עיתוני המפרץ על הבחירות באיראן: בין טענה כי מדובר במצג שווא לבין תקווה לשינוי
עם היוודע תוצאות הבחירות באיראן, שהצביעו על התחזקות הזרם הפרגמטי בה המוביל קו פתוח יותר כלפי המערב וכלפי העולם הסוני, פרסמו עיתונים במדינות המפרץ ניתוחים והערכות שנעו בין פקפוק באפשרות שתתחולל דמוקרטיזציה באיראן, לבין תקווה שעלייתו של זרם זה תביא עמה שינוי במדיניות החוץ של איראן.
המפקפקים טענו כי הבחירות הללו הן מצג שווא שנועד לשכנע את המערב שבאיראן יש דמוקרטיה, בשעה שמ-19 מיליון אזרחים סונים בה נמנעה זכות בחירה ולשמרנים יש עדיין רוב שימנע כל שינוי. לדבריהם, אין הבדל בין שמרנים לפרגמטים באיראן, שכן כולם כפופים לח'מנאי ומשרתים את יעדיו.
תוצאות הבחירות העלו מחדש את הדיון סביב אפשרות של דיאלוג ערבי-איראני נוכח עליית כוחו של הזרם הפרגמטי באיראן, שבמסגרתו היו מי שקראו למדינות ערב לתת הזדמנות לזרם זה ומי שהביעו התנגדות מוחלטת לכך.
קריקטורות ביומון הסעודי "אל-ג'זירה" שיקפו את היחס הספקני ואת חוסר האמון בבחירות הללו שנוהלו כביכול תחת אמצעי הפחדה ושבהן השתתפו רק אזרחים שאושרו על ידי המשטר.
להלן תרגום קטעים מארבעה מאמרים בנושא זה:
מאמר מערכת ביומון סעודי: מעולם לא שמענו על מועמד לבחירות באיראן שאינו שיעי תרי-עשרי
מאמר מערכת של היומון הסעודי אל-שרק, הגדיר את הבחירות באיראן כפארסה שנועדה לשכנע את המערב שיש באיראן דמוקרטיה, בעוד שבפועל מי שאינם נמנים עם הזרם השיעי התרי-עשרי המרכזי, מודרים מהזירה הפוליטית האיראנית: "החוקה האיראנית 'גוזרת את מידות חליפותיהם' של המועמדים שיכולים להשתתף בבחירות. מעולם לא שמענו על מועמד המתנגד לזרם השיעי התרי-עשרי שעליו מבוססת איראן מציג את עצמו לבחירות... הסיבה לכך היא החוקה האיראנית המגדירה את איראן כמדינה דתית הקשורה לזרם דתי מסוים, כפי שקובע סעיף 12 שלה: 'הדת הרשמית של איראן היא האסלאם והזרם הדתי הג'עפרי התרי-עשרי'. בכך נחסמת הדרך [למשל] בפני כ-19 מיליון אזרחים איראנים סונים [למוסדות השלטון המרכזיים]...
איראן, מתיימרת כיום להיות ה[מדינה] הדמוקרטית ביותר, [המנוהלת] באמצעות למעלה מארבע מועצות [שלטון] ובהן: מועצת המומחים, מועצת המפקחים, המג'לס, והמועצות המקומיות. אלא שמי שאינם נמנים על הזרם הדתי העיקרי של המדינה [השיעי התרי עשרי] אינם יכולים להיכנס למועצות העיקריות שבהן - מועצת המומחים ומועצת המפקחים. פירושו של דבר הוא, שההרכבים המפלגתיים המוכרים לוקים בעיוות [ייצוגי] וש[הבחירות באיראן] אינן אלא פארסה שנועדה לשכנע את המערב שיש באיראן דמוקרטיה אמיתית."[1]
רק מי שאושרו ע"י האיתוללות, רשאים להצביע בבחירות.[2]
כותבת ביומון של איחוד האמירויות: אין הבדל בין שמרנים למתונים באיראן מה שהיה הוא שיהיה
עאישה אל-מרי, כותבת ביומון אל-אתיחאד של איחוד האמירויות הערביות, טענה כי האבחנה בין מתונים לקיצונים באיראן היא מלאכותית שכן אלו גם אלו כפופים לח'מנאי ופועלים למימוש היעדים העליונים שלו. היא כתבה:
"מהו הגבול המפריד בין הזרם המתון לבין הזרם הקיצוני באיראן?
