כללי

 

עיראק: שיעור בבית ספר יסודי כיצד לרחוץ את גופת המת מעורר ביקורת קשה

 

"האם  אנו מלמדים את ילדינו להיות קברנים?", "לאן אתם מובילים את החינוך"?, "זהו פשע"[1],  "זוהי הפצת תרבות המוות".[2]  אלה מקצת מהתגובות הנזעמות שעלו ברשתות החברתיות ובעיתונות העיראקית בעקבות תמונות שהופצו בהן נראה מורה בבית ספר יסודי בעיראק מלמד את תלמידיו כיצד לרחוץ את גופת המת לפני קבורתה, כשהוא נעזר לשם כך בבובה בדמות ילד.  

 

לצד ביקורת קשה שנמתחה על המורה עצמו ועל החלטתו להעביר שיעור שאינו הולם את גיל התלמידים וכן על משרד החינוך שמאפשר למורה חופש פעולה כזה, הועלתה גם הטענה כי מקרה זה משקף תהליך הדתה והקצנה שעוברת מערכת החינוך בעיראק בעידודן של מפלגות האסלאם הפוליטי הסוני והשיעי, והיו אף שטענו שהדבר מהווה ביטוי להתמוטטות מערכת החינוך וסולם הערכים במדינה.

 

יצוין כי בדיווחים על האירוע, לא נמצאו פרטים אישיים של המורה, כמו שמו ושם ביה"ס בו הוא מלמד וכי עד כה לא התפרסמה תגובה רשמית ממשרד החינוך העיראקי, אלא תגובות לא רשמיות מצד אנשי חינוך עיראקים.

 

שיעור רחיצת המת בבית הספר היסודי[3]

 

מסמך זה יסקור את הביקורת הרבה שהתעוררה בעיראק בעקבות פרסום התמונות משיעור רחיצת המת בבית ספר יסודי.

 

מורים ומחנכים: זהו פשע כלפי התלמידים; המעשה חמור כמו מעשי דאעש

תמונתו של המורה מעביר לתלמידי בית ספר יסודי שיעור מעשי על רחיצת המת עוררה שאט נפש בקרב רבים בעיראק, ביניהם גם מורים ואנשי מערכת החינוך. כך למשל, המורה נביל נעמה קרא לאשפז בבית חולים פסיכיאטרי מורה שמאמין שיש ללמד תלמידים בבי"ס יסודי כיצד לרחוץ מתים. לדבריו, מקרה כזה "אינו פחות חמור [ממעשי] דאעש ודומיו." המורה תר'ריד האדי תהתה מה התועלת בשיעור כזה, "האם אין די בהרס, במוות ובמראות האימה שמשודרים בטלוויזיה וברשתות החברתיות? זאת מבלי לדבר על מה ששומעים ילדינו מחלק מהדרשנים."    

 

 

סעדון אל-ג'בורי, המשמש כמפקח במשרד החינוך, טען כי שיעור זה אינו חלק מתכנית הלימודים שמאשר משרד החינוך וכי המורה טעה בהחלטתו ויש לחקור אותו על מניעיו. לדבריו, "מעשים אלה לא מייצגים את משרד החינוך. מדובר ביוזמה אישית של מורה שלא נהג כיאות ולימד ילדים כיצד לרחוץ את המת ולהתפלל עליו... ילדים בעיראק סובלים רבות בחיי היומיום שלהם המלאים בידיעות על מלחמות, הרג ופחד. על בתי הספר להרחיק אותם מהאווירה הקשה הזו שמלווה אותם בכל יום... שיעור כזה -  שהמורה טעה בגיל התלמידים המתאים לו, בנוסף על כך שאינו קיים כלל בתכנית הלימודים - מזיק לתלמידים והוא פשע כלפיהם..."[4]

 

טאהר אל-בכאא', לשעבר השר לחינוך גבוה, הגדיר בעמוד הפייסבוק שלו את המקרה כ"אסון". הוא כתב: "במקום ללמד את הילדים אמנות יפה ולטעת בלבבותיהם תקווה, אהבת החיים והעבודה, [המורה הזה] מלמדם כיצד לרחוץ את המתים, להתפלל [עליהם] ולקבור אותם. האם נחוץ לנו שבוגרי [בתי הספר] יהיו קברנים? האם מדובר בהתחזקות בדת או בהגזמה? לפני חודש פורסם סרט ווידאו של מורה אחר שלימד את תלמידיו כיצד להלקות את עצמם [כחלק מטקס העשוראא' השיעי] במהלך מסדר הבוקר. היכן כבוד החינוך? לאן אתם מובילים את החינוך?"[5]

