היומון האיראני כיהאן על מדיניותה של רוסיה בסוריה
היומון האיראני כיהאן דן במאמר המערכת שלו מה-11.4.2016 בהערכת מהלכיה של רוסיה בסוריה
"...מהו משקלה של סוריה במדיניות החוץ הרוסית? מעט או רב? עד כמה מדיניותה של רוסיה בנוגע לסוריה עומדת על יסוד שת"פ עם המערב? מעט או רב? האם מצב הביטחוני של רוסיה יאלץ אותה להחליף את סוריה באוקראינה? כלומר שרוסיה תקבל את אוקראינה ובתמורה תמסור למערב את סוריה? מהו משקלה של רוסיה בסוריה? כלומר עד כמה רוסיה משפיעה על נושא הביטחון הסורי? ובעניין זה, האם על פי התנאים ההיסטוריים, סוריה היתה ב-50 שנים האחרונות חלק מהגוש המזרחי ולאחר [התפרקות בריה"מ] חלק ממדינות הלוויין של רוסיה? מהם היחסים הצבאיים בין רוסיה וסוריה? עד כמה צבא סוריה תלוי בנשק הרוסי? לאיזו מטרה נכנסה רוסיה באוקטובר החולף [פיזית] לסוריה? מהו תפקידה של רוסיה בשיחות שלכאורה הן סוריות - סוריות? איזה הסכם קיים בין אמריקה ורוסיה בשיחות ז'נבה? האם הפיכתה של רוסיה לציר עיקרי בשיחות ז'נבה וההסכם הסודי של רוסיה עם אמריקה לא נועדו להחליש את תפקידה של איראן ולמסור את גורל בעלי הברית של איראן בידי ההסכמים בין מוסקבה לוושינגטון? על פי זה ובהתייחס לכך שברור מה תהיה תוצאת שיחות חשאיות בין הקרמלין לבית הלבן, לשם מה היה צורך שנתאמץ 5 שנים כדי לשמר את ממשלת סוריה ונקריב לשם כך שהידים יקרים? ובסופו של דבר, בהתייחס למוניטין העבר [של רוסיה], האם ניתן לסמוך על המשחק הרוסי?
ריבוי שאלות מעין אלה בתקשורת ובמיוחד ברשת, מצביע על רגישות גבוהה ביחס לעניין הסורי ומראה בנוסף נפח גדול של פרסומת והערכות בנוגע לעתידה של סוריה... בהתייחס לשיטה המוכרת של אימפריית כלי התקשורת המערביים בענייני תעמולת החדשות והסקת מסקנות בפרויקטים של ארגוני מודיעין ומדיניות במערב, ניתן לומר שנפח רחב של תעמולה זו והטייתה מתבצע באופן מחושב ונועד לשמוט את הקרקע מתחת רגלי ממשלת סוריה. בעניין הסורי, בחמש השנים האחרונות, הגל הזה חזר על עצמו.
לרוסיה יש משקל רב במדיניות החוץ של רוסיה... סוריה וחופיה בים התיכון הן הנקודות היחידות במזרח התיכון ובמזרח אפריקה הנמצאות בקשר עם האזורים הדרומיים של תחום נאט"ו. עד רמה מסוימת, מקומות אלה נמצאים תחת השליטה הרוסית וכל תכנית שתשפיע על המשך נוכחותה של רוסיה באזור רגיש זה בוודאי מנוגדת לאינטרסים ולביטחונה הלאומי של רוסיה. מאידך גיסא, רוסיה אינה יכולה בשום פנים לסמוך על הסכם עם המערב כך ששלילת אסד לא תהיה תואמת את שלילת השפעת רוסיה. לכן ניתן לומר שמבחינה גאופוליטית והאינטרסים האסטרטגיים, אין אפשרות להסכם בין רוסיה והמערב על ממשל סוריה הנוכחית, אלא אם יעשו הרוסים שגיאה בשיחות. גם במצב זה, יש אפשרות לתיקונה הודות ליחסים הטובים בין איראן ורוסיה, מה גם שבשנה - שנתיים האחרונות, לפחות פעמיים היינו עדים לטעות שכזו ולאחר מכן לתיקונה.
בהתייחס לשליטת רוסיה על מזרח אוקראינה ואי כרמייה וכן שליטת צבא רוסיה על הים השחור, אין שום סיבה שרוסיה לא תערב את סוריה כדי להגיע לאוקראינה. כעת, בסוגיה האוקראינית, המערביים והממשלות המערביות של קייב, חוששים מהשפעתה וההרחבה הביטחונית הצבאית של רוסיה במזרח ודרום אוקראינה. לכן האמירה המוזכרת באיראן שרוסיה רוצה להחליף בין סוריה ואוקראינה, אינה תואמת את המציאות.
מה משקלה של רוסיה בסוריה? ללא ספק, רוסיה היא אחת המדינות המשפיעות על התיק הסורי. נוכחותה הצבאית של רוסיה בחופי לאדקיה וטרטוס וכן הסכמים צבאיים בין רוסיה וסוריה מעניקים לרוסיה מעמד בולט. אך בהשוואה למעמד איראן וחזבאללה [בסוריה] מעמד [רוסיה] אינו נחשב אסטרטגי. בעיקרון, לגבי חלק מהעניינים האסטרטגיים יש נקודות מחלוקת אסטרטגיות בין רוסיה וסוריה, אך בין דמשק וטהראן, לא קיימות מחלוקות שכאלה ... משקל השפעתה של רוסיה בסוריה אינו עד כדי כך ש[רוסיה] תוכל להחליט מטעם ממשלת סוריה ובעלות בריתה באזור ... כלומר, לרוסיה אין קשר אסטרטגי לא עם ממשלת רוסיה ולא עם המורדים העיקריים כגון ג'בהת אל-נוצרה ודאעש כדי שהיא תוכל לקבוע מצב מסוים בסוריה. כל העוצמה הרוסית היא בכך שהיא תשמור על איראן, חזבאללה וסוריה, לולא כן, היא תהפוך למדינה שולית בדומה לצרפת ואנגליה.
