כללי

כותבים ערבים: הגיע הזמן שנשים ערביות תעמודנה בראש מדינותיהן

 

לאחרונה פרסמו כותבים שונים בעיתונות הערבית מאמרים בשבח מנהיגותן של נשים, כגון הילרי קלינטון ואנגלה מרקל, והביעו את תקוותם כי גם נשים במדינות ערב תגענה למשרות הרמות ביותר, כגון ראשות הממשלה או נשיאות המדינה. נשיאת האיחוד הלאומי של האישה התונסיאית, ראדיה אל-ג'רבי, התייחסה אף היא לעניין בראיון ליומון הלונדוני אל-קדס אל-ערבי ואמרה שהגיע הזמן כי אישה תוניסאית תכהן כנשיאת המדינה.

 

להלן תרגום קטעים מן המאמרים הנ"ל:

 

כותב כוויתי: נשים שולטות בדמוקרטיות החזקות במערב, בעוד שהאישה הערבית מודרת

מוחמד אל-רמיחי, עיתונאי וחוקר ממוצא כוויתי ובעל דוקטורט במדעי החברה, הכותב ביומון המצרי הממסדי אל-אהראם, פרסם מאמר תחת הכותרת "זהו [עידן] שלטון הנשים" בו טען כי 'נשות ברזל' שולטות במעצמות החזקות בעולם כיום, בעוד שבמדינות ערב רבים מתנגדים להשתתפות האישה בחיים הציבורים ואחרים מסכימים לכך רק חלקית. הוא כתב:  "אם הביטוי שהודבק הכי הרבה פעמים לאישה הערבית הוא 'הדרה', אזי הביטוי שמודבק הכי הרבה לאישה במערב במאה ה-21 הוא 'השתלטות'. אם הגברת הילרי קלינטון תיבחר לנשיאות ארה"ב, וזו אפשרות סבירה, אז שלוש הדמוקרטיות המערביות החזקות ביותר – גרמניה, ארה"ב ובריטניה – יהיו תחת שלטון של נשים. אם המועמדות הבולטות לתפקיד מזכ"ל האו"ם  - הלן קלארק, לשעבר ר"מ ניו זילנד או יריבתה, מנכ"לית אונסק"ו, אירנה בוקובה תגענה [לתפקיד זה], אז יושלם המעגל של עידן שלטון הנשים, אשר הפך לתופעה מאז תחילת המאה הנוכחית שבה הגיעו נשים  למשרות הרמות ביותר בפינלנד, לטביה ופנמה, לצד תקדימים שהיו לכך באינדונזיה, הפיליפינים, פקיסטן, ישראל וסרי-לנקה...

 

לנוכח העובדה שהעולם [כיום] מתאפיין בחוסר ודאות, במלחמות אזרחים ובלחצים כלכליים עצומים, וכן [העובדה] שהעולם מערבי נוטה לימין הקיצוני, ונשלט בידי נשים שלרוב רוצות להיראות כ'נשות ברזל', הרי שייתכן ואנו נהיה עדים לעולם שונה מזה שהתרגלנו אליו, שאת הקשרים הבינלאומיים בו לא תעצב עוד 'חוכמת הגברים' אלא 'נוקשות הנשים'. רק האישה הערבית שאין לה מקור של נחמה, תמשיך לגרור את שובלי אכזבתה בין מי שמסכים חלקית להשתתפותה בחיים הציבוריים לבין מי שמתנגד לכך לחלוטין...ואחרי כל זה אנו [עוד] מתפלאים מדוע נותרנו מאחור?..." [1]

 

כותב מצרי: מתי נראה אישה שולטת באחת ממדינות ערב?

