טרור באמריקה (11)
שר ההסברה הסורי על אשמת המערב
שר ההסברה הסורי, ד"ר עדנאן עמראן, פרסם ממאמר ביומון הלונדוני בשפה הערבית, אל-שרק אל-אוסט, בתגובה למאמרו של הנרי קיסינג'ר בלוס אנג'לס טיימס1. להלן קטעים מן המאמר:
"האירוע הטרוריסטי החמור שארע לאחרונה בניו יורק ובוושינגטון זכה לגינוי בינלאומי כללי, כפי שראוי שיהיה... ואולם, מה שיכול לפגוע בעמדה האמריקאית, היא גישתם של כמה גורמים, המונעים על ידי שיקולי שנאה מסיבות שונות. גורמים אלה מנסים לנתב את הזעם האמריקאי הלגיטימי לעבר מעשים אמריקאים בלתי לגיטימיים ולהפוך את ארה"ב ממעצמה למדינה המכוונת על פי ההגיון של הכוח, שבין קורבנותיה עלולים להיות, בנוסף לעמי העולם, גם העם האמריקאי והאינטרסים החיוניים שלו.
הנרי קיסינג'ר המבטא את העמדה הישראלית, מהווה דוגמה להגיון המוטה שאינו שת לבו אל העובדות ואינו לומד מן הניסיון; נהפוך הוא, לדעתו ניתן לתקן טעות על ידי העמקת [ההתנהגות השגויה], בהתאם להגיון שיוהרת הכוח מעוורת אותו...
אני לא אתייחס לכל מה שנכתב במאמרו של הנרי קיסינג'ר בלוס אנג'לס טיימס; אסתפק בהטלת אור על כמה טעויות המהוות דוגמא טובה לדרך השגויה של מדיניות הסטנדרטים הכפולים...
ראשית, קיסינג'ר אומר ש"שיש באסון כדי לשכנע שכמה הנחות בנוגע לעולם הגלובלי, המדברות על הרמוניה ויתרונות יחסיים, אינן חלות על אותו חלק של העולם הפונה לטרור וכי אותו חלק של העולם מונע על ידי שנאה עמוקה כלפי ערכי המערב, ואנשיו מוכנים למות, לגרום סבל רב לחפים מפשע, ולאיים בהרס החברות שלנו, דבר המבטא - לדעתו - את התנגשות התרבויות".
בפסקה זו, חילק מר קיסינג'ר את החברות, בהתאם לקו גיאוגרפי גזעני: חברה מערבית שיש לה ערכים של הרמוניה, שאינם חלים על חברה אחרת, הפונה לטרור, הניזונה משנאה עמוקה לערכי המערב וכו'.
מעניין.. האם שר החוץ האמריקאי לשעבר זוכר משהו ממדע המדינה שהוא לימד את הסטודנטים שלו באוניברסיטה? האם הוא הסביר לסטודנטים שלו את ערכי ההרמוניה המנותקים מן השנאה שהונחלו בוויטנאם או בחלקים רבים של העולם! האם הוא הסביר להם את ערכי ההרמוניה שמומשו תחת פיקוחו הישיר בצ'ילה, כאשר הופל משטר דמוקרטי נבחר לטובת משטרו הצבאי של פינושה, שעלה על גופותיהם של עשרות אלפי חפים מפשע, ששרידיהם ממשיכים להיחשף עד יומנו זה, ברחבי צ'ילה?!
האם מר קיסינג'ר הסביר לסטודנטים שלו את סכנותיה של התמיכה המוחלטת המוענקת לישראל, על המדיניות הגזענית שלה וההתרסה נגד החוק הבינלאומי, ולמרות הטרור הנוראי בו היא נוהגת...? האם הוא הזכיר בפני הסטודנטים שלו משהו מזכות ההתנגדות לכיבוש של עם הנתון להשמדה?! משהו מזכותו של עם המתנגד להשפלה ולעבדות ומקריב הכל במאבק נגד התוקפנות?! האם הוא הזכיר להם שהעם האמריקאי הנהיג התנגדות לאומית לכיבוש, שגולת הכותרת שלה היתה ההכרזה על מגילת העצמאות? האם הוא אמר משהו על מאבקן של החברות האירופאיות נגד הכיבוש הנאצי - בדיוק כפי שפעלו ופועלים העמים באותו חלק של העולם שמר קיסינג'ר תאר כמונע כל ידי שנאה עמוקה לערכי המערב?!