 

הפוסט של טאהר אל-בכאא':

 

תגובות בעיתונים וברשתות: "מה התועלת בשיעור כזה?"; לא לחנך לתרבות המוות

גם בעיתונות העיראקית נמתחה ביקורת על המקרה. העיתונאי צאלח אל-חמדאני יצא נגד הנחלת "תרבות המוות" לתלמידי ביה"ס. במאמר שכותרתו "תרבות המוות ותרבות החיים", הוא כתב: "היחידים שיכולים לטעת את זרעי ההתמסרות לחיים הם: בית הספר, מורה בעל הכשרה טובה, תכניות לימוד חדשות הנקיות מפרקים בהיסטוריה שנויים במחלוקת וכן מכמה מעקרונות החינוך האסלאמי שילדים אינם יכולים לקלוט...

 

הנחלת טקסטים דתיים שעיקרם הוא המוות לילדים קטנים, גורמת ל'מנהיגי העתיד' לתחושת תסכול וכישלון. לכן בחברה שלנו יש צעירים רבים שחושבים כיצד והיכן ימותו במקום לחשוב כיצד לקחת חלק בבניית החיים וליהנות מהם... הבה נלמד את ילדינו אהבה, היגיינה אישית, קרוא וכתוב, ספורט, משחקים ואמנות, במקום ללמד אותם דברים שהם אמורים ללמוד בגיל מאוחר יותר, אם בכלל."[6]   

העיתונאית נרמין אל-מופתי, תהתה באירוניה לאן עוד ירחיב המורה את תחומי הוראתו. במאמר באתר www.alsada.net היא קראה להעמיד לדין את המורה, אם מדובר ביוזמה אישית שלו, מאחר ש"מורה כזה הוא גורם לקיצוניות דתית ואולי אף עדתית. בשיעור אחר הוא עלול להציג להם את חיבוטי הקבר וליצור דור החושש אפילו לנהוג בהרפתקנות  כדי להגשים חלום..."[7]  

 

היו שראו בהחלטת המורה להעביר שיעור כזה ביטוי לחולשת הפיקוח של משרד החינוך. בעמוד הפייסבוק של המוסד העיראקי לתקשורת וליחסים בינ"ל,שמגדיר עצמו כ"מוסד תקשורתי עצמאי" שמטרתו להעביר חדשות מנקודת מבט עיראקית וכן לתווך בין ארגוני החברה האזרחית לממשלה, נכתב: "האם מתקבל על הדעת שהחברה העיראקית הגיעה לשפל כזה[?!]. האם מתקבל על הדעת שאיש חינוך מלמד את תלמידיו כיצד לרחוץ את המת?! מה התועלת החינוכית בשיעור כזה [על נושא] שהתלמיד אינו צריך לדעת ואינו כלול בתכנית הלימודים?! העם העיראקי הנאור והמלומד שהיה מספר אחד במזה"ת ברמת הלימודים והחינוך הגבוה, הידרדר לשפל כזה של חינוך. היכן משרד החינוך? כיצד הוא מתיר למורה משוגע כזה להעביר שיעורים כאלה?"[8]

 

הפוסט של המוסד העיראקי לתקשורת 

 

מאמרי ביקורת: המקרה משקף תהליך הדתה והקצנה של מערכת החינוך

לצד ביקורת על המורה ועל מערכת החינוך, היו שטענו כי המקרה משקף את תהליך ההדתה שעוברת מערכת החינוך, בעידודן של המפלגות הדתיות, הסוניות והשיעיות במדינה.

