המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
בכיר אש"פ בכנס הרצליה: הפתרון -מדינה פלסטינית בגבול 67', בירתה ירושלים וזכות השיבה
11/12/2016


חבר הועה"פ של אש"פ בכנס הרצליה: פנינו לשלום על בסיס מדינה פלסטינית בגבולות 67' שבירתה ירושלים ושיבת הפליטים לבתים מהם גורשו

 

ד"ר אחמד מג'דלאני, חבר הועה"פ של אש"פ ושר בממשלת הרש"פ לשעבר, השתתף בכנס הרצליה ה-16 שנערך בין התאריכים 18-16 ביוני 2016. בדברים שנשא בכנס, בערבית, קרא מג'דלאני לבאיו לשאת באחריות המוטלת עליהם, "לאזור אומץ ולקבל החלטות גורליות למען שלום צודק וכולל" באמצעות אימוץ אסטרטגית יוזמת השלום הערבית המושתתת על פתרון שתי המדינות, קרי, הקמת מדינה פלסטינית שבירתה ירושלים בגבולות ה-4 ביוני 67' ושיבת הפליטים לבתיהם.

 

מג'דלאני הדגיש כי העם הפלסטיני משתוקק לחירות ונאבק למענה ולמען כינון שלום צודק וכולל וכי באופן היסטורי ביססו הפלסטינים את כל המדיניות והאסטרטגיה שלהם על הלגיטימציה הבינלאומית ועל החלטות האו" הנוגעות לנושא הפלסטיני והושיטו יד לשלום. זאת, לדבריו, מאז נאומו של ערפאת באו"ם ב- 1974, עבור דרך ועידת מדריד וכלה בהסכם אוסלו ובעשרים שנות מו"מ מאז. אלא שממשלות ישראל לדורותיהן הכשילו זאת בתואנות שווא ואף קבעו עובדות בשטח באמצעות הפקעת אדמות, הרחבת ההתנחלויות והגברת התוקפנות נגד הפלסטינים.

 

הוא האשים את ממשלת ישראל הנוכחית בקיצוניות ובגזענות ובניהול שיח של מלחמה ואף השווה את יחסה לפלסטינים ליחסם של הנאצים ליהודים ואת המתנחלים השווה לדאעש ולג'בהת אל-נוצרה, והזהיר כי לא רק העם הפלסטיני ישלם את מחיר המדיניות והמגמות הללו אלא גם החברה הישראלית כולה. הוא ציין את העובדה כי מי שעשה הסכמי שלום עם הפלסטינים עד כה הן דווקא ממשלות ימין בישראל, וקרא לממשלת ישראל הנוכחית לבחור בין שלום שיביא ביטחון יציבות וצמיחה לבין מלחמה שתביא הרס ואסונות.

יצוין כי ע"פ סוכנות הידיעות הפלסטינית "מען", נשיאות הרש"פ הבהירה שהשתתפותו של אל-מג'דלאני בכנס הרצליה נעשתה ע"פ הוראתו של הנשיא מחמוד עבאס.[1]

 

להלן תרגום קטעים מנאומו של אל-מג'דלאני בכנס הרצליה:[2]

 

ד"ר אחמד מג'דלאני [3]


 

"שלום צודק הוא הניצחון האמיתי... והוא מעניק אהבה דו קיום והומאניות לבני האדם"

"כשקיבלתי את ההזמנה להשתתף בכנס הרצליה ה-16 שנערך בין התאריכים 18-16 ביוני, לא היססתי לרגע [והחלטתי] להשתתף בו ולשאת נאום מול קהל של אנשי אקדמיה, פוליטיקאים ואינטלקטואלים, מתוך אמונה שמי שחותר לשלום צודק וכולל צריך ללכת למענו אפילו עד קצה העולם...

 

המנהיגים הם אלו שבוחרים אם פניהם למלחמה או לשלום. כל מי שסבור כי במלחמה יש מנצחים ומנוצחים משלה את עצמו שכן במלחמה המפסיד היחיד הוא האדם, שאמור להיות הדבר היקר ביותר.  שלום צודק וכולל  הוא הניצחון האמיתי, לא רק לצד אחד או לעם אחד על חשבון עם אחר, אלא ניצחון לכולם משום שהוא תמיד מספק לעמים ביטחון ויציבות ואת כל המרכיבים והיסודות לפיתוח תמידי בכל התחומים ומה שחשוב ביותר הוא שהשלום מעניק אהבה, דו-קיום והומאניות לבני האדם...

