ביקורת עצמית בעולם הערבי בעקבות פיגועי בריסל:
הצדקת הטרור על ידי מוסלמים חמורה; עלינו להכיר בכך שאת רוב הטרור בעולם מבצעים מוסלמים
בעקבות מתקפת הטרור בבריסל שאירעה ב-22 במרץ 2016 וגבתה את חייהם שלו 35 אנשים, התפרסמו בעיתונות הערבית מאמרים רבים אשר עסקו בהאשמת המערב, כמו גם יריבים אזוריים, בתמיכה בטרור.[1] לעומתם, בלטו מאמרים של כמה עיתונאים ערבים שמתחו ביקורת עצמית והטילו את האחריות ליצירת המתאבדים ופיגועי הטרור המזוויעים על התרבות והתפיסות הרווחות במדינות המוצא של המוסלמים והערבים. עיתונאים אלה מתחו ביקורת נוקבת על כך שהמוסלמים לא מתייצבים נגד הטרור ולא עושים מספיק כדי למגרו, ואף מצדיקים את הפיגועים ומשבחים אותם, תוך כדי התעלמות מחלקם של המוסלמים באחריות לטרור.
אבל על נרצחי הפיגועים בבריסל
להלן תרגום קטעים ממאמרים אלה:
עורך אל-חיאת: נכשלנו ועלינו להתחיל מאפס: כמו עיר שרעידת אדמה קטלנית החריבה
ר'סאן שרבל, עורך היומון הסעודי אל-חיאת היו"ל בלונדון, פרסם מאמר תחת הכותרת "אכן נכשלנו" בו יצא נגד הערבים והמוסלמים הזורעים הרס ואימה במדינות אירופה שהסכימו לקלוט אותם לאחר שנמלטו מארצותיהם הכושלות. שרבל טען כי הערבים והמוסלמים נכשלו בבניית מדינה ואזרחים המסוגלים להשתלב בעולם המודרני וכי עליהם להכיר בכישלונם ולהתחיל מאפס. הוא כתב: "האם אנחנו [הערבים והמוסלמים] פשוט חלק מהעולם הזה או שמא אנחנו מטען נפץ שהושתל בקרביו [של העולם הזה]? האם אנחנו שכונה נורמלית ב'כפר הגלובלי' או שמא אנחנו שכונת המתאבדים בה? האם מעשי הטבח הללו הנודדים [ממקום למקום בעולם] נועדו להוסיף את הקהילות הערביות והמוסלמיות במערב ל[הגדרה] המילונאית של [המילים] השחיטה וההתאבדות? האם אנחנו חלק מההווה והעתיד של העולם או שאנחנו סופה של אופל שמנסה להחזיר אותו אל המערות שאותן עזב כאשר בחר בדרך הקדמה וכבוד האדם?
האם אנו מעוניינים להגן על האופי ועל הזהות שלנו או שאנחנו רוצים לכפות את האופי הזה על האחרים? האם האופציה שאנו מציבים בפני האחר היא שיהיה דומה לנו או שנפוצץ אותו כך שחלקי גופו יתערבבו עם חלקי גופנו? האם נכון הוא שאנחנו נרגעים רק כאשר אנחנו רואים את רחובות העולם האחר מלאים במכשולים של גופות ושברי זכוכיות? ומי הוא זה שהתיר לפנאטים [המוסלמים] להרוג תורכי ברחובות איסטנבול, צרפתי ברחובות פריז ותייר ברחובות בריסל?
האם יש לאדם שהגיע [כפליט או מהגר] למדינה [זרה] שקיבלה אותו, והעניקה לו קורת גג, כתובת, סיוע סוציאלי וטיפול רפואי זכות להתפוצץ ברחובותיה משום שהיא לא אימצה לעצמה את האופי שלו, את הפרשנות שלו ואת שיטת החשיבה ודרך החיים שלו? האם השיח אודות האבטלה ואי ההשתלבות [בחברה המערבית] מפחית מ[עוצמת] הפשע? האם אדם נוטר טינה רשאי להרוג את האחר [רק] משום שאינו שותה יחד עמו מאותו מעיין? האם יש לנו זכות להמשיך לחפור במקורות ההיסטוריה כדי להישען על עוול שנעשה לנו בעבר במטרה להצדיק באמצעותו טבח של חפים מפשע במדינה שנמלטנו אליה מפני עריץ או מפני מלחמת אזרחים? מי נתן לנו את הזכות להכתיב לאחרים את סוג המשטרים שלהם, את הערכים שלהם ואת סגנון החיים שלהם?
