המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
תוניסיה: מחאה נגד ההיתר שניתן בחוק לאונסי קטינות לשאתן כחלופה לעונש
12/3/2017


תוניסיה: מחאה נגד ההיתר שניתן בחוק לאונסי קטינות לשאתן כחלופה לעונש


מאת ד. חזן

 

הקדמה

ב-13 בדצמבר 2016,  העניק בית דין בערכאה ראשונה במחוז אל-כאף שבצפון מערב תוניסיה, לצעיר בן 21 היתר משפטי לשאת לאישה ילדה בת 13 אותה אנס והביא להריונה. זאת, בהסתמך על סעיף 227]א] בחוק הפלילי התוניסאי הקובע כי נישואים של מבצע אונס עם קורבנו, מפסיקים את ההליכים המשפטיים נגדו.[1]

 

הפרשה עוררה גל נרחב של כעס וביקורת ברחוב התוניסאי בדרישה לשלול מהאנס את ההיתר שמאפשר לו לשאת את קורבנו ולהשית עליו את העונש המגיע לו בגין האונס. גורמים עממיים, פוליטיקאים, אנשי משפט וחוגים חברתיים קראו לבטל כליל את סעיף 227א.  

 

ב- 14.12.16 נערכה הפגנה מול בניין הפרלמנט התוניסאי בה קראו המפגינות לביטול סעיף 227א הפוטר את הפושע מעונש אם הוא נישא לקורבן.

 

בכרזה: "אנו דורשות לבטל את סעיף 227א"[2]               בכרזה: "איך פגשתי את אמך? אנסתיה בהיותה בת 13"[3]

 


גם ארגוני זכויות אדם בתוניסיה מתחו ביקורת נוקבת על פסק הדין וטענו כי החלטות כגון אלה מהוות התעלמות מהאמנות הבינלאומית בנושא זכויות אדם והגנה על זכויות הילד, הפרה של החוק התוניסאי המבטיח את זכויות הילדים ועידוד לביצוע תקיפות מיניות נוספות. הם דרשו לתקן לאלתר את סעיף 227א בחוק הפלילי המאפשר השֹאת קטינה למי שתקף אותה כדי לבטל את המשך ההליכים נגדו, בהיותו "פריבילגיה לתוקף על חשבון הקורבן". המיניסטריון התוניסאי לענייני נשים וילדים הבטיח להעניק לילדה סיוע נפשי ולפעול למען שילובה מחדש בחברה.[4]  

 

הפרשה עוררה גם ביקורת בעיתונות התוניסאית שבאה לידי ביטוי במאמרי דעה חריפים נגד הסעיף בחוק שמתיר נישואים של אנס לקורבנו. אשת התקשורת התוניסאית מלאכ אל-קאטרי אמרה לאתר החדשות הערבי noonpost: "חוק האונס הוא ביזיון לתוניסיה וחרפה למערכת המשפט שלה אשר אינה נוהגת בצדק עם הילדים". לדבריה, ההיתר שניתן לאנס לשאת את קרבנו, הוא צפירת אזעקה מפני מעשי האונס שעלולים להיגרם לילדים בגלל מערכת המשפט עצמה.[5] 

 

בחשבונות טוויטר נפתחו האשתאגים בעקבות הפרשה שגם בהם דרשו גולשים רבים לבטל את סעיף 227א.

 

תחת לחץ הרחוב והחברה האזרחית הודיע שר המשפטים, ר'אזי אל-ג'ריבי, ב-14.12.16 כי בכוונת התביעה הכללית להגיש התנגדות להיתר המשפטי להשאת הילדה למי שאנס אותה . אל-ג'ריבי הוסיף כי תוניסיה פועלת למען שינוי החוקים שנקבעו לפני מהפכת, 2011 כדי להתאימם לחוקה החדשה שלה משנת 2014.[6]

 

להלן תרגום קטעים ממאמרים ומתגובות ברשתות החברתיות בנדון:

 

עיתונאית תוניסאית: עצוב שאונס קטינות מתרחש בתוניסיה החופשית והמכובדת

במאמר שפרסמה העיתונאית נעימה אל-קאדרי ביומון האלקטרוני התוניסאי אל-צחאפה, היא  טענה כי אונס הוא אחד הפשעים הנתעבים ביותר ובפרט כאשר מדובר באונס ילדים, וקראה לשלטונות תוניסיה לטפל בנושא בהיבט המשפטי ובהיבט הביטחון האישי, וכך כתבה: "מדובר בילדה בת 13 שהזוהר והקסם של ילדותה נרצחים בשל אונס בידי צעיר שאמנם עבר את גיל האחריות המשפטית אך נראה שהוא נמצא בגיל האנרכיה, הטמטום, קלות הדעת והחייתיות. אירוע זה שורף את הלב וגורם לו לדמם... הוא גם הרסני נוכח ההשפעות העמוקות שיותיר בנפש הילדה... אשר לא תשכח אותו לעולם, מה גם שנכנסה להריון...