 

בחיים של אומות ועמים יש רגעים שבהם נדרשים האנשים הנבונים וחדי השכל להביט לאחור אל העבר ומשקעיו כדי להקים גשר לאופק חדש. אתם [באי הכנס] הם אלה שצריכים - עוד לפני העם הפלסטיני והנהגתו-  לשאת באחריות המוטלת על כולנו, לאזור אומץ ולקבל החלטות גורליות למען שלום צודק וכולל... נפש שנכחדת במלחמה היא נפש של בני אדם ולא מדובר בכלי צבאי או בבניין פה או שם. [הקטל ההדדי] מצמיח במרוצת השנים שנאה, טינה וקיצוניות עיוורת שהופכת לטרור עיוור שאינו מבחין בין אדם לאדם ובין שחור ללבן.

 

היהודים הקימו מולדת על אדמה לא להם. עליהם להבין שהעם הפלסטיני נחוש להקים את מדינתו במולדתו

אינני רוצה לדבר על העבר ועל המציאות המרה מאז הצהרת בלפור. אתם והממשלות הקודמות שלכם יודעים היטב את העובדות ואם מצאתם את הצידוק המשפטי והמוסרי להקים מולדת לאומית על אדמה שלא הייתה שייכת לכם, מן הראוי שתבינו כעת את הנחישות ואת המאבק של העם הפלסטיני להקים את מדינתו במולדתו בגבולות ה-4 ביוני 1967 ובירתה ירושלים. כאשר כמה פנאטים וקיצונים דורשים שהעם הפלסטיני יוותר על זכויותיו הקבועות שאותן אישרו אמנות בין-לאומיות והחלטות האו"ם הם בעצם דורשים שהוא יוותר על זהותו, על עתיד קיומו ועל כל תקווה שלו לחיים. משמעות הדבר היא מחיקת זכותם של עמים להגדרה עצמית וקריאת תגר בוטה נגד הלגיטימציה הבינלאומית ונגד האו"ם ואמנתו... הגזענות והפשיזם סותרים גם את הדתות המונותאיסטיות הקוראות לסובלנות ולאחווה. במקום לעורר מחדש שנאה של מלחמות ותוקפנות אנו צריכים לעורר מחדש את רוחם של עומר בן אל-ח'טאב וצלאח אל-דין, כלומר רוח הסובלנות וכיבוד הזכויות.       

 

זה עשרות שנים שהפלסטינים מושיטים יד לשלום אך ממשלות ישראל מתחמקות מפתרון הסכסוך

מאז הוקם אש"פ הוא נאבק למען השבת זכויותיו של העם הפלסטיני, באמצעות הקמת מדינה פלסטינית עצמאית שבירתה ירושלים על סביבותיה, ושיבת הפליטים לבתיהם שמהם גורשו, בהתאם להחלטת האו”ם 181. באופן היסטורי ביססו אש"פ והנהגתו את כל המדיניות והאסטרטגיה שלהם על הלגיטימציה הבינלאומית ועל החלטות האו”ם הנוגעות לנושא הפלסטיני ולזכויות עמנו הפלסטיני, וכן על אמונה כי רק שלום צודק וכולל יבטיח את מימוש הזכויות ויביא ביטחון ויציבות. 

 

הדבר בא לידי ביטוי בנאומו ההיסטורי של האח המנהיג המנוח יאסר ערפאת באו”ם בשנת 1974, בו פנה בדברים אל כל העולם לרבות אל העם הישראלי וממשלתו ואמר שידנו מושטת לשלום. אכן, השלום מבחינת העם הפלסטיני והנהגתו אינו רק מילים או פזמון שאנו שבים ומשמיעים אותם בפני עמנו ובפני העולם, אלא הוא אסטרטגית פעולה שבאמצעותה אנו שואפים להשיג את זכויותינו הקבועות והצודקות בהתאם להחלטות הלגיטימציה הבינלאומית ובראשן החלטות האו”ם 194, 181, 242, 338...  


ב- 1988 החל המו"מ בין אש"פ לבין הממשל האמריקאי, לא בשל סכסוך בין העם הפלסטיני לבין העם האמריקאי, אלא משום שארה"ב... - בהיותה בעלת הברית האסטרטגית הראשונה במעלה של ישראל שהתחייבה להגן על קיומה של ישראל ועל ביטחונה - בחרה להתמודד עם המציאות בשטח ולהכיר בכך שלעם הפלסטיני יש זכויות לגיטימיות ושהנושא הפלסטיני מהווה את לב הסכסוך [במזה"ת] ומהותו וכל עוד יישאר תלוי ללא פתרון - הסכסוך יימשך ואף יחמיר...

