כותבים ערבים מגנים את הפיגוע במתחם הר הבית: על הפלסטינים לזנוח את דרך האלימות
בתגובה לפיגוע במסגד אל-אקצא (14.7.17) פרסמו כמה כותבים ערבים בתקשורת הערבית מאמרים בהם יצאו נגד הפיגוע וקראו לפלסטינים לזנוח את דרך האלימות והפנטיות הדתית ולהמירה בחינוך ובהשקעה במדע וטכנולוגיה "כדי להצמיח דור משכיל שאינו אחוז טרוף דתי", שהוביל עד כה את האומה האסלאמית רק לאבדון. הכותב עיראקי עומר אל-ח'טיב קרא לפלסטינים לחדול מדרך האלימות שגובה מהם קורבנות רבים לשווא, להתלכד סביב אש"פ ולנהוג בדרכי שלום, כי כך יוכלו, לדבריו, להשיג את מה שלא השיגו באמצעות הנשק. הכותב הסעודי מוג'אהד עבד אל-מותעאלי, טען כי "סולידריות עם מחנות הפליטים בפזורה קודמת לסולידריות עם אל-אקצא" משום שהאדם חשוב מן האבן, והדגיש כי השקעה בחינוך הילדים לנאורות תקרב את הפלסטינים ליעדיהם. עורך הדין הערבי ישראל ג'ואד בולוס, הזהיר מפני תופעת הנכונות הגוברת בקרב צעירים ערבים ישראלים למות ולהרוג אחרים בשם הדת וסמליה הקדושים, ובראשם מסגד אל-אקצא, וקרא למנהיגי ערביי ישראל שלא להסתפק בהאשמת הכיבוש לבדו כמניע לביצוע הפיגוע, אלא להיאבק בגורמים המשפיעים על הצעירים בכיוון זה, ובהם "דרשות פנטיות מורעלות."
להלן תרגום קטעים משלושה מאמרים אלו:
כותב עיראקי: כשמצב הנביא מוחמד דמה למצב הפלסטיני היום, הוא הורה לנקוט איפוק
עומר אל-ח'טיב - כותב באתר הערבי הליברלי elaph.com, יליד בגדאד שהיגר למערב אירופה ומרצה בנושא המזה"ת, קרא לפלסטינים לנהוג באיפוק, לזנוח את האלימות ואת הפנטיות הדתית ולהשקיע בחינוך כדי להצמיח דור משכיל ואוהב חיים. לדבריו, כך ישוכנעו מדינות העולם לתמוך בפלסטינים בחתירתם ליעדיהם.
עומר אל-ח'טיב[1]
אל-ח'טיב כתב: "לפני ימים אחדים התגלעו משבר ואלימות באדמה הקדושה במתחם מסגד אל-אקצא המכובד... אם האסלאמיים והג'יהאדיים - כפי שהם מכנים את עצמם - סבורים שהאומה הערבית חושבת עדיין במנטליות של שנות השישים והשבעים, הרי שהם משלים עצמם. כיום אנו משכילים יותר ומבינים יותר את המצב, לאחר שרכשנו ידע שהוא הבסיס לכל ניצחון. בנוסף, כלי התקשורת והאתרים האלקטרוניים כיום מקשים הן על הצד הישראלי והן על הצד הפלסטיני להסתיר את פרטי האירועים...
ראשית כל, נשאלת השאלה... מי הכניס שלושה אנשים חמושים אל תוך מסגד אל-אקצא וממתי משמשים מקומות קדושים ומסגדים זירה לפעולות רצח? רק גורם אחד מבצע פעולות מעין אלו והוא הח'וארג'[2] הטרוריסטים, תהא אשר תהא דתם, שכן בכל דת יש ח'וארג' ויש טרוריסטים. הדבר השני והחשוב יותר, הוא דעתם של חכמי ההלכה ומקבלי ההחלטות. כיום בעלי המצנפות [קרי חכמי הדת] אינם עוד מקבלי ההחלטות הבלעדיים, שכן כל משכיל שלמד מדעים שונים יכול להביע דעתו בַּנושאים השונים, לרבות [בנושאים] הדתיים - שמעתי זאת ביום מן הימים מפי המופתי של סעודיה וגם ל[מוסד] אל-אזהר יש אותה דעה בהקשר זה.