 

עצוב שהדבר התרחש בעידן תוניסיה החופשית והמכובדת, תוניסיה החדשה... עידן כבוד האדם והחירויות האישיות... זכויות האדם כוללות את זכויות האישה והילד ואת ההתנגדות לעינוי ולניצול נתעב של הזולת בכל היבט של החיים החברתיים... לפיכך, ההחלטה להוציא היתר משפטי הפוסק שהתוקף יינשא לנאנסת היא מבישה. זו נוסחה שמרוקנת את האירוע מהברבריות ומהמסוכנות שלו. חיסול האלימות נגד נשים או ילדים אינו טמון בהתנגדות מוסרית מילולית לתוקפנות זו או בגירושים כפויים, אלא בפעולה נגד האנשים החולניים המשוטטים בחברה התוניסאית באופן חופשי, כמו כלבים הטורפים גוויות ללא רחמים. אונס הוא אחד הפשעים הנתעבים ביותר המבוצעים בחברות המתקדמות ויש להגן מפניו במישור הביטחון [האישי] ובמישור המשפטי כפי שמגנים על החברה מפני סוגי פשעים נגד האנושות, על אחת כמה וכמה כאשר מדובר באונס ילדים."[7]

 

כותב תוניסאי: יש להתאים את הקודקס הפלילי התוניסאי לעקרונות החוקה ולזכויות האדם

העיתונאי התוניסאי זיאד כרישאן, הכותב ביומון אל-מגרב התוניסאי, פרסם מאמר בו תקף את הקודקס הפלילי הנהוג בתוניסיה, הקובע את גיל 13 כגיל בו אדם נחשב מבחינה משפטית בוגר דיו כדי להסכים לקיום  יחסי מין, ואשר מאפשר לאונסי קטינות לחמוק מעונש באמצעות נישואים לקורבנם. כרישאן קרא במאמרו "לשים קץ לשערורייה המשפטית המוסרית והחברתית הזו". וכך כתב:  "הקודקס הפלילי התוניסאי כולל כמה חוקים שאין להם קשר לרוח החוקה [התוניסאית], החירויות והשוויון בין האזרחים, ובהם קבוצת הפסיקות - מסעיף 227 עד סעיף 230 -  תחת הכותרת 'תקיפה מגונה'.

 

זיאד כרישאן[8]



[סעיף 227] קובע כי 'כל מי שבועל אישה בניגוד לרצונה תוך שימוש - או איום להשתמש - באלימות או בנשק, ומי שאונס ילדה מתחת לגיל 10 דינם הוצאה להורג'. כמו כן קובע סעיף 227, כי מי שבועל ילדה מעל גיל 10 דינו מאסר עולם, אלא שהוא מוסיף משפט מצמרר: 'אם הנפגעת היא בת פחות מ-13 שנים מלאות, כי אז הסכמה [מצדה לבעילה] אינה נחשבת'. כלומר שהמחוקק התוניסאי החליט שהגיל שבו אפשר להביע הסכמה או סירוב לקיום יחסי מין הוא 13, דבר שמנוגד לנוסח המפורש של קודקס זכויות הילד ולעקרונות הכלליים המצויים בחוקה.

 

סעיף 227א קובע עונש של שש שנות מאסר למי שבועל קטינה בת פחות מ-15 שנים וחמש שנות מאסר למי שבועל צעירה בת 15 עד 20, ומוסיף את המשפט השערורייתי הבא: 'נישואים של הפושע עם קרבן העבירה בשני המקרים הנ"ל, ישימו קץ לכל החקירות או ההשלכות של המשפט'.  

 

מה שתמוה הוא שהחלק הראשון של סעיף זה [227א] - אשר בהתאם לו פסק בית המשפט ב[מחוז] אל-כאף להשיא נערה בת 13 [לאנס שלה]-  כלל לא מתייחס לאונס, שהרי עונשו של מי שאונס כל אישה מבלי להשתמש באלימות או בנשק, הוא מאסר עולם כפי שמבהיר זאת סעיף 227. ולמרות זאת, אנסי קטינים הפיקו בדרך כלל תועלת מסעיף 227א, וכך אנו מוסיפים לשערורייה המשפטית המקורית יישום שלילי של החוק, שכן השופט אינו מברר עוד את הפשע המקורי - אונס - אלא הוא מסתפק בהסכמת האפוטרופוס לנישואים, כדי לבטל כל חתירה לצדק. במקרה כזה, האנס מרוויח פעמיים: פעם כאשר מורידים אותו מסעיף 227 - הכולל פסקי דין מרתיעים ביותר -  לסעיף 227א, מה שהופך אותו בפועל, ולא באופן מפורש, מאנס ל'בועל', ופעם כאשר הוא חומק ממאסר כתוצאה מ'הנישואים' הללו, בתנאי שלא ייזום גירושים במשך שנתיים. היכן אפוא ההגנה על הילדה? היכן ההרתעה מפני פשע האונס?