 

בכתבה על המקרה שפורסמה באתר החדשות  www.sarapress.net נכתב: "התרבות הדתית הצליחה להשתלט על החינוך בעיראק בצורה ברורה משנת 2003... אחת התוצאות של ההשפעה הדתית על החינוך בעיראק היא שמשנת 2003 כמה בתי ספר הנהיגו הפרדה בין בנים לבנים... החינוך הדתי מתפשט בתקופה הנוכחית באמצעות פתיחת בתי ספר דתיים [נפרדים] לסונים ולשיעים..."[9]

 

עדנאן חוסין, העורך בפועל של עיתון אל-מדא, האשים את מפלגות האסלאם הפוליטי, הסוניות והשיעיות, כאחראיות להקצנה במערכת החינוך: "אין זה אירוע יחיד ובודד... אלא ביטוי להתמוטטות מערכת החינוך בארצנו ומערכת הערכים בעידן זה בו מובילות את המדינה מפלגות האסלאם הפוליטי השיעיות והסוניות שמינו עצמן להיות דוברות של אללה והמשגיחות על הדת, הוראותיה ודיניה, והשולטות בכל דבר במדינה.

 

בשל אמונתו שמערכת [החינוך] שהוא חלק ממנה הידרדרה לתהום עמוקה, [העז המורה] לחרוג   

מתכנית הלימודים ולקח את תלמידיו לאוויר הפתוח... כדי ללמדם כיצד לרחוץ גופות של מתים וכיצד לעטוף אותם בתכריכים במקום לבקש מהם לצייר את הטבע, או לבצע תרגילי התעמלות, או לערוך ניסוי מדעי פשוט בנוגע לחוק כובד המשיכה למשל...

 

זהו 'הישג' נוסף לרשימת [הישגי] האסלאם הפוליטי, מנהיגיו ופעיליו. אינני צופה שאירוע כזה יעורר את רגשותיהם ומצפונם ויגרום להם לבחון את עצמם ואת העוול שגרמו הם ומפלגותיהם לאנשים..."[10]

 

העיתונאית אפראח' שוקי הצביעה גם היא על תהליך של הקצנה במערכת החינוך ועל היעדר פיקוח של משרד החינוך על תכני הלימוד ותהתה האם ניתן להילחם בדאעש ובתפיסותיו כשמערכת החינוך הציבורית מאמצת גם היא תפיסות קיצוניות. היא כתבה: "... הבעיה אינה נעוצה רק בדמותו של מורה אשר אינו מוצא בדת האסלאם שום נושא לבחור בו כדי ללמד את הילדים, זולת רחיצת מתים, אלא [היא נעוצה] בהיעדר פיקוח ובקרה חינוכיים על הלימוד בבתי הספר היסודיים בעיראק. אין פיקוח רציני, אדרבא, יש משהו נורא יותר, שכן כמה ממנהלי בתי הספר התיידדו עם המפקחים שאמורים לפקח על תפקודם וקשרו עמם קשרים המבוססים על אינטרס משותף, על עקרון 'אנשינו ואנשיהם' ועל הסתכלות בפריזמה עדתית בעת טיפול בתופעות השליליות הנחשפות מעת לעת.

 

בפעם האחרונה שביקרתי בבית ספר יסודי מעורב באזור אל-מנצור שבלב בגדאד הבירה, שבו רציתי לרשום את ילדי, הייתה שם תמונה גדולה בשער הכניסה לבית הספר המזהירה את הילדות שאינן עוטות חיג'אב מפני עונש הגיהינום, ובה ציור של ילדות קטנות עולות באש כשמולן מחייכות בנות עוטות חיג'אב! האם זה מתקבל על הדעת?... האם אפשר להילחם  בדאעש - ברעיונותיו החשוכים בבורותו בפרשנות הקוראן והדת ובקריאה שלו להטלת אימה - באמצעות הפצת תמונות מעין זו בבתי הספר היסודיים, המהווים את השלב החשוב ביותר בחיי התלמיד ובעיצוב אישיותו, תפקידו, מעמדו בחברה והקשר שלו עם אללה?..."[11] 

 

פוסט בפייסבוק: לא מבין מה הבעיה; מדובר בלמידה מעשית

יצויין כי מנגד, התפרסמו ברשתות החברתיות פוסטים בודדים שתמכו במורה ושיבחוהו על צורת הלימוד ה"מעשית"  בה נקט. למשל, סופיאן עות'מאן צירף בפוסט בעמוד הפייסבוק שלו תמונות של המורה מלמד את חוקי התנועה וכתב: "אני לא מבין מה הבעיה במורה שחורג ממסגרת [תכנית] הלימוד ומלמד את הילדים משהו אחר. להפך, זו המשמעות של חינוך, גם אם הנושא הוא תפילה על המת. איפה הבעיה!!!..." [12]

 

הפוסט של סופיאן