אנו עם המשתוקק לחירות ונאבק למענה ולמען כינון שלום צודק וכולל שבאמצעותו נקים גשרים של אהבה וסובלנות. הדבר בא לידי ביטוי בקיום ועידת מדריד לשלום ב-1992 ולאחר מכן בחתימת הסכם אוסלו שאמור היה להסתיים כעבור חמש שנים מאז חתימתו בהשגת הסכם היסטורי וסופי שישים קץ לסכסוך ההיסטורי. אלא ש- ואני אומר זאת באופן הברור ביותר - מי שהכשיל זאת היו ממשלות ישראל שבאו בזו אחר זו [מאז החתימה על הסכם אוסלו] תוך שימוש בתירוצים קלושים שאין להם שחר אלא במוחותיהם של הקיצונים ושל בעלי נטיות גזעניות, המבוססים על התנשאות, על התרברבות בעליונות הצבאית, על מאזן הכוחות ועל התמורות המטלטלות את העולם בין תקופה היסטורית אחת לאחרת. 

למרות זאת, העם הפלסטיני והנהגתו לא נואשו ולו לרגע. נכנסו לתוך המו"מ הבילטרלי בחסות אמריקנית למשך עשרים שנה, ובתמורה נהגו ממשלות ישראל בתכסיסי התחמקות, ולא זו בלבד, אלא אף קבעו עובדות בשטח באמצעות הפקעת אדמות, הרחבת ההתנחלויות והגברת התוקפנות נגד בני עמנו... אלא שהקיצונים - במאמציהם לסכל את פתרון שתי המדינות שאושר בידי העולם כולו, הן ברמה העממית והן ברמה הרשמית - לא לקחו בחשבון את העם הפלסטיני ואת זכויותיו הלאומיות האיתנות... ושלא יעלה על הדעת שהקהילה הבינלאומית שהכירה במדינת פלסטין בגבולות ה- 4 ביוני 1967 הכוללים את ירושלים המזרחית, רצועת עזה והגדמ"ע תעלים עין מניסיונותיה של ישראל ושל ממשלת נתניהו הנוכחית לסכל החלטה זו או לחסלה, באמצעות צעדים המנוגדים לחוק הבינ"ל והמשך שליטתה בשטחים הערביים הכבושים.

 

תמורות רבות טלטלו את העולם בסוף המאה שעברה וגם כעת מטלטלות אותו תמורות נוספות, אשר עשויות להשפיע על עתיד האזור ועל הבריתות בו... הדבר היחיד שלא חל בו שינוי הוא המנטליות השלטת בישראל, המבוססת על קיצוניות ועל גזענות. כיצד יכולה האליטה [הישראלית] השלטת הזו להזיל דמעות על ההיסטוריה של העבר בעוד היא [עצמה] עושה את אותו הדבר לעם אחר. לא מתקבל על הדעת שמי שסבל  מצרות ואסונות יחולל אותם לאחרים, אלא אם כן הוא צבוע ומוליך שולל ומתאמץ להחזיר את ההיסטוריה אך [הפעם] באמצעות [המטת] אסון על עם אחר - הלוא הוא העם הפלסטיני.

נכון שמי שעשה הסכמי שלום והחל את המו"מ [עם הפלסטינים] בישראל הוא ממשלות הימין בישראל... ונכון גם שממשלת ישראל הנוכחית בראשות נתניהו שהיא הימנית ביותר בהיסטוריה של ממשלות ישראל... יכולה ללכת בעקבות הממשלות שהשיגו שלום עם מצרים... ועם ירדן... זאת, באמצעות צעד אמיץ והחלטה נועזת להגיע להסכם בנוגע להסדר קבע עם אש"פ ולהכיר בפתרון שתי המדינות. הדבר יבטיח לממשלה זו תמיכה רחבה ממפלגות האופוזיציה, שאינן מיוצגות בה. אלא שברור שההסכם שנעשה עם [חבר הכנסת אביגדור] ליברמן[4] והשיח המדיני של הממשלה עד לרגע זה הם שיח של מלחמה ולא של שלום. שיח קיצוני שימיט רק אסונות ושיח גזעני שעולה ממנו ריח של פשיזם, וזה מזכיר לי דברים שאמרו רבים מהמפקדים הצבאיים בישראל בנוגע לניצני פשיזם שהחלו לצמוח בישראל, כולל [אהוד] ברק ו[משה] יעלון והאחרון שבהם עמיר פרץ. פירושו של דבר שלא רק העם הפלסטיני הוא זה שישלם את מחיר המדיניות והמגמות הללו אלא [גם] החברה הישראלית כולה.