 

החוק התוניסאי עושה גם הבחנה בין אונס של אישה לבין ביצוע מעשה סדום באישה או בגבר, שכן בסעיפים 228 ו-228א אנו מוצאים פסקי דין מקלים לסוג זה של אונס, אשר אינו פחות נתעב מהראשון. פשר ההבחנה הזו בין שני סוגי האונס לא ברור, זולת הקשר שיש לאחד מהם עם האפשרות של הריון. כלומר, שמבחינתה של מנטליות השייכת לימי הביניים, כבודם של הנאנסת או הנאנס עומדים במקום השני.

 

הגיע הזמן לשים קץ לשערורייה המשפטית, המוסרית והחברתית הזו ולהתאים את הקודקס הפלילי שלנו לעקרונות החוקה וזכויות האדם, כך שיגן באופן רציני על הסקטורים החלשים - ובראשם הילדים - במקום לגלות סובלנות כלפי הפושעים באמתלה של 'שמירה על כבוד המשפחה'. הכבוד והאצילות טמונים בראש ובראשונה בהגנה על הקורבנות ולא בחיובם לגור יחד עם תלייניהם באותו בית."[9]

 

חוקר תוניסאי: משפחת הקטינה אחראית לפשע התחמקות האנס מעונש


כאמור, הביקורת על הפרשה ועל סעיף 227א בחוק הפלילי התוניסאי מצאה ביטוי גם ברשתות החברתיות.

כך, החוקר התוניסאי סאמי בראהם גינה אף הוא את האזכור בחוק של בעילת ילדה בהסכמתה ופרסם פוסט בדף הפייסבוק שלו, בו מתח ביקורת על השאת קטינה לַפּושע שאנסה והטיל את עיקר האחריות לכך על משפחתה, המאפשרת פשע זה. וכך כתב: "כשמדובר בקטינה, אין משמעות להסכמתה... המשפחה מסכימה לנישואי [הקרבן לאנס] כדי להדוף את החרפה, אדרבא, היא אף עשויה לדרוש זאת, ואילו האנס מסכים להתחתן עמה כדי לחמוק מהכלא. ואולם פשע שידול הקטין בעינו עומד, גם אם הושמט מבחינה משפטית.

 

באמצעות נישואים כפויים אלו המוסדרים בין משפחות [האנס והקטינה] בחסות מערכת המשפט, תשמור משפחתה [של הקטינה]- הנוטלת חלק בפשע - על שמה הטוב ואילו היא [הקטינה] תתחתן עם  מי שחילל את ילדותה ותהפוך לאם האחראית על משפחה... והפצע ימשיך לדמם בתוכה. נישואים כאלה מסתיימים על פי רוב בגירושים משפילים ובבושה הרודפת את שתי המשפחות... והילדה שבגרה טרם זמנה ממשיכה לשלם את מחיר הנישואים הכפויים... הפשע הגדול ביותר הוא ההתחמקות מעונש וההגנה על הפושע. מי שאחראי יותר מכל לפשע מתועב זה, היא המשפחה שתחילה הזניחה את בתה, דבר שאפשר את הפיכתה ליעד לאונס, ולאחר מכן הטילה עליה את האחריות להתרשלות שלה [קרי, של המשפחה] ומסרה אותה לידי התליין שלה...

לא מדובר כאן בדיון חוקי או משפטי אלא בדיון מוסרי, תרבותי, חברתי, חוקי והומניטרי. הבעיה נעוצה גם במנטליות הגברית ובכבוד המזויף המוֹנע מגבר להתחתן עם צעירה שעונה לכל תנאי הנישואים, אם נפלה בעבר קרבן לאונס, לפיתוי או לחיזור. הגבר על פי קוד הכבוד שלנו מוקסם מביתוק ראשוני הרואי של קרום הבתולים, גם אם מדובר בביתוק קרום בתולים שאוּחה. הגבר על פי קוד הכבוד שלנו רואה באישה [שנאנסה] אחראית לאונס ולשידול שלה וכמי שתמיד מדיחה ומפתה, שכן לגבר [על פי קוד זה] אין כוח לעמוד בפני תשוקתו היוקדת. זה מה שמניע את משפחתה להשיאה לאנס שלה כדי שימשיך לאנוס אותה בחסות החוק, גם אם יגרש אותה יום לאחר שנישא לה, [הגם ש]סטטוס הגרושה [על פי קוד הכבוד שלנו] משפיל יותר מזה של נאנסת." [10] 

 



[2] twitter.com/Salwa_Abbes  , 14.12.2016

[3] twitter.com/Salwa_Abbes  , 14.12.2016

[4] אל-קודס אל-ערבי (לונדון), 15.12.2016

[5] www.noonpost.net , 14.12.2016

[9] אל-מגרב (תוניסיה), 15.12.16