כללי

היערכות ערביי ישראל לקראת ועידת דרבן

 

ההכנות לועידה נגד הגזענות שאמורה להתכנס בדרבן, דרום אפריקה, החריפו מחלוקות ארגוניות ואידיאולוגיות הקיימות בין מפלגות וארגונים שונים בקרב ערביי ישראל. ועידת דרבן, תהיה הפורום הבכיר ביותר בו ישתתפו ערבים ישראלים באופן עצמאי, ולא במסגרת ארגונים לא-ממשלתיים ישראליים.

 

שני הגופים העיקריים ששמם עלה כמי שישגרו נציגים לועידת דרבן, היו עמותת 'עדאלה', מיסודו של חסן ג'בארין, שחברים בה ערבים ויהודים ותחום עיסוקה מאבק משפטי למען זכויות אדם, ו'אל-אתג'אה', שהוא ארגון הגג של העמותות הערביות בישראל. שני הארגונים ספגו ביקורת בתקשורת הערבית בישראל, בעיקר משום שעד כה לא התקיים דיון ציבורי בשאלה מי יהיו הנציגים בדרבן ואילו עמדות ישמיעו.

 

הביקורת כלפי 'עדאלה' ו'אל-אתג'אה'

עיקר הביקורת כלפי 'אל-אתג'אה' ו'עדאלה', הושמעה מעל דפי היומון 'אל-אתחאד', המזוהה עם המפלגה הקומוניסטית. מעבר למחלוקות הארגוניות שהתפתחו באופן טבעי בין הגופים השונים, קיימת מחלוקת אידיאולוגית בין המפלגה הקומוניסטית לגופים האחרים. בעוד שהמפלגה הקומוניסטית ממשיכה לשאת את דגל המאבק לשוויון זכויות לערביי ישראל, מציגים גופים אחרים, ובהם 'עדאלה' ו'אל-אתג'אה, מגמות בדלניות ותביעות להכיר בערביי ישראל כמיעוט לאומי. מחלוקת זו התפרצה בחריפות בביקורת שהוטחה ב'עדאלה' וב'אל-אתג'אה' מעל דפי 'אל-אתחאד'.

 

ג'עפר פרח, מנהל מרכז "מוסאוה" ["שוויון"] כתב ב"אל-אתחאד": "...אך טבעי היה שהמיעוט הפלסטיני בישראל ישתתף בועידה הזו, בעיקר משום שהוא סבל מסוגים שונים של מעשים גזעניים, חלקם לגליסטיים וחלקם עממיים.

 

כמה קרנות, ובראשן "קרן פורד האמריקאית" העניקו חמישים אלף דולרים ל"אתג'אה", התאחדות האגודות הערביות, כדי לארגן דיון פנימי ולהיערך להשתתפותם בועידה ולגבש עמדה שתייצג את הציבור הערבי בפני הועידה...

 

קיימת חשיבות רבה להצגת ענייניו של המיעוט הפלסטיני בישראל בועידה, בעיקר בעקבות התקוממות אוקטובר [2000] והמחיר היקר ששילם הציבור הערבי שלנו, כפרטים וכקולקטיב, במטרה להעלות את סוגיתו על סדר היום של המוסדות העולמיים והמקומיים.

 

מאחר שאת המחיר שילמו הן הציבור שלנו והן המנהיגים שלנו, האגודות היו צריכות להציג את נושא הועידה ביום עיון... בעיקר מאחר שקיים מימון לכך... מדוע, אם כן, מתעלמים מן הציבור הערבי שאנו מדברים בשמו. מדוע לא מתפרסם מידע מלא על הועידה הזו וועידות אחרות בהן משתתפים אחדים מבלי שהציבור הערבי או מנהיגיו יודעים על כך? חשוב מכך, מדוע שהציבור לא ייקח חלק בקביעת העמדות שאנו מציגים בועידות האלה, בשמו. האם העמדות האלה מייצגות את הזרמים המרכזיים בציבור הערבי, או שהן מייצגות, במקרה הטוב, את הדוברים המציגים אותן או כמה מחברי אותן עמותות?...

