כותבים מצריים: ישראל מביסה את הערבים בחדשנות ובפיתוח מדעי
מספר בעלי טורים בעיתונות המצרית התייחסו לאחרונה במאמריהם לנושא הפיגור המדעי בעולם הערבי בכלל, ובמצרים בפרט, תוך שהם מתקנאים בהישגיה המדעיים המרשימים של ישראל ובמיקומה הגבוה בעולם בתחומי היזמות וההמצאות. אחד הכותבים טען כי הערבים אינם תורמים לקדמה בעולם ולו הגיעו להישגים טכנולוגיים סביר להניח שלא היו משתפים את האחרים באמתלה שאין לשתף פעולה עם הכופרים האויבים. בעלי הטורים מתחו ביקורת על שמצרים אינה מגלה עניין בהמצאות ובמחקר המדעי והיא לא השכילה לנצל את משאביה. הם קראו לערבים לחקות את מדינות המערב במקום לראות בהן כופרות ולהקים מוסדות אקדמאים מתקדמים כדוגמת מכון וייצמן והטכניון בישראל, במקום עוד ועוד בתי תפילה.
להלן תרגום קטעים מן המאמרים:
לו אנו המצאנו את כל מה שהמערב המציא היינו מונעים זאת ממנו בטענה שהוא כופר
בעל טור ביומון המצרי אל-מצרי אל-יום, אוסאמה ר'ריב, כתב: "תרומת הערבים למודרנה נפסקה לפני יותר מאלף שנים. בכל מאות השנים האלה היינו מעמסה על מה שגילו והמציאו אחרים. הם חושבים, מתאמצים וממציאים, ואנו יושבים בחוסר מעש. יש לשאול, מה היינו עושים אילו אנחנו היינו בעלי ההישגים החדשניים והיינו ממציאים את הטלפון, המכונית, הרכבת, המטוס, המקרר, מכונת הכביסה, תנור החימום, הרדיו, הטלוויזיה, הטלפון הנייד, המחשב, הרובה, הפצצה, הטיל והתותח[?]. קרוב לוודאי שהיינו שומרים אותם לעצמנו ולא היינו מאפשרים לאחרים ליהנות מהם בעסקאות חליפין או בייצוא. זאת, מתוך מחשבה שהאחרים כופרים ואין זה נכון להתיידד איתם, או לשתפם בתמצית הגותנו ולאפשר להם ליהנות ממה שאנו נהנים או להשתמש במה שאנו משתמשים, כדי לחסוך זמן ומאמץ ולהקל את פעולותיהם. המערב מכונה בפינו 'המערב הצלבני' כסימן לכך שהוא האויב שיש להתעמת אתו ולא לשתף פעולה עמו. האם אני מגזים בתארי אותנו כמי שהיו שוללים מהמערב את המצאותינו ושומרים אותן לעצמנו בלבד אפילו אם יצוא שלהן היה מסייע לנו להניע את מפעלינו, להעסיק עובדים ולהזרים כסף לקופתנו[?] לדעתי אינני מגזים משום [שאנו המוסלמים] היינו מוציאים פסקי הלכה האוסרים סחר חליפין, משום שגם אם מדובר בכסף רב, איננו זקוקים לו. [היינו טוענים] כי יחסי הגומלין עם האנשים האלה [במערב] מכעיסים את אללה ואת נביאו וכי אין ברכה בכסף הנובע מהמסחר עמם ואנו עלולים להפסיד אם פרנסתנו תהיה תלויה בשיתוף הפעולה עם הכופרים.
אוסאמה ר'ריב[1]
אולם אם נרד ממרומי הדמיון ונשוב אל המציאות, נמצא שהמערב הוא זה שהמציא את כל מה שמועיל לבני האדם וקיים על הקרקע, ואילו אנו רק צופים המריעים במשחק... אולי נבחין כי הממציאים היו נדיבים והומניסטים יותר מאתנו בכך ששיתפונו בכל מה שהמציאו ולא שמרו זאת רק לעצמם. אני יודע שאחד מגסי הרוח יטען שהם לא העניקו לנו את תוצרתם מתוך הומניות, אלא ממניעים עסקיים כדי שנהיה שוק לקליטת תוצרתם לתועלתם, היות שאז ייווצרו הזדמנויות תעסוקה, רווח ומימוש עצמי.
