בעל טור לבנוני: נראה שמדינות ערב עסוקות במלחמה מתמדת נגד נשים
בעל הטור הלבנוני, חאזם צאר'יה, פרסם באתר הליברלי אילאף מאמר סרקסטי בו מתח ביקורת נוקבת על ההתייחסות לנשים ולמעמד האישה בעולם הערבי וטען כי המהפכות הערביות לא מתעניינות במעמד האישה וכי אמירות בוטות נגד נשים מפי חברי פרלמנט ערביים, כמו גם מקרים של אפליה קשה נגד נשים, משקפים את מצבן הקשה בעולם הערבי. לדבריו, יציאתן של נשים מן הבית והתקדמותן בשוק העבודה, מאיימות על הגברים ואלה מגיבים בשיח אלים ובוטה כלפיהן.
להלן תרגום קטעים מהמאמר[1]:
"למשקיף [מן הצד] נדמה כי במקביל למלחמות האזרחים הרבות הפושות בהן, מדינותינו גם חיות במלחמה תמידית נגד הנשים. גברים רבים מאוד מקרבנו, – [הן אלה המצויים] בפסגות השלטון כמו גם אלה שבבסיסי החברה – אובדי עצות, שכן אינם בטוחים לחלוטין מה ראוי לעשות עם היצורים הללו [קרי, הנשים] שיש מהן יותר מכפי הצורך.
חבר פרלמנט לבנוני ששמו אילי מארוני, שבדרך כלל לא הכיר בכך שלאישה יש תפקיד כלשהו, הבין יום אחד שיש לה תפקיד. ויש להודות לו על כך. אולם, התפקיד שייחס להן הוא ש'יש נשים שנותנות לאנס סיבה לאנוס אותן'.
חבר הפרלמנט המצרי אִל-האמי עג'ינה התנגד, לחקיקת חוק המגדיר כפשע את [תופעת] מילת הנשים, במידה [מסוימת] של דמיון ופנטזיה שחסרים לעמיתו הלבנוני. [לדעתו] עליית [שיעור] האימפוטנציה בקרב הגברים, מחייבת את הפחתת הצורך המיני של האישה! עג'ינה סיפק לנו, ברוב טובו, הזדמנות ללמוד מן הנתונים [הסטטיסטיים] יוצאי הדופן והמפליאים, ששיעור הנשים במצרים שנימולו נע בין 70 לבין 90 אחוז מכלל נשות מצרים.
ביום ההוא...[העיתונאית] העמיתה רולא אמין שיגרה דרך פייסבוק 'קריאה דחופה' בה דרשה ליישם את ההחלטות שפרסם בית המשפט הירדני [המוסר לה את המשמורת על בתה. היא כתבה]: 'בעלי לשעבר מוחמד עג'לוני היה עם בתי דינא בת השבע בביקור שגרתי ונמנע מלהחזירה אליי על פי המתחייב מהחלטת בית המשפט, והמשטרה טוענת שהיא לא יכולה לעשות דבר כדי לסייע לי'. הסולידריות הרחבה והלחץ הרב שהופעל באמצעות התקשורת על כל צורותיה הם שהחזירו את דינא לאימה.
אלו שלוש כותרות שהובלטו על ידי העיתונים והרשתות החברתיות, וקשורות בצורה זו או אחרת למצוקה של הנשים הערביות. אבל [למעשה] מדובר באלפים רבים [של נשים] שחיות את הטרגדיות שלהן בפרברים נידחים ומאחורי חדרים נעולים שאיש אינו מדבר על המתרחש בתוכם.
אז איך, אפוא, נטפל באישה שנדרשת להתנדנד עד אין קץ בין היותה שפחה, להיותה סחורה והיותה בובה? המשטרים [הערבים], השמרנים והמהפכניים, פועלים אך ורק כדי לקבע את המעמד הזה של האישה. המהפכות, למעט בתוניסיה באופן חלקי, לא התעניינו במצב הקיים [של האישה] ובשינויו. המשטרים הצבאיים מצאו לנכון להפכה לחיילת שתוצג ב'חגי המהפכה'. האסלאמיסטים של המהפכות מצאו בה אובייקט נוסף לשליטה ולהענשה המיוחסים לכתבי הקודש. בתוך כך נמשכה 'המסורת' הישנה לחגוג לכבוד אשת סלון כאן ואשת עסקים שם כדי להוכיח באמצעות תמונותיהן במגזיני הנשים ובמגזינים החברתיים שעברנו כברת דרך מכובדת בשוויון בין המינים!
אך, המצב הוא שהאישה מודרת מהשיח הציבורי. ונזכרים בה לעתים כאשר נדרשת הוכחה למזימות המערב ולאוריינטליזם שלו המסלף את [דמותנו]. בכל מקרה [השיח בנוגע לאישה] מושאר בידי מספר מוגבל של פמיניסטים ופמיניסטיות ובידי כמה אנשי חוק ופעילים ופעילות בארגוני החברה האזרחית שהשפעתם פחותה מאצילותם ומהתלהבותם. אותו הדבר נכון ללחצים המערביים על ממשלותינו, שכן ממשלותינו מערימות על המערב באמצעות ייפוי [המציאות] ו[באמצעות] הצגה [שנמשכת] עד שהבכיר הרשמי המערבי ממריא משדות התעופה שלנו ואז המצב שב לקדמותו.
זה קורה בשעה שהגבריות מצויה במשבר מחריף, לא רק אצלנו אלא בכל העולם. די לציין את העובדה שהחברה והכלכלה המודרניים הופכים את הכח השרירי לדבר מיותר כפי שהם הופכים את הערכים שנקשרו במשך זמן רב לזכריות לדבר שחלף זמנו. כאשר החינוך, שוק העבודה ואמצעי התקשורת שוקדים על קליטת נשים וממריצים אותן לעזוב את הבית, זה שופך שמן רב על כעס גברי הבוער מלכתחילה. כאשר אנו מוסיפים לכך את הנסיגה הנוכחית מהנאורות ומהמודרניות, שרמז לה ניתן באמצעות עליית גברים כמו דונאלד טראמפ אחרי סילביו ברלוסקוני, אנו מבינים ש'הגבר גבר' משתמש בדיבורים ובהתנהגות השפלים ביותר כדי להגן על העולם הישן ועל זכויות היתר שלו.
אך, בשעה שהבריטים, למשל אך לא רק הם, חושבים לכלול את העוינות והשנאה כלפי נשים כ'פשע שנאה' אנו – באזור הה של כדור הארץ- לא מוצאים שום דבר להישען עליו בהתמודדות מול הברבריות הזוחלת: לא אמות המוסר, לא המדיניות ולא החוקים מפעילים את השפעתם. באשר לחברי הפרלמנט באומה [הערבית], שנבחרים על ידי הציבור כדי שיחוקקו לנו חוקים ויגבילו את ההשתלטות הכוחנית של הרשות המבצעת עלינו, הרי שמארוני ועג'ינה אינם כלל הגרועים שבהם.
תוך כדי כך נותר דבר אחד שמדיר שינה מעינינו: באמת, מה נעשה עם הנטל הזה הנקרא נשים?"
