בכיר בפת"ח: עלינו לצאת להתנגדות עממית אזרחית נגד ישראל שכן מה שמלכד אותנו הוא הלחימה בה ולא ההידברות עמה
עבאס זכי, חבר הועדה המרכזית של תנועת הפת"ח פרסם ב- 21.3.2017 מאמר ביומון הפלסטיני "אל-קודס". במאמרו טען זכי, חבר הועדה המרכזית של תנועת הפת"ח, כי דבר לא השתנה מאז תבוסת 67' ולכן קרא לתנועת פת"ח לגייס את עשרות אלפי פעיליה ולצאת להתנגדות עממית אזרחית נגד ישראל, בהנחה שכל יתר הפלגים יצטרפו אליהם. זאת לדבריו, כפי שעשתה תנועת הפת"ח לאחר תבוסת 67', כאשר החלה את פעולות ההתנגדות שלה נגד ישראל ו"החזירה לאומה [הערבית] את התקווה ומימשה את הלגיטימיות הפלסטינית", שכן "החרב ממשיכה להיות מכוונת והרובה מקדים את עלה הזית". בתוך כך, קרא זכי לדרגים הפלסטיניים הרשמיים להמשיך לרדוף את ישראל בבתי הדין הבינלאומיים ולהעדיף את טובת המולדת על פני טובתם האישית כפי שעשה "דור החלוצים."
עבאס זכי
מקור: http://www.alquds.com
להלן תרגום קטעים מן המאמר: [1]
"כמה דומה יומנו זה ליום אתמול. ביוני 1967 נחלנו תבוסה והגדה [המערבית], סיני והגולן נפלו לידי ישראל. מנהיג האומה [הערבית], [גמאל] עבד אל-נאצר חש כי עליו לפרוש מתפקידו ולהפוך לאדם מן השורה, אך הציבור יצא ומנע זאת ממנו. הוא היה בעל כבוד לאומי חזק מאוד, מסוג האנשים שלא משלימים עם תבוסה - דבר שעולה בקנה אחד עם סיסמתו הנצחית 'מה שנלקח בכוח לא יוחזר אלא בכוח' - ולכן הוא החליט על מלחמת התשה [נגד ישראל].
בזמנו, נשלח לתנועת פת"ח בדמשק מסר שתוכנו: הו נערי פתח התגייסו והילחמו ולו באמצעות הצתת שריפות. אם לא תעשו כן, לעולם לא יונפו דגלים ערביים [באדמות אלו]. מנהיג דרכנו ומפקד המהפכה שלנו, יאסר ערפאת, הבין את הרמז ויצא מיד אל האדמה הכבושה, כשהוא חוצה את גבול סוריה-ירדן, אל הבקעה. כך עשה גם [סגן] מפקד [כוחות] אל-עאצפה של פת"ח, אבו סברי סידם. משם הם חצו את נהר הירדן אל מחוז חפצם, פלסטין, הסובלת מפצע הכיבוש ואכזבות התבוסה...
פתח החזירה את התקווה לאומה [הערבית] ומימשה את הלגיטימיות הפלסטינית באמצעות [הקמת] מסגרת אש"ף ובאמצעות הישגים נוספים שאין לזלזל בהם. למרות העליות והירידות החרב ממשיכה להיות מכוונת והרובה מקדים את עלה הזית. זאת, תוך שהיא [פת"ח] מוכיחה לעולם כולו שהעם הפלסטיני הזה, עם הגיבורים, לעולם לא ייכנע ולא יתכופף, שאזור גיאוגרפי קטן ביותר [יכול] להעסיק את מקבלי ההחלטות בעולם ושהסוגיה הפלסטינית היא הקלף החזק במשוואת הסכסוך במזה"ת...
דרושים [לנו כעת] התעוררות ופעולה מעשית של
השתלבות עשרות אלפי פעילים בפת"ח בהתנגדות העממית האזרחית נגד המתנחלים
וכוחות הכיבוש, שמספרם יוכפל מיד, כאשר יצטרפו אליהם מפלגות וארגונים לאומיים
ואסלאמיים והציבור הרחב של עמנו האדיר. זאת משום שמה שמאחד אותנו הוא הלחימה [נגד
ישראל] ולא הדיאלוג [עמה] שכבר איבד את יעילותו בכל המסלולים. אם וכאשר השטף
[האנושי] העצום הזה יביא לידי סגירת הכבישים העוקפים [המובילים להתנחלויות], אז ישראל
והמתנחלים לא יתמידו [בנוכחותם בשטחי הרש"פ] משום שהתמריצים לנוכחותם שם הם
חופש [התנועה] שלהם והעדר התנגדות מעשית לנוכחותם שם כאימפריאליסטים הכובשים את אדמתנו
הפלסטינית.
הממשלה והוועד הפועל [של אש"פ] נדרשים
לרדוף את ישראל בבתי המשפט הבין-לאומיים על פשעיה המתמשכים ולהציג כל מה שקשור
לנושאים האלה: ההתנחלויות, האסירים, הרס יסודות החיים הפלסטיניים, פשעי הצתה, רצח,
הריסת בתים ושלילת חירותו של עמנו. זאת, כדי להכניס את ישראל לרשימת [המדינות שבהן
יש משטר] אפרטהייד, כפי שנאמר בדוח של מועצת האו"ם לפיתוח חברתי וכלכלי של
מערב אסיה
ESCWA - ואנו מוקירים את התפקיד שמילאה [בעניין זה] רימא
ח'לף [יו"ר המועצה דאז] - וכדי להציב את העיר ירושלים... בראש סדר העדיפויות
במשימות הפלסטיניות בתחום הכלכלי ולתמוך בעמידה האיתנה ובכל צרכי החיים [בה] כיאה
למעמדה כבירת הנצח של פלסטין ולמעמדה הרוחני בעולם.
כדי להשתייך לדור החלוצים בשלב הקשה הזה, עלינו להיות נאמנים לשבועה להקדיש את הזמן, הכסף והרוח [שלנו] למולדת... ולדאוג לכך שידם של האנשים הדואגים לעניין הפלסטיני תגבר על זו של שוחרי הפריבילגיות על חשבון המולדת... זאת, כדי להגשים את חלומנו הלאומי לשיבה ולהקמת מדינה עצמאית שבירתה ירושלים ואת זכות עמנו להגדרה עצמית. כל אחד מאתנו צריך לשאול את עצמו איזה הוכחה הוא יכול לתת לכך שאנו הולכים בדרכם של הגדולים כדי לקבץ [יחדיו] את הציבור שלנו, שהוא המים והחיים והוא בעל הזכות בעתיד. יחי הזיכרון, התהילה לשהידים והחרות לאסירים."