במשך 50 השנים האחרונות, רוסיה לא הוכרה אף פעם כחלק מגוש המזרחי ולא הביעה הזדהות אתו, וזאת למרות הקשרים הטובים עם ברית המועצות ורוסיה. אולי הסיבה העיקרית לחוסר הברית הזו היא הקשרים הפעילים של הרוסים עם המשטר הציוני. בכל מקרה, סוריה לא הוגדרה כחלק [מהאינטרסים של] רוסיה, והיתה מתחילת ניצחון המהפכה [האסלאמית באיראן] חלק מחזית ההתנגדות ובעלת בריתה של איראן וגם כעת, היא חבה את קיומה לסיוע מיוחד ומשפיע של איראן.
בניגוד לרוסיה שאין לה דבר בסוריה השייך לה, כעת חלקים מרכזיים בקו ההגנה והמבצעים של צפון ודרום סוריה נמצאים באופן ישיר בידי חזבאללה ואיראן. אם רוסיה תעשה הסכם שאינו מקובל על איראן עם מדינה שלישית [קרי ארה"ב], ההסכם הזה בוודאי ייכשל. כשם שב-30 השנים האחרונות, כל החלטה שהתקבלה עבור מדינות ותנועות ההתנגדות ואשר איראן לא נטלה בה חלק, נחלה כישלון.
לסוריה אין תלות מוחלטת בנשק הרוסי וזה זמן רב שאיראן מספקת לסוריה נשק אסטרטגי. לכן במלחמת [לבנון השנייה] העניקה ממשלת אסד את הנשק הרוסי שלה לידי חזבאללה בלבנון, מבלי שתחשוש מהפרת הפרוטוקולים הצבאיים עם רוסיה או הפרת התנאים של הרוסים. גם רוסיה לא הצליחה להביע התנגדות רצינית. לכן, אם מוסקבה הייתה המקור הבלעדי לנשק עבור סוריה, אסד לא היה יכול להפר את ההסכם באופן חד צדדי.
באחד לאוקטובר 2015, רוסיה נכנסה [פיזית] לתיק הביטחוני הסורי לאחר בקשה רשמית של איראן. יומיים לאחר ביקור משלחת איראנית רמת דרג, הכניסה מוסקבה את כוחותיה האוויריים והגנת הטילים שלה למלחמה בגורמי הטרור בסוריה וכחמישה וחצי חודשים לאחר מכן, היא הוציאה מסוריה חלק מכוחות הצבא שלה. זה בגלל שהסכם של משה"מ עם פוטין היה לתקופה של לכל היותר 5 חודשים. אחרי סיום תקופת ההסכם [בין רוסיה לאיראן], רוסיה הוציאה רק חלק מכוחותיה מסוריה. בהזמנת איראן נכנסה רוסיה לסוריה כשכניסה שכזו הייתה הכרחית וכדאית, והיא הוציאה חלק מכוחותיה בעת שאפילו הוצאת כולם לא היה פוגעת במאומה בממשלת [אסד] ובמנגנוני הביטחון הסוריים. במקרה, מסקנת איראן הייתה שכדאי שהכוחות הרוסים יחזרו [לרוסיה].
האמת היא שבקיץ האחרון, בגלל התקדמותם של גורמי הטרור באדליב, שיח' מסכין, סח'נה ותדמור, גורמי הטרור התלהבו וסוריה נזקקה לשוק פסיכולוגי, מה גם שלפני כניסת רוסיה, האזור הרגיש זבדאני, נכבש על ידי חזבאללה.
השוק הזה [קרי, הכנסת כוחות רוסיה לסוריה] הופעל בתחילת אוקטובר וצבא וכוחות הקשורים אליו קיבלו רוח חדשה וביצעו את פעולת 'נצר 2' במערב העיר חלב ובכך קבעו את גורל המלחמה בסוריה. לכן, כשהרוסים הוציאו את כוחותיהם [מסוריה] כבר לא היה צורך בנוכחותם. לכן, בכלל לא נכון לומר שאיראן וסוריה הופתעו במקרה זה.
עבור סוריה, יש הכרח לשיחות מדיניות ואיראן תמיד הדגישה את [הצורך] בהן לצד פעולות צבאיות. לאיראן הייתה נוכחות מועילה במרביתן, במיוחד בשני סבבי השיחות האחרונים שהתקיימו במינכן ובז'נבה. כאן, תפקידה של רוסיה הוא דו ממדי, האחד: התפתחויות בזירת [המלחמה], בעניין זה יש תאום מלא [של רוסיה] עם איראן והשני: התכנית המיוחדת הרוסית שעיקרה פדראלית. איראן לא דחתה ולא אישרה את [התכנית הזו], אך מכירה בה כמוקדמת מדי וכלא משרתת את האינטרסים של המשתתפים בשיחות מדיניות בז'נבה".[1]