כללי

כשלוש שנים לאחר עליית עבד אל-פתאח אל-סיסי לשלטון:

אכזבה בקרב תומכיו מדרך שלטונו וביקורת על עריצות משטרו

 

הקדמה

בסוף יוני- תחילת יולי 2013 הודחו הנשיא מוחמד מורסי וממשלת האחים המוסלמים (להלן, האח"ס) במצרים בעקבות הפגנות המוניות של מתנגדיהם והתערבות הצבא המצרי בהנהגת שר הביטחון דאז ונשיא מצרים היום, עבד אל-פתאח אל-סיסי. המשטר החדש במצרים – אשר לעתים מכונה "משטר 30 ביוני" או "משטר 3 ביולי" – התבסס בתחילה על קואליציה רחבה של גורמים שונים, החל ממהפכנים ליברליים ועד לאנשי משטר מובארכ, ומהכנסייה הקופטית ועד לסלפים של מפלגת אל-נור, כאשר המכנה המשותף לכולם היה התנגדות לשלטון האחים המוסלמים.[1]

 

ואולם, עם הזמן פני המשטר התבררו כפחות ליברליים ויותר אוטוריטריים ממה שרבים בקואליציית 30 ביוני קיוו. אם הימים הראשונים למשטר אל-סיסי התאפיינו בתחושה של אחדות המטרה בקרב תומכי "מהפכת 30 ביוני", בחלוף הזמן התגלעו בקיעים בין מרכיבי הקואליציה, ועלו קולות של ביקורת מהכיוון הליברלי, אשר הביעו אכזבה מאל-סיסי. ביקורת זו אמנם רכה יותר מקולות האופוזיציה הפוליטית המובהקת – האחים המוסלמים, "תנועת ה-6 באפריל", ואחרים. אולם קולות ביקורת אלה משמעותיים, ואולי אף משמעותיים יותר, בשל היותם מתוך המחנה.

 

הביקורת מתמקדת בכמה מישורים ומתייחסת למספר תופעות במצרים מאז 2013, ביניהן: הצרת צעדיה של החברה האזרחית, ובכלל זאת מעצר של מתנגדים פוליטיים ופעילי זכויות אדם, גם כאלה אשר היו שותפים למהלך המהפכני של ה- 30 ביוני 2013; חוק הפגנות אשר מגביל בצורה דרסטית את הזכות להפגין; אלימות של שוטרים נגד אזרחים מן השורה; הישענות השלטון על המנגנונים הביטחוניים; חזרתם של אנשי המשטר הישן לתפקידי מפתח; ולאחרונה פגיעה בעצמאות העיתונאות במשבר מתמשך בין משרד הפנים לבין איגוד העיתונאים, כאשר פריצה של כוחות הביטחון לבית האיגוד גררה ביקורת רחבה.[2]  

דו"ח זה יציג לקט ממאמרים ביקורתיים כלפי סיסי ומשטרו מקרב תומכי "מהפכת 30 ביוני".

 

הנשיא עבד אל-פתאח סיסי

 

להלן תרגום קטעים מתוך המאמרים הנ"ל:

 

כותב מצרי במסר לאל-סיסי: רבים מתומכיך מאוכזבים; אם תמשיך כך, תסכן את מעמדך הפוליטי

העיתונאי המצרי סלימאן גודה פרסם באוקטובר 2015 מאמר תחת הכותרת "הנשיא בסכנה!" בו טען כי התמיכה באל-סיסי מקרב אנשי המהפכה הולכת ופוחתת בשל תחושות של הדרה מצד המשטר והזהיר כי אם הנשיא אל-סיסי ימשיך להתנהל כמו מפקד בצבא, אזי הוא בסכנה מבחינה פוליטית. הוא כתב: "המצרים זוכרים היטב כי הנשיא אל-סיסי אמר תמיד במהלך תקופת מועמדותו לבחירות לנשיאות, כי הוא בשום אופן לא יבנה את המדינה לבדו, משום שזה מעבר ליכולות שלו או של כל אדם... אל-סיסי נהג לומר בכל מפגש עם הציבור, כי הוא זקוק למאמצים של כל [אזרח] מצרי לצדו, וכי מצרים לא תשוקם אלא [בעזרת] בניה כולם. כולם ולא חלקם... המועמד אל-סיסי הדגיש זאת בזמנו וחזר על כך שוב ושוב, עד כדי כך שרעיון זה הפך לאחד מ[הסממנים] שדבקו בו והוא התחייב אליהם, ומיליונים אהדו אותו בגינו.