אם כך, גם למשכילי האומה יש דעה בסוגיה זו והיא חשובה, משום שלמדנו את הקוראן את סונה ואת [ספרי הפרשנות] שלהם, וכן שקדנו על ספרי הביוגרפיה וההיסטוריה והעמקנו חקור בהם, ולבסוף [שקדנו גם על] ספרי המדע החדש בתחומי מדעי המדינה, הכלכלה וההנדסה. כך הפכו רבים מאבותינו... לאנשי הרוח של המדינה העבאסית בתקופת הארון אל-רשיד[3], שהיה מנהיג יחיד במינו שהביא את בגדאד למקום ששום בירה בהיסטוריה המודרנית והעתיקה לא הגיעה אליו מבחינת הקִדמה המדעית והצבאית, כך שבגדאד של אז הייתה כמו וושינגטון של היום.
אפשר לומר שהמצב הפלסטיני דומה למצבו של הנביא מוחמד בתחילת שליחותו, קרי בשלב של מכה, שבו למרות כל הנזקים שנגרמו לנביא ולחסידיו, הוא ציווה דבר אחד בלבד והוא לנהוג באיפוק. אלא שאם תקרא היום לנהוג באיפוק, יתנפלו עליך המטורפים מכל עבר ויאשימו אותך בפחדנות ובהכנעה, וחי נפשי, ההאשמה בהכנעה הפכה בעיני למכובדת פי אלף מאשר להשליך את האומה אל האבדון, כפי שעשו סדאם [חוסיין] לעיראק ו[מועמר] קד'אפי ללוב, וכפי שעושה כעת המשטר האיראני לעמו...
לעצם העניין, אני שואל את הפלסטינים בכנות: מה רצונכם? מה אתם שואפים להשיג, והאם היעדים הללו הם ברי השגה? מהו היקף הקורבנות שהעם הפלסטיני מסוגל להקריב? האם הוא [אכן] יגיע ליעדו אם יגיש את [מכסת] הקורבנות הללו, או שמא אין זו אלא פעולת התאבדות קולקטיבית בלתי מוצדקת לחלוטין? על הצד הפלסטיני להשיב על כל השאלות הללו, כדי שהעם הפלסטיני לא ימצא עצמו ביום מן הימים משולל רצון [חופשי] וכבוש בידי כיבוש מתועב אף יותר מהכיבוש הישראלי, דוגמת הכיבוש של חמאס ברצועת עזה. הסבל של העם [הפלסטיני] אינו מעניין את החמאס ואת תומכיו, משום שמה שמעניין את האחים המוסלמים הוא להגיע לשלטון, ואחר כך לא מעניין אותם מה קורה לעם, בדיוק כפי שקרה לעם האיראני שהאסלאמיים השתלטו עליו והפכו את חייו לגיהינום.
לסיום, אני קורא לעם הפלסטיני להתלכד סביב הנהגת אש"פ ולנסות לפעול למען הצגת דרישות שיהיו סבירות הן בעיני הצד הישראלי והן בעיני העם הפלסטיני. בה בעת, על אש"פ להפוך מארגון לוחם לחזית פוליטית נבונה שמסוגלת להשקיע בעם הפלסטיני בתחומי המדע הטכנולוגיה והתרבות, כדי להצמיח דור משכיל שאינו אחוז טרוף דתי ו[לא] נוטר איבה לכל דבר בעולם הזה, [דור] אוהב חיים, היודע כיצד לחיות בכבוד ובאמונה מתונה. או אז יגלו [הפלסטינים] שכל מדינות העולם ניצבות לצדם למען השגת דרישותיהם הלגיטימיות. גם אנחנו נעמוד לצד עם כזה ונתמוך בו, אך לעולם לא נתמוך במי שאינם נשמעים לקול התבונה וההיגיון, נוקטים אלימות, הורגים נשים זקנים וטף, תהא אשר תהא דתם או אזרחותם. זאת, קודם כל משום שהדת שלנו מתנגדת לכך וכן משום שהשתנו הזמנים, חלף זמנה של הברבריות והגיע זמן החמלה וזכויות האדם. לפיכך, שומה עליכם הפלסטינים לנהוג בדרכי שלום, שכן באמצעותם תוכלו להשיג מה שהנשק אינו יכול להשיג." [4]
כותב סעודי: הדרך לירושלים אינה עוברת דרך ג'יהאד ומיליטריזציה של הילדים הפלסטינים
הכותב הסעודי מוג'אהד עבד אל-מותעאלי קרא לפלסטינים לשים את יהבם על חינוך הילדים, כדרך לסייע לעצמם במאבקם למימוש יעדיהם.