 

כמה מן המוסדות הפלסטיניים תבעו מגופים בינלאומיים שיתמכו בעמדתם ויראו במדיניות הישראלית כלפי המיעוט הפלסטיני ואת הכיבוש הישראלי כמצב של "אפרטהייד" גזעני. המוסדות הדרום אפריקאים מסתייגים מהצעה זו ומבקשים לפתח הצעות [החלטה] ספציפיות המאפיינות את המצב הפלסטיני והמדיניות הישראלית... כמה נציגים של מדינות ערביות מבקשים לערוך השוואה בין הגזענות הישראלית לנאציזם. מרבית המשתתפים האירופאים ונציגי מדינות העולם מתנגדים לעמדה זו, המחזקת את העמדה הישראלית...

 

אנו מכירים בחשיבות הצגתן של עמדות עצמאיות על ידי מוסדות החברה האזרחית, אבל נסיעה לועידות בינלאומיות בתור נציגי המיעוט הפלסטיני בישראל מבלי להציג את עמדותינו בפני המיעוט הזה, או אפילו רק בפני מנהיגיו, היא בגדר תוקפנות נלוזה נגד זכויותיו של הציבור הזה...

למרות שחה"כ עזמי בשארה טוען שעמדתו מייצגת את המצב הפלסטיני בישראל, הרי שהעמדה הרשמית שתוצג בפני העולם צריכה להיות נידונה במסגרת ועדת המעקב [של ערביי ישראל], או לכל הפחות במסגרת המפלגות שנבחרו כדי לייצג את הציבור הערבי. כל אגודה יכולה לייצג את עמדתה הפרטית, אך אין היא יכולה לייצג אותנו בעולם מבלי לחזור למקור הסמכות העממי והיצוגי..."[1]

 

בעל הטור, השאם נפאע חידד את הביקורת האידיאולוגית על העמדות הקיצוניות שעלולות לעלות בועידת דרבן: "הארגונים הערביים לזכויות האדם [המציעים להשוות את ישראל לנאציזם] מתנהגים כמי שמנסה להיאבק ביתוש באמצעות טיל "סקאד". האם יש בקביעה כי ישראל היא נאצית כדי לסייע במאבק נגד העמדות והמעשים של ממשלותיה הגזעניות? האין הדבר משרת את מטרותיו של הלובי [היהודי], החי על תסביך האשמה האירופאי בעניין האנטישמיות והאיבה ליהודים? מעבר לכך, ישראל הרשמית הנהיגה ומנהיגה מעשים גזעניים רבים, אך לא ניתן, בשום פנים ואופן, להגדירה אותה נאצית. אין היא צריכה להיחשב לרעה רק אם היא מוגדרת כנאצית, די להתייחס אליה כפי שהיא...

 

עמנו הפלסטיני יהיה מיוצג בועידה דרום אפריקה. בנקודה זו כדאי להתמקד במונח "ייצוג". כאשר נציג מייצג קבוצה של מיוצגים, משמעות הדבר שהוא קיבל את הסכמתם למינויו למשימה. ואולם, מתוך מליון ערבים פלסטינים בארץ הזו, האם יש אחד ששאלו לדעתו?... התשובה פשוטה, איש לא נשאל לדעתו..."[2]

 

ב'אל-אתחאד', ביטאון המפלגה הקומוניסטית הזוכה לתמיכה רבה בציבור הערבי-נוצרי בישראל, נמתחה ביקורת על השתתפותם של ערבים ישראלים בכינוס המכין בקהיר, שיוחד כולו לישראל ונמנע מלעסוק במצבם של מיעוטים אחרים במזה"ת. בסיקור הכינוס בקהיר ב'אל-אתחאד', הושם דגש על כך שהוא "נמנע מלעסוק במצב המיעוטים במדינות ערב, ובכלל זה בעיית הקופטים הלוהטת במצרים".[3]

 

גם השאם נפאע התייחס לכך בטורו: "למרבה הצער, ההצעות הערביות הבומבסטיות האלה [בדבר השוואת ישראל לנאציזם] מבטאות באופן הטוב ביותר את המצב הערבי הרשמי, מילים, מילים, ועוד מילים. אותם לוחמים יהירים נפגשו בקהיר לפני שבוע בחסות נציג המשטר המצרי ונציג הליגה הערבית, המייצגת את המשטרים הערביים המושחתים מן המפרץ ועד לאוקיינוס. הם לא התייחסו לקופטים, לא התייחסו לכורדים, לברברים, ל"בדון" [תושבי כווית נעדרי האזרחות], שאין להם כל זכויות אזרח... מי מפר את זכויות האדם הערבי? האם זו רק ישראל? או שמה כל אלה הרובצים על חזותיהם של העמים הערביים בכוח הברזל, האש, הנפט, הדולר והצייתנות לוושינגטון?" [4]