 

כעת, בחלוף 16 חודשים מאז שאל-סיסי נשיא, חלק מהמצרים חשים כי המצב אינו כפי שהבטיח, ושהוא קרוב לוודאי שכח את מה שאמר ספציפית בנושא זה, שכן הוא בונה את מצרים מחדש לבדו, כן, לבדו. זוהי תחושתם של רבים שאני פוגש בכל מקום, [תחושה] שאני רק רוצה להעביר ביושר לנשיא ולנאמניו המקיפים אותו כדי שיהיו מודעים לגבי האווירה הרווחת בקרב מגזר לא מבוטל של אנשים, ואולי יפעלו על בסיס מידע זה.

 

אחד האנשים האלה עצר אותי לפני כשבועיים ואמר לי דבר שאיני מצליח להעלות על הכתב. [מדובר] באזרח שבחר בנשיא ועדיין תומך בו, אולם, הוא כאזרח מודאג מאוד וחש כי למה שנאמר לו בזמן הבחירות אין בסיס בשטח. אם תחושה זו קיננה בקרב [אדם כזה] ואח"כ התקבעה אצלו כפי שראיתי, אזי חובה על הנוגעים בדבר להתעורר... ומהר!

 

אם מישהו ישאל אותי מהו הבסיס לדאגתי [בנושא], אומר כי יש פרויקטים לאומיים גדולים שעליהם הכריז הנשיא והתחיל בהם מבלי להתחשב באף דעה אחרת שהושמעה בעניינם. כאשר אני עוקב למשל, אחרי מה שכתבו [המומחה בתחום החקלאות] ד"ר מחמוד עמארה, [המרצה למנהל באוניברסיטה האמריקאית] ד"ר צברי אל-שבראוי ו[הרופא והסופר] ד"ר מוחמד אל-מח'זנג'י אודות מיזמי המיליון וחצי פדאן, ההשקעה ב[אזרחים] המצרים... וכן [מיזם הגרעין ב] אל-דבעה[3], אני מגלה כי כל מה שהם אומרים במשך חודשים ושבועות, לא גרם לאיש במדינה לעצור [ולהתייחס לדבריהם] – כאילו שהם מתאמצים לשווא. איני טוען כי לשלושת הדוקטורים יש מונופול על האמת, אבל צריך שיהיה מי שישיב להם ולשכמותם ויאמר כי מה שנאמר בנושא זה וזה הוא טעות ושהדרך שנוקטת המדינה היא הדרך הנכונה מסיבות כאלה ואחרות –  כך הגיוני וטבעי [שייעשה].

 

איננו מתווכחים עם הנשיא בענייני ביטחון, שכן הוא בקיא בהם יותר ויחד איתו המומחים שלו לכך... מה גם שיש לו הישגים בתחום זה שאיש לא יכול להתכחש להם. אולם, אנו מדברים על סוגיות כלכליות ומדיניות מכריעות בדרכה של האומה, וחשים כי הנשיא, יום אחר יום, מתייחס אלינו בהקשרן כאילו הוא מפקד צבאי, שברגע שהוא קורא, מי ששומע [צריך] להשיב 'המפקד', ואם הוא מצווה, התשובה [צריכה להיות] 'בסדר, המפקד', בעוד שהמצב בסוגיות האלה אינו בסדר לחלוטין, המפקד!

 

כבוד הנשיא, האנשים שאת שמותיהם הזכרתי לעיל תומכים בך מהרגע הראשון, וביניהם גם כותב שורות אלה, אולם התמיכה אינה מוחלטת ואין היא צריכה להיות מוחלטת. אומר לך יותר מכך, אם הדברים ימשיכו להתנהל כפי שהם מתנהלים כעת, אזי מבחינה פוליטית תהיה בסכנה, וכך גם המדינה תהיה בסכנה, ולכן, שומה [עלי] להזכיר זאת..." [4]

 

פרשן במרכז אל-אהראם: בתי הכלא מלאים בתומכי המשטר יותר מאשר בתומכי האח"ס

ד"ר עמרו האשם רביע, פרשן מדיני וסגן מנהל מרכז אל-אהראם למחקרים מדיניים, פרסם במאי 2016, מאמר תחת הכותרת "האם משטר ה-3 ביוני מוותר על תומכיו?", בו טען כי משטר אל-סיסי נוקט בדרכי הדיכוי של משטר מובארכ ופוגע בחופש הביטוי. וכך כתב: "כאשר זכה משטר ה-3 ביולי [2013] בתמיכת העם, התבססה הלגיטימציה שלו אז על ההיפטרות משלטון האח"ס. היו מי שסברו כי המשטר ימהר להקים לעצמו בסיס לגיטימציה חדש, דבר שלא קרה.

