כללי

כותב עיראקי: סבלם של העיראקים גדול מסבלם של הפלסטינים, אך העולם הערבי מתעלם מכך

 

הכותב העיראקי, חיידר סבי, פרסם ב-3 ביולי 2016 מאמר ביומון אל-זמאן, בו טען כי חרף העובדה שסבלם של העיראקים איננו פחות מסבלם של הפלסטינים ואף גדול ממנו, העולם הערבי מגלה אמפתיה רק לסבל הפלסטיני, בעודו מפקיר את העיראקים לגורלם. כדי לבסס את טיעוניו משווה סבי בין מספר ההרוגים העיראקים לפלסטינים; בין מצבם הכללי של העמים; בין ההרס והחורבן שהם חווים והתמיכה שהם זוכים לה וקובע שמצבם של העיראקים גרוע בהרבה. סבי גם טוען כי כ-1500 פלסטינים ביצעו פיגועי התאבדות בעיראק בשעה שעיראק תומכת בעניין הפלסטיני.[1] לסיכום, הוא קורא לעיראקים לדאוג קודם כל לעצמם - לגבש מחדש את זהותם ולשקם את ארצם - בטרם יתפנו לסייע לאחרים.

 

יצוין, כי מאמרו של סבי מצטרף למאמרי ביקורת נוספים על הפלסטינים שפרסמו כותבים עיראקים בשנה האחרונה. כך, הכותב חידר מפתן ג'אראללה טען במאמר שפרסם ב-9.2.16 ביומון הסעודי המקוון, אילאף, כי מספרם הרב של מחבלים פלסטינים מתאבדים (לדבריו כ-1400) מעיד על שנאתם של הפלסטינים לעיראקים, וגורם לחלקם אף לתהות למה לא לזנוח את ההזדהות עם המאבק הפלסטיני ולנרמל היחסים עם ישראל.[2] במאמר אחר, שפורסם ב-31.7.15 העיראקי הפרו איראני אל-אח'באר, הלין הכותב ג'ואד אל-מטיר, בתגובה לפיגוע שביצע מחבל פלסטיני במחוז דיאלא, על כפיות הטובה מצד הפלסטינים כלפי העיראקים, וטען כי כפיות טובה מעין זו הפגינו הפלסטינים גם כלפי כווית שאירחה אותם במשך שנים, וברגע שסדאם חוסיין פלש אליה במלחמת המפרץ הראשונה, הם מיהרו להריע לו.[3] 

  

להלן תרגום קטעים ממאמרו של חידר סבי:[4]

 

"הבעיה הפלסטינית הייתה אחת הסיבות העיקריות לחורבן של עיראק ולהרס עמה! קצרה היריעה מלפרט כאן כיצד ומדוע, אך מכיוון שהעיראקים בקיאים יותר ויש להם את התשובה לכך והם משוכנעים ביותר בקשר לכך,  אתחקה להלן אחר מצבנו הנוכחי ואעשה השוואה [בינינו לבין הפלסטינים]:  

 

א. חורבן עיראק או חורבן פלסטין. האם החורבן וההרס אשר פקדו את עיראק פחותים מהחורבן של פלסטין? התשובה נמצאת לנגד עיניכם. 

 

ב. מה ההבדל בין הסבל של שני העמים? האם הסבל של העיראקי גדול יותר משל הפלסטיני, והאם העוול שנעשה לו גדול יותר מזה שנעשה לפלסטיני? 

 

ג. מה ההבדל בין פנטזיה של לאום ועם שיש לו מורשת, היסטוריה ותרבות בת אלפי שנים, שהפך ל[עם] חסר זהות, שאיש לא שם לב לבניו, שהם נטושים, עקורים, וגולים בתפוצות ובין לאום שההיסטוריה שלו נכתבה אחרי הסכם סייקס פיקו הידוע לשמצה והפך להיות בעל  זהות ידועה, גם אם מחולקת בין עבאס להניה.

