העורך הפוליטי של סוכנות הידיעות הפלסטינית [אנונימי], פרסם מאמר בו הוא קורא למתקפת שלום בעקבות ההתנקשות במזכ"ל 'החזית העממית לשחרור פלסטין', אבו עלי מוצטפא, על ידי ישראל. המאמר פורסם בביטאון הרשות הפלסטינית, אל-חיאת אל-ג'דידה, למחרת היום.

תחת הכותרת "רק באמצעות השלום יחיו הכל", נכתב:

"אסור לנו להיכנע לזעם. מנהיג ואיש מאבק, אחד מגדולי האנשים, מת מות קדושים. אולי במות הקדושים שלו יש דבר מה שיכול לגרום לנו לבחון לעומק את מצבנו, וכוונתי למצב הפלסטינים והישראלים, שבין אם הם רוצים ובין אם לאו, נגזר עליהם לחיות יחדיו כשכנים על אדמה אחת ובשתי מדינות עצמאיות. מה התועלת בהרג ובהרג נגדי? האם הדבר מוביל לתוצאה או מכריע מצב שלא ניתן להכריעו אלא באמצעות השמדתו של אחד הצדדים או חיסולו? השאלה מהותית והיא מובילה אותנו לנקודת ההתחלה, [כלומר לחזרה] לתחילתו של [תהליך] השלום כאופציה יחידה ובלתי נמנעת, ומסתיימת אך ורק בתהליך זה.

האם היינו זקוקים לכל ההרג וההרס הזה? האם היינו צריכים להגיע לנקודה שבה משלם העם הפלסטיני מחיר כבד כל כך, שהתחיל בילדים ואינו מסתיים בגיבור אבו עלי מוצטפא, ואילו הישראלים משלמים בקורבנות ובהרוגים, וכל זאת כדי שנבין, בשני הצדדים, שרק באמצעות שלום נוכל לחיות ושהבחירה בשלום היא הראשונה [במעלה], החזקה ביותר והיציבה ביותר? זוהי שאלה מהותית נוספת, אבל היא מופנית בראש ובראשונה לישראלים, כפי שהיא מופנית כלפינו.

השהיד המנהיג אבו עלי הוא מגדלור המטיל את אורו על עם שורשי בתרבותו ובציוויליזציה שלו; עם השואף להביס את הכיבוש, שאין לו כינוי אחר פרט לכינוי המתועב הזה, החורג מן המושגים [המקובלים] של הדור הזה ולשונו; זהו [כיבוש] המצוי בשלביו האחרונים ועל הישראלים לנקות את עצמם ממנו ולצאת מן המשבר שהוא יצר ומהשלכותיו הקטסטרופליות, בכל דרך אפשרית, כדי להגן על נפשות הדורות הבאים שלהם.

אנו סבורים שעלינו - אנו המצויים במוקד הצער האכזרי והאסון הזה - להתעלות במלוא האומץ המתחייב מן האסון, להתעלות מעל לפצעים העמוקים, ולראות את המחיר הכבד הזה ששילמנו כמחיר היאה למטרה המתמזגת בו, היא המטרה של השלום הצודק והכולל, שיביא מנוחה לנשמותיהם של השהיד המנהיג שלנו [אבו עלי מוצטפא] וכל השהידים האדירים.

הרג גורר הרג ומוביל למעגל של אלימות וטרור שאיש לא ינצל ממנו. אין איש שראשו מצוי מעל [למעגל האלימות]; כל מי שמצוי במעגל הזה, משני הצדדים, מאוים. אין איש שהוא חזק יותר, גם אם יש לו את עליונות הכוח, היכולת להרוג, ועוצמת האש. הדבר הוכח בכל האירועים והפעולות מעוררות האימה, שצריכות לעורר בקרב כולם חרדה שאין דרך לעמעם אותה או להשכיחה. במסגרת זו, יש לשוב לדבר הפשוט ביותר עליו אנו נסמכים ואותו אנו רואים בבהירות. גם לשלום יש משמעות  שמי שמאמינים בו ושואפים אליו אינם יכולים לטעות בה. זהו שלום של הכרה בזכויות לחיים שוויוניים בשתי מדינות שאת מאפייניהם הגדירו הלגיטימיות הבינלאומית והסכמי הביניים שנחתמו ושמן ההכרח שיגיעו למטרתם, הרחק מכל ההתנצחויות ומכל מה שגורמים כיתתיים מאוסים, השופכים שמן על המדורה, באזור המועד לפיצוץ נסמכים עליו.

זוהי קריאה לרציונליות, בטרם תאבד השליטה. מאחורי העם הפלסטיני יש עשרות אלפי "אבו עלי" וההתנקשות הטרוריסטית הנפשעת, אותה תכנן שרון בקבינט, ושאותה הוא רואה כמכה ניצחת, לא יעצור את מסעו של העם הפלסטיני. אנו מצויים כעת בלב הייסורים. עלינו להשתמש במצבנו כדי [לפתוח] במתקפה נעלה יותר לעבר השלום, כדי ששרון ומופז יחשפו כפי שהם באמת וכדי שהישראלים יבינו בצורה בהירה יותר שמי שאין לו תוכנית מדינית ושאינו פונה לעבר השלום, עתיד להפסיד ולגרום להם להפסיד. מי שאינו כיצד להתייחס לשלום, אין לו את הכישורים לנהל מלחמה, שכן המלחמה איננה מטרה בפני עצמה וכאשר היא הופכת למטרה בפני עצמה, היא הופכת לטרור ולאנרכיה, והעתיד, במקרה זה, יהיה מעורפל והרסני ותוצאתו אחת בלבד: אסון.

יש לדחוף את שרון מחדש לעבר תהליך השלום, לא על פי תנאיו, אלא על פי תנאי התהליך עצמו, שכופה את ההגיון שלו ואת המסלולים שלו, להגשמת דו-הקיום הנעלה, שיבטיח הן לפלסטינים ולישראלים כאחד, שלום, יציבות וביטחון איתן. אפשר שזה מה שמוביל אותנו לדבר על הדבר הפשוט ביותר שאיש אינו יכול לטעות בו.

הכאב הוא עצום והמציאות מעוררת אימה, אך לא חסר לנו אומץ. הפלסטינים, שמעשה הטבח הטרוריסטי של אתמול, זעזע את מעמקי ליבם, נושאים עיניהם אל העתיד נכוחה: אל השלום והשלום בלבד.

לבסוף,

דברים אלה אינם מופנים רק אל הישראלים, אלא אל העולם, ובראש ובראשונה אל הממשל האמריקאי, שמדיניותו צריכה להתאים את עצמה לעקרונות הצדק ללא הטיה. מדיניות שכזו תעשה פלאים והיא תפיץ באזור, לצד השלום, גם איזון באינטרסים, שיענה לצורכי הכל, מבלי שצד אחד יהיה מעל לצד אחר."[1]