באופן טבעי, קיוו כי לאחר הסתלקות האח"ס הלגיטימציה של המשטר תתבסס על תמיכה בערכי הדמוקרטיה ובחופש הדעה והביטוי. בחינה מעמיקה של המשבר אליו נקלע משטר מובארכ לפני שחוסל, היתה גורמת לכל מקבל החלטות נבון לחוש ולפעול כדלהלן: לשמור על זכויות האדם ועל כבוד האזרח; להגן על השוויון ולהילחם בשחיתות; לבסס את השלטון על מומחים ועל עקרונות של בקרה פוליטית אמיתית; לאסוף לעצמו מקורבים מקרב מתנגדיו לפני [שהוא אוסף אותם מקרב] תומכיו. אך, רוב הדברים האלה לא מומשו, על אף הכוונות טובות שבאו לידי ביטוי בניסוח חוקה חדשה.

 

בחודשים האחרונים החלו הדברים להתפורר בזה אחר זה, והאירועים עם איגוד העיתונאים אינם אלא חוליה אחת בסדרת צעדים מנהליים שנועדו לפגוע בחופש הדעה והביטוי ולנקוט באותה דרך שנקט משטר מובארכ בעשור האחרון שלו. מראות ה- 3 ביולי [2013] מתחילים להתפוגג – תומכי [המהפכה] אינם פעילים עוד בזירה הפוליטית. חלקם גורשו והורחקו בכוונה, והיתר נמנעו מלהמשיך את פעילותם לאחר שראו שיבה מאסיבית של תומכי המשטר הקודם...

במקום להחזיר את אלה [תומכי המהפכה שפרשו מפעילות פוליטית], פנה [המשטר] אל אנשי שלומו. ראש הממשלה הקודם, שהיה פופולארי, פוטר משום שהיה פופולארי והייתה התעלמות מהמפלגות הפוליטיות... [המשטר] משחיר את פני העיתונאים במתכוון וטוען כי הם רוצים לפטור עצמם מציות לחוק ומתבצר מאחורי להקת מעודדים, גם הם מבית מדרשו של מובארכ. באשר ל[כישלון המשטר] בניהול המשברים, יש הרבה מה לומר, כפי שנראה להלן: משבר הלירה המצרית; ההפתעה שבוויתור על שני האיים [תיראן וסנפיר לטובת סעודיה][5]..., משבר הצעיר האיטלקי [שנרצח במצרים][6]; האסונות ש[גרמו] השוטרים וכיו"ב. במהלך [תקופה זו] נערכו בחירות לפרלמנט על מנת לעצב פרלמנט מאולף. באשר לחברה האזרחית [העוסקת] בזכויות אדם, [אנשיה] נרדפים ומואשמים על ידי גורמי הביטחון בבגידה.

 

הדבר החשוב הוא שכל זה מתרחש תוך עימות עם העיתונות, התקשורת והמפגינים שהם אלה שהביאו את המשטר [של סיסי] לשלטון...  התוצאה היא שבתי הכלא הפכו מלאים בתומכי המשטר יותר מאשר בתומכי האחים המוסלמים. אנו מצפים מהמשטר שהציל את מצרים מגורל כמו זה של סוריה ושל לוב ושיש לו עדיין הישגים, לנקוט דרך פעולה חדשה: להסתייע במומחים, בראש ממשלה פוליטי [כלומר ולא טכנוקרטי], ביועצים פוליטיים, במנגנוני ביקורת אשר לא יעשו הנחות לאיש, לשחרר את הצעירים מבתי הכלא, [לדאוג] שמשטרה תהיה למען ביטחון המדינה ולא למען ביטחון המשטר. אני סבור כי אנו מסוגלים לכך, שאם לא כן, האח"ס יצליחו לרפות את ידינו במו ידינו ולא בידיהם..."[7]

 

