כללי

כותב פלסטיני למרואן אל-ברגותי: שביתות הרעב אינן משיגות דבר; בשם איזה עם פלסטיני אתה מדבר?

 

הכותב הפלסטיני מג'די עבד אל-והאב פרסם מאמר באתר השמאל הליברלי "אל-חִואר אל-מוּתַמַדֵן"  ahewar.org  תחת הכותרת: "למרואן אל-ברגותי: רעב הוא השפלה, לא כבוד", ברמזו לשם שניתן לשביתת הרעב "המערכה על החירות והכבוד". במאמרו יצא עבד אל-והאב נגד שביתת הרעב בקרב האסירים הפלסטינים בבתי הכלא בישראל בהנהגת אל-ברגותי, וטען כי אין כל קשר בין רעב לבין חירות וכבוד וכי דרך השביתה נוסתה בעבר פעמים רבות, בלא שהביאה תועלת.

 

עבד אל-והאב הציע למרואן אל-ברגותי לפעול למען שחרורו שלו עצמו כדי לבלות את שארית ימיו בחיק משפחתו וביקש ממנו ומחבריו האסירים להניח לצעירים הפלסטינים לנפשם ולאפשר להם ליהנות מהחיים.

עוד הוא תוהה כיצד יכול ברגותי לומר כי הוא מדבר בשמם של אלפי אסירים וכיצד איגרותיו יוצאות מחוץ לכלא בעודו טוען כי הוא נמצא בבידוד. יצוין זו לא הפעם הראשונה בה כותב מג'די עבד אל-והאב בנושא מרואן אל-ברגותי. במאמר שפרסם במאי 2016,  הוא הסביר מדוע אין סיכוי לשחרור אל-ברגותי מהכלא הישראלי.[1]

 

מרואן ברגותי[2]

 

להלן תרגום קטעים מן המאמר:[3]

 

"למרואן אל-ברגותי: רעב הוא השפלה, לא כבוד.

האסירים הפלסטינים, או ליתר דיוק מספר גדול מהם, פותחים היום בשביתת רעב, לאחר שמרואן אל-ברגותי הכריז על שביתה זו באיגרת שללא ספק הוברחה מהצינוק המבודד מספר 28 בכלא הדרים. עוד טרם העיסוק במהות, אני תוהה כיצד הצליח המנהיג להבריח איגרת זו מהצינוק המבודד?! שמא הוא נעזר בעושי ניסים?!...

 

אשר לאיגרת, מרואן שלח אותה אל העם, אינני יודע על איזה עם הוא מדבר. האם הוא עדיין סבור שיש עם פלסטיני? שמא אין הוא יודע שכולנו קרובים לצאת בהכרזה על ויתור על זהותנו כעם פלסטיני? ומי ייתן ואללה ימחל ליהודים שהפכו אותנו לעם!!

 

מרואן אל-ברגותי פתח את איגרתו במילים: 'אני פונה אליכם מהצינוק הקטן שלי, מתא הבידוד'. ואני שואל: האם צינוק יכול להיות גדול? וכיצד קורה שאיגרת כזו יכולה לצאת מתא בידוד? ומה שנורא יותר הוא שהוא אומר: 'מקרב אלפי האסירים ובשמם'. כיצד ייתכן שהוא נמצא בבידוד והוא מרגיש כמי שנמצא בקרב אלפי [אסירים], האין בכך משום תחושה של הזיה? וכיצד זה שהוא חש שהוא מדבר בשמם, אלמלא שירות בתי הסוהר הישראלי הישראלים אִפשר לו לעשות זאת? הלוואי שהמנהיג שלנו היה אומר בפתיחת האיגרת שלו: 'אני פונה אל מי שרוצים לשמוע אותי, לאחר שירות בתי הסוהר הישראלי אִפשר לי לפנות אליכם באיגרת זו'.

אחר כך הוא המשיך ואמר: 'האסירים שהחליטו להשתתף במערכה על החירות והכבוד ובקרב האצילות והגבורה – קרב שביתת הרעב הפתוחה'. ואני שואל: מה הקשר בין חירות וכבוד לבין רעב?! האם צריך לרעוב כדי להשיג את החירות והכבוד? כל מה שאני יודע הוא שרעב הוא אחד מסימני ההשפלה.

 

בהמשך הדגיש מרואן אל-ברגותי שהאסירים קיימו עשרות מחאות ושביתות ושבמהלך חצי מאה נפלו יותר מ-200 אסירים כשהידים. אני שואל אותו: מה השגתם אדוני מכל המחאות הללו  פרט לנפילת "שהידים"? ואם המחאות האלה לא הועילו – וההוכחה לכך היא נפילת 200 שהידים, שאינם אלא הרוגים, אז למה להכריז על שביתת הרעב הזו?! הרי דבר לא השתנה מבחינת תנאי המאסר שלכם ואינני רוצה להיכנס כאן לשימוש בכינוי שהיד למי שמת כתוצאה משביתת רעב או למי שהשליך את נפשו לאבדון.

 

מרואן אל-ברגותי כתב שכל שנה הכיבוש משליך אלפי אסירים למחשכי בתי הכלא ולמחנות המעצר. אני שואל אותו: כנגד מה הוא מוחה, כל עוד זו הדרך לחופש?! האם לא מדובר במערכה? האם מנהיגנו חושב שישראל תחלק ורדים למי שהורג את בניה?! האין זה סוג של טיפשות?!

 

העיתוי של השביתה הזו כפי שאמר מרואן הוא בחודש אפריל והוא מזכיר למי ששכח מה קרה בחודש אפריל: 'חודש הטבח של [דיר] יאסין, [והחודש בו נהרגו] עבד אל-קאדר אל-חוסיני [מנהיג הכוחות הערבים באזור ירושלים במלחמת 48'] ואבו ג'יהאד [ראש הזרוע הצבאית של פת"ח]'... ועוד היד  נטויה. אני שואל את מרואן: האם אין פירוש הדבר ששום דבר מזה לא הועיל ושאין ספק שהדרך שאותה נקטו כל המנהיגים האלה היא טעות?!

 

לסיום, אני קורא למנהיגנו, מרואן אל-ברגותי, לחשוב היטב כיצד עליו לצאת מן הכלא ולחזור אל ילדיו ואשתו לפני שיזדקן, אם בכלל יחזור אליהם, כדי לבלות אתם זמן מה בחיק המשפחה, דבר שבלעדיו אין משמעות לחיים. הנח לנו, לילדינו, לצעירנו ולאמותינו שכן כל שאנו רוצים הוא ליהנות מן החיים ולא לבלות אותם עמך במחשכי בתי הכלא. אם אתה ועוד אלפי אנשים בחרתם בהם [בחיי הכלא], תנעם לכם בחירתכם, אך אם אתה רוצה לצאת מהם, חשוב היטב ושגר איגרת נוספת, שונה. אני מזכיר לך שאיגרתך זו באה באווירת חג הפסח של היהודים וחג הפסחא של הנוצרים, שהם, לידיעתך, חגים הנושאים משמעות של אור, הצלה וחירות ואני מאחל זאת לך ולנו."