כיצד מחליטים מיהו מתון ומיהו קיצוני? האם נכדו של ח'ומיני מייסד שלטון ההלכה
באיראן נחשב מתון? כיצד ניתן לראות בנשיא האיראני הנוכחי [רוחאני] מתון?...
התקשורת האיראנית הצליחה לשרטט מפה של זרמים פוליטיים איראנים [שונים כביכול]
ולשווק את המודל פנימה והחוצה... [בעוד ש]במציאות הפוליטית באיראן... לא רואים
גבול המפריד בין זרם שמרן לבין זרם רפורמיסטי. כל זרם משלים את האחר, שכן קיומם של
השמרנים מחייב קיום של רפורמיסטים או מתונים, ולהיפך והמאבק בין שני הזרמים הללו
אינו אלא מאבק מלאכותי. זאת, לצד הכרה בכך שיש לאנשים הנמנים עם הזרם המתון או
השמרן אינטרסים אישיים ובכך ששני הזרמים הם בני המשטר האיראני ושניהם פועלים תחת
חסותו של אותו חכם הלכה [קרי ח'מנאי] ומממשים את האינטרסים ואת היעדים העליונים של
המשטר האיראני. לפיכך, מי שמקווה שיש בזכיית הרפורמיסטים במושבים [נוספים] במג'לס
או בצמצום שליטת השמרנים על מועצת המומחים... כדי לשנות את המדיניות האיראנית, הרי
הוא משלה את עצמו. כל עוד משטר שלטון חכם ההלכה קיים, הוא ימשיך, יחד עם
משה"מ, להכתיב את כללי המשחק."[3]
ח'מנאי רודה ב"שמרנים" וב"רפורמיסטים" באותה מידה[4]
כותב בחריני: הטענה כי איראן תהפוך כעת לרציונלית ומתונה יותר חסרת כל שחר
אל-סיד זהרה סגן העורך הראשי של היומון הבחריני "אח'באר אל-ח'ליג'", פרסם מאמר בו טען כי בניגוד להערכות האופטימיות בעקבות עליית המחנה המתון באיראן, לא צפוי שום שינוי בתחום חירויות האזרח באיראן ולא בתחום מדיניות החוץ שלה בייחוד כלפי מדינות ערב, והביע מראש התנגדות נחרצת לקריאות צפויות בעולם הערבי לפתוח בדיאלוג עם איראן. הוא כתב: "עוד טרם פרסום התוצאות הסופיות של הבחירות [באיראן] החל קמפיין רחב היקף של ייפוי פני המשטר האיראני, לצד טענה כי תוצאות אלו יהפכו את איראן לרציונלית ומתונה יותר במדיניות החוץ שלה וביחסיה עם מדינות העולם, לרבות מדינות ערב. טענה זו חסרת כל שחר... מה שבטוח הוא שלתוצאות אלה ולנוכחותם הרבה של מי שמכונים 'רפורמיסטים' [בשלטון שנבחר] לא תהיה שום השפעה ראויה לציון בשני תחומים חשובים:
בתחום חירויות האזרח... משום שכל נושא החירויות, זכויות האדם והמיעוטים נמצא בידי מנגנוני המודיעין והביטחון, משמרות המהפכה והבסיג', שהם אלו המדכאים את האזרחים ומתנכלים להם תוך ביצוע הפרות איומות, ואיש אינו שולט על מנגנונים וכוחות אלו, אפילו לא נשיא איראן עצמו.