כותב מצרי: תמכתי בנשיא כשנבחר אך מדיניותו הובילה בחלק מהמקרים לתוצאות הרות אסון

עיסאם אל-עובידי, הכותב באתר מפלגת אל-ופד המצרית, פרסם מאמר תחת הכותרת "האם הפכתי למתנגד של הנשיא" בו טען כי הוא תמך בנשיא ועדיין תומך בו אולם הדגיש כי  יש לו ביקורת עליו בנושאים רבים וכי הוא מאוכזב ממדיניותו. הוא כתב: "בעקבות התגברות הביקורת שלי לאחרונה על המשטר [של הנשיא אל-סיסי] שאלתי את עצמי, ואף אחרים שאלו אותי אם הפכתי ל[אחד] ממתנגדי הנשיא אל-סיסי? [הנחה זו לגביי הייתה רווחת] עד כדי כך שכמה ממפיקי ערוצי הלוויין והטלוויזיה של המדינה החלו לחשוש לארח אותי כאילו הייתי מתנגד נחרץ של הנשיא.

 

האמת היא שהייתי אחד מגדולי תומכיו של הנשיא, ויתרה מכך, הייתי בין הראשונים שקראו לו להציג מועמדות [לנשיאות] כדי להשלים את מלאכת חיסול תנועת אחֶי השטן [קרי, תנועת האחים המוסלמים] הטרוריסטית השטנית שעמדה לבלוע את המולדת ולשנות את זהותה. לאחר שהנשיא התחיל את כהונתו סייענו לו בכל הכוח והעלנו על נס את ההצלחות שנחל במגוון של תחומים ובמיזמים העצומים שהתממשו בשנתיים הראשונות לשלטונו...

 

אם כן, מדוע התגברה הביקורת שלי על המשטר לאחרונה, עד כדי כך שרבים סבורים כי אני נמנה עם  מחנה מתנגדי המשטר?... אני מאמין בכנות כוונותיו של הנשיא ובאהבתו למולדת הזו. אולם כל זה לא מונע מאתנו לחלוק על הנשיא כשאנו סבורים כי סטה מדרך הישר. [במקרה כזה], חובתנו כלפי הנשיא היא לעצור ולהזהיר אותו כי ספינת המולדת עומדת להתנגש בקרחון שניצב בדרכה... ושאם הוא לא ישים אליו לב וייזהר מפניו, [מצרים] תטבע...

 

כבר מן ההתחלה חלקתי על... הדרך שבה הנשיא מנהל את הדברים, בייחוד בדרך הטיפול שלו בשודדי המדינה, בגוזלי האדמות ובאנשי העסקים הסוחרים במשברים [שעובר] העם. עד כדי כך שההתמודדות של הנשיא הצטמצמה לעקרון 'ההפצרה', כאילו הייתה הנשק היחיד שלו. [כלומר], הוא מפציר בהם להשיב את מה שגזלו ומפציר בהם לתרום לקרן 'תחי מצרים', ולאחרונה הפציר בסוחרים לחמול על העם –זרם בלתי פוסק של הפצרות, כאילו שאין לנשיא שום [אמצעי אחר] פרט להן. זאת, כאשר [בפועל] יש לנשיא יש נשק חזק ורציני יותר להתמודדות עם השודדים הללו והוא חרב החוק. הוא [אל-סיסי] היחיד שיכול להחזיר את [אכיפת] חוקי המדינה, לעצור את מי שמפרים אותם ולהרתיע את השודדים ואת  מי שסוחרים במזונו של העם. יתר על כן, התוצאות השליליות של 'מדינות ההפצרה' הגיעו גם אל מדיניות החוץ של הנשיא, והדבר הפך ברור בסוגיית סכר הנהדה של אתיופיה. הנשיא נהג באתיופים בכבוד כשם שמתייחסים לאח, והם ניצלו זאת בצורה הגרועה ביותר והשיגו מאתנו לגיטימציה לסכר מבלי לתת לנו שום זכות על המים. זוהי תוצאה הרת אסון עבור הסכם העקרונות שעליו חתמו שלושת הנשיאים [של מצרים, אתיופיה וסודאן] בח'רטום [בדצמבר 2015].