כאשר מר קיסינג'ר מדבר על התנגשות של תרבותיות, לאיזו תרבות הוא מתכוון? האם הוא שכח שאותו אזור אותו הוא מתאר [במונחים של] שנאה, הוא שהעניק לעולם את הדתות המונותאיסטיות, הוא שלימד את העולם מהן אהבה וסובלנות, ושעמיו יצרו ציוויליזציה משותפת שהובילה את עידן הרנסאנס באירופה?! האם הוא זוכר את מעשי הטבח שטרם נפסקו בחברה שלו, אותה הוא מתאר [במונחים של] הרמוניה?! מעשי הטבח בתוך הנצרות, מעשי הטבח של היהדות בידי הנצרות, מעשי הטבח של היהדות בידי הנאציזם האירופאי, ועד דוגמאות רבות. האם אלו הם סוגי ההרמוניה בהם מתגאה מר קיסינג'ר?!...
מר קיסינג'ר לא הצליח להסתיר את מטרותיו, אותן הוא עטף במונחים דיפלומטיים פוליטיים. מטרתו היא להסית למען נקיטת צעדים נוספים שישרתו את ישראל. הוא שכח שהצבת מדיניותה של מעצמה בשרות מטרותיה של מדינה אחרת, מול הלגיטימיות הבינלאומית עלולה להפוך את המעצמה לכוח עריץ ותו לא.
גיוס תמיכה בינלאומית כדי לעקור את הטרור עשויה להפוך לסוגיה צודקת שכל עמי העולם יענו לה, בתנאי שתהיה אמינה ואובייקטיבית ותמנע מסטנדרטים כפולים. הדבר מחייב לבוא חשבון עם ישראל על הפשעים שהיא מבצעת ולחייב אותה לבצע את החלטות הלגיטימיות הבינלאומית. אז, יוכל הממשל האמריקאי לשקם את שמו הטוב בקרב עמי העולם.
מר קיסינג'ר לא הסתיר כי הוא מצפה ממדינות הקואליציה לצייתנות עיוורת... אנו סבורים כי מדינות המכבדות את עצמן אינן יכולות להסכים לנהוג, בכל תנאי שהוא, שלא במסגרת החוק. משום כך, כדי שהקריאה למאבק בטרור תזכה ללגיטימיות, היא חייבת להתנהל במסגרת מאמץ בינלאומי של האו"ם, שיגדיר את הטרור, וישים קץ לניסיונותיהם של אחדים לערבב בין הטרור הראוי לגינוי לבין המאבק הלאומי הלגיטימי נגד הכיבוש, שיש לו בסיס בלגיטימיות הבינלאומית.
המדינות הערביות היו אלו שהקפידו יותר מכל להילחם בטרור הבינלאומי, הן זה של פרטים וקבוצות, והן טרור המדינה, שהנהיגה וממשיכה להנהיג ישראל. כמעט כל מדינות ערב סבלו מטרור מסוגים שונים ושלמו את מחיר הטרור של ישראל, בצברא ושאתילא, בידי שרון, בקאנא בידי פרס, ובמקומות רבים בלבנון בידי מנהיגים ישראליים אחרים. מדינות ערב ממשיכות לשלם את המחיר בכפרי וערי פלסטין. מדינות ערב הקפידו יותר מאחרים להילחם בטרור, בכך שקראו בשנת 1985 לכינוס ועידה בינלאומית במסגרת האו"ם, שבו יוגדר הטרור ושבו יגובש מנגנון בינלאומי לעקירתו... מאמצים אלו טורפדו.
יש שאלה שכופה את עצמה: מי אחראי לאסון האחרון? כל מי שמאמינים בצורך להילחם בטרור שוקדים על גילוי האמת. האם זהו בן לאדן, כפי שיש המאשימים בהסתמך על איומיו בעבר? ואולם, האם לא איים בנימין נתניהו בשנת 1998, בעת שהיה ראש ממשלת ישראל, לשרוף את וושינגטון, כפי שנכתב ב'ידיעות אחרונות'... תהא התשובה אשר תהא, המאבק בטרור הוא אחריות בינלאומית. כדי שמאבק זה יצליח, הוא חייב להיות כפוף לחוק ולהתנהל במסגרת בינלאומית, ללא כל שיקולים פוליטיים וסטנדרטים כפולים. כינוס ועידה בינלאומית במסגרת האו"ם הפך לצורך דחוף. כל גורם בינלאומי המנסה להכשיל את הדבר או לערבב בין הטרור, שיש לעוקרו, לבין ההתנגדות הלאומית לכיבוש שיש לתמוך בה ולעודד אותה, תומך בטרור ובטרוריסטים..."
1 אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 21.9.2001; מאמרו של קיסינג'ר פורסם בלוס אנג'לס טיימס, 14.9.2001.