העיתונאי המצרי, עמרו עבד אל-סמיע, גם הוא בעל טור ביומון אל-אהראם, טען כי נשים יכולות למלא את התפקידים החשובים ביותר, ותהה מתי נשים במדינות ערב יכהנו במשרות הרמות ביותר במדינה כגון נשיאות. הוא כתב: "תרזה מיי, ראש ממשלת בריטניה החדשה ומנהיגת המפלגה השמרנית, היא אחת מתוך מערך נשי שופע ששולט ב-23 מדינות בעולם – מגרמניה ועד אולי ארה"ב. יתר על כן, היא גם צד במאבק נשי קולני בתוך בריטניה עצמה הכולל את ראשת ממשלת סקוטלנד ניקולה סטרג'ון, מנהיגת המפלגה הלאומית הסקוטית, שדורשת לקיים משאל עם חדש בנוגע לעצמאות סקוטלנד. צלע נוספת בסכסוך היא חברת מפלגת הלייבור הבכירה, אנג'לה איגל... כמו גם לין ווד, מנהיגת המפלגה הלאומית הוולשית שקוראת להיפרדות [של ווילס] מבריטניה...

 

כש[אני] מתבונן בסצנת ההתפשטות הסוחפת של [נוכחות] נשים בפוליטיקה, אני תוהה מתי נראה אישה ערביה שולטת באחת מהחברות שלנו שבאופן מסורתי מוגדרות כחברות גבריות?... כבר ראינו [במדינותינו נשים שכיהנו] כשרות, כסגניות לראש הממשלה, כיועצות לביטחון לאומי וכחברות פרלמנט, אך לא ראינו סגנית נשיא או נשיאה. האם זה משקף פגם מבני בחברות הערביות? ומהן הדרכים להתמודד עמו ולפרוץ את המחסומים שאנו עדיין מציבים סביב האישה, בעוד שנשים [מסוגלות] למלא את התפקידים החשובים ביותר אם נותנים להן הזדמנות (?)."[2]

 

בעל טור באל-חיאת: הנשים הערביות טובות יותר מן הגברים ועליהן להגיע לשלטון

ג'יהאד אל-ח'אזן, פלסטיני בעל אזרחות לבנונית הכותב ביומון הלונדוני אל-חיאת, טען כי נשים הגשימו את השוויון הפוליטי במדינות רבות, אך לא במדינות ערב. הוא התייחס לרשימת מאה הנשים החזקות של המגזין פורבס ומנה כמה נשים ערביות שהתברגו לרשימה זו, תוך שהוא מביע תקווה שנשים ערביות תגענה לעמדות שלטוניות. הוא כתב: "לו שלטו הנשים בעולם, לא היו מלחמות, והיינו רואים נשים שמנות שמחות בשומנים שלהן – זוהי הלצה. האמת היא שבגרמניה הקנצלרית היא אנגלה מרקל, בבריטניה ראשת הממשלה היא תרזה מיי ובארה"ב ייתכן שהילרי קלינטון תהיה נשיאת המדינה בנובמבר הקרוב. כמו כן, אישה ככל הנראה תחליף את באן קי מון כמזכ"לית האו"ם בעוד כמה חודשים. בשנה האחרונה היו 22 נשיאות או ראשות ממשלה, ואין ביניהן [נשים] ערביות ומוסלמיות, פרט לשיח'ה הסינה ואזד מבנגלדש...

 

כשהילרי קלינטון מונתה לשרת חוץ ב[כהונה] הראשונה של ממשל אובמה, היו בוושינגטון 25 שגרירות, ובהן שתיים [ערביות] שייצגו את עומאן ובחריין – אציין ששגרירת בחריין הודא אל-נונו הייתה יהודיה, וששגרירת בחריין לשעבר בלונדון אליס סמעאן היתה נוצריה. להערכתי, בפחות מ-60 מדינות מתוך 193 החברות באו"ם הייתה נשיאה או ראשת ממשלה, מה שאומר שהאישה הגשימה את השוויון הפוליטי בשליש ממדינות העולם, אך, שוב, לא בשום מדינה ערבית.

