המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
המדינה האסלאמית: חרף היותה ראש הכפירה בעולם, ארה"ב היא אויב ככל האויבים
12/4/2016


המדינה האסלאמית: חרף היותה ראש הכפירה בעולם, ארה"ב היא אויב ככל האויבים

 

לאחרונה פרסם ארגון המדינה האסלאמית [להלן דאעש] בביטאונו הרשמי מאמר[1] היוצא נגד התפיסה כי המלחמה בארה"ב ניצבת בראש סדר העדיפויות של המוסלמים. המאמר, שכותרתו "הג'יהאד כנגד אמריקה – עניין הלכתי בראש ובראשונה," מסביר לפעילי הארגון ותומכיו ולציבור המוסלמי הרחב, שהמלחמה בארה"ב כפופה להשקפה הדתית והתיאולוגית של הארגון לפיה ארה"ב הנה אויב אחד מתוך שורה ארוכה של אויבי האסלאם, "עריצים" שיש למגרם.

 

המאמר נכתב כפולמוס עם זרמים אסלאמיסטיים אחרים, בפרט אל-קאעדה, שהשקפתו הבסיסית היא שארה"ב היא האויב הראשון במעלה של האומה האסלאמית והמטרה הראשית לג'יהאד בעת הזו.[2] המאמר מותח ביקורת על אותם גורמים אסלאמיסטיים שהפכו את המלחמה בארה"ב לחזות הכל, ובכך, לדבריו, הקימו "דת חדשה." אותם גורמים חוטאים בכך שמלחמתם בארה"ב מונעת מקנאות שבטית ונעדרת יסוד אסלאמי לגיטימי כנדרש. המאמר מדגיש כי כשם שאין לראות בארה"ב אויב גדול יותר מאחרים, כך גם אין להיעזר בארה"ב כבת ברית כנגד אויבים אחרים.

 

המאמר מציג את עמדת דאעש כעמדה נטועה בהשקפה תיאולוגית איתנה. לפי השקפה זו יש עדיפות למלחמה באויבים הפנימיים והקרובים. ארה"ב היא מדינה כופרת שמהווה ראש ל"עריצים" בכך שהיא מפיצה וכופה את הכפירה ברחבי העולם. הג'יהאד נגדה נועד להשליט את האסלאם בשטח ארה"ב עצמה וברחבי העולם כולו. זאת  בניגוד לעמדתם של ארגונים מוסלמים אחרים, שנקודת המוצא שלהם לג'יהאד נגד ארה"ב, היא פוליטית או אסטרטגית. עם זאת, המאמר מתגאה בכך דאעש הנחיל לארה"ב בעיראק את התבוסה הגדולה ביותר בתולדותיה.

 

להלן קטעים מן המאמר:

 

המאמר פותח בהסבר תיאולוגי: "התוחיד [עיקרון המונותאיזם האסלאמי] ניצב  על שני עמודים – עבודת  אללה לבדו וכפירה בטאר'ות...[3]" המאמר מדגיש כי להגשמת עיקרון זה פן חיובי ופן שלילי. בפן החיובי חובה להאמין באללה ולעבדו. ובפן השלילי חובה להתנער באופן פעיל מן הכפירה, האלילות והעריצות. "כל מה שנמצא תחת ההגדרה של טאר'ות [עריץ] – חובה על המוסלמי להתרחק ממנו, לכפור בו, להיות אויב לו, להכריז על מי שסוגד לו ככופר, להתנער מהם, להיות אויב להם ולהילחם בהם עד שישובו מעבודת האלילים שלהם ויטהרו את עבודת אללה."

 

ברמזו לאלו שמקדשים את המלחמה בארה"ב יותר מהמלחמה באויבים אחרים, מציין המאמר: "אין זה נכון לכפור רק בסוג אחד של טואר'ית [עריצים] ולא באחרים; או להתנער רק מסוג אחד של פוליתאיסטים. סדר העדיפויות בלחימה בהם הוא שעל המוסלמי להתחיל להילחם במי שקרוב אליו מביניהם, לאחר מכן באלה שבאים אחריהם, ולאחר מכן באלה שבאים אחריהם, עד שהלחימה תכלול את כל הפוליתאיסטים בעולם. [אללה] אמר: 'הוי המאמינים, הילחמו בכופרים הקרובים אל גבולכם' [9, 123]. זו הייתה דרכו של שליח אללה במלחמתו בעובדי האלילים בחצי האי ערב, והיא דרכם של רעיו שבאו אחריו...