מוג'אהד עבד אל-מותעאלי[5]
כך כתב מותעאלי: "מבחינתי, סולידריות עם מחנות הפליטים בפזורה קודמת לסולידריות עם אל-אקצא, שכן בעיניי אדם חשוב יותר מאבן. כך אני מבין את החיים, וכך גם נחזיר לעצמנו את אל-אקצא באמצעות האדם ולא להיפך...
לאנשים השפויים נמאס כבר להסביר לאנשים הפשוטים כי הדרך לירושלים אינה עוברת דרך הג'יהאד נגד הסובייטים בקאבול [שבאפגניסטן] או דרך הפלישה לכווית, או דרך הרס בגדאד, או דרך כיבוש ביירות בנשק מפלגתי, או דרך מרד נגד דמשק באמצעות חיות הטרף של דאעש, או דרך ההונאה של קטר, או דרך התבונה המעוּשה של איסטנבול, או דרך ההלקאה העצמית [של השיעים] באיראן בחרבות ובשלשלאות עד זוב דם[6].
הדרך לירושלים מתחילה מניעור העפר מעל רגליהם של ילדי מחנות הפליטים [הפלסטינים] בפזורה, כדי שיזכו לחינוך טוב יותר ולאחר מכן ייצאו במשלחות לימודיות לאוניברסיטאות הטובות ביותר בעולם ואחר כך הניחו לחלוצי הידע הללו לבדם להילחם למען הסוגיה [הפלסטינית] ותראו את ההבדל בין הפיכת הילדים לנאורים לבין מיליטריזציה שלהם."[7]
עו"ד ערבי ישראלי: להיאבק בנכונותם של צעירים ערבים ישראלים לבצע פיגועים בישראל
ב-29.7.17 פרסם עו"ד ג'ואד בולוס, ערבי ישראלי המשמש כיועץ משפטי של מועדון האסיר הפלסטיני, מאמר שבו התייחס גם הוא לפיגוע שביצעו שלושה תושבי אום אל-פחם בהר הבית. הוא טען כי למנהיגי החברה הערבית ישראלית נוח אמנם להצדיק את הפיגועים במעשי הכיבוש, בעוני ובאבטלה, אלא שאין ספק שאין אלו הסיבות היחידות לכך ולכן שומה עליהם להיאבק בתופעה זו כדי להגן על שלום החברה הערבית-ישראלית ועל חיי צעיריה.
ג'ואד בולוס[8]
בולוס כתב: "כל מי שנקט עמדה לגבי האירוע הזה [הפיגוע שביצעו שלושה תושבי אום אל-פחם בהר הבית], קשר אותו ישירות לפשע הכיבוש הישראלי בהיותו הסיבה שמניעה את הצעירים הללו לבצע את אשר עשו. ההסתפקות בטיעון זה בהקשר זה מדאיגה, והקישור האוטומטי והדמגוגי [של העניין לכיבוש] - גם אם במהותו או באחד מהיבטיו הוא נכון - משקף מידה של הצגה שטחית שאינה מניחה את הדעת ומוכיח כי המנהיגים פנו לחלופות הנוחות והבטוחות ביותר. [בכך] הם נמנעים למעשה מהתמודדות כנה עם התופעה כמתחייב מתפקידם ומאחריותם הטבעית כלפי חייהם של בני האוכלוסיות שלהם, ובפרט של המגזרים החלשים שבהם.
