען אל-כודה כי לא יזיק לסודאן להכריז על שביתת נשק עם ישראל ולכונן עמה קשרים דיפלומטים. הוא טען כי אין שום איסור הלכתי המונע מסודאן לעשות זאת וכראיה הביא את הסכם חודיביה אותו עשה הנביא מוחמד עם הכופרים. לדבריו, סודאן מקיימת קשרים עם מדינות אחרות שכובשות את אדמת סודאן, זאת מבלי לנקוב בשמן של המדינות.[5]


יוסף אל-כודה[6]



להלן תרגום קטעים ממאמרו של כודה, ביומון הסודאני העצמאי "אח'ר לחט'ה":

 

"דרשן יום השישי שלנו, [השיח' מוחמד חסן טנון,] החל את דבריו בכך שמי שדוגל בנורמליזציה עם ישראל, איננו מכיר את הקוראן ולא את דת [האסלאם] ... זאת, משום שישראל היא אויבנו והיא כובשת את ירושלים. אולם, האימאם המהולל שלנו לא דיבר אתנו על האמנות וההסכמים, שעשה הנביא מוחמד בתקופתו עם מי שהם אויבינו הגדולים יותר מהיהודים – הפוליתאיסטים. [בקוראן נאמר]: 'מצוא תמצא כי איבת היהודים והפוליתאיסטים כלפי המאמינים גדולה מכל'[7].

 

ידוע כי ישנה הסכמה שהיהודים קרובים אלינו יותר מאשר הפוליתאיסטים, בהיותם בעלי ספר. הנביא חתם על ההסכמים הללו עם הפוליתאיסטים בשעה שכבשו את הכעבה – דבר המוכר כהסכם חודייביה. היות הכעבה בידי הפוליתאיסטים, לא מנעה ממנו לחתום עמם על הסכם הפיוס הגדול הזה. לא רק שהכעבה הייתה בידיהם, אלא שהם גם מנעו מהנביא ומתומכיו לעבוד בה את אללה בעומרה, או ב[זמנים] אחרים.[8] הלכה למעשה, גם אחרי החתימה על הסכם חודייביה, נמנעה מהנביא מוחמד הכניסה למכה, לקיום מצוות העומרה במהלך שנת ההסכם [הראשונה], והוא קיבל זאת. אדרבא, הדבר נכלל בסעיפי ההסכם שקבעו כי [הנביא] ישוב בשנה הבאה לעומרה... הנביא קיבל זאת כי ראה בשקט וביציבות שיעניק לו ההסכם הזדמנות לבצע דעווה [הטפה]... למעשה, ההסכם הזה כונה 'ניצחון' לאחר שהמוסלמים חשו בתועלתו, שכן היקפי הפצת האסלאם [הדעווה] התרחבו עשרת מונים מכפי שהיו בימים שלפני ההסכם, ימי החרם.

 

המוסלמים ניסו אפוא את נשק החרם... עוד [הרבה] לפני הקמת מדינת ישראל. הערבים נוהגים להחרים את היהודים עד היום... אולם, נותרת השאלה – מה השגנו בכך? האם החרם הוא רק לשם חרם, או שמא נועד למטרה ספציפית והיא ללחוץ על ישראל להיענות [לדרישותיהם]? דבר מכך לא הושג, ויתרה מכך, נראה כי ישראל הצליחה למשוך לצידה מספר רב של מדינות אסלאמיות וערביות שמקיימות קשרים עימה. זאת בעוד שלמדינות שמתמידות בעמדת החרם, נגרם נזק עצום בשל כך. כמו כן, נראה כי המדינות שנרמלו את יחסיהן עם ישראל, כמו תורכיה בפרט, הן אלו שמועילות לפלסטינים כעת יותר מכל קבוצת מדינות החרם. זה מוכיח כי קשר עם ישראל או נורמליזציה ביחסים [עימה], לא מובילים בהכרח למה שחוששים ממנו אנשי החרם.

 

לכן, עלינו לעשות חשבון נפש ולהעריך [מחדש] את כל שנות החרם שחלפו, בהנחה שהחרם איננו המטרה עצמה, ואינו עניין דתי שמחייב בחינה ולמידה... הנביא לא נקט רק [גישה של] לחימה או של חרם, אלא הוא נקט כמה דרכים ואמצעים: פעם לחם ופעם התפייס, או כרת שביתת נשק, ופעמים רבות התפייס או ויתר בהתאם לאינטרס המתבקש מהמצב. לכן, אין מנוס ממעבר ממשבצת החרם הבלתי מועיל אל ניסיון לפנות לעבר כינון יחסים עם ישראל...

 

אינני קורא להתנערות מתמיכה בסוגיה הפלסטינית, אדרבה, אני [מזדהה] עם כל סוגיה של שחרור בעולם, קל וחומר עם הסוגיה הפלסטינית..."[9]



[1] יצוין כי תנועת חמאס פרסמה תגובה בה גינתה את דבריו של אל-מהדי וטענה כי הם נובעים מבורות לגבי הסוגיה הפלסטינית. על כך ראו http://hamas.ps, 23.8.2017

[2] אל-קדס אל-ערבי (לונדון), 28.8.2017

[7] סורה מספר 5, פסוק 82

[8] הכוונה לביקור בכעבה במכה וקיום טקסי העלייה לרגל שלא במועד החג'

[9] אח'ר לחט'ה (סודאן), 5.9.2017