 

אם כן, אני לא מגדיר את עצמי כמי שנמנה עם מתנגדי הנשיא אלא במידה שהוא סוטה מהאמת או מהאינטרסים של האזרחים כלומר, אני לא נמנה עם המתנגדים הכרוניים של אל-סיסי שמתנגדים לכל מדיניות שלו ותוקפים כל הנחיה או כל דבר שיוצא מטעמו. אני לא מתנגד לאל-סיסי כנשיא אלא למדיניות שהוא נוקט לעיתים, ואנו סבורים כי הן לא לטובת המדינה או בני האדם. זוהי חובתנו כלפי המולדת אלא וכלפי הנשיא שאנו אוהבים ושבו בחרנו..."[8]

 

שר התרבות לשעבר: אנשים רבים מסירים את תמיכתם בנשיא וזה צריך להדאיג

בראיון לכתב עת מצרי יצא שר התרבות לשעבר, ד"ר ג'אבר עצפור,[9] נגד מנגנוני הביטחון של המשטר הנוקטים, לדבריו,  בשיטות של מאסר והעלמת אנשים, וציין כי על הנשיא סיסי לחשוש לגורל הפופולאריות שלו בקרב הציבור המצרי. עצפור אמר: "יש מי שחוששים כי מצרים עלולה להפוך שוב למדינת משטרה, וכי אנשי המשטרה שבו לסורם כפי שהיו בתקופת הנשיא לשעבר חוסני מובארכ, ובראש ובראשונה במה שנוגע להעלמת אנשים לפתע..." כאשר נשאל מה ההבדל בין משרד הפנים היום לעומת תקופת מובארכ, ענה: "לדעתי אין הבדל. מאסר והעלמה של אנשים נמשכים, ונמשך הטיפול האווילי במחאות [האיגודים] המקצועיים, דוגמת המקרה של איגוד העיתונאים ולפניו [איגוד] הרופאים.[10] התוצאה היא ששוב ושוב אנו עדיין מופתעים מכך שרוב האיגודים הללו  ואנשים רבים [אחרים] נוקטים עמדה נגד הנשיא ומסירים את תמיכתם בו, ו[זהו] דבר שצריך להדאיג...בפועל הם תומכים בו, אולם מביאים אותם לכך שלא יתמכו בנשיא, אלא יהיו נגדו...

 

בכנות, הנשיא צריך לחשוש לגורל הפופולאריות שלו בקרב הציבור. אני אומר זאת בפעם הראשונה - זוהי תחושתו של מי שמאמין [בנשיא] לחלוטין, שהרי אני מאמין בנשיא אל-סיסי, ואילולא האמונה שלי בו לא הייתי מסכים להיות שר. גם לאחר שעזבתי את משרד [התרבות], עודני מאמין בנשיא ובפטריוטיות שלו ותומך בו. אולם, דווקא משום שאני אוהב אותו ותומך בו, מחובתי לומר לו בגילוי לב, כי עליו לחשוש מדברים רבים שמתרחשים סביבו והוא לא שם לב אליהם. לדוגמה, בעניין איגוד העיתונאים, אין למשרד הפנים זכות לפרוץ ל[מבנה] האיגוד. אם יש בבניין האיגוד שני עבריינים, על [כוחות הביטחון של] המשרד לחכות עד שהם ייצאו ממנו כדי ללכת לבתיהם, או לשוחח עם יו"ר איגוד העיתונאים, אבל  להסתער כך על האיגוד, זה איום גדול על החוקה ועל החוק... [11]

 

הסופר עלאא אל-אסואני: "יש במצרים דיכוי"; "כל מי שמחזיק בדעה שונה - מואשם בבגידה"

דוגמה בולטת לתומך מהלך 30 ביוני 2013 אשר הפך למבקר חריף של אל-סיסי ומשטרו הוא הסופר הידוע עלאא' אל-אסואני, מחבר הרומן "בית יעקוביאן". אל-אסואני, רופא שיניים במקצועו, היה חבר בתנועת המצרית לשינוי "כפאיה" שחרתה על דגלה מאז ייסודה ב- 2004 התנגדות לקדנציה חמישית של מובארכ והתנגדה בשעתו גם למה שנראה אז כהכשרת הקרקע לגמאל מובארכ לרשת את מקום אביו. 

 

בעקבות מהלך ה-30 ביוני, קרי הדחת שלטן מורסי, התבטא אל-אסואני בשבח אל-סיסי ואף כינה אותו "גיבור לאומי" אשר הציל את מצרים ממלחמת אזרחים וטען כי זכותו להתמודד לנשיאות.[12] אך, כאמור לאחר זמן מה שינה את עמדתו כלפי משטר אל-סיסי והחל למתוח עליו ביקורת חריפה. הדבר בא לידי ביטוי הן במאמרים שהוא מפרסם והן בציוצים בחשבון הטוויטר שלו.