 

ארגון 'עדאלה': ישראל מדינה גזענית, אבל לא משטר אפרטהייד

מנכ"ל ומייסד עמותת "עדאלה", חסן ג'בארין, נמנע מלהשתתף בכינוס המכין שקיימו הארגונים הלא-ממשלתיים הערביים בקהיר בסוף יולי 2001, שבו נקבע כי ישראל היא "משטר אפרטהייד". מקור ב"עדאלה" אמר ל'הארץ', כי הארגון "אינו מעוניין להשתתף בויכוח האם ישראל היא מדינת אפרטהייד או לא". מקורות אחרים ב"עדאלה" הסבירו ל'הארץ' כי "תמיכה בהצהרה זו פרושה תמיכה בחיסול ישראל, ולזה לא נהיה שותפים". עם זאת, הם אמרו כי "המטרה העיקרית שלנו היא להוכיח כי ישראל מדינה גזענית, אך אין הדבר דומה להצגתה כמשטר אפרטהייד". [5]

 

ג'בארין עצמו הסביר את עמדת "עדאלה" ומדוע הוא נמנע מלהשתתף בכינוס בקהיר, בראיון לשבועון הערבי "כל אל-ערב": "חלק מן הארגונים בעולם הערבי ובגדה המערבית ניסו לעסוק בסוגייה היהודית - למשל בנושא השואה - ובנושאים אחרים ולתאר את המעשים הגזעניים בישראל כאפרטהייד. אנו, כארגון מקצועי וכארגון לזכויות אדם, התנגדנו לכך. אמרנו שאפרטהייד הוא תיאור של מצב משפטי מוגדר שבו קיימת הפרדה מוחלטת בין קבוצות אתניות, בהתאם לחוק. זה איננו המצב פה. בישראל, במקום הפרדה אתנית, מונהגת מדיניות של שילוב מסוג חדש. לפיכך אמרנו שישראל היא מדינה גזענית, משום שהיא מקיימת אפליה גזעית נגד הערבים, אך אין היא אפרטהייד."

 

בנוסף להסתייגותו המקצועית-משפטית מהגדרת ישראל כמשטר אפרטהייד, טען ג'בארין כי הצגת ישראל כמשטר אפרטהייד עלולה לפעול נגד מי שיעלו טענה זו. "אם נטען שישראל היא אפרטהייד", הוא הסביר, "נאלץ לכלות את כל מאמצינו בשכנוע העולם בכך, ובמקרה זה נכנס לדיון בהבדלים, במקום לדיון בנקודות הדמיון."

 

ג'בארין הסביר כי סוגיות האפרטהייד והשואה לא היו הסיבות היחידות לכך שנמנע מלהשתתף בכינוס קהיר. לדבריו, מוטב לערביי ישראל להגיע לועידת דרבן באופן עצמאי ואז יתפשו על ידי העולם כמיעוט, מאשר להגיע כחלק מן הארגונים הלא-ממשלתיים במדינות ערב, שבמקרה זה, יתפשו כחלק מן הרוב במזה"ת: "כארגון המתעניין בזכויות המיעוטים, אנו מאמינים כי עובדת היותנו מיעוט מהווה תכונה ייחודית שחשוב מאוד להדגישה. אם נהיה חלק מ[מסגרת] כוללת, נאבד את התכונה הייחודית הזו ונחליש את טיעונינו. אין בכך שום חידוש. כך נוהגים המיעוטים ביחסם ל[מסגרת]-האם. צפון אירלנד שומרת על ייחוד השונה מן המדיניות של אירלנד-האם; קשמיר שומרת אף היא על מרחק מסוים מפקיסטאן. ואולם, הדיאלוג עם העולם הערבי ממשיך להיות חשוב ואנו שמים דגש על הקשר הזה, תוך שמירה על הייחוד שלנו".[6]

 

אחת הטענות העקריות שהופנו נגד "עדאלה" היתה שהם לא קיימו דיון במסגרת כלשהי בשאלת הייצוג בועידת דרבן, כמו גם בשאלת העמדות שיעלו בה. נטען כי ג'בארין עצמו, המקורב לחבר הכנסת, עזמי בשארה, ומעניק לו ייצוג משפטי, בחר לשגר את בשארה מטעם "עדאלה" לועידת דרבן:

 