זו עובדה שאין להתכחש לה, אך יש היבט אחר: אילו הם היו רואים אותנו כפי שאנו רואים אותם, כלומר ככופרים שלא נכון לקיים עמם קשרי גומלין, הם לא היו מוכרים לנו או מרוויחים מאתנו. אלא שראייתם – גם אם היא תועלתנית – היא רחבה יותר, הומנית, מכירה באנושיות של האחר ובחשיבותו ומבינה שחיוני לתת לזולת מידה מסוימת מן הקדמה כדי שהעולם לא יתחלק למחנה של התרבותיים ולמחנה של הברברים. יטען גס רוח אחר, שהמערב משתף אותנו בהמצאותיו, אך אינו חושף את סודותיו כדי שלא נתחרה בו ונקדים אותו. אלא שבכך הוא מתעלם מזה שהידע נגיש למי שהתאמץ ואיש אינו מתנדב לעכב את עצמו ולסייע למתחריו. בסופו של דבר, אני יודע שדברי השיח'ים הם שמנצחים, והאנשים[בקרבנו] ימשיכו להאמין שאללה הכפיף לנו את הזרים לשרתנו והוא חסך מאתנו את הרוע שבחשיבה ואת כאבי הראש [הכרוכים בכך]."[2]
ישראל בצמרת המחקר המדעי בעולם; הערבים שרויים בפיגור
מתולי סאלם, בעל טור נוסף ביומון המצרי אל-מצרי אל-יום, כתב: "במדינות המעריכות את הידע מתייחסים להמצאה כאל אחד מעמודי התווך והשיא של ההשקעה, ואילו במצרים מידת ההתעניינות שמגלים בה הממשלה והציבור קטנה ביותר. זהו אות קלון [עבורנו] שישראל נחשבת למדינה השנייה בעולם בתחום ההמצאות... כמו כן המחקר המדעי נמצא אצלה במקום גבוה ומתקדם, ואולי אף בראש מעייניה, ואילו אנחנו עדיין חושבים במנטליות של נחשלות וקיצוניות והתעניינותנו במדע מסתכמת בהתפלספות בבתי קפה ובשיחות סלון...
למרבה הצער, אנו עם שהידרדר מראש רשימת העמים אל סופה וכולם מכרסמים את גופו החולה והפגום... בינתיים ישראל מתמקמת על כס המדע שאנו התעלמנו ממנו עד כי בוגרי האוניברסיטאות ובעלי תואר שני ושלישי [אצלנו] הם מתי מעט המחפשים משרות לפרנסתם משום שהפכו את הידע רק לתעודות הרשומות בקורות החיים שאי אפשר להפיק מהן תועלת."[3]
ברוח דומה כתב גם בעל טור ביומון המצרי הממסדי אל-אהראם, אבראהים אל-נגאר: "בתחרות על המדע ישראל ניצחה את הערבים בכך שפיתתה את המדענים האירופים והאמריקנים להתיישב בה בזמן שבו מתגברת הגירת מוחות ערביים מחוץ למדינות ערב שנכשלו בהחזרתם כדי להפיק מהם תועלת. בה בעת הזהירה הליגה הערבית מהסכנה שבתופעה הזאת על עתידן הביטחוני, המדיני והכלכלי של מדינות ערב, זאת לאחר שישראל תפסה את המקום העשרים וארבעה בין המדינות המפותחות ואת המקום השני אחרי ארה"ב בתחום המחקרים והיכולות המדעיות ואת המקום הרביעי אחרי יפן, ארה"ב ופינלנד בקליטת התפתחויות טכנולוגיות".[4]
בהגת קרני[5]
ישראל יודעת לנצל את משאביה, המצרים לא ניצלו משאביהם
ד"ר בהגת קרני, מומחה ליחסים בינלאומיים ולכלכלה פוליטית המנהל כיום את פורום האוניברסיטה האמריקנית בקהיר, כתב במאמר ביומון אל-אהראם: "למרות ריבוי האסכולות במדעים בנושא הפיתוח, כולם מסכימים על מסקנה אחת: הנחשלות איננה [נובעת] ממחסור במשאבי טבע - יפן ענייה במשאבים, ואילו קונגו או ניגריה עשירות. הפיתוח הוא האופן שבו מנצלים את המשאבים הקיימים והאופן שבו מנהלים אותם ומכאן חשיבותם העליונה של המשאבים האנושיים ובייחוד של המשכילים והמוכשרים, בין אם בארצם או מחוצה לה. שהרי בעידן הגלובליזציה ומהירות ההתפתחות הטכנולוגית והשימוש בשיחות ועידה - בסקייפ ובאמצעים דומים - המחיצות בין פנים המדינה ומחוצה לה הפכו לעניין שולי ביותר. אם כן, המדענים שלנו בחו"ל הם חלק יסודי במשאבים [האנושיים] האלה כפי שהתברר מניסיונם של רבים.