אכן נכשלנו.
זוהי האמת שלא ניתן עוד להסתירה או לחפות עליה. נכשלנו בבניית מדינה נורמלית. מדינה החיה בתוך גבולותיה. מדינת מוסדות השוקדת בכל מאודה על השגת קדמה ופיתוח ומעניקה לאזרחיה הזדמנויות עבודה והזדמנות להיות שותפים [בה]. מדינה המשתפת פעולה עם שכנותיה ועם העולם מבלי שתאחז בה פאניקה או שתכבול אותה טינה. נכשלנו גם בבניית אזרח נורמלי המשתייך לשלב ההתפתחות הנוכחי של העולם המתפתח בקצב מהיר.
אכן נכשלנו.
במשך עשורים ומאות שנים אחזה בנו הרשלנות. פחדנו ונסגרנו. הענשנו את המתנגד. מחקנו את המטילים ספק והאשמנו בבגידה כל מי שהעלה שאלות. הכנסנו לכלא את הגרונות, האצבעות והחלומות. וכך נרקבו מוסדותינו, אם בכלל היו כאלה. נרקבו בתי הספר, האוניברסיטאות ותכניות הלימוד שלנו. הילדים מסיימים את בתי הספר שלנו עם דמיונות חולניים ורגשות מקובעים.... התלמיד הפך למספר... ולפצצה. עמדנו על רציף העולם, שעה שהוא התקדם. הוא התקדם עוד ועוד ואילו אנו הפכנו ליותר עצובים וכועסים. המשכנו להרגיש שהעולם נבנה בלעדינו ובהעדרנו. נבנה נגדנו. וכך הכנו את גופנו ואת המטענים והתפוצצנו.
אכן נכשלנו.
תחושות אלו השתלטו עלי כשהקשבתי לסורים בברלין מספרים כיצד הם נדחקו אל סירות המוות בתקווה להשליך את עצמם ואת ילדיהם לחיק מדינה אירופאית. כשהקשבתי לעיראקים שהשתמשו בדרכונים של סורים, וכשראיתי את הטרגדיה בעיני יזידים הנמלטים מגיהינום המדינה של [אבו בכר] אל-בגדאדי [מנהיג דאעש]. זה מפחיד. כמה קראנו על ארצות המולדת שלנו ועל שורשיהן הנטועים בעומק ההיסטורי, ואילו כעת כל מה שאנו חולמים עליו הוא להימלט מהן ולהשאיר אותן לגסוס ולהתפתל בכאבים סביב ההמנונים העדתיים וכיבושי המליציות. כמה השלינו עצמנו שאנו עם אחד ואז רצחו אותנו בני עמנו האחד. לא נותרו לנו אלא סירות המוות כדי להתרחק מארצותינו הטובעות...
אכן נכשלנו.