 

הפלסטינים כבר בחרו בשלום, כעת על העם הישראלי ועמי האזור לקבל החלטה מצדם 

אנו עומדים בפני הזדמנות היסטורית, עלינו לנצלה ולהפיק ממנה תועלת... למען שלום צודק וכולל... בהתבסס על יוזמת השלום הערבית שאושררה בידי הפסגה הערבית בביירות במרץ 2002 ושאומצה לאחר מכן בידי פסגת הועידה האסלאמית שנערכה בטהראן בשנת 2003. לפיכך, 57 מדינות ערביות ואסלאמיות, לרבות איראן, מוכנות כעת לכונן יחסים נורמליים ומדיניים עם ישראל תמורת סיום הכיבוש מצדה והכרתה במדינת פלסטין בגבולות 1967.

 

ההנהגה הפלסטינית משוכנעת עמוקות כי סיום הסכסוך הערבי-ישראלי והפלסטיני-ישראלי הוא הפתח האמיתי ליציבות האזור ולבלימת השפעתם של כוחות הטרור והקיצוניות שאנו רואים באלף גוונים וצורות לבוש, בלי קשר לדגל הדתי שמאחוריו הם מסתתרים. והראיה הטובה ביותר לכך היא שיש לנו את דאעש ואת [ג'בהת] אל-נוצרה מצד אחד ואת תחבולות המתנחלים אשר מנהלים טרור נגד עמנו באדמות הכבושות [מצד שני].

 

מאז שהושטנו את ידנו לשלום ועד לרגע זה לא מצאנו פרטנר ישראלי אמיתי להשגת פתרון שתי המדינות ולכינון שלום צודק וכולל, חוץ מראש ממשלת ישראל המנוח יצחק רבין ששילם בחייו את מחיר הקיצוניות והאלימות. למרות כל מה שקרה, ידנו [עדיין] מושטת לשלום...  ניצבת כעת הזדמנות בפנינו ובפני ממשלת ישראל הנוכחית והעם הישראלי על כל חלקיו, בזכות ההתעניינות הבינלאומית והאזורית שבאה לידי ביטוי בוועידת פריז וביוזמת נשיא מצרים עבד אל-פתאח אל-סיסי...

 

יש לציין כי ניסיונות ההטעיה של ממשלת ישראל הנוכחית לפיהם הנורמליזציה עם מדינות ערב מתקיימת במלוא המרץ הם בבחינת זריית חול בעיניים... הביטחון שבו משתמשת ממשלת ישראל כבתירוץ לא יושג אלא באמצעות שלום צודק וכולל... שכן ביטחון בא באמצעות ערבויות בינלאומיות בלבד ולא באמצעות שליטה ועריצות. המלחמה בטרור מתחילה בסילוק הפתיל שגרם [לצמיחתו] והוא הכיבוש [הישראלי], שנחשב לכיבוש האחרון בעולם על עם אחר. המפתח לשלום או מלחמה באזור כולו הוא הנושא הפלסטיני. על ממשלת ישראל לבחור בין שלום שיביא ביטחון יציבות וצמיחה לבין מלחמה שתביא הרס ואסונות.

 

אנו כבר בחרנו בשלום מתוך עוצמה ושכנוע עמוק במאבקנו הלגיטימי למען חירות עמנו, ואתם העם הישראלי ועמי האזור כולם, במה אתם בוחרים? אני מציע לכנס שלכם [כנס הרצליה] לאמץ את אסטרטגית השלום על בסיס יוזמת השלום הערבית המבוסס על פתרון שתי המדינות וכינון יחסים שקולים בין כל מדינות האזור, לרבות ישראל."

 



[1] ו www.maannews.net, 18.6.2016

[2] ו www.maannews.net, 16.6.2016

[3] ו maannews.net

[4]  הכוונה להסכם שנעשה בין הליכוד לבין "ישראל ביתנו" שבעקבותיו הצטרפה האחרונה לקואליציה ואביגדור ליברמן התמנה ב- 30.5.16 רשמית לתפקיד שר הביטחון.

תגיות