 

היכן העיראקים? מה היא זהותם היום, כאשר הם מחולקים בין האידיאולוגיות של מפלגות השלטון? כמה מבני עמי נותרו ללא מחסה? כמה מהם הפכו לעניים בעוד שהם היו אמורים להיות אדוני הארץ? [מדינות ערב] הפכו אותנו לחומת מגן עבורן ולמען בטחון עמיהן, ולאחר מכן קראו לנו להפגין למען ירושלים! אנחנו עשוקים, מקופחים, עקורים, נטושים, רעבים ומדוכאים, מי אנחנו והיכן הלאום שלנו [בזמן ש]האבדון עוטף אותנו?            

 

ד. אשר ל[הבדל] בין שיעור הקרבנות הנופלים מידי יום מבין העיראקים לבין [שיעור] הנופלים מבין הפלסטינים, אציין רק את הסטטיסטיקה של UNAMI   (משלחת האו"ם לעיראק) לפיה היו בעיראק בחודש האחרון בלבד כ-2000 הרוגים ופצועים! כמה פלסטינים נפלו [בפרק זמן הזה]?   

 

ה. מה בין איכות החיים וההכנסה החודשית [בעיראק לעומת פלסטין]. זאת, בהתבסס על ההנחה שהעיראקים צפים על אגם של נפט ואילו לפלסטינים אין ולו גלון נפט באדמתם. עם זאת, אנו מוצאים שקו העוני אצל העיראקים היה גבוה מקו העוני הפלסטיני במיוחד בשנים האחרונות.  

 

ו. [מה] בין מספר המדינות אשר תומכות בעם העיראקי [לעומת] מספר [המדינות] אשר מגישות את כל סוגי הסיוע לעם הפלסטיני. לא זו בלבד, אלא שהאומה הערבית כולה שותה היום מנהר הדם אשר לא היה זורם לולא עמדותיהם המצערות [של הערבים] ואיבתם לעם העיראקי, זאת בעוד שהפלסטיני מתקבל בברכה בכל מדינה ערבית שבה הוא משתקע, וכמה מיליארדים נותנים להם,  אם כן, אחרי כל זה, איזה עם [מבין השניים] ראוי לקבל תמיכה ושההמונים ייצאו למענו ויקראו [נגד] העושק שלו?    

 

למען האמת, אני סבור שאלה [מהערבים]  שניצלו את הכסף, את המאמץ ואת גיוס הצעירים והזקנים כדי להרים את קולם ולהבליט את נושא העושק של ירושלים, היו חופשיים באותה מידה להרים את קולם כדי להכריז על העושק של אחיהם [העיראקים], לפני שהם מנצלים [את העניין הפלסטיני] בטענה שמדובר בעמדה הכרחית ובאחריות כלפי אחיהם מפלסטין אשר הקריבו את גופם ונקרעו לגזרים למען שחרור פלסטין     

 

כמה פלסטינים פוצצו את עצמם בקרבנו וכמה עיראקים הם הרגו? הסטטיסטיקות האחרונות מדברות על בערך 1500 [מתאבדים פלסטינים]. עיראק שלנו וירושלים של הירושלמים – זאת עד אשר נגדיר  את זהותנו [העיראקית] הנפרדת, שכן הפכנו לחסרי זהות; אחרי שהתפלגנו, נעשינו שייכים לעדה זו או אחרת או ללאום הזה או לדת ההיא. כשעיראק תהיה [שוב] שלנו ומי שינהלה יהיו עיראקים  [ממוצא] שומרי אשורי טהור, [רק] אז נדאג ל[מתרחש] בחו"ל ונגבש תכניות לתמיכה בעמים המוחלשים. האחרון בהם יהיה העם הפלסטיני, שכן יש עמים הרבה יותר מקופחים ממנו שחיים בתנאי עבדות בארצותיהם ונרדפים בידי שליטיהם ותלייניהם."