העולם תר אחר הדרך הטובה ביותר להתחמק מנהרות הפליטים שאנו שולחים וגלי המתאבדים המגיעים משטחנו ומתרבותנו. העולם מתייחס אלינו היום כאל מקורות הסכנה על הביטחון, ההתקדמות, הדמוקרטיה והיציבות שלו. הפתרון היחיד שנותר לנו הוא להודות בכישלון הכולל והמהדהד הזה. בהתמוטטות האיומה הזו. עלינו להתחיל מאפס כמו עיר שרעידת אדמה קטלנית הרסה אותה. המשך ההסתתרות מאחורי שקרים ואשליות יאריך את שהותנו במערות. איננו יכולים להתקדם אל העתיד עם התפיסות הישנות והבגדים הבלויים שלנו. איננו יכולים לעלות על הרכבת מבלי לשלם את מחיר הכרטיס [על חשבון] הקיפאון, האשליות והתפיסות הנוקשות שלנו."[2]
כותב ירדני: הצדקת הטרור חמורה יותר מהטרור עצמו; אנו אחראים לטרור בארצותינו
טארק מצארוה, הכותב ביומון הממסדי הירדני אל-ראי, יצא נגד הניסיון של חלק מהערבים להצדיק את פיגועי הטרור על ידי האשמת מדינות אירופה בגזענות ובדחיקת המוסלמים לשולי החברה. הוא כתב:"... בין הפרשנויות [בתקשורת בעקבות הפיגועים בבריסל נאמר כי] הטרוריסטים גדלו בשולי הערים האירופיות ושהם זועמים כיוון שנדחקו לשוליים! אלו הם תירוצים שאנו שומעים גם כאן. אולם פרשנות אחרת הגיבה [לטענות אלה] בשאלה השוואתית נבונה כשאמר: הם [כלומר, הטרוריסטים באירופה] בחרו בטרור שאם לא כן, מדוע אין מיליוני טרוריסטים [דרום] אמריקאים בברזיל, בארגנטינה ובמקסיקו והרי גם הם עניים וחיים בשולי הערים הגדולות?! פרשנות נוספת טענה כי אירופה לא מעניקה למהגרים מצפון אפריקה, ומאפריקה בפרט, את אותן ההזדמנויות שהיא מעניקה למהגרים אירופים. זוהי כבר הצדקה של הטרור, שהרי אירופה נותנת למהגר הזדמנות ללמוד בחינם, ובצרפת וגרמניה למדו אלפי ירדנים באוניברסיטאות בחינם... והיה [להם] קל לקבל במדינות אלה אזרחות...איך צרפת, שבדיה, גרמניה ובלגיה אמורות [לקדם] מהגר או מהגרת שאינם יודעים קרוא וכתוב? ובאילו תנאים סוציאליים צומחת המשפחה הערבית או האפריקנית המונה מעל עשר נפשות?!
מביש שאנחנו דורשים מהעולם לנהוג עמנו בצדק בעוד שאנו עצמנו מגרשים את בנינו כתוצאה מכך שאנו הורגים בהם, שמים אותם בבתי כלא, או נכשלים במתן שירותי חינוך בריאות ותעסוקה ראויים וחיים בכבוד. המחזה של האנשים שנוהרים אל גבולות אירופה, ביניהם סורים, עיראקים, כורדים, אפגנים ואיראנים הוא אולי מכמיר לב, בייחד כשהם נושאים את ילדיהם או דוחפים אותם לפניהם, וכל מה שאנו עושים הוא רק לגדף את האירופאים שהם גזענים השונאים מוסלמים וזרים, ולחשוב שזכותנו להרוג אותם בשדות התעופה, ברכבות ובתיאטראות שלהם.
האם האירופאים השתלטו על ארצותינו? כן. אבל הם עזבו לפני למעלה מחמישים שנה, וכעת אנו קוראים להם כדי להיפטר מהרודנים שלנו, ומאשימים אותם על כך שהם התמהמהו [בעניין זה].
הטרור הוא פשע, והצדקתו היא פשע חמור יותר. מה שקורה בערי עיראק, סוריה, לוב, תימן, מצרים ותוניסיה הוא טרור שאנו נושאים באחריות להתגבשותו, חימושו ומימונו. אין טעם לכך שנצדיק רצח של אירופאים ואמריקאים מתוך רצון להצדיק את פשעינו."[3]
כותב כוויתי: המוסלמים לא פועלים מספיק נגד הטרור וחלקם אף משבחים אותו
הסופר והכותב הכוויתי, ח'ליל עלי חידר, טען במאמר שפרסם ביומון הבחריני אל-איאם כי המוסלמים לא פועלים מספיק נגד הטרור, ומתעלמים מחלקם באחריות לו. חידר כתב: "מה אנחנו עושים כאן בארצותינו, או במדינות המערב באירופה ובאמריקה, בשעה שמהלומות הטרור האיומות נוחתות עלינו ועליהם בזו אחר זו?...למעשה, איננו יודעים כיצד עלינו לפעול מול הטרוריסטים האלה. האם די בכך שאחרי כל אחת מפעולות הטרור, אשר מתרחשות בזו אחר זו ללא רחמים ואשר את כולן מבצעים צעירים מוסלמים...אנחנו נאמר 'אלה לא מוסלמים', שהם 'לא מייצגים את האסלאם האמיתי' ושהם ח'וארג', כופרים ותועים? והאם [אמירות אלה] יספקו את העולם?