 

ואולם, מה שאנו רואים בזמננו, בו אומות הכפירה שולטות על כל העולם למעט הארצות הנתונות לשלטון הח'ליפות [דאעש], הוא הופעת דת חדשה המעדיפה את הלחימה בחלק מהכופרים על-פני התוחיד [עיקרון המונותאיזם]. [דת זו] מגדירה כמה קבוצות של הכופרים כמוסלמיות כדי להצדיק את אי הלחימה בהן, ואדרבא -  לכרות איתן ברית כנגד המוסלמים, בטענה שהדבר נעשה על-מנת שהמלחמה בהן לא תסיח את הדעת מן המלחמה בראש הכפירה אמריקה. הדברים הגיעו לכדי כך שבמוחם של רבים מהאנשים הללו דת האסלאם מצטמצמת למלחמה באמריקה, והם שופטים את מידת הקירבה או הריחוק [של אדם או קבוצה] לאסלאם על-פי מידת האיבה לאמריקה במקום על-פי מידת ההתאמה לשריעה. [עבור אנשים אלה] הנאמנות היא על יסוד האיבה לאמריקה, לא על יסוד הגשמת התוחיד, עד כדי כך שעבור האנשים הללו [עיקר] הדת הפך לכפירה באמריקה [בלבד] ללא שאר העריצים, וללא הגשמת התוחיד.

 

על האיבה לאמריקה ועל המלחמה בה חל מה שחל על יתר מעשי המאמינים, ולפיכך הכרחי שהיא תנבע מן השריעה ושהדינים [הנוגעים לאותה מלחמה] יישָאבו מן השריעה. רבים מאלו שאויבים את אמריקה היום טוענים שהמלחמה בה היא ג'יהאד למען אללה, מבלי שהם מכירים את פסיקת השריעה בנוגע לג'יהאד כנגד אמריקה. המלחמה שלהם בה הפכה למלחמה של ג'אהליה[4] ותו לא, על בסיס קנאות שבטית או תועלת של העולם הזה בלבד.

 

אמריקה היום היא טאר'ות שסוגדים לו במקום לאללה, בכך שהיא ממשלה כופרת ששולטת בעמה בחוקים שאינם חוקי אללה ונוהגת על-פי דת הדמוקרטיה הכופרת, לוחמת בשלטונו של אללה בכך שהיא מתירה את כל הדברים האסורים, החל בכפירה באללה בשם החרות ועד לזנות, הומוסקסואליות, אלכוהול, הימורים, ריבית ועוד. היא ראש הטואר'ית בעולם, בכך שהיא כופה את החוקים הכופרים על העולם כולו, בין אם בשם האמנה הכופרת של האומות המאוחדות ובין אם בכך שהיא מציבה טואר'ית ששולטים שלא על-פי חוקי אללה, תומכת בהם, מממנת אותם, מחמשת אותם במלחמתם באסלאם ובמוסלמים, מגינה עליהם ועל חוקי הכפירה אם המוסלמים מורדים בהם.

 

הג'יהאד כנגד הטאר'ות הזה הנו מנקודת המוצא הזאת. נאמני האל נבדלים בנקודת המוצא הזאת מזולתם במלחמתם באמריקה, בכך שמלחמתם היא למען סילוק הטאר'ות הזה וביסוס שלטון האסלאם במקומו, בין אם בתוך אמריקה עצמה ובין אם בעולם עליו היא שולטת בשחצנותה ובעריצותה.

 

ידוע לנו מחקר ההיסטוריה כי הקומוניסטים האתיאיסטים הם מגדולי אויביה המוצהרים של ארה"ב ואחריהם בכך באים השיעים תומכי ח'ומיני שהדביקו לה [לארה"ב] את הכינוי 'השטן הגדול ביותר' וכן כמה עריצים ערבים שחשו כי ארה"ב מאיימת על כס שלטונם. ידוע כי עוינותם של האחרונים [העריצים הערבים] לארה"ב נובעת מרצון [האמריקאים] לסלק את שלטון העריצות שלהם כדי למנות עריצים אחרים תחתם, דוגמת עריץ פולחן החומר הקומוניסטי [קרי רוסיה] ועריץ שלטון ההלכה השיעי [קרי איראן] וכדומה. לפיכך, האם ע"פ הנורמות הנלוזות החדשות העוינות המדומה של הללו [רוסיה ואיראן] לארה"ב ומלחמתם בה היא ג'יהאד למען אללה? והאם מאות אלפי, אם לא מיליוני, הכופרים ברחבי העולם ששילמו בחייהם במלחמות נגד ארה"ב או נגד סוכניה הם חללי קודש שמקומם במעמד הגבוה ביותר בגן עדן?