"ארגון 'אל-קאנון' [מהגדה המערבית] החליט לשגר את חנאן עשראוי, ואני לא אכנס לכך כי אין לי זכות לעשות זאת, כתב בעל הטור, השאם נפאע, "ואולם, 'עדאלה' החליט שמי שמייצג מליון ערבים כאן, הוא חבר הכנסת עזמי בשארה, שהוא פוליטיקאי בעל נטייה מפלגתית מאז החליט להצטרף לכנסת. אין הוא אדם עצמאי. זכותו של ארגון 'עדאלה' לבחור את מי שקרוב ללבו, אבל אין לו כל זכות, לשלוח נציג מבלי לשאול את דעת המיוצגים. באמת, איזה מעמד יש ל'עדאלה', ולכל הארגונים הבודדים האחרים, שהם יכולים לדבר בפורומים בינלאומיים בשמם של מליון ערבים, מבלי לפנות אליהם, אל מפלגותיהם, ואל מוסדותיהם... אין להם לגיטימיות לדבר באופן חד צדדי בשם מיליון בני אדם... מוזר שמנהל 'עדאלה', חסן ג'בארין, נוקט בצעד שכזה ומוזר עוד יותר שעזמי בשארה, שנאמר גם כי הוא הסתייג מהכללתו של אדוארד סעיד מסיבות לא ברורות, מקבל את המשימה על עצמו... כיצד מסבירים סוכני הדמוקרטיה את התנהגותם, הנקיה מכל דמוקרטיה?..."[7]

 

ואולם, ג'בארין דחה את הטענות וקבע כי בשארה אינו מייצג כלל את 'עדאלה', וכי הוא נבחר להישלח לועידת דרבן על ידי ארגון 'אל-קאנון' מהגדה המערבית, במסגרת משלחת בת ארבעים אנשים. "אני משוכנע שהשתתפותו בועידה, במידה והוא אכן ישתתף, לא תהיה השתתפות מייצגת, אלא השתתפות שכמוה השתתפויות רבות במאות סימפוזיונים, בשל היותו אינטלקטואל, ולא כחבר בפרלמנט הישראלי". ג'בארין הוסיף כי את 'עדאלה' תייצג משלחת שתכלול ארבעה מאנשי העמותה ושני חברי הנהלה. [8]

 

בנוגע לעמדה שתוצג בועידת דרבן, נמסר ב'הארץ', כי "נייר העמדה של 'עדאלה' יציג את ישראל כמדינה גזענית המפלה את הערבים על רקע אתני ושוללת את זכויותיהם הן כאזרחים והן כמיעוט לאומי". 'עדאלה' ידרוש שהאו"ם והמדינות והארגונים שישתתפו בועידה דרבן יתבעו מישראל להכיר באזרחיה הערביים כמיעוט לאומי, לפי סעיף 27 של אמנת ז'נבה.

 

עוד נמסר ב'הארץ' כי הארגונים הערביים-ישראלים ידרשו לבטל את החוקים "המפלים לרעה את האזרחים הערביים בשל מוצאם" ואת החוקים המקנים ליהודים בכל העולם מעמד מועדף יחסית למעמד האזרחים הערבים של המדינה. הדברים אמורים במיוחד לגבי זכות השיבה הנשללת מן הפלסטינים וניתנת ליהודים. הארגונים ידרשו מהאו"ם להפעיל לחץ על ישראל שתשנה את חוקיה."[9]

 

"אל-אתג'אה: לא התנגדו להצגתה של ישראל כמשטר אפרטהייד

'אל-אתג'אה' מהווה ארגון גג של האגודות והעמותות הערביות בישראל. ארגון זה קיבל חמישים אלף דולרים מקרן 'פורד' לקראת ועידת דרבן, והעומד בראשו, אמיר מח'ול, השתתף בשני הכינוסים המכינים שקיימו ארגונים לא-ממשלתיים בירדן, בפברואר 2001, ובקהיר, בסוף יולי 2001. בכינוס בקהיר, נקבע כי ישראל היא "מדינת אפרטהייד", ומח'ול ספג ביקורת בכתבה ב'הארץ' מצד פעילים ערבים ישראלים על כך שלא הביע התנגדות להגדרה זו. [10]

 

מנכ"ל 'אל-אתג'אה', אמיר מח'ול, השיב לכל מבקריו במאמר בשבועון הערבי-ישראלי 'אל-צנארה'. ראשית, הוא הסביר כי "חמש העמותות האזרחיות הערביות הפעילות ביותר במאבק נגד הגזענות הישראלית בזירה הבינלאומית, הקימו ברית מקומית, במסגרת 'הועדה המקומית נגד גזענות. ברית זו יכולה לנצל את קיומו של 'אתג'אה', בתור התאחדות של העמותות האזרחיות הערביות והכולל 45 עמותות, כמסגרת כללית שניתן באמצעותה לפתח רצון קולקטיבי שתהיה בו אינטגרציה של תפקידים, כתחליף לרצונות האישיים האנוכיים של[אנשים] השואפים להקים ארגונים המייצגים את עצמם ומתחרים זה בזה, במקום לשתף פעולה ביניהם".