האם זה נורמלי שבשעה שהטרור מצליח לגייס מאות ואולי אלפי מוסלמים אנו מסתפקים בלשכנע את עצמנו ששיעורם 'עדיין זניח' ביחס למספר המוסלמים בעולם? האם מספר הטרוריסטים צריך להגיע לעשרות ולמאות אלפים כדי שנבין ששיטפון סוחף מרעים [בקולו מתקדם] לעברנו ושיש כאן עניין שמחייב אותנו לעצור, להתכנס, ולתת לאינטלקטואלים חופש לחקור את הסיבות [לתופעה] וחופש לפרסם את תוצאות מחקריהם?
מה היה קורה לו היינו אנו תושבי צרפת, בריטניה, ספרד וארה"ב, ולו היינו נותנים לערבים, לפקיסטנים, לצ'צ'נים ולאחרים את כל ההקלות הללו [שניתנות למוסלמים באירופה] הכולל מתן הזדמנויות עבודה, זכויות ל[קבלת] אזרחות, משכורות וסובסידיות – ואז הם היו הופכים לטרוריסטים שהורגים בנו?!...
התרבות הדתית של העולם האסלאמי בתקופה זו לוקה במחלות רבות מספור. אנו הופכים עולמות בנושאים שונים, כמו למשל מאמר עיתונאי שפוגע בנו, בענייני הניקאב, בשר חלאל [כשר על פי השריעה האסלאמית] ושימוש של נוצרים במילה אללה, שהמוסלמים במלזיה למשל רואים בה מונופול של המוסלמים. [כמו כן] רבים ממנהיגי המהגרים הפקיסטנים והאחרים מכלים את כל מרצם במערכה העדתית שלהם עם התנועה האחמדית עד שאין להם זמן לבחון את הדחף הטרוריסטי הזה בקרב צעיריהם, לרבות המלומדים, המהנדסים והמומחים [שבהם].
למרבה הצער, המוסלמים אינם תמימי דעים באשר לגינוי דאעש עד כה. יש ביניהם מי שמשבח אותם [את אנשי דאעש], חושב שהתקשורת עושה להם עוול ובהזדמנות הראשונה ימהר לחבור אליהם ואף להשתתף בפעולת ההתאבדות הראשונה שיציעו לו לבצע בכל מקום בעולם!
אחת הסיבות לחוסר הבגרות של הצעירים המוסלמים בבריטניה, בצרפת ובארה"ב היא שההנהגה של המוסדות הדתיים ושל הפעילות הדתית נמצאת עדיין בידי פעילים ומנהיגים ערבים, פקיסטנים ואחרים תומכי מפלגות האסלאם הפוליטי שנמלטו למערב. מנהיגים אלה אולי לא מבצעים שום פעולות טרור, אולם הם אינם מתייצבים באמת נגד התרבות הדתית הטרוריסטית. יתרה מזו, רוב כתביהם, רעיונותיהם והעמדות האסטרטגיות שלהם בנוגע למשטר האסלאמי ולמדינת הח'ליפות שותפים לה [לתרבות זו].
אנחנו אומרים ש'לטרור אין דת ואין מולדת', אך עלינו לעמת את עצמנו עם העובדה שרוב פעולות הטרור בעולם הערבי והמוסלמי עצמו לא מבוצעות בידי נוצרים, יהודים, בודהיסטים, אחמדים או בהאים, אלא על ידי מוסלמים, ועל ידי בני ובנות מוסלמים, ושחלקם לא מסתפקים בביצוע פשעיהם בסעודיה, בעיראק, במצרים, בלבנון ובתוניסיה, אלא מבצעים פעולות כאלה במדינות המערב. וגם אם לדידם הטרור באירופה ובארה"ב מוצדק בשל "העבר הקולוניאלי" ו"העמדות העוינות" שלהן נגד הערבים והמוסלמים, מה פשעם של המצרים, העיראקים, האפגנים והניגרים? האם גם למדינות הללו יש עבר קולוניאלי מביש?"[4]