המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
כותב מצרי: העולם הוא מחנה אחד גדול – המוסלמים חייבים להשתלב בו
10/10/2016


כותב מצרי: העולם הוא מחנה אחד גדול – המוסלמים חייבים להשתלב בו

 

ב-12.9.16 פרסם ח'אלד מונתצר, רופא ליברל הכותב ביומון המצרי אל-וטן, מאמר לציון 15 שנים לפיגועי ה-11 בספטמבר, בו יצא נגד הטיעון שהשמיעו הוגה הדעות האסלאמי הידוע סיד קטב[1] ומנהיג אל-קאעדה לשעבר אוסאמה בן לאדן, כי העולם נחלק לשני מחנות – מחנה האסלאם ומחנה הכופרים שאינם מיישמים את חוקי ההלכה האסלאמית, וקרא למוסלמים להתנער מהאובססיה לרעיון הזה ולהשתלב בעולם המודרני תוך שמירה על תרבותם וזהותם. הוא הזהיר כי מי שלא ישתלב במחנה העולמי, ישכון ב"מדבריות הבדידות". להלן תרגום קטעים מן המאמר הנ"ל:

 

ח'אלד מונתצר

 

"'העולם נחלק לשני מחנות...מחנה האמונה ומחנה הכפירה', כך אמר אוסאמה בן לאדן לאחר ה-11 בספטמבר, שהעולם ציין את יום השנה להתרחשותו שלשום [11.9.2016]... השאלה החשובה היא, האם התפיסה בדבר שני המחנות עדיין שולטת במוחן של תנועות האסלאם הפוליטי או שמא היא מתה יחד עם בן לאדן. כדי [להגיע] לתשובה, נשוב לעבר ונקרא קודם כל את מה שכתב סיד קטב, הוגה רעיון 'התכפיר' [האשמת האחר בכפירה] של כל זרמי האסלאם הפוליטי שנולדו מרחמה של התנועה האם –האחים המוסלמים. [קטב] אומר בספרו 'בצל הקוראן', אשר נחשב למניפסט שממנו שאב בן לאדן [השראה] לטיעונו...: 'בעיני האסלאם והמוסלמי נחלק העולם לשניים...: [החלק] הראשון [נקרא] דאר אל-אסלאם [אזור האסלאם] שכולל כל מדינה המיישמת את חוקי האסלאם ונשלטת על ידי ההלכה האסלאמית, בין אם כל בניה הם מוסלמים, או מוסלמים ובני חסות [יחד], או שכולם בני חסות ובלבד ששליטיה הם מוסלמים... [החלק] השני הוא דאר אל-חרב [אזור המלחמה] וכולל כל מדינה שבה חוקי האסלאם אינם מיושמים ואשר אינה נשלטת על ידי ההלכה האסלאמית, יהיו בניה אשר יהיו – מוסלמים, בני עם הספר [כינוי ליהודים ונוצרים] או כופרים...'

 

בן לאדן מת, אך רעיון שני המחנות לא מת - יתרה מכך, הוא התרחב והתעצם ככדור שלג. בן לאדן הוא לא הראשון שהכריז על הרעיון הזה, שכן רעיון זה, למרבה הצער, נמצא בלב ספרי המורשת ונלקח מתוך שורותיהם של כמה מספרי ההלכה וכמה מעמודי פרשנות הקוראן. תפקידו של בן לאדן היה רק לבצע - להכריז על הרעיון בראש חוצות, לממשו הלכה למעשה . ולהפכו לאידיאולוגיה.

 

התפיסה של שני המחנות היא מנטליות נאצית, גזענית ומדירה, שאינה מתאימה לתקופה הזו ואבד עליה כלח... המשך התפיסה הזו שמציבה גבולות הפרדה נוקשים ביותר בעידן של מודרניות וגלובליזציה, הוא [בבחינת] עצירה של הזמן, קריאת תיגר על ההיסטוריה והתאבדות פוליטית ותרבותית שבסופן מסתמנים הקאת המוסלמים ממפת העולם התרבותי ובידודם...

 

אין מנוס מהשתלבות [של המוסלמים] בעולם תוך שמירה על ייחודם התרבותי. אין מנוס מהתמזגות ואינטראקציה [עם המערב] מבלי לאבד את הזהות... עלינו להתפכח מהאובססיה, מהאשליות ומהשקר של [רעיון] שני המחנות ולא לחיות כשבויים [של התפיסה] שאנו הטובים, הגדולים והמוסריים ביותר...דבר שמסמא את עינינו מלראות את עצמנו במראה, ואינו מאפשר לנו מלהתמודד [עם המציאות] בזמן של סכנה אמיתית, ומשתק אותנו כשאנו נקראים להיות חלק קונסטרוקטיבי בחברה. [במקום זאת] אנו מעדיפים לסגת ולהתבודד, [לשוב ו]לדוש בדאגותינו, להעלות את הזיכרונות והצער שלנו ולייצר את חגורות הנפץ שלנו במערות של טורה-בורה וביערות סומליה.

 

העולם הוא מחנה אחד גדול שכולל את כולנו ולא שני מחנות שביניהם ניטשת מלחמה קיומית של להיות או לחדול. כל אחד מאתנו תוקע יתד בקיבוע המחנה האחד הזה, ומי שמסרב להשתתף, או שנדמה לו כי רק לו יש זכות להחזיק ביתד – מקומו מחוץ למחנה: היכן שיש רעמים, ברקים, עקרבים, נחשים, צימאון ורעב, במדברות הבדידות ללא רחמים, מושיע או מגן."[2]

 



[1]  סיד קטב (1906-1966) היה הוגה דעות מרכזי בתנועת האחים המוסלמים במצרים.

[2]  אל-וטן (מצרים), 12.9.2016