כותב סעודי בקריאה למוסלמים במערב: השתלבו בחברות המקומיות ופעלו נגד הטרור
ב-27 בדצמבר 2016, פרסם עמאד אל-עבאד, בעל טור סעודי ביומון אל-ריאד, מאמר שכותרתו "המיעוטים המוסלמים במערב – האם קיימו את חובתם?", בו קרא למוסלמים שחיים במערב להשריש בקרב ילדיהם נאמנות לארצות שבהן בחרו להתיישב ולפעול למען מיגור הטרור בארצות אלה, תוך שיתוף פעולה עם גורמי הביטחון המקומיים; באמצעות התגייסות קהילותיהם להפגנות נגד הטרור, ועל ידי הצגת מחוות של רצון טוב כלפי הקהילות המקומיות.
עמאד אל-עבאד
להלן תרגום קטעים מן המאמר הנ"ל:
"בשנת 2002 ביקרתי בעיר ונקובר בקנדה ועצרתי במסעדה בבעלות מהגר ערבי וניהלנו שיחה קצרה. משהבין שאני חדש בקנדה, הוא אמר לי בטון מזהיר: 'הישמר שלא להאמין לכופרים הללו, שכן הם לא רוצים בטובתך'. עזבתי את המסעדה שלו כשאני תוהה על נבזיותו. לאיש הזה, שקצה נפשו בארצו ושהגיע [לקנדה] בחיפוש אחר חירות, רווחה וביטחון – אין ולו שמץ של נאמנות לארץ שאירחה אותו והעניקה לו זכויות ופריבילגיות שלא חלם עליהן. השתכנעתי אף יותר בנבזיותו לאחר ששהיתי שם שנה שלמה שבמהלכה גיליתי אצל 'הכופרים' הללו רק טוב. כמו כן, נוכחתי לדעת כי לא כל המהגרים הערבים והמוסלמים [חושבים] כמו האיש הזה.
אחד החברים [שלי] ששוהה בשליחות בגרמניה, הזכיר לי גם את הסלידה שחש מההסתה ומהשנאה שהביע באופן גלוי אימאם של אחד המסגדים שם בדרשת יום השישי. לדבריו, המשטרה אינה יכולה לעצרו משום שמדובר בחופש הביטוי, אותה פריבילגיה שהעניקה לו המדינה שהוא מסית נגדה ונגד בניה. זאת, בנוסף לכל הפריבילגיות הרבות שהעניקה גרמניה לפליטים, [כמו] משכורת חודשית לכל אדם במשפחה, דיור חינם, חשמל ומים, פטור ממסים, חינוך חינם וכרטיסי נסיעה בתחבורה ציבורית ועוד, על מנת לשמור על כבודם ולכבד את אנושיותם.
אירועי הטרור הנוראים שפקדו את אירופה השנה החזירוני מחדש [לנושא] המיעוטים המוסלמים במערב. על אף שרובם המכריע שוחרי שלום וחפצי חיים שקטים כמו רוב האנשים, הרי שהם מזניחים מאוד את ההשתלבות ואת דו-הקיום בחברות שבהן בחרו להתיישב. יתרה מכך, התייחסותם לאירועי הטרור שהתרחשו בחברותיהם הייתה פסיבית במידת מה. בין אם בצרפת, בגרמניה או בבלגיה, לא שמענו כי הם יצאו בהפגנות המונים המגנות את הטרור, או על יוזמות גדולות של רצון טוב שהביאו לחברה, אלא [על כך] שהם שתקו והמשיכו להלין על ההתנכלויות הגזעניות כלפיהם.
טועה מי חושב כי יוזמות כאלה, או הבעת זעם והתנגדות לפשעי הטרור הם בבחינת התנצלות על פשע שאין להם [למהגרים הערבים] יד בו ... אדרבא, זוהי יוזמה של רצון טוב ומסר לחברה שבה הם חיים ש'אנו ואתם באותו מחנה טוב נגד המחנה הפושע'. יש בכך כדי לחזק את שיתוף הפעולה ביניהם ולסלק את תאי הטרור המתועבים ההם.
טועה גם מי שחושב כי המיעוטים המוסלמים אינם מסוגלים לכנס הפגנות כאלה נגד הטרור, להקים לובי שיפעיל לחץ על המסיתים [לטרור] שם, או לקיים יוזמות חשובות לשיפור תדמיתם בחברות המערביות. שהרי תגובותיהם לסוגיות שנוגעות לסמלים האסלאמיים, חושפות את יכולתם לגייס אנשים ולהשמיע את קולותיהם בחברה שבה הם חיים.
לבסוף, המיעוטים האסלאמיים והערביים שחיים בגולה הם בדרך כלל קהילות טובות ותמימות שביצעו בעבר יוזמות יפות וחשובות, כמו למשל היוזמה של המוסלמים בעיר לאנס בצרפת, שהגנו על הכנסיות שם במהלך חגיגות חג המולד אשתקד שהתקבלה בעין מאוד יפה. אלא שיוזמות כאלה הן עדיין ספורות ודרושה עבודה רבה והשתדלות [כדי להרבות בהן]. לשם כך, על המיעוטים שם לשאוף לשתי מטרות: האחת, לטווח הרחוק – להשריש בבניהם נאמנות לארץ שבה התיישבו, שהעניקה להם הרבה. השנייה, לטווח הקצר – לטפל במהירות ובכל הרצינות במעשים שמבצעים בני המהגרים, באמצעות שיתוף פעולה עם גורמי הביטחון והתלכדות עם החברה - ובכך תוכח התנגדותם הנחרצת למעשים שפלים אלה..."[1]