 

מטיפי הדת המחודשת טוענים כי כל בעיותיהם של המוסלמים ייפתרו כשארה"ב תחדל להתערב בארצות המוסלמים, כי אז יוכלו המוסלמים להביס את השליטים העריצים ולהקים מדינות ואמירויות אסלאמיות ואח"כ לאחדן לכדי ישות אחת שתיקרא 'ח'ליפות'. [המטיפים הללו] מתעלמים מהעובדה שהעולם מלא עריצים שעוינותו של איש מהם לאסלאם אינה פחותה מזו של ארה"ב, וכי איש מהם לא יסכים להקמת מדינה אסלאמית. אם ארה"ב תחליט להתבדל מהעולם, להפסיק להתערב בארצות המוסלמים ולתמוך במלכים בנשיאים וביהודים העריצים השולטים בהן, למי יעבירו הללו את התואר 'השטן הגדול ביותר'? האם לרוסיה? לסין? או שמא להודו או לכל מדינה שתשלוט בעולם אחרי ארה"ב?  

 

האירועים האחרונים בסוריה הוכיחו ללא ספק כי אם תפסיק ארה"ב את התערבותה בארצות המוסלמים, יימצאו העריצים השולטים בהן תחליפים רבים לה כדי להיעזר בהם במלחמתם במוסלמים. כך, לאחר שפלגי הצחואת [קרי כוחות המורדים בסוריה] פעלו בכל מאודם כדי לרצות  את ארה"ב בתקווה לקבל ממנה סיוע ומחשש שמא תכתוש אותם. לאחר שהדבר עלה בידם במידת מה, הם הופתעו מהמטוסים הרוסיים שסייעו למשטר העלוי [בלחימה] נגדם וסיפקו מטרייה אווירית להתקדמותו לעבר אזוריהם.

 

מצד שני, הגם שארה"ב היא הגורם המסייע למספר הרב ביותר של עריצים השולטים במדינות המוסלמים, הרי שאם נסייר בארצות אחרות נגלה שהעוינות לארה"ב יורדת... אל המקום השני. יתרה מזו, אצל כמה גורמים [המתיימרים] להשתייך לאסלאם היא הופכת לידידה או בעלת ברית בעימותן עם ממשלות אחרות שהרגו יותר מוסלמים במדינות אלה..." המאמר מציין כדוגמאות את פקיסטן, שבשל עוינותה להודו נעזרת בארה"ב, את בני העם האויגורי שרואים בארה"ב בת ברית כנגד ממשלת סין, ואת המדינות המוסלמיות במרכז אסיה שרואות בארה"ב בת ברית נגד רוסיה.

המאמר מתפאר בהישגי דאעש במלחמה בארה"ב: "דאעש, בזכות אללה לבדו, פגע הכי הרבה בארה"ב, שכן אללה הצליח בידיהם של המוג'אהידין שלה להסב לארה"ב בעיראק את התבוסה הגדולה ביותר בהיסטוריה שלה. [דאעש] לא פעל כמו אלו שהפכו את המלחמה בארה"ב לאליל זולת אללה שסוגדים לו ושלמענו עוזבים את עקרונות הדת וכורתים ברית עם הכופרים. 

 

אין זה נכון מצד מי שמדבר בשם האומה המוסלמית כולה, לבחון את האינטרסים שלה מנקודת מבט של הארץ שבה הוא חי או לדבר בשמה בשפה שרק עמו מבין, שכן עניין האסלאם הוא כללי ועליו לכלול את כל המוסלמים. לפיכך דרבון [המוסלמים לג'יהאד] צריך להיות נגד כל אויבי האסלאם כדי למנוע בלבול אצל האנשים והם יחשבו שעויינות בין עריצים לבין עצמם הופכת אותם למגני המוסלמים ושוללת מהם את תואר הכפירה והפוליתיאיזם. רק כך תתברר הדרך."



[1] אל-נבא 23, 22.3.2016

[2] המלחמה בארה"ב עמדה בבסיס הקמת אל-קאעדה, כפי שעולה ממסמך "הכרזת מלחמה על האמריקאים כובשי ארץ שני המקומות הקדושים" (1996) שפרסם אסאמה בן לאדן ובהכרזה על ייסוד "החזית העולמית לג'יהאד נגד היהודים והצלבנים" (1998). אל-קאעדה רואה בארה"ב אויב עיקרי של האסלאם ו"ראש הכפירה" שהבסתו תביא אוטומטית לנפילת המשטרים החילוניים במדינות ערב. מנהיגי אל-קאעדה חוזרים ומדגישים עמדה זו לעתים קרובות. כך למשל, בהרצאתו לאנשיו  בתימן, הסביר קאסם אל-רימי, מנהיג אל-קאעדה בחצי האי ערב, כי הדבר הטבעי הוא להכות את האויב בראשו. ראו דוח ממרי  

[3] טאר'ות – אליל, אדם או ישות שסוגדים לו ועובדים אותו במקום את אללה. הסלפים הקיצוניים משתמשים במונח בין היתר למנהיגים, מדינות או ישויות אחרות המונעים, כביכול, את השלטת חוקי האסלאם.

[4] היינו, למלחמה פסולה, נטולת מהות אסלאמית ראויה.