 

יש רשימות שונות על נשים ותפקידן בתחום כזה או אחר. אני עוקב אחר הרשימה של "מאה הנשים החזקות בעולם" [של המגזין הכלכלי פורבס] שנה אחר שנה. [ברשימת המאה לשנת 2016] היתה במקום הראשון אנגלה מרקל, אחריה שנייה, הילרי קלינטון, ג'נט ילן במקום השלישי ומלינדה גייטס במקום הרביעי.[3] שמתי לב כי ברשימה יש נשים אמריקניות רבות במקומות גבוהים שעובדות בתחום הטכנולוגיה ואני משער שחלקן חבות על כך תודה לבעל ולא [נמצאות ברשימה] בגלל יצירתיות אישית או חדשנות.

 

על כל פנים, השיח'ה לובנא אל-קאסמי, השרה לסובלנות באיחוד האמירויות כבשה את המקום ה-43... [אשת העסקים הסעודית] לובנא אל-עליאן מסעודיה [נמצאת] במקום ה-63.[4] היא בתו של החבר המנוח סלימאן אל-עליאן וראויה לכל כבוד...רג'אא' עיסא אל-קרק [אשת עסקים מאיחוד האמירויות] היא במקום ה-91, [מה שאומר] שיש שתי נשים מאיחוד האמירויות ברשימת מאה [הנשים החזקות בעולם].

 

הנשים הערביות טובות יותר מן הגברים הערבים – זו דעתי. אני מצפה שהן תגענה לעמדות השלטון בארצותינו..."[5]

 

רשימת 100 הנשים החזקות על פי מגזין 'פורבס'[6]

 

נשיאת האיחוד הלאומי של האישה התוניסאית: "הגיע הזמן שאישה תכהן כנשיאה"

בראיון ליומון הלונדוני אל-קדס אל-ערבי, טענה נשיאת האיחוד הלאומי של האישה התוניסאית, ראדיה אל-ג'רבי, כי הנשים בתוניסיה מצטיינות בתפקידי ניהול בכירים ויכולות להגיע למשרות רמות וקראה לראש ממשלת תוניסיה למלא את הבטחותיו להגדיל את מכסת הנשים בהרכב הממשלה.  אל-ג'רבי הוסיפה כי הגיע הזמן שהאישה התוניסאית תכהן במשרות רמות דרג במדינה, דוגמת נשיאות הרפובליקה. היא ציינה כי העובדה שנשיא הרפובליקה אל-באג'י קאא'ד אל-סבסי מינה ראש ממשלה [גבר] מוכיחה כי הוא עודנו סבור שאישה לא מסוגלת למלא את התפקיד המנהיגותי החשוב הזה. היא ציינה כי ראש הממשלה הממונה, יוסף אל-שאהד, נדרש למלא את הבטחותיו בכל הנוגע להעלאת מכסת הנשים בהרכב ממשלתו החדשה.

 

היא הוסיפה: "אנחנו בעד בחינת אפשרות למנות אישה לראשות הממשלה או למשרות הבכירות במדינה, משום שהנשים התוניסאיות מצטיינות בכמה תחומים כמו ניהול העניינים הציבוריים במדינה, ויש להן יכולת רבה לשנות את מאזני הכוח, בייחוד לאחר המהפכה... אולם ל[מרבה] הצער, המנטליות בתוניסיה עדיין גברית, ועדיין [קיימת] הסברה שראשות הממשלה ונשיאות הרפובליקה הן עניין ששמור לגברים בלבד... ראש הממשלה הדגיש בנאומו כי יהיה אחוז גבוה של נשים - 8 או 9 תיקים- בהרכב ממשלתו החדשה. אנו עוד מחכים לכך ומקווים ש[הבטחתו] לא תסתכם רק ב[במינוי נשים] לשרות, אלא גם למושלות מחוזיות ולמנכ"ליות בשירות הציבורי..." [7]

 

ראדיה אל-ג'רבי[8]