כך למשל, חיים ויצמן, הנשיא הראשון של ישראל, היה מדען לכימיה בבריטניה ותרם לפיתוח תעשיית הנשק [שם], ובתמורה שכנע את ממשלת בריטניה לפרסם את הצהרת בלפור שהיא הבסיס למדינת ישראל של היום. את ההתפתחות הישראלית מאז והניצחונות של המדינה הקטנה הזאת על שכנותיה, שעולות עליה במספר התושבים ובמשאבים, אפשר להסביר רק באופן שבו ישראל מנצלת את משאביה האנושיים החיצוניים – מה שמכונה בקיצור השדולה הישראלית בארה"ב, בקנדה, באירופה ואפילו באמריקה הלטינית...
אף שלמצרים יש משאבים [אנושיים] בעלי ערך כאלה, חלף זמן ממושך בניסיונות לנצלם... אמנם נעשו מאמצים רבים [בנושא זה] למשל ע"י השגריר לשעבר תחסין בשיר או אוסאמה אל-באז [מי שהיה יועצו של מובארכ], אך לא בוצעה שום תכנית פעולה ברמת המדינה."[6]
נחוצים לנו מוסדות כמו הטכניון ומכון וייצמן, לא תוספת של בתי תפילה
בעקבות הכרזתו של הנשיא המצרי, עבד אל-פתאח אל-סיסי, כי בבירה המנהלית החדשה שתוקם במצרים ייבנו המסגד והכנסייה הגדולים ביותר במצרים, קרא בעל טור ביומון המצרי אל-וטן, ח'אלד מונתצר, להקים במצרים טכניון או מפעל ענק ולא רק בתי תפילה. הוא כתב: "מתי העולם יכבד אותנו ויתחשב בדעתנו? העולם יכבד אותנו ויתחשב בנו לא בגלל כמות הנשק שיש במחסנים שלנו, אלא כאשר תהיה לנו יכולת לייצר את הנשק הזה ולהמציא נשק חדש. לא בגלל כמות צריחי המסגדים או הצלבים מעל כיפות הכנסיות אלא בזכות ההמצאות, מחקרים מדעיים ותעודות השתתפות בקורסים אקדמיים בחו"ל... במקום לייבא ארבע מתוך חמש ככרות לחם שאוכל המצרי, ראוי שהחוקר [המצרי] ישקוד [ויחקור] כיצד להגדיל את ייצור קמח במפעלים. הוא צריך להשקיע מאמץ בטיפול במחלות ובמגפות מזיקות ולהמציא מכשירים הנדסיים...
שכנתנו היריבה, ישראל, שהייתה אמורה לנצל את הדת לצרכיה ולהצדקת הקמתה וגזלתה את פלסטין לא הודיעה או דיברה על בניית בית הכנסת הגדול בעולם. היא מתגאה במכוניה, מכון ויצמן והטכניון ולא בבתי הכנסת שלה. אלה שני המכונים למחקר מדעי הגדולים ביותר במזרח התיכון ומהחשובים בעולם כולו... אדוני הנשיא, אנו זקוקים לטכניון מצרי לצד המסגד והכנסייה הגדולים ביותר."[7]