 

בנוגע לטענות בדבר העמדות שיוצגו בועידה, כתב מח'ול: "המאבק העקרי שלנו בועידה הוא עם מדינת ישראל, עם משרד החוץ, ועם התנועה הציונית העולמית, הנתמכת באופן מוחלט על ידי העמדה האמריקאית הרשמית, מאחר שארה"ב מאיימת להחרים את הועידה אם תתקבל בה החלטה המגנה את ישראל כמדינה גזענית או את הציונות כתנועה גזענית...

 

מצער לגלות שכמה ערבים מתנהגים כאילו הם חיילים של הממסד הישראלי. במקום לתמוך במאמץ הקולקטיבי חסר התקדים, הם נוהגים על פי הכלל "או שאני אשחק או שאני אהרוס". במקום שהם ישמחו על כך שאנו פועלים במסגרת הבינלאומית, כמרכיב משלים לתפקידנו המקומי, הם לוחצים עלינו לצמצם את פעילותנו לזירה המקומית ובמסגרת כללי המשחק הישראליים. הם מתלוננים על הארגונים שלנו בפני הגורמים התורמים, דבר המאפשר לכמה גורמים תורמים להתערב בעניינינו הפנימיים.

 

הייתי מצפה שתמתח ביקורת על העמותות העקריות לו הן היו נכשלות במילוי תפקידן או שלא היו פועלות כדי להשתתף בועידה; ואולם, ביקורת בשל ההצלחה וההישגים מעוררת חשדות. מדובר בויכוח אישי המבוסס על סכסוכים אישיים שאין להם כל קשר לפעילות האזרחית, למוסדות, או למקורות הסמכות."

 

בתשובה לטענות על כך שהעמותות אינן מייצגות באופן לגיטימי את הערבים בישראל, כתב מח'ול: "הטענה שמקור הסמכות של העמותות היא ועדת המעקב איננה ריאלית, בעיקר בשל הרכבה הנוכחי [של ועדת המעקב]. המפלגות והתנועות הפוליטיות אף הן אינן מהוות מקורות סמכות לעמותות. יתרה מכך, קיימת הפרדה ארגונית מוחלטת וחלוקת תפקידים בין שני המגזרים. כך נהוג בכל העולם. ההפרדה משרתת את האינטרסים הן של העמותות והן של המפלגות. מקור הסמכות של ארגוני זכויות האדם בכל העולם הם אמנות זכויות האדם ולא ממשלות או מפלגות."

 

מח'ול תקף בחריפות את מבקריו ורמז כי הם סוכנים של הממסד הישראלי: "יש לשים את הכל על השולחן, ובכלל זה את [ההבחנה] בין מוסדות הנאבקים נגד גזענותה של ישראל, לבין מי שנפגשים עם השב"כ ועם 'המועצה לביטחון לאומי' במסגרת "פורום מעלה החמישה", ונוסעים [לחו"ל] על חשבון הקרן של שמעון פרס. יש מי שמסית את הגורמים התורמים נגד עמותות ערביות אחרות. קיים הבדל בין אנשים המשתלבים בגיבוש רצון ציבורי עבור המוסדות והאנשים, לבין מי שמקימים מוסדות ומייסדים עמותות סביבם, כדי שייצגו את עמדותיהם ואת מצב הרוח שלהם... האחריות הלאומית מחייבת לתמוך ב'ועדה המקומית נגד הגזענות', במקום להגיש שירותים למדינה הגזענית, באמצעות פגיעה בעמותות ובהכנותיהם לועידה הבינלאומית. יש מי שגוררים אותנו למשחק בזירה האחורית ממניעים ישראליים או אישיים-אנוכיים; ואולם, יש לנו הזדמנות לשחק בזירה הבינלאומית ולהשפיע עליה, ואנו לא נבזבז את ההזדמנות ההיסטורית הזו".[11]