בתחום מדיניות החוץ האיראנית, בייחוד במה שנוגע להתערבויות הנפשעות של איראן בענייניהן הפנימיים של מדינות ערב ובפשעי הטרור שלה באזור הערבי... ייתכן שאלו המכונים 'רפורמיסטים' באיראן חולקים על דעתם של השמרנים או של הקיצוניים במידה כזו או אחרת, בפרט לגבי מדיניות הפנים. אולם כאשר מדובר במדיניות האיראנית התוקפנית באזור הערבי ובטרור שהיא מפעילה [בו] אין שום חילוקי דעות ביניהם... כולם שותפים לאותה תפיסה גזענית פרסית כלפי הערבים וכלפי מדינות ערב... כולם תומכים בתכנית העדתית האימפריאליסטית של איראן באזור הערבי וכולם חולמים על היום בו תצליח איראן לשלוט על משאבי האזור...
מדוע אני אומר זאת כעת? משום שבקרוב צפויים להישמע קולות ערביים שיטענו כי מדובר בעידן חדש של מתינות באיראן ואשר על כן ידרשו לפתוח בדיאלוג עמה וכדומה. ואני מביע מעכשיו התנגדות מוחלטת לכך." [5]
משמרות המהפכה מטילים את אימתם על הבוחר האיראני[6]
בעלת טור באל-חיאת: על מדינות ערב לבחון מחדש את השיח הפוליטי שלהן עם איראן
ואכן למחרת היום כתבה ראר'ידה דרר'אם, עיתונאית לבנונית בעלת טור ביומון הסעודי "אל-חיאת" היוצא לאור בלונדון, בטורה כי על מדינות ערב לבחון מחדש את השיח הפוליטי שלהן כלפי איראן, לתת הזדמנות למחנה המתון העולה בה ולפעול מולו ישירות או באמצעות הערוצים הרוסיים או האמריקאים:
"התפיסה המסורתית אצל רבים מתושבי המפרץ היא שכל גורמי הכוח המרכזיים באיראן, המתונים והקיצוניים, חד הם, וכי מטרתה של איראן הייתה ועודנה לייצא את המהפכה למדינות ערב ולהשתלט על האזור. גם אם תפיסה זו מדויקת, הרי שיש לעיין בה מחדש נוכח הנתונים בשטח בזירה האיראנית, לרבות תוצאות הבחירות, אשר יכולות להוות צוהר לחשיבה שונה בבירות הערביות במפרץ... שכן רוב העם האיראני הצביע לטובת המתינות...
מקורבי רוחאני הדגישו פעם אחר פעם כי לו ולתומכיו יש תכנית שונה מתכניותיהם של הפונדמנטליסטים במה שנוגע לשליחת זרועות תמנון לבירות הערביות כדי להשתלט [עליהן], או במה שנוגע למלחמות באמצעות שליחים נגד סעודיה. לדברי מקור יודע דבר, במהלך ביקורו האחרון [באיטליה ובצרפת בסוף ינואר 2016] אמר הנשיא רוחאני... שהמשך היציבות בסעודיה חשוב לאיראן משום שפגיעה בה תהווה איום על איראן, שכן דאעש, אל-קאעדה או ארגונים הדומים להם עלולים למלא את הוואקום שייווצר שם... הטקטיקה הרצויה היא אפוא לפעול ברצינות בכיוון של ביסוס ההתחייבות האיראנית שלא לשחק ביציבות הסעודית. הדבר אפשרי, באמצעות ערוצים ישירים, בפרט מול המחנה המתון... או באמצעות הערוצים הרוסיים והאמריקאים, מה גם שרוסיה מעוניינים למלא תפקיד של מתווך בין סעודיה לאיראן...
נסיגת [מעמדם] של הקיצוניים יכולה להוות פתח לשיח פוליטי שונה במדינות המפרץ כדי להעניק הזדמנות למתונים באיראן. אמנם הדבר אינו מונע בעדנו לעמוד על העמדות הקבועות שלנו, אלא שמוטב יהיה להפיק תועלת מההזדמנות שסיפקו לנו הבחירות כדי להגיב לכך באסטרטגיה מדודה, שכן מדיניות התקפית עשויה להיות מועילה במקום מסוים ולא הכרחית במקום אחר." [7]