 

במלאת ארבע שנים למהפכת ה-25 בינואר 2011 פרסם היומון המצרי אל-שורוק ראיון עם אל-אסואני, בו הוא הסביר מה הניע אותו להתנגד לאל-סיסי חודשים אחדים לאחר שהגיע לפסגת השלטון. הוא האשים את משטר אל-סיסי בניסיון לחסל כל אופוזיציה ממשית, באמצעות פברוק האשמות ומעצרי שווא נגד כל מי שחולק על דעתו, באמצעות שדרנים הפועלים מטעמו בתקשורת ובאמצעות בלימת ניסיונות של מפלגות אופוזיציה להיכנס לפרלמנט. בראיון אמר אל-אסואני:

"התנגדותי לאל-סיסי כעת מבוססת על שני דברים: האחד הוא שמשטרו הישן, הרקוב, המושחת והעריץ של מובארכ מנסה להשתלט על גל מהפכת ה-30 ביולי, כפי שעשו האח"ס למהפכה ה-25 בינואר, בסיועה של המועצה הצבאית;  הדבר השני הוא התנגדותי למדיניות הביטחונית [של מצרים]. לדעתי מצרים מתמודדת עם טרור מזויין ושומה עלינו ליישר קו עם הצבא ועם המשטרה. אלא שעלינו ללמוד מההיסטוריה, שכן אין זה הגיוני שנחזור על אותן טעויות. את הטרור מחסלים באמצעות צדק ולא באמצעות דיכוי וכיום יש במצרים דיכוי בלתי מוצדק... כך למשל הקלות בה מעמידים אנשים לדין צבאי היא סוג של דיכוי... כך גם החוק האוסר הפגנות הוא חוק מדכא והטענה כי סעיפיו כלולים בכל חוקי ההפגנות במדינות העולם היא שקר... וכאשר ארגונים בינלאומיים טוענים כי חוק זה מנוגד לחירויות, אז [השלטון במצרים] אומר שזוהי מזימה...

 

כל אדם שמתעניין בפעילות הציבורית עומד כיום בפני שתי אפשרויות: לתמוך בכל ההחלטות הקודמות והעתידיות של הנשיא אל-סיסי ואז כל כלי התקשורת יהללו אותו ואת לאומיותו, או לומר 'אני מכבד את הנשיא אל-סיסי ורואה בו אדם מהימן אולם הוא טועה בעניין זה וזה', ובכך להפקיר את עצמו ואת משפחתו ולהיעצר ולהפוך למשתף פעולה. אין כבוד לאיש אופוזיציה... המשטר הנוכחי שואף להיפטר מכל אופוזיציה ממשית... על [מוחמד] אל-בראדעי למשל נאמר כי הוא סוכן למרות שהוא כיהן כסגן נשיא הרפובליקה, האם אז הם לא ידעו שהוא סוכן? דיבור בסגנון זה הוא חרפה, עברנו משלב האשמה בכפירה לשלב ההאשמה בבגידה... כל מי שמחזיק בדעה שונה מואשם בבגידה ומגודף....

 

יש סקטורים בשלטון ובמנגנוני הביטחון הרואים בצעירי המהפכה אויבים... והרי אלמלא האומץ של הצעירים הללו, אצילותם ומסירותם למדינה ולמהפכה, הנשיא אל-סיסי לא היה הופך לנשיא וחוסני מובארכ היה עדיין בשלטון. [הצעירים] הם אלו ששילמו את מחיר השינוי ולא ייתכן שגמולם יהיה להיות מושלכים לכלא, בהתאם לחוק בלתי אנושי [הכוונה לחוק ההפגנות] ומנוגד לחוקה שאושרה על ידי רוב המצרים. כיצד אני אמור להרגיש כלפי המשטר, כאשר אני מוצא את בני מרצה עונש מאסר של 4 שנים [רק] משום שנשא שלט מול איגוד העיתונאים – דבר שהיה מותר בימי מובארכ -  וכאשר אומרים ש- 3000 מצעירי המהפכה יושבים בכלא... החוק הזה מופעל לעיתים רחוקות נגד האח"ס ונראה שנוהגים לפיו במיוחד כדי להיפטר מצעירי המהפכה..."[13]

 

ביקורת דומה השמיע אל-אסואני באפריל 2014 בראיון לערוץ המצרי ONTV  , שם האשים את משטר אל-סיסי בהשתקת ודיכוי האופוזיציה, במעצר הצעירים ביצעו את ההפיכות של ה-25 בינואר  וה-30 ביוני ובשימוש במנטליות של משטר מובארכ.