אין ויכוח על כך שהכיבוש הוא מקור כל הרוע והוא הפשע הגדול ביותר - זוהי אקסיומה. אין ספק גם לגבי [צדקת] הקביעה שהצטברות מעשי הכיבוש ופשעיו מזינים את רגשות ההתנגדות, הדיכוי והאימפולסיביות בליבותיהם של כל מי שעדים למעשים הללו או נופלים קורבן להם. [עם זאת], אין לי ספק שאין במעשים המתסיסים הללו של הכיבוש לבדם כדי לגרום לאנשים להיות נכונים למות ולהרוג, כפי שקרה עם שלושת המוחמדים[9] הצעירים מאום אל-פחם.
זה אך טבעי ואנושי שכל מי שעד לדיכוי מצד הכובשים ואנשיהם, נמלא זעם ונכונות לפעול נגד הכובש ודיכויו, אולם אין זה טבעי ולא מובן מאליו כי אדם כזה, מריר ככל שיהיה, יגיע למצב נפשי שבו יהיה מוכן להרוג בפועל את עצמו ואחרים. זאת, משום שבנוסף להשלכות של הכיבוש וחייליו, יש גורמים חברתיים פנימיים שהם אלה שמובילים בסופו של דבר את הצעירים הללו לבצע את 'פעולותיהם'.
על המנהיגים להתחקות אחר הנקודה הזו בדיוק ולנסות לבחון את צפוּנותיה ולפרק את תשתיתה במאמץ להיאבק בתופעה שמתחילה להתפשט במהירות בחֲבָרות שלנו. אינני סבור כי הם יתקשו לחשוף את גורמי ההשפעה על האנשים הללו... בייחוד לאחר שהמנהיגים הללו כבר ציינו חלק מן ההשפעות הללו ובכללן: עוני, אבטלה ובערות והפצה חוזרת ונשנית של דרשות פנטיות מורעלות, שעיקרן קריאה לנקום בשם הדת וסמליה הקדושים ובראשם מסגד אל-אקצא, לדוגמה.
עלינו להודות בכך שמספר [הצעירים] שמוכנים למות מות קדושים הוא גדול מאוד ועל המנהיגים להיאבק בתופעה למען שלום חברתנו וכדי להגן על חיי הצעירים שייפלו כקורבנות של הכיבוש, אך לא שלו בלבד."[10]
[2] הַחָ'וָארִג' (החורגים או הפורשים) הם קבוצה שהתפצלה ממחנהו של עלי בקרב צפין בשנת 657 ונחשבה לקבוצת האופוזיציה המוסלמית הראשונה בעולם.
[3] הארון אל-רשיד – החליף העבאסי החמישי שתקופת שלטונו (809-786) נחשבה לעידן של שגשוג תרבותי מדעי ודתי באימפריה המוסלמית וזכתה לכינוי "תור הזהב העבאסי".
[4] elaph.com, 30.7.2017
[5] http://www.alwatan.com.sa, 31.7.2017
[6] מדובר במנהג המקובל בזרם העיקרי של השיעה.
[7] http://www.alwatan.com, 31.7.2017
[8] http://www.elhmra.com, 1.7.2017
[9] שמם הפרטי של שלושת מבצעי הפיגוע במתחם הר הבית ב-14.7.2017 היה מוחמד.
[10] אל-קדס (ירושלים), 29.7.2017. יצוין כי המאמר הנ"ל פורסם גם בעיתונים ואתרי חדשות נוספים כמו היומון הלונדוני אל-קדס אל-ערבי ובאתרי חדשות של ערביי ישראל. (באתר חיפה.נט ב-27.7.17, http://haifanet.co.il, ובאל-קדס אל-ערבי ובאתר עכו.נט ב-28.7.17, http://www.akkanet.net).